רש"י/במדבר/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר טו

ב

‬כי תבאו. בשר להם שיכנסו לארץ:

ג

ועשיתם אשה. אין זה צווי, אלא כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה':

לפלא נדר או בנדבה וגו'. או שתעשו האשה בשביל חובת מועדיכם, שחיבתי אתכם לעשות במועד:

ריח ניחח. נחת רוח לפני:

ד

והקריב המקריב. תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה. המנחה כליל והשמן נבלל בתוכה, והיין לספלים, כמו ששנינו במסכת סכה (דף מ"ח):

ה

לכבש האחד. על כל האמור למעלה הוא מוסב, על המנחה ועל השמן ועל היין:

ו

או לאיל. ואם איל הוא. ורבותינו דרשו או, לרבות את הפלגס לנסכי איל (מנחות צ"א):

י

אשה ריח. אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה, שאינו נתן על האש:

יא

או לשה וגו'. בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים. כבש ושה קרוים בתוך שנתם, איל בן שלשה עשר חדש ויום אחד:

יב

כמספר אשר תעשו. כמספר הבהמות אשר תקריבו לקרבן, ככה תעשו נסכים לכל אחד מהם, כמספרם של בהמות מספרם של נסכים:

טו

ככם כגר. כמותכם כן גר, וכן דרך לשון עברית, כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג), כן ארץ מצרים, כמוני כמוך כעמי כעמך (מלכים א כ"ב):

יח

בבאכם אל הארץ. משנה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכלן נאמר כי תבא, כי תבאו, לפיכך כלן למדות זו מזו, וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירשה וישיבה, אף כלן כן, אבל זו נאמר בה בבאכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחיבו בחלה (ספרי):

כ

ראשית ערסתכם. כשתלושו כדי עסתכם שאתם רגילין ללוש במדבר, וכמה היא וימדו בעמר (שמות ט"ז), עמר לגלגלת (שם), תרימו מראשיתה, כלומר קדם שתאכלו ממנה, ראשית חלקה חלה אחת תרימו תרומה לשם ה' (עירובין פ"ג):

חלה. טורטי"ל בלעז:

כתרומת גרן. שלא נאמר בה שעור ולא כתרומת מעשר, שנאמר בה שעור (ספרי), אבל חכמים נתנו שעור, לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה (חלה ב'):

כא

מראשית ערסתיכם. למה נאמר לפי שנאמר ראשית ערסתכם, שומע אני ראשונה שבעסות, ת"ל מראשית , מקצתה ולא כלה (ספרי):

תתנו לה' תרומה. לפי שלא שמענו שעור לחלה נאמר תתנו, שיהא בה כדי נתינה (שם):

כב

וכי תשגו ולא תעשו. ע"ז היתה בכלל כל המצוות שהצבור מביאין עליה פר, והרי הכתוב מוציאה כאן מכללן, לדון בפר לעולה ושעיר לחטאת (ספרי):

וכי תשגו וגו'. בע"ז הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל המצות, ת"ל את כל המצות האלה , מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק על ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצוה זו פורק בה על ומפר ברית ומגלה פנים, ואיזו זו ע"ז (שם):

אשר דבר ה' אל משה. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום כדכתיב (תהילים ס"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו (הוריות ח'):

כג

את כל אשר צוה וגו'. מגיד שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה ובכל מה שנתנבאו הנביאים, שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה :

כד

אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אם מעיני העדה נעשתה עברה זו על ידי שוגג, ששגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מתרת לעבד ע"ז בכך (שם ה'):

לחטת. חסר א', שאינו כשאר חטאות, שכל חטאות שבתורה הבאות עם עולה החטאת קודמת לעולה, שנא' (ויקרא ה'), ואת השני יעשה עלה, וזו עולה קודמת לחטאת (שם ט"ו):

כה

הביאו את קרבנם אשה לה'. זה האמור בפרשה, הוא פר העולה שנאמר אשה לה' (ספרי):

וחטאתם. זה השעיר:

כז

תחטא בשגגה. בע"ז:

עז בת שנתה. שאר עברות יחיד מביא כשבה או שעירה, ובזו קבע לה שעירה (שם):

ל

ביד רמה. במזיד:

מגדף. מחרף, כמו והיתה חרפה וגדופה (יחזקאל ה'), אשר גדפו נערי מלך אשור (ישעיהו ל"ז), ועוד דרשו רבותינו מכאן למברך את השם שהוא בכרת (כריתות ז'):

לא

דבר ה'. אזהרת ע"ז מפי הגבורה והשאר מפי משה (סנהדרין צ"ט):

עונה בה. בזמן שעונה בה, שלא עשה תשובה:

לב

ויהיו כו' במדבר וימצאו. בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה (ספרי):

לג

המצאים אתו מקשש. שהתרו בו ולא הניח מלקושש, אף משמצאוהו והתרו בו (שם. סנהדרין מ"א):

לד

כי לא פרש מה יעשה לו. באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שמחלל שבת במיתה (שם ע"ח):

לה

רגום. עשה, פשנ"ט, וכן הלוך אלנ"ט, וכן זכור (שמות כ, ח) ו"שמור (דברים ה, יב):

לו

ויציאו אתו. מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין (ספרי):

לח

ועשו להם ציצת. על שם הפתילים התלוים בה, כמו (יחזקאל ח'), ויקחני בציצת ראשי (מנחות מ"ב). ד"א: ציצת על שם וראיתם אתו, כמו מציץ מן החרכים (שיר השירים ב'):

תכלת. צבע ירק של חלזון:

לט

וזכרתם את כל מצות ה'. שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג (תנחומא):

ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו מתור הארץ (במדבר י"ג). הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העברות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העברה (תנחומא):

מא

אני ה'. נאמן לשלם שכר:

אלהיכם. נאמן לפרע:

אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי:

אני ה' אלהיכם. עוד למה נאמר כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטל שכר אנו לא עושים ולא נוטלים שכר על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר (יחזקאל כ'), אם לא ביד חזקה כו' אמלוך עליכם (ספרי). ד"א, למה נאמר יציאת מצרים אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ע"ז לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא (נחמיה ט׳:י״ד) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם". ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי:

על כנפי בגדיהם. כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד) . על ארבע כנפות, ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש, כנגד ארבע לשונות של גאלה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו'):

פתיל תכלת. על שם שכול בכורות, תרגומו של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטין שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.