ביאור הגר"א/יורה דעה/קד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) עכברא דדברא כו'. הם דברי המחבר והן תמוהין דמש"ש מתקיף כו' הוא להתיר (מחמת נטל"פ) לפי הס"ד (דטעמא דרב) משום דחידוש וכן לא חילק בזה שום פוסק כלל (ע"כ):
(ב) (ליקוט) מספקא. כרבא שם דמסקנא כוותיה ולא כרב ששת (ע"כ):
(ג) ולפיכך כו'. שם והלכתא אידי ואידי כו':
(ד) אם לא כו'. דצונן בצונן מותר כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ו א') ושאר מקומות ועתוס' בע"ז שם ס"ח ב' ד"ה ההוא כו':
(ה) מעל"ע. ער"ס ק"ה:
(ו) בין שנחתך כו' ואם נחתך כו' ודוקא כו'. ערש"י ס"ט א' ד"ה אימרטוטי כו' וכמ"ש במעילה ט"ז ב' והקשה עליו בת"ה והר"ן למה הוצרך לזה דהא קי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה ועוד ליעברנהו במסננת ולישתרי ע"ש וז"ש הטוש"ע ואם כו' והוא בענין כו' והוא תי' לקושיא שניה של הר"ן ואפי' בס' דהא בגמ' ר"ל דאינו אוסר כלל משום דנטל"פ ואפ"ה אסרו אם נחתך ועל קושיא הראשונה כ' בהג"ה ודוקא כו' וכמ"ש רש"ל וש"ך דהא עצמותו אפילו ברובא בטל דכל שעומד בפ"ע נקרא יבש ביבש אלא מטעם בריה אתינן עלה ואע"ג דבריה שנתרסק בטילה כאן כיון דשיעוריה העדשה הוי כמו בריה. וכבר השיגו עליהם בט"ז ופר"ח וכ' דאף אם גדולה הרבה כל שאינה שלימה לא מקרי בריה אלא דאין האיסור מתבטל כל שניכר כמ"ש בירושלמי פ"ב דערלה כנ"ל סי' צ"ח וכן אם מכיר את ההיתר אין מבטל לאיסור כמ"ש בפ"ד דתרומות כיצד חמשים תאנים כו' ולפיכך אין מתבטל אלא לח בלח או יבש ביבש וז"ש בש"ע בין שנימוח לתוכו כו' דהוי לח בלח ואם נחתך כו' דהוי יבש בלח ור"ל במאכל עב כרוטב עבה דמ"מ הוא לח כיון שאינו עומד בפ"ע ואפילו באלף לא בטיל כיון דע"י מישוש בידים בתבשיל ירגיש לאיסור וה"ל איסור הניכר [אבל דעת רש"י כמ"ש תוס' בזבחים ע"ב א' ד"ה וליבטלו כו' דכ"ד שאסור בפחות מכזית הוי בריה בשיעור איסורו כמו גיד ול"ק מנמלה דמובדלין דוקא כו' והוי כמו נמלה שלימה ודעת רש"י נכון ועבתוס' שם אע"ג דבמכות לא כתבו כן אלא כדעת הרא"ש דבריהם בזבחים נכונים יותר ועוד י"ל דברי רש"י דכאן אבר אסור אפילו בכ"ש ועתוס' במעילה שם]:
(ליקוט) ודוקא כו'. מדברי רש"י שם ד"ה אמרטוטי כו' וכן פי' ג"כ ביבמות קי"ד ב' ד"ה במשהו כו' ואף שהשיגו עליו תוס' שם ד"ה משום כו' ע"ש דברי תוס' צ"ע דהא במעילה שם אמר להיפך דמובדלין לוקה בכעדשה כטומאתן וכן מנמלה אין ראיה דדוקא במובדלין וי"ל דקושית תוס' הוא משום דבהאי קרא כתיב הולך על גחון עד כל מרבה כו' ונאמר לא תאכלום להזהיר כו' ואלו אינן מהמובדלין (ע"כ):
(ז) אם נפל כו'. מדאיבעיא להו הלא מאי מכלל דשאר משקין פשיטא להו דשרי:
(ח) ויש כו'. כ"מ מתשובת הרא"ש ואפשר דס"ל ה"ה בשאר משקין וכ"מ מדברי הרמב"ם שכתב ואם ליין ושמן שרי שאלו צריכין להיות מבושמין משמע בשאר משקין אסור וקמיבעיא בחלא לאפוקי חמרא דמותר:
(ט) אפילו כו'. דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר והוי כמו איסור שנפל לשתי קדירות דאוסר כ"א וחוזר ונתערב השמן הנ"ל בשאר השמן ונאסר הכל. ד"מ:
(י) ובמקום שהשומן כו'. ר"ל אפילו אם מותר באכילה כמ"ש בפ"ו דב"ב (צ"ז ב') ושאר מקומות:
(יא) דברים המאוסים כו'. נלמד מעכבר וכמ"ש שם בגמ' דלא כרב ששת דאמר חידוש הוא כו' ולכן כל שההיתר רבה עליו מותר דעצמותו בטל ברוב וע"ל סי' ק"ג ס"ב ואם אין ממשו בתוכו לעולם מותר כמ"ש שם וז"ש בסוף גטין ויש לך אדם שזבוב כו' מוצצו ולא נקרא רשע אלא משום בל תשקצו ואינו אסטניס ובזה אף הר"ן דפליג בסי' ק"ג ס"ב מודה דכאן שהן פגומין ומאוסים לגמרי לא מתהני כלל שנפשו קצה בהן:
(יב) מיהו כו'. כ"כ הר"ן דהא משם נלמד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |