כף החיים/אורח חיים/קלב

כף החיים ‏ אורח חיים קלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מתרגמין קדושת ובא לציון, וכשמכריזין דבר יש להכריז קודם שמתחיל החזן אשרי ולא בין אשרי ולמנצח. וכ"ש בשעה שאומרים אשרי שתתבטל כוונתם עמודי שש וסמ"ע בח"מ סי' רס"ז וכ"מ בב"י סי' תק"ן מ"א ריש הסי' סו"ב אות א' חס"ל או' ח"י כף החיים סי' טו"ב אות ב' וכתב א"א דאין נכון מה שמסבבין בנדבה וכדומה וכ"ש בשעת חזרת התפלה דמבלבלים הכוונה עכ"ל מיהו התו"ח אות א' כתב ליישב המנהג דאינו דומה להכרזה שמכריז חדשות ועי"ז מתבטל הכוונה משא"כ בדבר הנוהג תעיד שאינו מתבטל הכוונה עי"ז:

ב

ב) שם מתרגמין קדושת ובא לציון ואומר ובא לציון ואני זאת בריתי ואח"כ ואתה קדוש טור סס"י קל"א בשם הרמב"ם ורב עמרם ז"ל ועיין לעיל סי' קל"א סעי' א' בהגה שכתב שצ"ל קודם ובא לציון אשרי ולמנצח וכ"כ בשער הכוו' דמ"ט ע"ב ויעו"ש טעם בסוד וכתב עוד שם בשער הכוו' דצ"ל ג"פ אשרי קודם תהלה לדור והם אשרי יושבי ביתך וכו' אשרי העם שככה לו אשרי העם וכו' ויעו"ש טעם בסוד:

ג

ג) שם מתרגמין קדושת ובא לציון היינו ומקבלין דין מן דין וכו'. פרישה אות א' ואומרין ותשאני רוח ומתרגמין אותו ואומרים ה' ימלוך לעולם ועד ותרגומן כדי שיבינו כל העם, וזה שנקרא סדר קדושה טור, וכ"כ הלבוש דזהו הנקרא סדר קדושה מפני שיש בה כל הקדושה ובשער הכוו' דמ"ט ע"ד כתב הטעם דקדושה זאת נתקנה בשתי לשונות לשון הקודש ותרגום מפני שצריך להמשיך השפע והאורות אל עולם הבריאה בבחי' פנים ובבחי' אחור ולכן נאמרה בלשון הקודש כנגד בחי' הפנים ובלשון תרגום כנגד בחי' האחוריים כי לשון תרגום הוא בחי' האחוריים העליונים יעו"ש ועוד עיין לקמן אות ה':

ד

ד) שם לאומרו בכונה, משום דאמרינן בסוטה דמ"ט ע"א מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וכו' וכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו וכו' ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא ופי' רש"י ז"ל אקדושה דסידרא, סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקי בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן עומד ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם ע"כ והביאו הטור וב"י:

ה

ה) וסתם שה"ל בשם רש"י אחר התפלה היו קורין מקרא ומשנה ושמועות כדאמרינן בקדושין דף ל' ע"א לעולם ישלש אדם ימיו וכו' וכיון שרבתה העניות ולא היו יכולים לעסוק כ"כ היו קורין בנביא בובא לציון ואני זאת בריתי, ובשבת ויו"ט שאין בו ביטול מלאכה לעם החזירו עטרה ליושנה לקרות בתורה ולתרגם מעין היום, וע"כ אין אנחנו אומרים ובא לציון שחרית שהרי כבר קראו בנביא ואעפ"י כן אומרים אותו במנחה כדי שלא ישנה מימות החול עוד הוסיפו לומר ואתה קדוש וכו' לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו לשמוע תהלות ישראל דאמרינן בב"ר א"ר חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחין ישראל להקב"ה משרה שכינתו עליהם, ומ"ט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, עוד הוסיפו לומר וקרא זה אל זה ואמר וכו' שלא היו יכולין לומר קדושה בתוך התפלה שגזרו שלא יענו קדושה, והיו אורבים להם אם יענו קדושה, ולאחר התפלה כשהיו האורבים הולכים להם היו קורין וקרא זה אל זה ואמר, דהיינו שילוש קדושה ומתרגמים אותו מפני התיבה, והרי הוא פעמים (ר"ל נחשב לב') דיוצר ותפלה, ואעפ"י שבזה"ז אנו אומרים קדושה בחטיבה א' (ר"ל בלשון א') בתוך התפלה לא בטלו קדושה דסידרא. קא סברי שמא יגרום החטא, וכן אומר ותשאני רוח כנגד ברוך כבוד, ה' ימלוך, כנגד ימלוך, וע"כ אנו מסיימים ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים עכ"ל, והביאו ב"י ולבוש, ועוד עיין לעיל סי' קכ"ה או' ד' מה שצריך לכוין בקדושה זו יעו"ש:

