ביאור הגר"א/חושן משפט/קכה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לפיכך בין כו'. ממ"ש שם א' לא דכ"ע הולך כו' ושם ב' דכ"ע הולך לאו כו':
(ב) וה"ה כו'. ירושלמי שם מי שאמר שא מנה זה לפלו' טול מנה זה לפלו' יהא מנה זו לפלו' בידך רצה לחזור לא יחזור:
(ג) אבל אמר כו'. מדקאמר בגמ' משום דהולך כזכי ר"ל אע"ג דגבי גט פליגי בגמ' אם הולך כזכי וכן במתנה כאן דכ"ע מודים דלשון זכי מ' דמ"מ לשון זכיה בעינן ועש"ך:
(ד) ואם החזיר כו'. ירושלמי שם בעובדא דר' דוסתאי א"ר חגי הדא דתימא בההיא דלא יכול מוקמי גרמי טבאות ברם ההוא דיכול מוקמי גרמיה טבאות מפיק לון מן הדא ויהיב לדין ר"ל אם יכול לעמוד כנגד איומו חייב השליח לשלם ועמ"מ ורשב"א שם וז"ש ואם מחמת כו' וכמ"ש ג"כ בגמ':
(ה) שיש בידו כו'. כנ"ל בההיא דלא יכול כו' וז"ש בגמ' א"ל בני אדם הללו כו' יש להם סוסים כו' והיא היא מ"ש בירושלמי בההיא דלא כו':
(ו) וי"א שכשהחזיר כו'. אחריות השליח כנ"ל ואחריות המשלח כמ"ש בירושלמי האומר תן מנה זה לפלו' שאני חייב לו הולך מנה זה לפלו' כו' וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו ועסמ"ע וש"ך:
(ז) ראובן כו'. עתוס' שם ד"ה לסוף כו' ועסמ"ע וש"ך ומ"ש דברים שבלב כו'. הוא בפ"ב דקדושין ע"ש:
(ח) ואי שוויה כו'. עתוס' הנ"ל:
(ט) ואפי' כו' דלא כו'. ב"ק ק"ד א':
(י) או אפי' כו'. עתוס' שם ד"ה הכי קא"ל תימא כו':
(יא) ובכל יומא כו'. ב"מ ל"ו א' והא דרב כו':
(יב) אם אמר כו'. כמ"ש בב"ק מ' ב' נימא ליה אתפסיה כו' הניחא כו' משום וכנ"ל סי' פ"ו ס"ב:
(יג) אבל אם יש כו' שכ"ז כו'. ר"ל וא"כ עדיין ברשות המשלח וכמ"ש בגמ' וירושלמי חייב באחריותו עד שיקבל כו' וא"כ גבייתו מן המשלח ואין לו לגבות ממנו כ"ז שיש לו נכסים למלוה וכנ"ל ואפי' כבר תפס חייב כמו שהוכיחו משם דאמר הניחא כו' משום כו' אבל ביש לו לא שייך דר' נתן ושם כבר הוא ביד ב"ד ול"ק ממ"ש בס"ס ק"ה ואם מסרו הנפקד כו' דהא אף כו'. דמ' אף דאית ליה נכסי ולא שייך דר"נ התם קאמר שהנפקד פטור אבל לכתחלה לא כמ"ש שם וכאן קאמר לענין הדין שמחויב השליח להחזיר אבל אם לא החזירו באמת פטור המשלח כמ"ש שם וכמ"ש בב"ק שם ונימא ליה אי אהדרתיה כו' משום דא"ל סוף סוף כו' אלמא כל שמחוייב לשלם ויכול לאשתלומי מיניה פטור אע"ג דאין ליתן לו מדר"נ כיון דאית ליה נכסי:
(יד) וכ"ש אם כו'. דהמלוה יכול לתבוע להמשלח כנ"ל דעדיין לא יצאו מרשותו ואע"פ שתופסו בשביל הלואתו מ"מ חייב כמ"ש שם נימא ליה אתפסיה לתוראי בידא כו' משום דא"ל אי אהדרתי' כו' משא"כ בכה"ג דכפר לו והיה נאמן ועל קושיא דמערקנא ליה משני משום דר"נ משום שלא היה עושה כדין אבל על קושיא הנ"ל משני משום דא"ל כו' וכמ"ש בריש ב"מ אנא מאי אית לי' כו' את האמנתיה אלמא אע"פ שאמר החנוני שנתן לו אפ"ה הדין עם המשלח וכן בחנוני ועש"ך ונגד המשלח אין טענה לשליח ועסי' נ"ח ס"א בהג"ה ועמ"ש שם דהוא תליא בפלוגתא ע"ש ועריב"ש סי' שצ"ג:
(טו) ואפי' קבלם כו'. כמ"ש בב"ב מ"ה א' א"ה אפי' בעדים נמי מתוך כו'.
(טז) ויש מי שאומר כו'. עבה"ג וצ"ע אהיכא קאי אם אמת המשלח אמאי א"י לתופסן והלא גם אם היה ביד אחרים ותפס משם אמאי לא מהני תפיסה וכמש"ל סי' נ"ח וכ"ש בכה"ג שאין למלוה על היתומים כלום. ואי ארישא דמשלח חי ואין לו נכסים אמאי הא אפי' היתה בידו יכול להוציאו מדר"ן. ונראה שגם פסק דרמ"ה הוא ביש לו נכסים וז"ש כאלו לא יצא מיד כו' ואין מוציאין כיון שיש לו כנ"ל אבל בלאו הך טעמא אע"ג שהמשלח חייב באחריותו ס"ל לרמ"ה דיכול להחזיק וס' נכונה היא דמאי נ"מ הא בלא"ה צריך לשלם לו וכמ"ש שם סוף סוף כו' מאי אמרת דאין מוציאין מדר"ן כיון דיש לו הא כיון שהוא כבר זכה להמלוה כאלו בידו ואין לו דין משועבדים ודפי' בפקדון כ' הרשב"א דיכול להוציאו וכמש"ל סי' ק"ד ס"ד בהג"ה אלמא דאין לו דין משועבדים כ"ש שהוא עצמו יכול להחזיק אלא מטעם דעדיין לא זכה המלוה כיון שעבר על דעתו והוי כאלו ביד המשלח ואין מוציאין כיון שיש לו כנ"ל וזה ברור דעת הרמ"ה ודברי טוש"ע צ"ע:
(יז) בד"א כו'. גטין י"ד ב' ל"ב ב':
(יח) אפי' עשאו כו'. שם ס"ג א' ת"ר התקבל כו' רנ"א הולך ותן כו' וקי"ל כר"נ שם כמ"ש הרי"ף שם והלכה כר"ן כו' דגרסי' אמר אביי נקטינן שליח מתנה כו' ובזה מתו' מ"ש תוס' גם ל"ב ב' ד"ה כהולך כו' אבל בכה"ג מהני זכי בגט כמ"ש שם זכי לה והתקבל לה רצה כו':
(יט) לפיכך. רש"י שם וכן מ' שם י"ד א':
(כ) ואם היה כו'. ירושלמי הביאו הרי"ף ורא"ש בפ' הזהב דף מ"ט וע"ל סי' רמ"ג ס"ב.
(כא) אם אמר כו'. ממ"ש שם הולך מנה לפלו' תן מנה לפלו' ואי תן כזכי ל"ל למימר תן במלוה דאף הולך מהני ובתוספתא ספ"א האומר תן מנה לפלו' שאני חייב לו כו' פקדון שיש לו בידי כו' אם רצה לחזור לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל את שלו. הולך מנה זו לפלו' תן מנה זו לפלו' הולך שטר מתנה תן שטר מתנה זו לפלו' אם רצה לחזור יחזור כו' התקבל מנה זו לפלו' זכי במתנה זו לפלו' התקבל שטר מתנה זו לפלו' זכי בשטר מתנה זו לפלו' אם רצה לחזור לא יחזור וכ"ה בירו' שם אלא שהוא קצת בשיבוש ושם ריש הלכה ו' האומר כו' כל אתר את אמר תן כהולך והכא את אמר תן כזכי כיני מתני' זכה גט זה לאשתי זכה שטר שחרור זה לעבדי כו' ואע"ג דגמ' דידן פליגא שם שאמרו וא"ת משנתינו כו' משום דגמ' ס"ל דשחרור הוי כעין מלוה כמ"ש תוס' שם ע"ש אבל מ"מ שמעינן מירושלמי דכ"מ שהולך לאו כזכי ה"ה לתן:
(כב) אא"כ כו'. כנ"ל בתוספתא וכן בגמ' כנ"ל דהולך לאו כזכי ש"מ דזכי מהני:
(כג) וכגון שהיה כו' ומיהו כו'. שם י"ג א' האומר כו' וערש"י ד"ה האומר כו' ותוס' שם ד"ה האומר א"נ כרבנן וכגון כו':
(כד) ומיהו כו'. כ"מ שם דאמר לא יתנו לאחר מיתה הא בחייו יתן וע"כ כמ"ש שם י"א ב' וא"ת משנתינו כו':
(כה) אם לא כו'. כמ"ש בב"מ י' א' וא"ת משנתינו כו'. וס"ד דמעיקרא כזכי דמי וקאמר א"ל מתני' דאמר תחלה:
(כו) וי"א דתן כו'. עתוס' שם י"א ב' ד"ה כל. וא"ת ומתני' דלקמן כו' ואור"ת דתן כו' וס"ל כפשטא דגמ' כל האומר תנו כו' ופליג על הירושלמי וס"ד דגמ' כירושלמי דלאו כזכי דמי ורצו לדמות לתופס לבע"ח עד שא"ל תנו כזכי דמי ומתני' דשם י"ג א' הוא כשמופקד בידו מקודם כמ"ש תוס' כנ"ל ומתני' לא משמע כו' ור"ל דאל"כ אפי' בגט ושחרור נמי וכמ"ש תוס' שם י"ג א' ד"ה האומר וז"ש אלא במעמד שלשתן וכמ"ש תוס' שם י"א ב' והוצרכו נמי לתקן כו':
(כז) ואפי' אם כו'. בכה"ג איירי התוספתא הנ"ל דאמר תן מנה זה כו' וזה משמע דתופס בידו וז"ש אבל אם א"ל זכה כו' כמ"ש בתוספתא שם זכי במתנה זו לפלו' כו' כנ"ל:
(כח) או אפי' כו'. כמ"ש בב"מ יו"ד א' וא"ת משנתינו דאמר כו' זכה לי מ' דבזכה קנה:
(כט) אבל אם כו'. ב"ב פ"ה ח' ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה כו' אלמא לא קנה בלא זכיה:
(ל) אע"פ שאח"כ כו'. רש"י שם ד"ה הא וכ"מ בגמ' דקאמר בחיי נותן הא כו':
(לא) אפי' אם כו'. מדקא' הא והא בבריא כו' מ' דבאוקימתא קדמייתא אין חילוק:
(לב) ואפי' נולדו כו'. תוס' שם ד"ה הא ור"ל אע"ג דקי"ל בב"ב קמ"ב המזכה לעובר כו' כיון דדברי ש"מ כו' ואמרי' שם ירושה הבא מאליה כו' ורבא ל"פ אאביי כמ"ש הרא"ש בפ' אלמנה לכ"ג ס"ד ע"ש נראה דרבא ל"פ אאביי כו'.
(לג) ואין הנותן כו' ואם עמד כו'. שהר"ן הקשה אמאי קנו יורשין במת מקבל בחיי נותן הא ק"ל בס"פ יש נוחלין קל"ז א' דאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה ולא היה המקבל אז והרשב"א תירץ דבש"מ הולך כזכי דמי ע"ש והרמ"ה לא רצה בזה ממ"ש דכ"ע הולך לאו כזכי דמי ול"ק הא בבריא הא בש"מ אלמא דאף בש"מ לא הוי כזכי אלא דהוי כאלו אמר זכי מהיום אם מת. ואע"פ שלא אמר מחמת שהיא בהול כמ"ש דכתבו שלו כאלו אמר כתבו ותנו וא"א לומר דהוי כאמר זכי מיד א"כ הדק"ל הל"ל דהולך שלו כזכי ומדקאמר הא בש"מ מ' כדין מתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה ועבריב"ש סי' שמ"ו:
(לד) ומ"מ כ"ז כו'. שם יתן ליורשי מי שנשתלחו כו' ואין מצריכין להמתין לראות כו' ועטור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |