אליה רבה/אורח חיים/קנד

אליה רבה ‏ אורח חיים קנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בתים וחצירות וכו'. ועזרות שלנו לא עדיפי מהם ושמא כיון שמתפללין תדיר כל זמן שהם נדחקים נעשה קודש גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אף על פי שפתוח לבית הכנסת אין בה קדושה ואם הוא פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן (מהרי"ט ח"ד מגן אברהם). כתב הט"ז בעוונותינו נחרב בתי כנסיות על ידי הריקים ובחזרתינו עשינו ארון קטן לספר תורה עד כי ירחיב ה' לעשות ארון הקודש כראוי. נראה דלאחר שנעשה שני לקביעות נתבטלה קדושת הראשון דומיא לבית ששכרוה לבית הכנסת, ועל כן מותר לשום בתוכו ספרים, ולולי דמסתפינא אמינא דהא דאמרינן דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה, היינו כל זה שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינו ראוי רק לקלה טפי עדיף ממה שתגנז, עד כאן וצריך עיון. גם לכאורה ארון הנזכר היה לו להתיר אפילו לתשמיש חול דומיא דבתים, ואפשר דבארון הקודש סבירא ליה להחמיר יותר דהמעשה הנזכר לעיל הוי כמו קביעות:

ב

[ב] הבנוי בחומה וכו'. הוא הדין בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא. וכתב שיירי כנסת הגדולה אסור להניח בארון חומשין וספרים אבל יריעות פסולין נוהגים להניחם שם, עד כאן. וכתב מגן אברהם ובארון הבנוי כמין חדר פשיטא דשרי, עד כאן, ואפשר דקאי על יריעות דוקא ולא על שאר ספרים וצריך עיון:

ג

[ג] בתים ששוכרים וכו'. אין להשכירו אם אין למעלה ממנו נקי כדלעיל סוף סימן קנ"א:

ד

[ד] כגון תיק וכו'. והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהם:

ה

[ה] שנעשה לכבוד וכו'. בעולת תמיד נדחק ונתקשה בס"ק ז' סימן י"א ודבריו סותרים עיין שם. ולעניות דעתי דוקא הכא שמונח המכסה על הקרשים ממש הוא דאסור משום כבוד ושאני פרוכת שלנו וכן משמע במגן אברהם:

ו

[ו] אסור לכבס וכו'. וכן אין לכבס לכותים אלא יכבסו הישראל בפני עצמה ולא עם דברים אחרים (שיירי כנסת הגדולה):

ז

[ז] ספר תורה שבלה וכו'. הוא הדין ספרים ואסור לשורפן, באר שבע והוא הדין בכל תשמישי קדושה:

ח

[ח] מתיבה כסא וכו'. דבתיבה מונח תמיד ובכסא רק לשעה, וכתב מגן אברהם ומשמע במרדכי דאפילו הבנוי בחומה אסור לעשות ממנו כסא, עד כאן. ולכאורה סותר קצת מה שכתב לעיל דמותר להניח בו ספרים, ועוד דהא דאמרינן דאינו תשמיש קדושה וצריך עיון. ועוד הא מייתי המרדכי ראיה מהאי תיבותא דאיתפש וכו' דארון הבנוי בחומה לא מיקרי תיבה אלמא דמותר לעשות ממנו כורסייא וכן משמע יותר בגדולת מרדכי:

ט

[ט] [לבוש] וכן מותר וכו'. וזה לשון רבינו ירוחם נתיב ב' וכן בסולם לעלות לכסא או לתיבה מגדולה עושין קטן:

י

[י] כיס לחומש וכו'. ופרוכת שלנו משמע דמותר. מפות שפורסים על ספר תורה יכולין לתלותן בכותל בית הכנסת, וכן כלי כסף שמשימין על הספר תורה יכולין להניחם על עמודים שבבית הכנסת, בנימין זאב סימן קע"ד. כתב הט"ז סימן רפ"ב דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לעיין בתוכו דגרע ממניח ספר על ברכו ושני אצילי ידיו עליו דאסור, אם לא שהספר התחתון מונח כבר אז שרי להניח השני עליו וכן אם צריך ללמוד מכולן מותר ודעת מגן אברהם דלעולם מותר. כתב ספר חסידים מן סימן תתצ"ד עד תתקי"ד לא ישרטט קונטרס על הספר עד שיכתוב בו. אם החמה זורחת ולא יכול ללמוד מותר להניח ספר אחד להיות לצל אל יניח קונטריסים שלא נכתבו בו בספר ולא יכתוב חשבונותיו בספר ולא ינסה בו הקולמוס ולא ישים הקולמוס או סכין בספר להצניע כשהולך שיהא מזומן, אבל כשמעתיק מניח על השיטה כדי שיהא מוכן למצוא התיבה, אבל בקונטרס הכתוב או דף מספר לא יעשה כן כי לא יתכן שישמש ספר לספר. ועיין עוד שם חומרות וקולמוס ודיו שכותב בו, ובעץ שמראים לתינוקות התיבות והאותיות. כתב מגן אברהם תמה אני על גדולי הדור שאינן מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי הקודש כשקושרין אותו והוא איסור גמור שמורידין מקדושתן וראוי לגנזם, עד כאן. ולעניות דעתי אפשר דסמכו על מה שכתבתי בס"ק א' בשם הט"ז מיהו דבריו צריכים עיון לדינא. בתשובת חות יאיר סימן קס"ב מסתפק אי מותר להתך טס של כסף לעשות ממנו פמוט להדליק בבית הכנסת וטס שבור יש מתיר עיין שם וצריך עיון:

יא

[יא] רק קדושת וכו'. זה לשון מגן אברהם וכן כתב מהר"מ פדוואה סימן פ"ב דמותר לעשות מפרוכת מפה על השולחן, עד כאן. ותמיהני דמהר"ם שם מתיר אפילו בפרוכת שלהן שמניחין עליהם ספר תורה כיון שגם מפה שעל השולחן מניחין עליו ספר תורה אבל פרוכת שלא נראה דאפילו לעשות מפה שעל העמוד מותר, וכן משמע בתשובת ב"ח סימן י"ז. ומה שכתב שם דאסור לעשות ממנו חופה לחתן וכלה לא נהיגי הכי וכן כתב מגן אברהם דלב בית דין מתנה עלה. כתב מהרי"ל מפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן, עד כאן. והוא הדין דאסור לעשות ממנה פרוכת, מיהו אם מניחין עליו לפעמים ספר תורה ערומה מותר כדמשמע בתשובת מהר"ם שם, ואף דעל המפה מונח תדיר יותר מפרוכת, מכל מקום כיון שאינו מונח תמיד עליו אינו עדיף, ולא דמי להא דסעיף ו' כנזכר לעיל. ופשיטא דאסור לכרוך מפה של ספר תורה בספר הפטרות:

יב

[יב] הבימה וכו'. ולבוש כתב הוא הדין הבימה שאנו עושין בבית הכנסת שקורין אלמעמי"ר, וכן הלוחין העשויין לספרים שלנו שאינן נגללים, ועיין יו"ד סימן רפ"ב:

יג

[יג] ואף על גב דלא התנו וכו'. הפוסקים דחקו למצוא טעם זה כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין בזה. ונראה לי דדוקא במה שמבורר מנהגא להקל, אבל במה שאינו מנהגא, אין לנו להקל אפשר דלא הוי בהתנו ולזה לא. כתב מגן אברהם ראוי לכל אדם כשמנדב דבר או להגזברים כשקונין להתנות שיהא רשאין להשתמש בהן:

יד

[יד] מוחין וכו'. וכגון זה אין אומרים לב בית דין מתנה (לבוש). משמע דאם מתנה בפירוש מהני התנאה כמו בספר תורה וכן כתב מגן אברהם, וברישא במניח בראש הקורא נראה דאמרינן מסתמא לב בית דין מתנה, וכן משמע בתשובת הרשב"א שהביא בית יוסף, ולאפוקי מעולת תמיד שהבין דברישא בעינן תנאי כפול ובסיפא לא מהני אף תנאי בפירוש ולכך תמה על השולחן ערוך וליתא, וגם אפשר דעטרה שעושה בראשו לכבודו שאני וגרע:

טו

[טו] נרות שעוה וכו'. כתב הט"ז נראה פשוט דהוא הדין וכל שכן מנורת שקורין לייכטי"ר שהם בבית כותים דאין להשתמש בה בבית הכנסת ואפילו בביתו, עד כאן. ואני מסופק דשאני נר שהוא דבר מצוה כדלעיל סימן קנ"א, אבל מנורות לא גרעו מלובש מלבוש שיעבדם בשעת התפילה, ואפילו בבית שנעבד בו בקבע מותר להתפלל בתוכו כמו שכתב רא"ם סימן ע"ט, ואף דמגן אברהם כתב הטעם בזה משום שהוא מחובר עיין שם, מכל מקום בתשובת רא"ם גופיה עיינתי דלא משמע הכי. מיהו לעשות מבית זה בית הכנסת קבוע נראה דמודה רא"ם דאסור ועיין ביו"ד סימן קנ"א סעיף ט', ובביתו פשיטא דאין איסור במנורות הנזכרים לעיל. כתב בתשובת חות יאיר סימן קס"א מפה שמכניסין (התוגראים) [התורגמים] ילדיהם כשמכניסין (לאמותם) [לאמונתם] ודתם אסור לעשותו מפה לספר תורה אבל מותר ללפף בו הילדים למילה:

טז

[טז] אסור להדליקן וכו'. אפילו ללמוד והוא הדין לכל נר מצוה, והוא הדין לכל מילי דמצוה. וכתב הב"ח בסימן תרע"ג דהוא הדין שעוה שנטף מן הנרות ודלא כמהר"ש שהביא בהגהות מיימוני להתיר, דהא כתב הטעם משום שביטלו הכותים ונר שכיבן הוי נמי ביטול כדאיתא ביו"ד סימן קל"ט, ואפילו הכי קיימא לן דאסור למצוה. והנה בספר בית הלל סימן קל"ט מתיר בנוטף מאחר שלא נראה בעין שנשתמש כמו אין צריך ביטול, עד כאן. ולא נהירא דהא אפילו מהר"ש שמתיר כתב דביטול, ועיין סימן תרע"ג ס"ק ד' ראיות לאיסור:

יז

[יז] מומר לכותים וכו'. אבל מכותים מקבלין, ואם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי, אפילו ממומר לכותים סימן רי"ד ועיין יו"ד סימן רנ"ד:

יח

[יח] אם הוא מאוס וכו'. באליהו זוטא העליתי דאף ביש ששים שמתיר באכילה אפילו הכי אסור, מיהו אם אינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים מותר להדליק ובספרי ליו"ד סימן ק"ד יתבאר בארוכה:

יט

[יט] מותר לקרות וכו'. בין ללמוד ובין לכל צרכיו כן כתב בית יוסף בשם רבינו ירוחם, ומגן אברהם השיג עליו דהא סיים רבינו ירוחם כמה דנהיר וקרי וכו', משמע דבדברי חול אסור, ולכן פירש דמה שכתב כל צרכיו קאי דוקא אנר שבת, עד כאן, והוא דחוק למעיין. אלא נראה לי דקאי על בית הכנסת כמו שהבין בית יוסף, ומה שכתב כל צרכיו היינו לצרכי מצוה ורצה לומר בין בלימוד הש"ס או שאר אמירות וקריאת מצוה, ואם כן דברי בית יוסף מיושבין ודו"ק. מיהו נרות שעושין הגזברים דרך ליקח במוצאי שבת כל אחד נר לביתו לתשמיש של חול לב בית דין מתנה עליהם, אבל באותן שעושים על המנורה אסור לקרות בהן של חול וכן כתב מגן אברהם. כתב ספר חסידים סימן תתי"ג לא יקח נר לבקש מעותיו, אבל אם ירא פן יחבאו גנבים יקח נר ויחפש:

כ

[כ] לצורך גדול וכו'. זה דלא כלבוש דמשמע באין נזהרין כלל וגדולה מזה ראיתי בב"ח סוף סימן תרע"ד שהשיג על רמ"א וכתב שזה מנהג טעות ואין היתר אלא כשצריך לכסותו או להדליק נר לחולה או במוצאי שבת לילך באפילה, וכן משמע ברש"ל ומטה משה סימן תת"ק פ"ח והט"ז סוף סימן תרע"ד. גם מה שנרשם שהוציא רמ"א מפסקי מהרא"י סימן רכ"ה ליתא שם מידי מזה עיין שם וצריך עיון. עוד כתב שם דנר של הבדלה קרוי נר של מצוה, אבל אחר שהבדיל כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה, ומגן אברהם השיג וכתב לא ידעתי מהקדושה שיש בנר הבדלה דהא מברכין על אור כבשן ועוד דאפילו מנר של שבת מותר להדליק, עד כאן. ולא קשה מידי דשאני אור כבשן שלא הודלק עבור הבדלה מה שאין כן נר שמדליק לשם הבדלה מיקרי נר מצוה, גם נר של שבת, דמותר להדליק נראה דוקא בחול כשכבר נעשה המצוה וכן משמע בדבריו ס"ק כ', וכן בסימן רס"ג וסוף סימן תרע"ד בשולחן ערוך:

כא

[כא] והתנו וכו'. ונראה לי דאם היה התנאי שאם ירצה הוא יתן להם דמיהן ויקח הספר תורה אף שנתרצה אחר כך ליתן להם הספר תורה אין נקראים מוחזקים כיון דיש בידו לסלקן כמו שכתב בחושן משפט סימן קמ"ו עד כאן לשון מגן אברהם. ולפי זה לדעת השולחן ערוך שם דאף בלא אפותיקי דאז ביד היתומים לסלקו בדמים אפילו הכי על היתומים להביא ראיה כמו שכתב הש"ך ושכן הלכה, אם כן הוא הדין הכא ואפשר לחלק. כתב הט"ז שותפין שקנו בית והיה תנאי ביניהם שיתנו לו חלקו כל זמן שירצה ואחר כך הוקר ורצה ליטול חלקו צריכין ליטול לו כפי ששוה עתה כיון דאפילו בלא תנאי יכול למכור חלקו לאחר והוי שקיל דמי:

כב

[כב] אין נותנין לו וכו'. בתשובת בנימין זאב סימן קס"ג משמע דאף שיש אחר שרוצה לזכות בחלקו וליתן לו כמו ששוה עכשיו ויכולין למחות עיין שם. כתב מלבושי יום טוב סימן ק' בני העיר שהיו להם בית הכנסת אחד ומחמת סיבה הוצרכו לחלק עצמן לשנים הדין שכל כלי הקודש וספר תורה שנשתקע שם בעלים ממנו יחלוקו לפי ערך אנשים שהם מבני שלוש עשרה ולמעלה, ואם אי אפשר לחלקם ישתמשו כל אחד בזמן לפי ערך, עד כאן. אבל מגן אברהם כתב דגם לנשים וטף יש חלק, ומה שלא נשתקע יכול הוא או יורשיו להוליכם לבית הכנסת אשר הוא בתוכם. כתב משפטי שמואל סימן ט"ו כרך וכל בני העיר שברחו מחמת רעש מלחמה, וחזרו רוב הקהל צריכין היחידים לחזור להם הכלי קודש אפילו שאינם רוצים לדור שם ואפילו התנדבו הם עצמן, עד כאן, ועיין בתשובת רא"ם נ"ג. בלבוש כתב כאן אסור לעשות מטפחת ספר תורה שעטנז שבעת הקור מחמם בה אבל פרוכת מותר וכתבתי באליהו זוטא זה לשוני, בספרי ליו"ד סימן ש"א כתבתי שנשאלתי אם מותר לעשות המכסה לספר תורה שתולין על הכלונסין בבית הכנסת ובשעת הקדיש אחר הקריאה מניחין על הספר תורה, והשבתי להיתר ואחד מן הטעמים דלא חיישינן שיהנה, אלא במטפחת שעוסק לאחוז הספר תורה בידו בשעת קריאתו גם במענטלים ומפה כתבתי שם דנראה להתיר דלא כט"ז עיין שם ראיות ארוכות. ועכשיו מצאתי און לי בתשובת באר עשק סימן נ"ד עיין שם עד כאן לשוני באליהו זוטא. שוב נדפס תשובת נחלת שבעה וראיתי בסימן מ"ג שהשיג נמי על ט"ז אלא כבר הורה הזקן, בסימן מ"ו [שם] השיב השואל ומחזיק דברי הט"ז, ויש לדחות דבריו וביו"ד אבאר. ולמאי דסבירא ליה דאסר פסק שם דאם טעה אחד ועשה מענטלים של שעטנז הוי הקדש בטעות ויעשה ממנה פרוכת כיון שהוא בטעות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.