ו

ו) ובענין מ"ש השה"ל בשם רש"י ז"ל דאחר התפלה היו קורין מקרא ומשנה וכו' כתב בשה"מ פ' ואתחנן שזה סדר הלימוד שצריך ללמוד בכל יום בקביעות בסוד קבעת עתים לתורה, והאר"י ז"ל היה מנהגו לאומרם בציצית ותפילין, והוא כי תחלה יקרא מקרא תורה, ואח"כ נביאים, ואח"כ כתובים. ואח"כ קבלה, ואח"כ משנה, ואח"כ תלמוד, וטוב שיקרא ג' בחי' שיש בתלמוד, והם ברייתה ותוספתא ומימרא, ונלע"ד שהקבלה תהיה באחרונה מכולם, לפי שסדר המדריגות ממטה למעלה הם, מתחילין מן המקרא ומסיימין בקבלה כמ"ש בענין הכוו' והרי זה דרך כלל, וזהו פרטן, תחלה יקרא בתורה מפ' השבוע ההוא. ביום א' יקרא ו' פסוקים ראשונים שבאותה פרשה, וביום ב' יקרא ד' פסוקים שלאחריהם, וביום ג' חמשה פסוקים שלאחריהם, וביום ד' ששה פסוקים שלאחריהם וביום ה' חמשה פסוקים שלאחריהם, וכללות כולם הם כ"ו פסוקים:

ו) ודע כי צריך לקרות כל אלו הפסוקים כדרך שקורין הפ' בערב שבת כל פסוק מהם שנים מקרא ואחר תרגום, גם דע שאם לא קרא מקרא ביום א' של השבוע יש לו תשלומין ביום ב' שיקרא ב' הקריאות (ונ"ל דה"ה אם נאנס ולא קרא ב' ימים או ג' ימים צריך לקרות אותם כולם ביום ד' כדי שיבואו אח"כ על הסדר, ואח"כ ראיתי שכ"כ בהגהות בשה"מ שם ובן א"ח פ' לך לך או' ט' יעו"ש) דהיינו קריאה של יום א' וקריאת יום ב' אבל אין זה מועיל רק לצורך יום ב' שצריך שיקרא תחלה קריאת יום שלפניו שדלג ואח"כ יקרא קריאת אותו היום ההוא אך לצורך יום א' שלא קרא בו אין לו תיקון כלל ועליו, נאמר מעוות לא יוכל לתקון:

ו) ואח"כ יקרא בנביאים וכל פסוק מהם יקרא פעם אחד מקרא ופעם אחד תרגום, ואח"כ יקרא בכתובים עם התרגום שלהם ואחר כך יקרא על סדר הנז' משנה ותלמוד וכו' ובלילות א"צ ללמוד קביעות הזה, אמנם נבאר ענין ליל הששי לפי שגם בו צריך לקרא מקרא, והוא כי אז בליל ששי בקומך ממטתך אחר חצות תקרא מקרא, ואם לא תוכל לקום, קודם שתישן תקרא כ"ו פסוקים אחרים שלאחרי כ"ו פסוקים שקרית בה' ימים של השבוע כנז' ואח"כ תקרא מה שתרצה כמנהגך, ואם שכח ולא קרא הכ"ו פסוקים לא אחר חצות ולא קודם חצות אז יקרא אותם ביום ו' קודם שיאמר הפ' שנים מקרא וא' תרגום וכ"כ בן א"ח פ' לך לך או' יו"ד) וביום הששי אז תקרא כל הפרשה כולה מתחלקה עד סופה שמו"ת כנודע, (ואחר הפרשה אומרים הפטרה השייכה לאותה הפרשה ואפי' אם ביום השבת אומרים הפטרה אחרת כגון אם חל ר"ח או ערב ר"ח בשבת או פ' זכור וכדומה ביום ששי אין אומרים כ"א הפטרה השייכה לפ' ולא השייכה למחר למפטיר ואח"כ יאמר מזמור שיר ליום השבת וה' מלך וכו' וחק ישראל השייך ליום ו' כדי שיהא קורה תורה נביאים כתובים וכו'.) ובערב שמחת תורה אעפ"י שאינו יום ערב שבת תקרא פ' וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום:

ו) גם דע כי בכל ערב שבת אחר שתסיים הפרשה ההיא שמו"ת תכפול פסוק אחרון של הפרשה מקרא ולא תרגום גם דע כי כשתקרא המקרא צריך לקרותו בטעמים שבפסוקים ההם, אבל התרגום א"צ לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקודש, שלא כאותם הנוהגים לקרוא בטעמים אפי' בתרגום של הפ' וביום שבת א"צ לקרוא הפ' רק לשומעה כולה מפי הש"ץ הקורא בס"ת אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה בפיך ולא תסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה שצריך שתכוין אזניך לשמעם ולענות אחריהם אמן:

ו) ומנהג מורי ז"ל היה תכף בסיומו תפלת שחרית דיום הששי היה הולך לבהכ"נ או לבית מדרשו אם היה שם ס"ת כשר והיה מוציאו וקירא בו הפ' שמו"ת, והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד אחד שהיה מקרא לו התרגום מתוך ס' תרגום והוא אומר אחריו, וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפ' ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרות כל הפ' כולה מקרא פעם אחד ולשנותה פעם שנית ואח"כ קוראים כולה ביחד תרגום פעם ג' אלא כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קירא שני פעמים מקרא ואחד תרגום, והיה דוחק עצמו לקרותה ביום הששי והיה אומר כי זהו סוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. זולתי אם אירע לו איזה אונס גדול מאד אז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית. כמו שצוה רבינו הקדוש לבניו, ולא כאותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית שבת, ואחר קריאת הפרשה היה טובל טבילה של ע"ש הנז' בזוהר פ' תרומה עכ"ל, ועיין עוד בשער הכוו' דף ס"א ע"ד ודף ס"ב ע"א יעו"ש:

ו) ועוד דע כי סדר הפסוקים של ימי השבוע הם כנגד מילוי דשם ב"ן, דהיינו ביום א' הו' פסוקים הם כנגד ו' דמילוי יו"ד דשם ב"ן, וביום ב' ד' פסוקים הם כנגד ד' דמילוי יו"ד דשם ב"ן, וביום ג' ה' פסוקים הם כנגד ה' דמילוי ה' דשם ב"ן, וביום ד' ו' פסוקים הם כנגד ו' דמילוי ו' דשם ב"ן, וביום ה' הה' פסוקים הם כנגד ה' דמילוי ה' אחרונה דשם ב"ן, וע"כ קודם שיקרא הפסוקים ביום א' יכוין שאלו הו' פסוקים הם כנגד ו' דמילוי יו"ד דשם ב"ן וגם יכוין להשאיר בו הארה מתוספת בשמה של שבת שעברה. וביום ב' יכוין שהד' פסוקים הם כנגד ד' דמילוי יו"ד ולהשאיר בו הארה מתוספת הרוח של שבת שעברה, וביום ג' הם כנגד מילוי ה' ראשונה ולהשאיר בו הארה מתוספת הנפש של שבת שעברה, וביום ד' להמשיך הארה מבחי' הנפש של שבת הבאה, וביום ה' מבחי' הרוח של שבת הבאה, וביום ו' מבחי' הנשמה כמ"ש בשער המצות ובשער הכוו' שם, ובליל ו' הכ"ו פסוקים הם כנגד הפנים של הוי"ה דב"ן כמ"ש בשה"מ שם, וא"כ משמע שא"צ לאומרם כ"א פעם אחד מקרא לבד בלא תרגום, וכן העיד הרב החסיד הת"י בשמ"ש ז"ל שכן ראה שנהג הקדוש הרב מור אביו הרש"ש זלה"ה. וכן מנהג בית אל יכב"ץ כמ"ש בהקדמות ס' דברי שלום ז"ל במנהגי בית אל יכב"ץ אות כ"ט ודלא כמ"ש החיד"א במחב"ר בק"א סי' קנ"ז אות ד' יעו"ש, וכ"כ בן א"ח פ' לך לך אות יו"ד:

ו) ועוד עיין בשער הכוו' בסוף דרושי הלילה דנ"ט ע"א שכתב דצריך לקרות הפסוקים בכל יום באהבה וביראה ובתפילין ותכוין להמשיך ולעורר היראה מן אות י' והאהבה מאות ה' והתורה שהם הפסוקים מאות ך' והתפילין שהם מצוה מאות ה' האחרונה יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לסי' ק"י אות ס"ב שכתבנו שקודם לימוד יכוין למסור עצמו על ק"ה ולקבל עליו ד"מ ב"ד יעו"ש ועוד יש נוהגין שקודם הלימוד נותנין ג' פרוטות לצדקה ואומרים לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מ"ע של הצדקה והרני נותן ב' פרוטות לצדקה (ויכוין להאיר במלכות שבבינה ולאה) ויתן לעני או לגבאי או בידו השמאלית כמש"ל סי' נ"א או' מ"ה ויעשה היחוד הנז' שם, ואח"כ יאמר ועוד הרני נותן פרוטה זו לצדקה (ויכוין להאיר ברחל) לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו' ויתן לעני ויכוין ליחוד הנז' וכן בכל פעם שנותן צדקה יעשה זאת ויאמר הלשם יחוד וכו' ואפי' בויברך דוד שאין מפסיקין מ"מ יאמר הלשם יחוד הנז' בלבו מלה במלה ויעשה היחודים הנז':

ז

ז) מנהגינו שלא לקרות ביו"ט סדר קריאת הפסוקים של השבוע וסדר חק לישראל כלל, אבל בתו"ה טוב לקרות הסדר הנז' ולהשלים בעד יו"ט, מחב"ר שם אות ה' ואות ו' בן א"ת פ' לך לך אות ט' ואם תל יו"ט בד' וה' אות ט"ב בה' כתב בן א"ח שם דיקרא ליל ו' פסוקים של יום ה' פ"א בלבד ואחריהם הכו' פסוקים יעו"ש מיהו לע"ד נראה דדוקא בכ"ו פסוקים שהם בחי' פנים דשם ב"ן סגי בפ"א אבל בקריאת פסוקים של יום ד' וה' שהם בחי' המילוי דשם ב"ן כמ"ש באות הקודם צ"ל דוקא שנים מקרא ואחד תרגום וא"כ אם חל יו"ט יום ד' וה' או מי שנאנס ולא קרא יום ד' וה' צריך לקרות ליל ו' בתחלה פסוקים של יום ד' וה' שנים מקרא ואחד תרגום ואח"כ כו' פסוקים של ליל ו' פ"א בלבד:

ז) וכתב בזוה"ק פ' פקודי דף רמ"ט ע"ב וז"ל ואלין ארבעין אינון דקיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפוקי מפומייהו מלה דלא אצטריכא ובתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא ומטנפי פומייהו בה ואלין קיימי ומנדין לון, וקיימי בהא נדוייא ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון, וכן לכל אינין דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקי בכל יומא ומכרזי בכל אינון רקיעין ובכל אינין חולין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא, נזיפא איהו על חובא פליני דעבד עד דתב קמיה מריה רחמנא לישזבן, כדן תב מההוא חובא מתכנפי אלין ארבעין ושראן ליה וכדין אכריזו עליה פלניא שרא נזיפא מכאן ולהלאה צלותא עאלת, ועד לא תב נזיף איהו לעילא ותתא ונטירו דמריה אתעדי מניה ואפי' בליליא נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא סלקא ודחיין לה לבר עכ"ל וכן ארז"ל במס' חגיגה דף י"ב ע"ב א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם:

ח

ח) שם הגה, ולענין אם היחיד אומרה וכו'. כתב המ"א ריש הסי' ונ"ל דאם בא לבהכ"נ בשעה שאומרים סדר הקדושה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו דהא י"א דאין היחיד אומרה וה"ה דיכול לאומרה קודם שיאמר השני פסוקים דהיינו ובא לציון וכו' ואני זאת וכו' ואח"כ יאמר השני פסוקים עיין בילקוט פ' עקב ומכ"ש שיכול לומר אשרי ולמנצח אח"כ כדי לאומרה עם הצבור עכ"ל, ומיהו לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דמ"ט זה לא יתכן שכתב שם דע"י נ"א אנו מעלין בחי' הנר"ן דנפש. וע"י אשרי יושבי ביתך וכו' מעלין בחי' הנר"ן דרוח, וע"י למנצח בחי' הנר"ן דנשמה ואח"כ ע"י קדושת ובא לציון יורד השפע אל עולם הבריאה כיעו"ש וא"כ צריך להיות דוקא על הסדר אשרי ולמנצח ובא לציון, ואם מפני שאינה נאמרת ביחיד כבר כתוב לעיל בסי' נ"ט סעי' ג' דבניגון ובטעמים יכול היחיד לאומרה כיעו"ש ועיין שם או' כ"ג:

ח) שם אם היחיד אומרה וכו'. אם יש עשרה ואחד פתח ובא לציון וסדר קדושה מיושב אין בזה כלום רק לכתחלה ראוי שיעמוד, רבינו מהר"י ן' מיגש בתשו' כ"י סי' ס"ו ברכ"י אות ב':

ט

ט) שם בהגה, ובקדושה שבתרגום יחיד אומרה וכו'. לפי שכל שהוא בלשון תרגום אין לאומרו ברבים ב"י סי' נ"ט בשם זוהר פ' תרומה, ט"ז בזה הסי' סק"א:

י

י) שם בהגה, ואין לאומרה בקול רם. ומיהו בשער הכוו' דמ"ט ע"ד כתב דמנהג האר"י ז"ל היה אומרה בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרה בלחש יעו"ש, והביאו הש"ץ דקנ"ה ע"ב וכתב דאין זה נגד דברי הזוהר דהרב זלה"ה לא היה מכוין קריאתו עם אחר כלל, ואיהו דעבד לגרמיה הוא דעבד' ולכן אף שהיה אומר בקול רם נידון כיחיד ממש שהוא קורא בקול רם עכ"ל והביאו שע"ת או' א' אמנם מ"ש שם הש"ץ בשם הרד"א דפסוק ה' ימלוך וכו' ראוי לאומרו בלחש אפי' בלה"ק והביאו השע"ת שם מדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שם משמע דלא יש חילוק בזה בין ה' ימלוך להשאר:

יא

יא) [סעיף ב'] בהגה, ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח וכו'. כתב הכנה"ג סי' רל"ד בהגה"ט, מדברי רבינו בעל הטורים מוכח שאין אומרים עלינו לשבח במנחה, וגם הרד"א לא הזכירו, וגם בעל שתי ידות באצבע דרך החיים דף ק"ח ע"ב כתב בשם ס' תולעת יעקב שאין לאומרו, ומנהגינו לאומרו בלחש עכ"ל וכ"כ בשער הכוו' דף ן' ע"א, דהשבח הזה צריך לאומרו אחר כל תפלה מהג' תפלות ולא כאותם שנוהגים לאומרו בשחרית בלבד, והנה הוא שבח גדול במאד מאד יעו"ש, והביאו מ"א סק"א, י"א בהגה"ט, וכ"כ בשל"ה שי"ל עלינו לשבח באימה וביראה ובכונה ובשמחת הלב כי כל צבא השמים והקב"ה עם פמליא של מעלה עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, וצריך לאומרו אחר כל ג' תפילות ואחריו נוסח וע"כ נקוה לך עב"ד, והביאו הש"ץ דף זק"ן ע"ב, וכ"כ היפ"ל או ב' בשם כמה פו' דצ"ל עלינו לשבח אפי' בתפלת מנחה יעו"ש, ומ"ש שם השל"ה וע"כ נקוה לך כ"כ ג"כ הי"א שם בשם מורו שהיה אומר וע"כ נקוה לך בוא"ו וכתב שכן מצא ג"כ בס' כנף רננים למהר"א אזולאי זלה"ה אבל הברכ"י או' ה' כתב על דברי הי"א הנ"ז דהספר הזה הוא ישנו תחת ידו מכ"י הקדש הרב מ"ז זלה"ה ולא ראה זה שכתב בשמו לומר וע"כ נקיה לך יעו"ש, וכ"כ הש"ץ שם ואני שמעתי שהם ב' עדים לאדם עלינו לשבח מתחיל בע' ומסיים בד' מתחת אין עוד, וע"כ נקוה לך ג"כ מתחיל בע' ומסיים בד' יהיה ה' אחד ושמו אחד, הרי כאן ב' עדים הולכין לפניו להעיד על תפלתו עכ"ל, וכ"כ הרב המגיה שם בש"ץ בשם סדה"י והרד"א די"ל ע"כ נקוה לך בלא וא"ו יעו"ש, וכ"כ כף החיים סי' טו"ב או' ך' וכ"ה בשער הכוו' דף ן' ע"ג ע"כ נקוה בלא וא"ו, וכ"כ השע"ת או' ג' דכן נוהגין לומר על כן, ועוד עיין לקמן או' ט"ו:

יב

יב) וכתב שם בשער הכוו' דמן עלינו לשבח עד ואנחנו משתחוים צריך לכוין לתת שבח וגדולה להשי"ת בכל ד' עולמות אבי"ע דקדושה וליחדם יחד כדי שעי"כ יתגרשו משם הקלי' כי ע"י סיפור שבחו ית' וגנות הקלי' נכנעים והולכים להם כנז' בזוהר פ' בא בענין מצוה לספר ביציאת מצרים, ואח"כ מן ואנחנו משתחוים ואילך יורד אוה"מ בכל העולמות ואז מתגרשים הקלי' והרי אלו שני כוונות ביחד ואחר גמר עלינו לשבח יורדין כל העולמות למקומם הראשון כי כבר אינם יראים עתה מן הקלי' שכבר נתבטלו וכו' וזהו טעם כריעה זו בואנחנו משתחוים לכוין להוריד אוה"מ דרך ירידה בכל העולמות מלמעלה למטה עד העשיה כולה וכו' ועי"ש כמה סודות עמוקים יש בשבח הזה וע"כ כמה צריך ליזהר לאומרו בנחת ובשלוה באימה וביראה ובכונה גדולה כדת מה לעשות:

יג

יג) וכתב עו"ש בשער הכוו' על כן נקוה לך וכו' גם שבח הזה צריך לאומרו אחר עלינו לשבח בג' תפילות ע"ד שאומרים עלינו לשבח, וגם טוב מאד ויועיל לאדם תועלת גדולה להזהר ולומר אחר סיום שני שבחים הנז' פסוק והיה ה' למלך ע"כ הארץ וכו' ויכוין שפסוק זה מתחיל בוא"ו ומסיים בד' שהם בגי' עשרה. ותכוין שהם בחי' עשרה הויות דב"ן דמילוי ההי"ן, ותכוין להאיר ולהמשיך עשרה בנים אלו בלאה אשר זה סוד פסוק הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים יעו"ש וכ"כ בפע"ח שער י"ד פ"ז.

יד

יד) ועיין להחיד"א בס' דבש לפי מ"ע הק' או' י"ב שכתב בשם ליקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י סי' שט"ו דלהסיר הקלי' טוב לומר בכל יום פסוק ויאמר אם שמוע תשמע וכו' ולכוין בד' יודין דע"ב הרמוזות עליך כי אני ה' עכ"ל וע"כ נוהגין חסידי בית אל יכב"ץ בעה"ק ירושת"ו לאומרו אחר עלינו לשבח בכל ג' תפילות כדי להסיר הקלי' ולא יתאחזו בתפלה, וכתב שם בפע"ח דאחר ג' תפילות טוב לומר מזמור רועי ומזמור אלהים יחננו, והביאו הש"ץ דקנ"ח ע"א:

טו

טו) שם. עלינו לשבח מעומד וכו'. וז"ל סדה"י עלינ"ו בגי' ומעומ"ד, וצריך לאומרו בכוונה גדולה, ויש בו כמה סודות ורמזים וכוחו גדול, ויש מדקדקים שאומרים אותו בכל יום ז"פ בין ביום בין בלילה, ז"פ ביושר וז"פ למפרע, שמתחילין עוד אין מתחת הארץ ועל וכו' ויהושע תיקן זה השבח הגדול כשכבש את יריחו ואמרו ז"פ ישר והפוך, ובו הפיל ז' חומות שהיה ליריחו והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבא ולא תהיה לומר אותו ישר והפוך, ושם יהושע רמז בו בתחלת ענינים, ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם הושע ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה, ע של עלינו ש של שמנו ו ואנחנו משתחוים וכו' ה הוא אלהינו וכו' וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו, דכמו שיש בפסוק שמע ישראל ע רבתי ו ד רבתי ע של שמע ד של אחד לרמוז שצריך להעיד על יחודו ית' כן רמז בשבח הזה שמתחיל בעי"ן ומסיים בדל"ת ע לינו לשבח וכו' אין עו ד , ואח"כ יאמר על כן נקוה לך וכו' שהוא מלכיות להמליך יוצרינו עלינו, והוא קרוב לשבת עלינו לשבח ורמוזה בו ג"כ ע"ד שיתחיל בע' ע"כ וכו' ומסיים בד' תמלוך בכבוד, ורמוז בתחלת תיבותיו עכ"ן על כן נ קוה, ואפשר שהוא כשהצדיק עליו את הדין וידע שחטא ואמר בתפלתו שמהרה יעביר גלילים מן הארץ להפנות אליך כל רשעי ארץ וכו' עכ"ל, והביאו הש"ץ דף זק"ן ע"ד, וכתב היפ"ל או' ב' דמטעם זה שהוא מתחיל בע' ומסיים בד' שהם אותיות עד צ"ל עלינו לשבת וגם ע"כ נקוה לך מעומד דק"ל עדות בעמידה יעו"ש:

טו) וכתב הרב ש"כ עה"ת ס' ראה דש"א ע"א וז"ל ושמעתי מהחכם כהר' אברהם פרץ נ"ע שמצא כתוב ואינו זוכר על שם איזה חכם שמה שאומרים אחר התפלה מימרא של ר' אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' לפי שיש בה ח' פעמים שלום עם מלת שלוה כדי להכביד ח' כנפיו (ר"ל של ס"מ) כדי שלא יערער על התפלה עד שתעבור. וכן צוה לשחוט ז' מירי חיה כדי להתיש ז' חלקי חיותו עכ"ל ושם ביאר כי יש לבעל המדבר ח' כוחות וז' מיני חיה לשוחטן להתיש כח ז' ולהניח אחת שהוא צורך לעולם, ובע"ה גם זה יבולע לעת"ל כדכתיב ובלע המות לנצח ע"כ רו"ח אות ד' ובספרו כף החיים סי' טו"ב אות י"ט חס"ל אות כ"ב וכתב דצריך לאומרו בין בחול בין בשבת והמדלגו בשבת מגרעות נתן יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ח שכתבנו בשם האר"י ז"ל שצ"ל מימרא זו קודם עלינו לשבח יעו"ש:

טז

טז) שם ואומרים קדיש וכו'. בענין הקדישים האריכו בס' מ"א סק"ב וא"ר אות ד' וסי' קל"ג ובאה"ט סק"ה ומעיל צדקה סי' יו"ד ושע"ת אות ה' ועוד עיין בשו"ת זכרון יוסף סי' א' שהאריך בכמה פרטים יעו"ש, ומנהג ספרדים לומר קדיש ביחד ג' או ד' בני אדם כולם כאחד עונים ואומרים וכל מי שירצה ועי"ז ותשקוט האר"ש ועיין בדברינו לסי' נ"ה אות ל"א:

טז) ואם קטן פחות מבן ך' אומרים עליו קדיש עיין בס' קהלת יעקב בתו' דרבנן אות ב' סי' ע"ו שהביא משם חו"י בהשמטות דרס"ג שכתב דהא דק"ל עד י"ג שנים אינו נענש לא בדיני שמים ה"ד בדברים שאינם מפורשים בתורה אזהרתם אבל מידי דמפורש בתורה העונש שלהם וכן גזרות ותקנות חכמים שנכללו במצות ל"ת ודאי ב"ד של מטה שוה לב"ד של מעלה ועונשין בשניהם מבן י"ג שנה יעו"ש והביאו דברי מנחם סי' קל"ג בהגה"ט אות ג' וכתב דמזה יש ללמוד דצ"ל קדיש על בן י"ג שנה יעוש"ב:

יז

טוב) שם ואומרים קדיש יתום אחר עלינו וכו'. ולפי דברי האר"י ז"ל צ"ל קודם עלינו כמ"ש לעיל סי' נ"ה או' כ"ה ועיין בדברינו לשם כמה פרטים בענין הקדיש:

יח

חי) שם ויש לומר פיטום הקטורת וכו'. כל מאן דאסתכל וקרי כל יומא פרשתא דקטורת, ישתזיב מכל מילין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא ומדינא בישא, וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סט"א לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה, זוה"ק ח"ב דף רי"ח ע"ב ועוד האריך יעו"ש ואתה בן אדם פקח עיניך לכוין באמירת הקטורת לא להנאתך כ"א לעשות נ"ר ליוצרך כי מתוקף תעלותיו נודע שיש נ"ר להשי"ת, מחב"ר אות ו' ועיין בס' שכחת לקט מע' ב' שהזהיר דכשאומר פיטום הקטורת יסתכל באותיות וכ"כ בס' ערך לחם למהריק"ש ז"ל דיקרא מתוך הספר והב"ד הרח"פ בס' כף החיים סי' טו"ב אות ח"י וכתב דאם אומר במרוצה ובע"פ לא יהיה לו שום תועלת מאמירת זאת יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ג:

יט

יט) שם ערב ובוקר אחר התפלה וכו'. הטוב והישר לאומרו בזמירות אחר פ' התמיד ובסוף התפלה אחר קוה, ובמנחה קודם אשרי אחר פ' התמיד ותו לא כמ"ש השל"ה, וכן הוא מנהג א"י ומצרים וגלילות טורקיא"ה וקצת מערי איברופ"א ומי שאין נוהגין כך אל עירו ואל שער מקומו הוא לבדו יעשה בצנעה כסדר הזה מחב"ר אות ז' חס"ל אות כ"ב וכתב דזה הסדר לא ישתנה בין בחול בין בשבת יעו"ש וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל דאין לומר פיטום הקטורת אלא דוקא בג' מקומות הללו ובין בחול בין בשבת ותו לא מידי כמש"ל סי' מ"ח, וגם משמע שם בהדיא דגם אחר תפלת שחרית קודם קוה מתחילין אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו וכו' ולא כמ"ש הברכ"י אות ו' ובמחב"ר סי' מ"ת אות ב' שיש מדקדקים להתחיל ויאמר ס' וכו' אחר קוה יעו"ש, ואח"כ ראיתי שגם הוא חזר מדבריו בק"א במחב"ר סי' מ"ח אות ח' יעו"ש והביאו ש"ץ דף זק"ן ע"א שע"ת בזה הסי' אות ו' וכ"ף בספרו קש"ג סי' ך' אות ח':

כ

ך) יש שנוהג לומר פיטום הקטרת במו"ש אחר הבדלה וכמ"ש הרד"א וא"ח וכ"כ בס' תוצאות חיים אבל קבלתי מגדולים שלא לאמרו במו"ש מחב"ר אות ט' חס"ל שם וכן לפי דברי האר"י ז"ל זה לא יתכן דאין לעורר הדינין בלילה, ועיין בדברינו לעיל סי' קל"א סוף או' ב"ן:

כא

כא) בנוסח הבריתא דהלא מי רגלים יפין וכו' פי' הכלבו מעיין שמו מי רגלים וכ"כ בס' א"ח דף ס"ז ע"ב וז"ל מי רגלים כמשמען וי"א מעיין ששמו מי רגלים ומימיו עזין מאד וריחן רע אבל מי רגליס ממש חלילה שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת עכ"ל והביאו הברכ"י אות ח' וכתב דהכי מסתבר יעו"ש, ופי' ברייתא זו והסימנים עיין ב"ח בסי' קל"ג:

כב

כב) שם ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. ומה שנהגו לומר חרוזים הללו קודם לכן היינו לפי שמעשרת ולכן אומרים אין כאלהינו שלא נאמר כחי ועוצם ידי עושה החיל רק הכל מה' ניתן לנו ולו נאה לברך על העושר, נוב"י חא"ח סי' יו"ד והביאו המחב"ר בסי' מ"ח אות ב' ש"ץ דף זק"ן ע"א שע"ת בזה הסי' אות ו' ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ח:

כג

כג) אמירת פיטום הקטורת מתוך כתב אשורית ככתיבת ס"ת היא סגולה לזכות ולעושר ויהיה מוצלח בכל עסקיו כ"ה בס' מ"צ ח"ב יעו"ש והביאו הרו"ח אות ד' ובספרו כף החיים סי' טו"ב אות ח"י ועיין לעיל אות ח"י:

כד

כד) שם ואומרים השיר וכו'. הוא משנה בסוף מסכת תמיד דף ל"ג ובפ' בתרא דר"ה מפרש טעם למה נתקן מזמור זה ליום ראשון וזה ליום שני יעו"ש. ב"י סי' קל"ג עו"ת בזה הסי' אות ח':

כה

כה) שם ואומרים השיר וכו'. כתב הטור בסי' קל"ג דבספרד נוהגין בכל זמן וזמן משנין המזמור לפי ענינו. כגון ברכי נפשי בר"ח וכאיל תערוג בחו"ה ומזמור שיר חנוכת הבית בחנוכה, ובפורים למנצח על אילת השחר ומנהג טוב הוא עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג' וכתב שלא לדלג מכל וכל השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום אלא שיאמרו השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום וגם השיר מענינו של יום וכתב וכ"נ מדברי הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ה יעו"ש, ועוד כתב שם שהדעת נוטה שהשיר שהיו הלוים אומרים במקדש קודם דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם רק בחנוכה יש להקדימו משום פרסומי ניסא יעו"ש, וכ"כ החס"ל אות כ"א ועיין מאמ"ר בסי' קל"ג אות א' מה שהאריך בזה ופעה"ק ירושת"ו נוהגים לומר בר"ח אחר קדושה דסדרא בית יעקב וכו' ושיר של יום והושיענו ואח"כ קדיש למוסף, חס"ל שם ומנהג בית אל יכב"ץ נוהגים לומר קודם קדיש מוסף ר"ת אז ישיר ישראל את השירה וכו' עד ונשקפה על פני הישימון מפני שאלו הפסוקים רומזים אל בחי' המלכות שיש לה עילוי בר"ח כנודע:

כו

כו) שם ואומרים השיר וכו'. וכתב בשער הכוו' בדרוש ויהי נועם דף ס"א ע"ב, דבכל יום ויום מו' ימי השבוע צריך האדם לכוין להמשיך הארה מקדושת שבת דהיינו ביום א' יכוין להשאיר בו תוספת הארה מבחי' נשמה של שבת שעברה, וביום ב' מתוספת הרוח וכו' וכתב עו"ש דבכל יום מצוה למנות בו ימי השבת דהיינו ביום א' אומרים היום אחד בשבת, וביום ב' היום ב' בשבת וכו' וכתב והנה ז"ס מ"ש בספרי זכור את יום השבת מצוה היא למנות בו ימי השבת לומר א' בשבת ב' בשבת וכו' וכ"כ הרמב"ן בחי' עה"ת והענין הוא להורות כי כל ימי החול תלוים ונקשרים ונמשכים מיום השבת ומשם נמשכה להם הארתם וזכור היטב ענין זה כי הוא מכלל רמ"ח מ"ע למנות ימי החול עד"ז וכו' עכ"ד, וע"כ סידר הרש"ש ז"ל בסידור הכוו' דבכל יום ויום קודם השי' של יום ביום א' אומרים היום יום אחד בשבת קודש והשיר שהיו הלוים אומרים בו על הדוכן כו"כ, ולכוין להשאיר בו הארה מתוספת נשמה של שבת שעברה, וביום ב' אומרים היום יום ב' בש"ק וכו' ולכוין להשאיר בו הארה מתוספת הרוח של שבת שעברה, וביום ג' מתוספת הנפש של שבת שעברה, וביום ד' להמשיך הארה מבחי' הנפש של שבת הבאה, וביום ה' מבחי' הרוח, וביום ו' מבחי' נשמה של שבת הבאה, ואח"כ אומרים השיר של אותו היום ועיין פרע"ח פ"ה משער קריאת ס"ת ופ"א משער השבת וכ"כ הסו"ב או' ז' כף החיים סי' טו"ב או' ט"ו יפ"ל או' ז' וביום ו' אומרים היום יום הששי בש"ק והשיר וכו' ועיין ש"ץ דקנ"ו ע"ב וכף החיים שם וביום השבת א"צ לומר היום יום וכו' כמ"ש היפ"ל שם וכ"מ מדברי האר"י ז"ל וכן עמא דבר, וכן ביו"ט אין אומרים דיש לו קדושה מצד עצמו מבחי' פרצוף הזמנים כידוע ליח"ן:

כז

כז) שם יש שכתבו ליזהר לומר פיטום וכו'. מיהו הב"י בסי' קל"ג כתב ע"ז אם הלכה נקבל אבל לדין יש תשובה יעו"ש, והביאו מ"א בסי' זה סק"ה וכתב לכן המדקדקים נהגו לאומרו בכל יום יעו"ש, וכ"כ לעיל אות י"ט בשם השל"ה ובסי' מ"ח בשם האר"י ז"ל יעו"ש. ובן מ"ש הב"ח בשם רש"ל בתשו' דלפי מנהגינו שאומרים אין כאלהינו ופיטום הקטורת קודם עלינו א"צ לומר הך אגדה אר"א אר"ח ת"ת וכו' כתב המ"א שם דמ"מ נהגו לאומרו יעו"ש, וכ"כ לעיל בסי' מ"ח בשם האר"י ז"ל יעו"ש. ועוד עיין מש"ל סוף או' ט"ו:

כח

כח) שם וכשיוצא מבהכ"נ וכו'. עיין בדברינו לעיל סי' צ"ג או' ד' מ"ש בזה בס"ד:

כט

כט) שם וכשיוצא מבהכ"נ וכו'. כשיצא מבהכ"נ לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד, וכן בירידתו מהתיבה מ"א סק"ו, א"ר או' ו':

ל

ל) שם ומשתחוה ויוצא, שכן היו עושין במקדש בגמר העבודה, כי כל כהן כי גמר מצותו השתחוה ויצא כמ"ש במתניתין פ"ו דתמיד, יפ"ל או' י"ג:

לא

לא) שם ומשתחוה ויוצא, כתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד כשאני קם לצאת מבהכ"נ משתחוה אני אל ההיכל ואומר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך וכו' וביציאתי מבהכ"נ חוזר אני ומשתחוה ואומר ה' נחני בצדקחך וכו' והביאו א"ר שם, ש"ץ דקנ"ח ע"ב. ומהרי"ל עשה ג' השתחואות, כשהלך ממקומו, ולמול ארון הקודש, ובצאתו מפתח בהכ"נ, והביאו מ"א שם, ש"ץ שם ע"ג, כף החיים סי' טו"ב או' ל':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---