קובץ על יד החזקה/שבת/ה

קובץ על יד החזקה ‏ שבת ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חייב לברך. בהגה"מ כתב בירושלמי פ' המביא כו' ואנכי לא מצאתי כעת רק בפ' הרואה נזכר ברכה על נר של שבת אבל לא נזכר שם יו"ט:

ג

ספק חשיכה כו'. הא דרבינו האריך בלישנא משום דקשיא ליה כיון דתנן אין מעשרין ואין מטבילין דהוי מידי דרבנן ולאיזה צורך תני שוב אין מדליקין את הנר דהוי זו ואצ"ל זו ולא ניחא ליה למ"ש הרע"ב בשם רבותיו דאין מדליקין את הנרות קמ"ל דאין אומרים לעכו"ם להדליק דזה דוחק ועוד דתליא בפלוגתא אי גזרו בשבות בבה"ש מש"ה כתב רבינו דאפי' אם מספקא ליה אם כבר שקעה החמה והתחיל בה"ש ג"כ אסור להדליק את הנר אלא צריך להדליק מבעוד יום ממש ומש"ה גבי הטמנה בפ"ד לא האריך כ"כ:

ד

משתשקע החמה כו' והעושה מלאכה בה"ש כו'. גרסינן בירושלמי ברכות ר' יוסי בר בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במ"ש והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהיה חייב על הראשונים עכ"ל ע"ש. ופי' הרא"פ דהספק הוא למ"ד התראת ספק התראה הוי אבל למ"ד לא שמה התראה אין כאן ספק דהא בעינן התראה בשעת האיסור ובפ"מ פי' דספיקותו הוא למ"ד לא שמה התראה ואפ"ה מספקא ליה הואיל וממ"נ מיחייב לא הוי התראת ספק ע"ש וגרסינן בירושלמי מסכת פסחים דף י"ח ע"ב אתפלגון ר"י ור"ל גבי שני ימים טובים של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק ור"ל אמר אין מקבלין ועי' מ"ש שם בהגהותי דהכי מפורש ג"כ בירושלמי מסכת נזיר פ"ח הלכה א' ומפרש שם דהתרו בו על שניהם בבת אחת ואעפ"כ סובר ר"ל דפטור למ"ד התראת ספק לא שמה התראה ועי' בירושלמי יבמות ס"פ נושאין דמשמע שם גבי שני ימים טובים של גליות דוקא הואיל ועומד להתברר אימתי קדשו ב"ד את החודש לא מקרי התראת ספק והוא כעין סברת התוס' במסכת יבמות דף פ' ע"א גבי נעשה סריס למפרע ע"ש ובמל"מ פי"ז מה' סנהדרין הקשה על התוס' דסתרו דבריהם בפ' יוצא דופן דף מ"ז גבי מופלא סמוך לאיש ועי' עוד תוס' בחולין דף י"א ע"ב בהא דמקשה למ"ד התראת ספק לא שמה התראה מאי אהני דבדקינן ליה ובאמת התוספות לא החליטו סברא זו וביבמות אפשר דכוונו להירושלמי שהבאתי דמשמע כדבריהם. והנה באמת בירושלמי גופיה מצינו היפך מזה עי' בירושלמי ספ"ו דיבמות דמקשה על הא דנעשה סריס ולא התראת ספק הוא ומשני אתייא כמ"ד מקבלין התראה על הספק משמע דזה הדבר במחלוקת שנויה בירושלמי ועפ"ז תבין ספיקת הירושלמי בברכות דודאי אזדא אליבא דמ"ד שמה התראה וכפי' הרא"פ והיינו דאפשר דמספקא ליה בפרש"י בשבת בהך דראה שני ימים ספק לטומאה ולקרבן וע"ש בתוס' דף ל"ד ודוק. ומש"ה לא הביא רבינו פה. ובעיקר סברת התוס' וטעמיהם אבאר בעזהי"ת במ"א. ולשון רבינו פה שכתב משתשקע החמה כו' עי' כ"מ ועי' בל"מ וצ"ע דבריו ובהל' קדוש החודש פ"ב האריך בזה הרב מהרלב"ח והעלה דודאי שיעורא דכוכבים אינו תמיד בכל ימי השנה בזמן אחד כפי מצב השמש בגלגל וכפי רוחק הכוכבים ממנו ומשתשקע החמה גם אם לא ראה כוכבים יש לנו לומר כי הגיע כבר בה"ש וקוצר ראייה גרם שלא ראה כוכבים וא"כ לענין שבת שפיר כתב הרמב"ם משתשקע החמה משא"כ בקה"ח שהדבר מסור לב"ד ע"ש. ובזה יש להמתיק דברי רבינו פה עי' רש"י שבת דף ל"ד דמ"ל דיש ספק בבה"ש אף דהיום יום הוא אתמול אפשר שהיה לילה והתוס' שם מתמיהים ע"ז ע"ש ונראה דהיינו דוקא בבה"ש דשני כוכבים וצריכים להיות בינונים והדבר תלוי בראות העין אזי שפיר איכא מקום וסברא לשיטת רש"י וכה"ג באמת א"א לחייבו חטאת ממ"נ בעושה מלאכה בשני בה"ש אולי טעה בדמיונו והיום קטנים והוי לילה או בהיפך ובזה מיירי הא דאמרינן ראה שנים ספק לטומאה ולקרבן ושפיר פירש"י דאפשר אתמול היה יום ועכשיו לילה משא"כ בעושה מלאכה בשני בה"ש משקיעת החמה ועד הלילה דאין בו טעות בזמן כלל ודאי דמסתבר דחייב חטאת ממ"נ. ובזה יובנו דברי רש"י שם ומתורץ כל מה שמקשה התוס' שם דהא דתני בתוספתא דטמא בראה שני בה"ש מיירי ג"כ בזמן דשקיעת החמה ועפ"ז יפה כתב רבינו פה הך שיעורא דמשתשקע החמה משום דכאן רצה רבינו ללמדנו דין דעושה מלאכה בשני בה"ש ובכיון לא הביא כאן בה"ש דב' כוכבים דבבה"ש דכוכבים א"א לחייבו חטאת ממ"נ ושיטת רבינו ורש"י עולים בקנה אחד. ועי' ברמב"ם פ"ב מהל' מחוסרי כפרה דין י"ד ודו"ק שם ותמצא כי כנים הדברים אשר כתבתי:

ה

כגון צמר ושער. ובגמ' ר"פ ב"מ תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער ותנא דידן צמר מיכויץ כווץ שער איחרוכי מיחרך ופירש"י דלא צריך למתני. וצ"ע על רבינו ששביק הנך דמתניתן ותני ברישא צמר ושער ול"נ דהא דלא תני התנא צמר ושער היינו משום דקיי"ל כרך דבר שמדליקין על גבי דבר שאין מדליקין כדי להוסיף אורה אסור כמ"ש בהלכה ו' ומחלק הרשב"א בין דבר שדולק לבדו דשייך לגזור ביה דלמא אתא לאדלוקי בעיניה משא"כ כשאינן ראוין להדליק בפ"ע, ומה"ט כתב להתיר לעבות הפתילה בקש כיון דהקש אינו דולק בפ"ע וא"כ יש חילוק בין הנך דהכא במתני' ובין צמר ושער דבהנך דמתני' אין מדליקין גם אם כרוך עליו דבר שמדליק משא"כ בצמר ושער דודאי אין מדליקין בו לבדו אבל לכרוך עליו דבר שמדליקין מותר וזה הוא פי' הגמ' ותנא דידן צמר מיכויץ כו' וא"כ אין ראוין בפ"ע ומש"ה לא תני לה בהדי אינך, ורבינו משמע דסובר דלא כסברת רשב"א דבכל דבר שאין מדליקין אסור לכרוך הגם שלא יוכל להדליק בפ"ע דגם רשב"א לא כתב סברתו כ"א בדרך אפשר מש"ה נקט רבינו ברישא לכוללו בהדי אינך השנויין במתני' להורות בא דגם מה שכתב בהלכה ו' הכורך כו' קאי על צמר ושער הגם דבעינייהו א"א להדליק בהן מ"מ אסור ודלא כרשב"א ולענין דינא העיקר כדברי רשב"א וכמ"ש המג"א בסימן רס"ב ואף כי יש חולקין על רשב"א וגם הוא בדרך אפשר מ"מ יש לצרף בזה סברת הפוסקים דבכוונה תליא מלתא ועי' משל"מ הלכה ו'. ועי' עוד בש"ג ר"פ ב"מ מ"ש בשם הריא"ז ועי' בפ"מ סימן רס"ד ואפשר דגם רבינו מודה לסברת רשב"א בקש וס"ל דצמר ושער דולקים קצת אפי' בפ"ע משא"כ בקש והכי נוהגין, ועי' בא"ר:

ז

נותנין גרגר של מלח וכו'. עי' שבת דף ס"ז ע"ב ת"ר נותנין בול של מלח וכו':

ח

גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה וכו'. וכתב רש"י שבת דף י"א בד"ה ולא יקרא לאור הנר שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת וגם מהתוס' מסכת יבמות ו' ע"ב ד"ה או אינו ממה שמקשו שם על רבי ישמעאל מוכח דס"ל דאין בהטיה אלא משום מבעיר, אבל הפ"י בשבת מ"ו כתב דגם חשש כיבוי איכא למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ומעתה לשיטת רבינו שפסק בפ"א מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב יש לחוש גם לכיבוי ובפי' המשניות כתב רבינו טעם אחר משום שמא יהיה האור חלש ויאפיל ויניחנו ויצא והעיקר אצלנו וכו' וצ"ע. ואפשר לפי סברת רש"י ביבמות קי"ט דלענין הרחקה מחלקינן בין איסור לאו לאיסור כרת ודלא כתרומת הדשן שהביא המש"ל בפ"א מהלכות יו"ט ע"ש, וא"כ למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אם סובר נמי העברה לאו בעלמא הוא א"כ אין כאן חשש כ"א לאיסור לאו וסד"א דלדידיה ל"ג ומש"ה כתב רבינו דכאן יש עוד סברא לצרף דשמא יניחנו ואסור אליבא דכ"ע:

ונ"מ בין הטעמים כתב בס' פ"מ אם אין לו כ"א הפסולים, דלפמ"ש הר"מ בפי' המשנה רשאי להדליק בהן ע"כ. גם יש נפקותא לפי שיטת רבינו הלכה ט' אפי' ערבן בשמנים שמדליקין בהן לפמ"ש הה"מ פי' הגאון א"כ פשיטא דרשאי להדליק אבל לפמ"ש דאין זה הטעם עיקר ולא הוי אלא סניף בעלמא בכל ענין יש לאסור ודו"ק:

י

ולא בצרי וכו' מפני שהוא עף וכו' ולא בנפט לבן אפי' בחול. ודקדק בס' מעיל שמואל דבצרי לא מתסר בחול דאינו עף כ"כ ועי' בס' ברכי יוסף סימן רס"ד:

יב

גזירה שמא יקח מן השמן וכו'. עי' מ"ש הלח"מ ועי' בס' לחם יהודה שתמה על דבריו:

יג

שהרי מבטל כלי מהיכנו. עי' פכ"ה הלכה כ"ד:

ואסור ליתן מים וכו'. עי' בתוס' ס"פ כירה מה שרגילין לתת מים בזכוכית שקורין לאמפ"א כיון שאין מתכוין לכיבוי אלא להגביה את השמן ולפי דבריהם אסור ליתן לתוך הקנה שעומד בו נר כדי שיכבה כשיבוא עד המים וכמ"ש המ"א בסימן רס"ה ועי' בא"ר שתמה על שנוהגין העולם להתיר ונתן טעם למנהג ע"פ סברת הכ"ב ע"ש. ועי' בחידושי רשב"א ס"פ כירה בתירוצא קמא מסכים לס' הכ"ב:

טו

לפני רבן וכו'. משמע דשלא בפניו אסור להם לקרות לאור הנר והיינו לטעם הבבלי אבל לפי טעם ירושלמי שכתב אילן בעיי דיטפי בוצינא ואילן לא בעיי דיטפי וכו', פי' אילן התינוקות רוצין שיכבה הנר וא"כ בכל ענין מותר ועי' עוד שם בק"ע ד"ה ואחד דמ"ש רבינו בהלכה י"ד נובע מהירושלמי ועי' מ"ש בספרי שלום ירושלים דאין מחלוקת בין בבלי וירושלמי דלא כבעל קרבן עדה:

יט

ותוקע ושובת וכו'. עי' בהגמיי' מה שהביא בשם התוספתא דאחר קבלת שבת אסור להטמין דאיתא שם גמרו אפי' מיחם בידו מניחו על הארץ וכו'. ושו"ת חכם צבי סימן י"א כתב דרבינו לא ס"ל כן אלא דכל השבותין לצורך שרי בבה"ש כמ"ש רבינו פכ"ד מה"ש ומש"ה כתב בפ"ד ספק חשיכה מותר לטמון ע"ש אלא מ"ש שם ואותה התוספתא ס"ל לרבינו דלאו הלכתא היא תמוה מאוד, והעיקר פי' התוס' כמ"ש הט"ז בסוף סימן ת"ר בסוף דבריו וחזר בו הט"ז ממה שפי' בתחלת דבריו בתוספתא ודו"ק שם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.