עמר נקא/ויקרא/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:15, 19 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עמר נקא TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

זאת תהיה וכו' חיות פרט לטרפות פי' שאין לפרש כמשמעו שתהיינה חיות ולא מתות דהא כתי' אח"כ ושחט וכו' לכך פי' חיות שלא תהיינה טרפות שחיותן עומד בהן ועתיד להתקיים ואפי' למאן דאמ' טרפה חיה אתי שפיר שיהא חיותן בריא ושלם:

ד[עריכה]

טהורות פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע וכו' קשה למה לא פי' דבר זה על מלת צפרים והמתין לפרשו על מלת טהורות חיות. י"ל שמפני ראותינו שהקפידה תורה על צפרים הללו שיהיו טהורות וחיות משמע שהם כעין קרבן טהרה על המצורע לכך כתב דבר זה גבי חיות טהורות וקשה עוד דבסמוך אמ' שהנגעים באים על גסות הרוח וכאן אמר שבאין על לשון הרע קשיא דידיה אדידיה וי"ל שזה וזה גורם גסות הרוח ולשון הרע גסות הרוח מעוזיהו והצרעת זרחה במצחו. לשון הרע ממרים והנה מרים מצורעת כשלג בעון ותדבר מרים:

ח[עריכה]

וישב מחוץ לאהלו שאסור בתשמיש המטה קשה מנא לו י"ל מגזרה שוה דכתיב במקום אחר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם והכי איתמר בתורת כהנים אין אהלו אלא אשתו שנא' שובו לכם לאהליכם:

ט[עריכה]

את כל שערו כלל ופרט וכלל להביא כל מקום כנוס שער ונראה בת"כ מפרש למה הוצרכו ראשו וזקנו שהיה די לכתו' אחד מהן והכי איתמר התם ראשו מה ת"ל שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפי' מנוגע ת"ל ראשו. וזקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מנוגע ת"ל וזקנו וכו':

מד[עריכה]

ובא הכהן וראה והנה פשה יכול לא יהא החוזר טמא אלא א"כ פשה נאמר צרעת ממארת וכו' א"כ מה ת"ל והנה פשה אין כאן מקומו של מקרא זה אלא ונתץ את הבית היה לו לכתוב וכו' נראה לישבו למה כתבו כאן שבא להשמיענו דזו היא שיבה זו היא ביאה לכך סמכו למקרא דואם ישוב. והואיל דזו היא שיבה זו היא ביאה ילפינן ליה מושב הכהן ביום השביעי דמה להלן חולץ וקוצה וטח אף כאן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ומניין שאם עמד בזה ובזה פיר' בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת"ל ובא. ואם בא יבא במה הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור וכו' צריך לישב במה צריך לדבר בפושה בראשון הרי כתיב ואם בא יבא הכהן והנה לא פשה. ואם נפרש שר"ל בפישיון הראשון ועל זה אמ' הכתו' ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה וצוה הכהן וחלצו וכו' ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה זה אינו יכול להיות שהרי כתי' אחרי הטוח ובשבוע ראשון עדיין לא חלץ וקצה וטח. ונראה דצ"ל דהכי קאמ' ואם בא יבא בראשון וראה והנה לא פשה חולץ וקוצה וטח ואחרי הטוח אם לא חזר וטהר את הבית והא דכתי' חולץ וקוצה וטח בפושה בראשון לאו למידק מיניה הא לא פשה אינו חולץ וקוצה וטח אלא לאשמועינן דכי פשה לא בעי נתיצה דהוה ס"ד דפישיון הוי כחזרה. ועל זה קאמ' דאינו יכול להיות שהרי דינו של עומד בראשון כבר אמור שהרי כתיב ובא הכהן וראה והנה פשה ואוקימנא שבא ללמד בעומד בראשון ובא בסוף שבוע שני ומצאו שפשה משמע שכשעמד בראשון לא חלץ וקצה וטח שאם כן לא היה לו לכתוב והנה פשה רק והנה שב ואח"כ אמ' ואם בפושה בשני הרי כבר אמור הכי קאמ' ואם בא ללמד על הפושה בשני והכי קאמ' קרא ואם בא יבא בשני וראה והנה לא פשה או אחרי הטוח בראשון ראה שלא חזר וטהר את הבית הא הפושה בשני אינו טהור. ועל זה אמר הרי כבר אמר דין הפשיון בשני כדאמרינן מדכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה. ועל כן צריך לומ' שהוא בא ללמד על העומד בראשון ובשני לומ' שחולץ וקוצה וטח אמנם הרמב"ן פי' והנה לא פשה ר"ל לא צמח כלומ' לא חזר ולפי פירושו נוכל לפרש דהכי קאמ' אם בפושה בראשון וחלץ וקצה וטח ובא וראה בסוף שבוע שני שלא פשה ר"ל שלא חזר אחרי הטוח וטהר את הבית וכו' הרי כבר אמור שהרי כתי' ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וכו' נתץ את הבית וכו' משמע הא אם לא ישוב טהור ואם בפושה בשני כלומר אם פשה בשני וחלץ וקצה וטח ובא בסוף שלישי וראה והנה לא חזר וטהר את הבית הרי כבר דלא עדיף משבוע ראשון דאית מיניה דהא גמרינן ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע דהיינו בסוף שבוע שני מושב הכהן דהיינו בסוף שבוע ראשון וזו היא שיבה זו היא ביאה מהר"ר:

מז[עריכה]

והשוכב בבית והאוכל בבית וכו' נראה שלכך כתב והשוכב קודם לאוכל להשמיענו שהאוכל צריך שהיה שוכב כלומ' מסב וכדאית' בת"כ כדי אכילת פת חטין ולא פת שעורין מסב ואוכלה בליפתן שמן הדין היה ראוי לכתוב הפסוקים על סדר הדרגה בתחלה הבא אל הבית שאינו אלא נכנס בעלמא ואחר כן האוכל ששוהה שם יותר מעט ואח"כ השוכב ששוהא שם יותר מזה אלא ששנה הסדר לסבה שכתבנו לומ' שצריך שיהא מסב:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.