יד אברהם/יורה דעה/קד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה קד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ק"ד סעיף א'
עכבר שנפל לשכר כו' ואם נחתך לחתיכות דקות כו' הכל אסור דחיישינן שמא יפגע בממשות האיסור. וכתב הג"ה ודוקא בשרץ יש לחוש כו' הטעם מבואר בד"מ דשרץ תחלת ברייתו בכעדשה כדאיתא בחגיגה (דף י"א) ושיעורו הכי לטומאה ולמלקות וכך שיעורו להיות בריה ולא ליבטל ע"ש ויש לי פטפוטי דברים על א' מהאחרונים בסי' זה שכתב דלפי מ"ש הש"ך דשרץ שיעורו כעדשה והוי בריה ולא בטיל ניחא מה שהקשה בסימן ק' גבי ביצת אפרוח שכתבו שם הט"ו דהוי בריה דהיכי משכחת לה דאם מכירה משליבה והטעם בטל ואם אינו מכירה ע"י שנמחה בתבשיל תבטל דקיי"ל נתרסקה הבריה בטילה כמ"ש סימן ק"א ס"ו. דיש לומר דאיירי שנמחה במאכל עב ואפרוח הוי שרץ ושיעורו כעדשה והוי בריה עכ"ל ודבריו תמוהין דזהו דאמרינן דשרץ שיעורו בכעדשה להיות בריה היינו דוקא בשמונה שרצים שיש להם טומאה וכשיעור טומאתם בכעדשה כן שיעור אכילתם למלקות בכעדשה כדאי' בש"ס דמעילה (דף ט"ז) וכיון דכך שיעורם לענין טומאה ומלקות הכי נמי שיעורם שלא ליבטיל דטעם שבריה לא בטיל משום דכך שיעורו למלקות וה"ל כאלו אמר רחמנא לא תאכלנו בכל שהוא כדאית' להדיא באשר"י פג"ה ותוס' ור"ן וש"פ וב"י ר"ס ק' אבל כל שאר שרצים שאין להם טומאה שיעור אכילתם בכזית כמבואר להדיא בש"ס דמעילה שם וברמב"ם פ"ב מהל' מ"א ופ"ד מהל' אבות הטומאה ובתוס' דזבחים (דף ק"ו ע"ב) ויבמות (דף קי"ד) וא"כ אי אפשר לומר דכעדשה מהם יהיה בריה ולא ליבטל הא אין כאן לא טומאה ולא מלקות ועוד דאין תחלת ברייתם כעדשה שיהא נחשב בהכי בריה ועוד שאפרוח של עוף טהור לא הוי כלל שרץ מדאורייתא ואין איסורו רק מדברי סופרים דאסמכוהו אקרא דשרץ השורץ כמ"ש הרמב"ם והט"ו סי' פ"ח ס"ח רק אפרוח של עוף טמא אסור מן התורה משום שרץ העוף אבל ברור שאין בשרץ העוף טומאה וגם שיעורו בכזית ועיין ש"ס פא"ט (דף ס"ד) לכן דבריו כאן אינם נכונים וצ"ע ותדע דנמלה וזבובים ויתושים דאסורין משום שרץ השורץ ומשום שרץ העוף ואפ"ה כשאינם שלמים בעינן כזית כמ"ש תוס' והרא"ש והר"ן פג"ה ועיין ס"ק ה' ועיין היטב ברמב"ם פ"ב מהל' מ"א:
סעיף ב'
אם נפל ליין ושמן וכו' א"צ ס' לבטל פליטתו. לאו דוקא פליטתו דאפילו אם נתערב ממשו רק שנמחה לגמרי סגי ברוב כמ"ש סעיף שאח"ז ור"ס ק"ג וכך צ"ל במ"ש הרא"ש פג"ה ומביאו ב"י סי"ק גבי בריה דאינה בטילה באלף והא דאמר בירושלמי הורה ר"י בעכברא א' לאלף לא איירי בעכבר שנתערב בהיתר כו' עד דאם נימוח ואינו ניכר טעמו בטל בס' עכ"ל איירי שנתערב בהיתר שהעכבר נותן בו טעם לשבח כגון שכר וחומץ או שומן לפ"ד הרא"ש דאלו בדבר הפוגם א"צ ס' אפי' כשנמחה ממשו רק שיהא נימוח לגמרי או שיהא אפשר לסננו כמ"ש הט"ו סעיף א' וק"ל: (שם בהג"ה) ויש מחמירין בשומן ואפילו אם הוא קשה לפנינו. וכתב הט"ז דבאו"ה מתיר אם בא לפנינו קשה שאנו הולכין בתר שעת המציאה ואפילו היה רך ודאי כשנפל דתלינן שנתקשה בתוך מע"ל והביא ראיה מהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן וחולק עליו בד"מ ובת"ח דבספק א' אזלינן לחומרא והנה קושיית הד"מ ות"ח הוא מספק כבוש דאסור ול"נ שהדין עם או"ה דשאני שומן שדרכו להקשות ועומד לכך וגם נמצא ובא לפנינו קשה אזלינן בתר המציאה ואמרינן שהיה כבר קשה תוך מע"ל דאיתרע חזקה קמייתא שהיה רך כשנפל האיסור דכה"ג כתב הט"ז סי' שצ"ז גבי נמצא מת וספק אם היה כן מקודם יום ל' דאזלינן בתר שעת מציאה מה"ט וע"כ גם הט"ז לא כתב כאן אלא לסברת הד"מ ולי' לא ס"ל תדע דהא חולק בהדיא בסי' ק"ה אמ"ש הג"ה שם לאסור ספק כבוש עי"ש ומ"ש בח"ד לה"ר לאסור מהא דס' אה"ט דרבנן גם הפמ"ג כ"כ אך אינו ראיה דהתם אע"ג דלא איתחזיק אי' טמא וטעמא דעשאוהו כשל תורה לטמא אדם לשרוף עליו תו"ק עשאוהו נמי כשל תורה לטמא ספק אלא צ"ע מ"ש הט"ז סי' ר"א ס"ק פ"ו שפי' שם דברי המחבר דאוסר כר' יוסי והוא לשון הרמב"ם ג"כ בהל' מקואות: ונראה דכאן חזקת היתר דשומן מסייע לשעת המציאה ואי משום דאיתרע בשעת נפילת העכבר כיון שבא לפנינו קשה ודרכו בכך לא איתרע בכך וכ"מ באו"ה וא"כ לפ"ז כ"ש שיש להתיר במ"ש הש"ך אם ידוע שהיה רך יום שלם ונתקשה אח"כ ולא ידע אם היה בו העכבר כשהיה רך דהא בכה"ג ודאי לא איתרע חזקת היתר דשומן ומסייע חזקה זו לשעת המציאה ובכה"ג שיש חזקה המסייע אזלינן בתר שעת המציאה אפילו לקולא כמ"ש תוס' בנדה ומזה ראיה למ"ש הפמ"ג סי' נ"ז ס"ק כ"ה גבי נמצא הנדרס מת דאזלינן בתר השתא ואמרינן דכבר מת בשעת דריסה ע"ש ודמי לנמצא שרץ שרוף ע"ג הזיתים דמטהרים ספ"ט דטהרות והא דבגיטין חיישינן שמא הגט קודם למיתה ואינה מתיבמת ולא אזלינן בתר השתא שנמצא מת אע"ג דהתם נמי בחזקת היתר ליבום היתה עומדת דהתם כבר איתרע חזקה זו ע"י הגט שבידה קודם ששמעו בו שמת ומההיא דגיטין משמע דלחומרא מיהא אזלינן בכל אי' דאורייתא בתר השתא ולא בתר חזקת חי אפילו היכא דלא מסייע חזקה לשעת המציאה דהא חיישינן שמא מת כבר קודם הגט וחולצת ומצאתי שהרגיש בזה בספ' שעה"מ הל' אישות וכתב דהתם נמי י"ל חזקה לאיסור וזה דלא כמ"ש התב"ש דאי איכא חזקת איסור לא אזלינן כלל בתר שעת מציאה וגם דלא כמ"ש תוס' בנדה ובכתובות דכל הטומאות כמציאתן אינו אלא לחומרא בתרומה וקדשים גם קשה לי על התב"ש ממ"ש תוס' ביבמות (דף ס"ח) גבי בא עליה ספק בן ט' דפוסל מן התרומה כשנמצא בן ט' השתא ולא מוקמינן ליה בחזקה דמעיקרא וכה"ג כתב בשו"ת הרא"ש סוף כלל ל"ג אלמא דחזקה שעשויה להשתנות לאו חזקה היא ועיין סי' פ"א בט"ז ופמ"ג וסי' ק"ה שכ"כ דחזקה העשויה להשתנות כו' גם כ' שם דכל שיצאה מחזקתה זמן מה וא"א ליתן גבול דא"א לומר דברגע שנמצא נעשה אין סומכין עליו וכ' דהוי ספיקא וע' בשו"ת הר"ן שהביא הב"י בס"ס ר"א שכתב דאזלינן בתר חזקה המתנגדת לחזקה העשויה להשתנות ולא בתרה אעפ"י שעתה עומד כבראשונה אלא דק"ל אתוספות דיבמות והסוגיא דקידושין דמשמע התם דאי איכא חזקה המסייע לחזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר השתא וכ"מ בעירובין: עוד נלע"ד ליישב דעת או"ה שכתב להתיר גם בידוע שהיה רך כשנפל דאמרינן שמא נתקשה תוך שיעור כבישה אע"ג שהוא ספק כבוש דאסור דלטעמיה אזיל דס"ל ספק חסרון ידיעה הוי ספק כמ"ש בד"מ בשמו סימן נ"ה לענין שמוטת גף בעוף ע"ש וא"כ יש כאן ס"ס ספק שנתקשה תוך שיעור כבישה ואת"ל לאחריו שמא אינו משביח בשומן אלא פוגם דאפילו בשיכרא וחלא כתב הש"ע ר"ס זה מספקא לן כו' ע"ש. [ומיהו י"ל דשאני התם דס' שמא לא ניקבה הריאה אינו מזיק דא"צ בדיקה היכא דאיכא ס"ס כמ"ש ס"ס ק"י ועוד דכיון שאין עתה מי שיודע לא מקרי חסרון ידיעה כמ"ש הט"ז. ועוד דזה אמרינן מחמת חומרא ובאמת מצ"ל]. וגם הד"מ לטעמיה אזיל דלא ס"ל להחשיב ספק כזה כמ"ש שם סי' נ"ה. ושוב מצאתי סברא זו בש"ך ר"ס זה דספק אי פוגם או משביח הוי ספק חסרון ידיעה וכ"כ אחרונים בדיני ס"ס מהדורא קמא סימן ל"ד ומהדורא בתרא סי"ה דאם הראשונים עצמן נסתפקו בדבר הוי חסרון חכמה ואינו ספק כלל אפילו לענין ס"ס ועיין תוס' יומא (דף מ"ז) ועוד י"ל דאפילו או"ה לא עלה על דעתו להתיר איפכא כשבא לפנינו רך ואינו ידוע אימתי נפל דודאי יש לחוש שמא נפל כבר קודם מעת לעת דה"ל מזמן לזמן דמחזקינן איסורא כמ"ש בא"ח סי' תס"ז סי"א וי"ב וכמ"ש ס"ס צ"ה ע"ש ולא התיר רק בזה כשבא לפנינו קשה דלא מחזקינן איסורא לומר שמא היה רך שיעור כבישה שהרי זה דומה לממקום למקום דלא מחזקינן איסורא דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ה"נ אמרינן כמו שנמצא קשה כך היה קשה כבר תוך מע"ל ולמד זה מהא דתנן כל הטומאות כשעת מציאתן: ומכאן ק"ל אמ"ש בתשובת מ"ש סימן ס"א לפרש דברי הב"ח שהביא המ"א סימן תר"ז גבי חטה שנמצאת דהוי ס"ס שמא עתה נפלה ואת"ל שהיה קודה שמא לא נתחמצה דהיינו אז שנפלה לא היתה רך כ"כ רק עתה נעשית כך תוך מעל"ע וכה"ג כתב בשו"ת ג"ש ס"ס פ"ג גבי חטה שנמצאת בחבית בפסח לאחר שפנו ממנה המשקה ואמאי לא נימא כמו שנמצאת רך כך היה כשנפלה ואיתרע חזקת היתר דחבית וצ"ל דש"ה כיון דאיכא עוד ס' דעתה נפלה ועוד דהתם אין עומד לכך: ונ"ל דאפילו לדידן דמחמרי' בין בזה ובין בזה מ"מ אם בתוך מע"ל נשאו הכלי עם השומן ממקום למקום ושם נמצא העכבר יש להתיר אפילו אם בא לפנינו רך ולא ידעינן אימתי נפל לא מחזקינן איסורא ממקום למקום ואמרינן כאן נמצאת וכאן היתה וכ"מ במ"א הלכות פסח ובשו"ת שמן רוקח הקשה ע"ז עי"ש ועיין שו"ת פ"מ שאלה ט"ו:
סעיף ג'
דברים המאוסים כו' כנמלים וזבובים ויתושים אפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו סותרין. כאן לא דקדק למימר שנמחה לגמרי כדכתב גבי עכבר ר"ס זה דשם הוי שרץ ושיעורו כעדשה משא"כ בשרצים אלו שזכר הש"ע כאן שיעורם בכזית אם אינם שלמים: (שם בהג"ה) מיהו בשכרא וחלא יש לחוש כמו בעכבר. צ"ע דלפ"ז ליתסר הקדירה שנתבשל בה תבשיל שנימוחו בו זבובים דשמא יבשל בו שיכרא וחלא שהאיסור יתן בו טוב טעם וכדלעיל סימן ק"ג סעיף ב' בהג"ה ובתשובת הרשב"א הובא בב"י שממנו מקור דין זה מבואר דאפילו הקדירה שרי וכ"מ בס"ס ק"ז בטוש"ע שם ע"ש והכי איתא להדיא שם בב"י ובד"מ ואו"ה דאפילו הכלי שרי גבי זבוב וצ"ל דהיינו כמ"ש שם בסימן ק"ג סעיף ב' דשרי לבשל תבשיל שידוע שהאיסור נותן בו טעם לפגם ולא חיישינן שיבשל בו דבר שיתן בו טעם לשבח מיהו לבשל בו שיכרא וחלא לכאורה היה נראה ליאסר דאף לפמ"ש שם דאם בישל בה דבר שמסופק אם יותן בו איסור הראשון טעם לפגם שרי בדיעבד מ"מ שיכרא וחלא לא הוי ספק גמור דהא ספק חסרון חכמה הוא כמ"ש סעיף ב' מיהו נראה דאין להחמיר לענין טעם הנפלט מן הכלי שהרי הרבה פוסקים ס"ל דזבוב אין בו טעם כלל ואינו אוסר אפילו בשיכרא וחלא עיין ב"י ס"ס ק"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף