פתחי תשובה/חושן משפט/קכו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) במעמד שלשתן. עבה"ט עד נראה עיקר דיש דין מעמד ג' אפי' לא הגיע זמ"פ כו' וע' בס' קרבן נתנאל פ"ק דגיטין אות פ"ב מ"ש בזה:
(ב) בפרעון חובו. עבה"ט עד המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחורה א"צ ליתן לו כו'. וכ' בס' שער משפט דנרא' דה"ה אם המחהו שיתן לו מעותיו בהלואה נמי דינא הכי שאינו נקנה במעמד ג' כו' ע"ש:
(ג) קנה. כתב בס' שער משפט יראה לי דמע"ש אינו קונה אלא בדבר המותר אבל היכא שצוה להנפקד או להלוה ליתן לחבירו אבק ריבית שא"י בדיינים לא זכה המקבל ולא אמרי' דהוי כאילו בא ליד המקבל כו' ע"ש:
(ד) דמסתמא על מנה שיש לו אמר. כ' בס' שער משפט ויש להסתפק באם אמר ראובן לשמעון תן מנה ללוי סתם ויש לו לראובן ביד שמעון רק נ' אם קנה מחצה אם נאמר דמסתמא נ' צוה לו ליתן מה שחייב לו ונ' בקש ממנו שילוה לו או נאמר כיון דעל נ' כוונתו היה בהלואה ודאי אף דעה זו מודה דחיישי' שמא כוון על הכל בהלוואה ולא קנה כלום כו' ע"ש:
(ה) בסברא האחרונה. עבה"ט וע' בת' בית אפרים חח"מ סימן י' מה שפלפל בדברי הש"ך בענין זה:
(ו) או במגו דפרעתיך. עש"ך סקכ"ח מ"ש לדחות קושיית מהרי"ט וע' בת' נו"ב סימן י"ט שתמה על הש"ך בזה והסכים לתירוצו של מהרי"ט ע"ש וע' בספר בית יהודה סימן זה ובת' שיבת ציון סימן ק"ה מ"ש בזה:
(ז) נאמן לומר טעיתי. עבה"ט וע' בכנה"ג לעיל סימן ע"ט בהגב"י אות ט' שכתוב וז"ל כתב ושלח לו תשובה על תרעומותיו ודקדק לכתוב כך וכך מנינם הוה כהודא' גמורה וא"י לומר טעיתי משפטי שמואל סימן ע"א גם מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ת"ה כתב דבאגרות ששולח מי שנושא ונותן שמדקדק האדם ומכוון בחשבונו כו' אבל מהרשד"ם חולק בנדון דמהריב"ל (בענין כתב יד) וסובר דנאמן וכ"כ בספר המפ' סימן קכ"ו סעיף י"ג ונראה דה"ה דחולקים על נדון מהר"י אדרבי ומשפטי שמואל עכ"ל וע' בת' נ"ב תניינא סימן ט"ו במעשה כיוצא בזה באחד ששלח מעות לסוחר שלו על חובו וכתב לו באגרת שעוד נ' זהובים ישלח לו בקרוב ועתה טוען טעיתי בחשבוני. והזכיר שם דברי הכנה"ג הנ"ל וכתב דלכאור' לפ"ד הסמ"ע סקמ"א אין הכרח שהרב בהגה חולק על מהר"י אדרבי' ומשפטי שמואל שהרי כתב הסמ"ע בשם הד"מ דכת"י אינו כהודה בעדים דהרי י"ל על כתב ידו אמנה הוא או חתמתי שמי על המגל' כו' ולפ"ז באגרת שכולו כתב ידו אינו יכול לומר חתמתי על המגיל' וכן אמנה אינו יכול לומר שהרי כתב שם גם שאר דברים כו' ואם כן כיון שלא שייך בזה חתמתי על המגלה ולא אמנה הרי אגרת הזה כהודאה בעדים ממש ואינו נאמן לומר טעיתי ואמנם אחר העיון בד"מ עצמו דברי הכנה"ג נכונים דרמ"א ז"ל חולק גם על משפטי שמואל ומהר"י אדרבי וס"ל דגם באגרת שכולו כתב ידו וכתב בו שאר ענינים הגם שא"י לומר אמנה או חתמתי על המגלה מכל מקום אינו כהודאה בעדים ונאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי ועוד דהא הש"ך פוסק דאפי' נגד הודאה בעדים נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי. ויותר מזה נלע"ד דאפי' מי שסובר שא"נ לומר נגד כתב ידו טעיתי במגו דפרעתי הנה טעמם הוא דמסתמא אדם מדקדק קודם שיתן כתב ידו שיהא חשבונו ברור בלא טעות והיינו בכתב ידו שנותן מתחלה ביד זה שכנגדו לראיה על החוב וכן הך דמשפטי שמוחל ומהר"י אדרבי עיקר האגרת הוא להודיע החשבון אבל אגרת הזה שבנ"ד עיקרו היה ששלח מעות וכתב לו שיקבל כך וכך וכתב לו שאל ירע בעינו שאינו שולח יותר כי ישלח לו עוד נ' זהובים בקרוב אין עיקר האגרת הזה להודיע שהוא חייב לו עוד נ' זהובים רק אגב גררא כתבוהו ולא דרך הודא' בזה אולי גם החולקים מודים שנאמן לומר טעיתי בחשבוני במגו דפרעתי ע"כ יפה פסק הרב השואל שישבע הנתבע ויפטור עכ"ד ע"ש:
(ח) צריך לישבע. עבה"ט עד ול"ד למנה הלויתני וא"י אם פרעתיך כו' ובדגמ"ר כתב בזה ע' בש"ך לקמן סימן רל"ב סקט"ז בשם הרשד"ם וצריך עיון עכ"ל וע' מה שכתבתי שם:
(ט) מדעת ראובן. עבה"ע עד ואה"נ אם נתבטל אחר כך מאיזה סיבה אחרת כו' וע' בת' שב יעקכ חח"מ סי' ד' אודות ראובן שהשיא בתו לשמעון וביקש מיהוד' שיתן ממרני עבורו לחתנו שמעון ע"ם מאה זהובים שישלם לו אחר חצי שנה ואחר החתונה הרגיל חתנו קטטה עד שמרדה עליו בת ראובן ותפסה מטלטלין ובתוכם השט"ח הנ"ל ומסרה הכל לאמה ויהודה הי' חייב בשט"ח לראובן סך ג' מאות ולא רצה לשלם עד ששמעון יתן לו פטורים או היא תחזיר לו השט"ח הנ"ל כו' ונפסק מב"ד דינא דמתיבתא (ע' באה"ע סימן ע"ו ס"ז בהגה) שהיא תוכל לתפוס נדוניא וגם יצא הדין שיהודה ישלם הש"ח שחייב לראובן אך אותן מאה זהובים ישליש ראובן אצל ב"ד שאם יתפשרו הזוג וידירו יחד שישלם לחתנו סך מאה זהובי' הנ"ל וביקש יהודה להחזיר לו הממרני שלו וטענו ראובן ואשתו שנשרף ויגידו כן בחב"ד ועלה בדעת ב"ד להכריז לבטל השט"ח אחר זה בא לוי ב"ח של שמעון חתנו וביקש לעקנ המעות שביד ב"ד וטען שהמעות שייכים לו כי שמעון נתן לו המא' זהובים הנ"ל במעמד ג' ויהודה הודה לדבריו ששמעון צוה לו במעמד ג' והגיד בחרם שהשט"ח שלו ראה ביד חמותו של שמעון מקודם שאמר לו במעמד ג' אך בשעה שקיבל במעמד ג' עלה בדעתו שנתרצו הזוג והחזירה השט"ח ליד שמעון ועכשיו שהוא מוכרח להניח ביד ב"ד יתנו הב"ד למי שמגיע. ופסק בזה הרב השואל דאין לו ללוי שום דו"ד על המאה זהובים הנ"ל אחר שהיא יכול' לתפוס ואפי' בלא תפיס' צריך הבעל להחזיר נדוניא שלה לפי דינא דמתיבתא ועוד אפי' בלא קטטה אין ב"ח גובה מנדונית אשתו כשמעות הנדוניא מונח בעין ומכ"ש הכא כו' וגם אין לו ללוי שום דו"ד על יהודה דיכול לומר טעיתי בהודאתי ונאמן במגו ואין כאן חשש אלא שלוי יכול לומר שאתם עושים קנוניא עלי וכיון שאין כאן טענת ודאי אין ללוי על יהודה המקבל אלא חרם סתם כו'. והוא ז"ל האריך להשיג על הרב הנ"ל חדא דלפי דבריו דמדמה כאילו טוען ללוי טעיתי בחשבוני ואין להנותן בידי כלום אם כן אמאי פוטר ליהודה משבועה דאף שאין ללוי עליו רק טענת ספק מה בכך כיון שאין יהודה נאמן לומר טעיתי אלא במגו דלהד"מ או פרעתי ואילו טוען פרעתי או להד"מ היה צריך שבועה ה"ה נמי בטענה זו כן הוא בש"ך (סקנ"ו והובא בבה"ט סקמ"ה) כו' וגם גוף הדמיון לא דמי כלל דהכא בשעה שקיבל יהודה במעמד ג' לשלם ללוי היה החוב עדיין בחזקת שמעון וכו' ואף שאח"כ נתברר ע"י העמד' בדין וקיבל' בחרם שבעלה מאוס עליה שבדין תפס' מכל מקום לא מהני למפרע ומכ"ש בנ"ד די"ל דבאותו זמן באמת לא היה עדיין מאוס עליה רק עכשיו נתברר. הא לא דמי אלא להא דאיתא בסימן קכ"ו סי"ז ראובן חכר חכירות מהקהל כו' מאחר שבשע' שאמר ליתן לשמעון היה חייב להקהל אע"פ שנתבטל כו' וכתב הש"ך דה"ה אם נתבטל אח"כ מאיזה סיבה אחרת אפי' בע"כ של ראובן מטעם שבשע' שאמר ליתן הי' חייב להקהל א"כ הוא הדין בנ"ד בשעה שקיבל עליו לשלם ללוי הי' חייב לשמעון מפני שעדיין לא נפסק מב"ד ולא ביררה ולא קיבלה בחרם שמאוס עליה ואף מה שנודע ליהודה לא שמע רק מאשת רחובן כו' והי' יכול יהודה לשלם לשמעון אם כן גם מה שקיבל על עצמו המחאתו של שמעון ליתן ללוי במעמד ג' מהני כו'. והאריך עוד בזה ומסיק וכתב דלפ"ז דבררנו דאמרי' דבשעת הקנאה ללוי במעמד ג' עדיין היה המנה בחזקת שמעון והיה ביד יהודה השייך לשמעון והוי מצי להקנות המנה במעמד ג' נתרועע נמי הדין הראשון דמ"ש הרב הנ"ל מאחר שהיא יכול' לתפוס ואפי' בלא תפיסה כו' ואפי' בלא קטטה כו' כל זה אם עדיין לא נפרע מדמי הנדן לבע"ח משא"כ אי כבר נפרע ודאי אין מוציאין מבע"ח מעות או מטלטלין שגבה הן משום דינא דמתיבתא ומכ"ש בלא דינא דמתיבתא אי פרע הבעל דמי נדוניא של אשתו לאחרים שאין מוציאין מבע"ח ואם כיון דיהודה כדין הקנה המנה ללוי במעמד ג' באותו זמן שהי' בידו משל שמעון והוי כאילו כבר פרע שמעון בעת ההיא המעות שחייב לו יהוד' ללוי וגם יהודה הוי כבר בע"ח של לוי ולא של שמעון ואם כן עתה כשבאו לב"ד האיש ואשתו כבר נדו המעות ואינם והוי כמו שאר חובות שפרע שמעון מנדוניא של אשתו שאין להשיב. נמצא בנדון דידן אינו מחויב יהודה להניח המעות מאה זהובים הנ"ל בב"ד לצורך אשת שמעון רק כבר קנה אותן לוי ממה שנעשה ב"ח שלו בעת המחאתו ובעת ההיא כבר נעשה הפרעון שפרע שמעון ללוי אותן מאה זהובים ע"י יהודה במעמד ג' וכל זה דברים פשוטים מצד הדין ומצד הסברא עכ"ד עש"ב וע' עוד בת' אא"כ פמ"א ח"ב סי' ק"ז מענין זה:
(י) חייב הלוה לפרוע. עבה"ט דהש"ך כתב דדין זה צ"ע כו' וע' בס' ק"נ פ"ק דגיטין אות פ"ה שכ' דלק"מ ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |