אליה רבה/אורח חיים/כח
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
[א] למשמש בתפילין כל שעה וכו'. קל וחומר מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה תמיד שלא יסיח דעתו, כתב הב"ח משמוש זה לא שמענו פירושו וכי בכל הזמן שתפילין עליו לא יסיר ידו מהם אתמהה, ונראה דהכי קאמר חייב אדם למשמש בכל שעה שנזכר מהם דמיד לאחר שנזכר מהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת, עד כאן. ולשון הרמב"ם שלא יסיח דעתו אפילו רגע אחת, עד כאן, ובפסקי מהרא"י (תרומת הדשן ח"ב) סימן ק"כ צריך למשמש בהו שלא יזיזן ממקומו, עד כאן. וכתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא אין להסיח דעתו מן התפילין אפילו באמצע התפילה, רק בהיותך עסוק בדברי תורה ובשמונה עשרה ברכות דעמידה. אך אם תפרש מעט מחשבתך מן התורה צריך לחשוב תיכף ותזהר בזה, עד כאן. ובספר מצות שמורים האריך מאוד מאוד שלא להסיח דעתו דאין פגם גדול מזה והביא מעשה עלה, עיין שם, ועיין במגן אברהם סימן מ"ד:
ב[עריכה]
[ב] בשל יד תחילה וכו'. עיין אליהו זוטא:
ג[עריכה]
[ג] [לבוש] דכתיב והיו וכו'. רש"י פירש דמוהיו שהוא לשון רבים יליף לה ואינו מוכרח דשמא והיו על הדברים דלעיל קאי כמו וקשרתם לכך נראה דיליף לה מדקרינן לטוטפת שהוא חסר וי"ו בחולם שהוא לשון רבים, (לבוש). ובמלבושי יום טוב ולחם חמודות דף צ"ה הקשו על הלבוש, דאם כן והיו למה לי, לכתוב וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות, דהא קשר של ראש נמי בעינן. ומדלא כתיב הכי הלכה למשה מסיני הוא, ואם כן לכתוב בהכי וישוב וקשרתם גם אשל ראש ולא ניבעי הלכה למשה מסיני אלא על הצורה כמו בשל יד עד כאן לשונו. ונראה לעניות דעתי דמפרש הש"ס מנחות דף ל"ג דלמד דמניח של יד תחילה מדכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר והיו לטוטפות, דקשה דילמא על כרחך הוכרח הקרא לכתוב אחד קודם לחבירו. גם קצת קשה למה לא למד מפרשת בא דכתיב והיה לאות על ידכה והדר ולטוטפות, וקרא דוקשרתם הוא מאוחר דכתיב בפרשת ואתחנן. ואין לומר דדייק מדכתב רחמנא פעם שנית של יד קודם ולא שינה פעם זה קודם ופעם זה קודם כדוגמת הוא משה ואהרן דזה אין במשמע בלשון הש"ס. ועוד דבפרשת בא כתיב נמי קודם זה בפרשת קדש והיה לאות על ידך, והדר לזכרון בין עיניך. לכן נראה לפרש דלימוד הש"ס הוא מתיבת והיה רצה לומר והדר והיה לטוטפות אחר של יד יהיה של ראש. ואפשר לפרשו כמו שדרשו בברכות והיו בהווייתן יהא ושלא יקרא למפרע, דאם לא כן למה לי והיו דהא אפרשיות דהדברים כבר נאמר וקשרתם כקושיית הלבוש אבל מקדימה לא למד. דאם כן תיקשי דילמא הקדימה לכתחילה אבל לא אם פגע בשל ראש תחילה לעבור על המצוות אלא דנלמד מוהיה, ואם כן אי אפשר ללמוד מפרשת בא דשם לא כתיב והיו אף דשם כתיב בריש הפסוק והיו לאות היינו כמו שכתב הלבוש סעיף ט' שיהא הוויה אחת לשתיהן וממילא נדחה קושייתם והיו למה לי דבעינן והיו כדפרישית. אך קשה דאם כן השתא דלמדינן מטוטפות לדעת הלבוש שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים אם כן למה לי קרא דמניחין של יד תחילה. בשלמא בלא פירושו הייתי אומר פירוש הש"ס והדר והיו לטוטפות לא מייתורא למד אלא מדאקדמיה קרא כדאמרינן כל המוקדם בפסוק קודם לברכה, ואם כן למסקנא דלמד הש"ס שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים חוזר הש"ס. ובאמת לא צריכין לימוד להניח של יד תחילה, וקרא לגופיה אתיא, וכן כתב מעדני מלך שם, אבל לפירושו דלמד מתיבת והיו קשה. ויש לומר דסבירא ליה ללבוש דמלימוד לטוטפות לא היינו למידים שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אלא בשעת הנחה לבד ולא כל זמן. וראיה ברורה לזה מדכתב הלבוש בסימן כ"ה סעיף ו' ובריש סימן כ"ו טעם דשל יד תחילה שהקדימו הכתוב. והוא תמוה דהא נלמד מלטוטפות כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כאשר ביארתי אלא על כרחך לא שמעינן מיניה תרווייהו, ודו"ק. גם יש לומר דמלימוד כל זמן לחוד לא הוי שמעינן באם פגע בשל ראש תחילה לעבור על המצוה רק שיקח לכתחילה של יד וכן משמע בסימן כ"ה סוף סעיף א'. ואדוני אבי הרב נר"ו הקשה אותי על עיקר פירושי מדברי לבוש הנזכר לעיל שכתב טעם יברך של יד תחילה מקדימה הכתוב, הרי דלבוש למדו נמי מדהקדימה הכתוב ולא מייתורא דוהיה, והשבתי לו דאף דנלמד מוהיה מכל מקום היינו דמורה הקרא שיעשה המוקדם בפסוק כדאמרן. ועוד יש לתרץ עיקר הקושיא דאפשר דבעינן והיה דלא נימא הואיל וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אם כן אם אין לו של יד אין רשאי להניח של ראש לחוד, לכן כתיב והיו להורות שהן שתי מצוות כדלעיל סימן כ"ו. ומאי דמשמע קצת מדברי מלבושי יום טוב ולחם חמודות שהבאתי דוקשרתם לא קאי אשל יד, עיין מה שכתבתי סימן (כ"ד) [כ"ז] בסעיף ז' ובסעיף ח', ובתוס' מנחות דף ל"ו ד"ה משעת וכו', וצריך עיון. ומה שכתב הלבוש מדקרינן לטוטפות וכו' ואני מצאתי בספר התרומות סימן רי"א זה לשונו לשון טוטפות משמע שנים, עד כאן. גם אישתמיט זה למעדני מלך עיין שם. ומכל מקום דעת רש"י נראה לי משום דקשיא ליה דאי מלטוטפות הוה ליה לש"ס ללמוד מוהיה כי יביאך דכתיב נמי לטוטפת חסר כדפירש רש"י בסנהדרין דף ד' עד כאן. ועוד דאם כן תיקשי למאן דאמר יש אם למסורת:
ד[עריכה]
[ד] צריך לחלוץ וכו'. וצריך לחלוץ של ראש בשמאל, של"ה. וקודם יסיר הרצועה מהאצבע, גלי רזיא. ונראה דאין לגלול התפילין בתוך הרצועות. אלא יאחוז התפילין ויגלול הרצועה עליו. וכן כשפותח התפילין יאחזנו התפילין בידו ויגלול הרצועות ממנו, דאם יאחוז ברצועות ויגלול הבתים יתהפכו הבתים. ועיין מה שכתבתי ריש סימן כ"ה, ולקמן סימן קמ"ז יתבאר עוד טעם וראיה לזה. כתב מטה משה נהגו לכורכן בכנפיים זכר למעשה אלישע בעל כנפים, על כן אין להניח הרצועות על הבתים. כתב מגן אברהם מנהג עולם לעשות שני כיסין זה אצל זה ולסמן איזה של יד ואיזה של ראש ונכון:
ה[עריכה]
[ה] מנהג חכמים וכו'. מנהג יפה וטוב לכל איש ישראל לעשות כן, ששנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם, מקור חיים:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |