רמב"ן/שבת/לט/א
רבה אמר גזרה שמא יטמין ברמץ. לפי טעמ' דרבה מהראוי לאסור אף מבע"י כמו בכל דבר המוסיף הבל[1] תדע דבמתני' קאמר מעשה דאנשי טבריא משום דדמי להטמנה ואסור אף מבע"י כדאמר רב חסדא בסמוך ואמנם לטעמי' דרב יוסף משום שמזיז עפר ממקומו אינו אסור אלא בשבת[2] והא דלא קאמר הש"ס א"ב מבע"י וצ"ל דלא מיתסר אף לרבה מבע"י משום דחול ואבק דרכים[3] שהוא חם בע"ש מן החמה בלילי שבת הוא מצטנן לגמרי וס"ס הו"ל בשבת דבר שאינו מוסיף[4]. וא"ת, והא חול בעצמו דבר המוסיף הבל הוא כדתנן לקמן[5] ולא בחול[6], הא אתמר עלה בפרק לא יחפור[7] חול דחמימי מחמם דקרורי מקרר הלכך מטמינין בו ביצה וכיוצא בו דמתקרר והולך הוא ואינו מתחמם אבל בשאר דברים המוסיפין לגמרי אין טומנין בהן אפי' צונן גמור מדר"ח בסמוך[8]:
מתיבי רשב"גא ומר מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח. משום דליכ' שמא יטמין ברמץ ולא משום שמא יזיז עפר ממקומו לית הלכת' כוותי' דאיהו כר' יוסי ס"ל[9] אבל רבנן דאסרי בסודרין הה"נ דאסרי בגג רותח דתרוייהו תולדת חמה נינהו וטעמ' דשמא יטמין ברמץ ושמא יזיז עפר ממקומו לר"י צריכה לרבנן ל"צ להו ולפיכך השמיט' רבינו הגדול ז"ל[10] אע"פ שכ' טעמייהו דרבה ורב יוסף לר' יוסי כדי לפרש משנתינו דמודה בה ר"י[11]:
- ↑ עי' לעיל ל"ד: ובעיקר הענין הנה כה"ק בתוד"ה אלא דאמאי ר"י פליג אטו מי לית ליה גזירה שמא יטמין ברמץ והא מהאי טעמא אסרינן להטמין בדבר המוסיף הבל, וכן הוק' להרשב"א ד"ה ולרבה וריטב"א ד"ה רבה ור"ן ד"ה וליפלוג, ועיי"ש דכמו"כ ק' איך ס"ד דלר' יוסי שרי, דכו"ע מודו בהטמנה.
- ↑ אבל לרבה אסור להטמין מבעו"י לצורך שבת, וכ"כ התורא"ש ד"ה אמר רבה ובפסקי הרא"ש ס"ה.
- ↑ י"ג ובדין הוא דאפי' מבע"י ליתסר להטמין בו משום האי גזירה, תדע דהא קאמר בטעמא דמתני' דאנשי טבריא משום דדמיא להטמנה איתסר, והתם מבע"י הוה כדאמר רב חסדא בסמוך, ולטעמיה דרב יוסף דאמר שמא יזיז עפר ממקומו אינו אסור אלא בשבת גופה, והיינו טעמא דלא מיתסר מבע"י לרבה משום דחול ואבק דרכים וכו'.
- ↑ וכ"כ הרשב"א ריטב"א ור"ן שם ובתורא"ש שם בתי' הב'. ובפנ"י כ' עפ"י רד"ה שמא יטמין, דטעם רבה, משום מאן דחזי, דיתיר בישול בדרך הטמנה בשבת, וזה ל"ש רק במטמין ומבשל בשבת עצמה ולא בהטמנה מע"ש. ובתוס' שם ביארו דר"י פליג ארבה ול"ח לגזירה דשמא יטמין ברמץ, דרק מבעו"י איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה אבל הכא לא שייך למיגזר דאטו אי שרינן לבשל בחמי חמה ניחוש דילמא אתי לבשל בחמי אור בשבת עיי"ש היטב. וברשב"א שם בשם רה"ג, תי' באופ"א דר"י ל"פ ארבה, וגם מודה להטמנה, ורק דאוסר במקום דל"ח להטמנה, משום שמא יזיז עפר ממקומו, ובריטב"א שם כ' עוד תי' אחר, דר' יוסי לשיטתו (נ"א.) דמותר להטמין צונן חי דלא נחשדו לחלל שבת, ורק במבושל חיישי' שירתיח משום דאין באח"ב, וא"כ לר"י י"ל דמותר להטמין ביצה חיה בחול, וברא"ש ס"ה תי' דלרב יוסף אסור לא רק להטמין בחול אלא גם להניח בחול, שמא יזיז עפר ממקומו, ואי"ז מצד הטמנה, ולפי"ז הקו' דליפלוג ר"י נמי בהא, היינו אמאי בביצה בחול דל"ח להטמנה לא שרי ר"י, ובפנ"י תי' דלהטמין ביצה בחול וכו' ל"ח הטמנה גמורה, ואי"ז מצד שמא ירתיח או יחתה או יטמין ברמץ, אלא גזירה חדשה דחיישי' לרואה שיתיר לבשל בהטמנה, וע"ז מקשי' לר"י, דהא ל"ג תולדות חמה אטו תולדות אור. וכ"כ הרשב"א ריטב"א ור"ן שם ובתורא"ש שם בתי' הב'. ובפנ"י כ' עפ"י רד"ה שמא יטמין, דטעם רבה, משום מאן דחזי, דיתיר בישול בדרך הטמנה בשבת, וזה ל"ש רק במטמין ומבשל בשבת עצמה ולא בהטמנה מע"ש. ובתוס' שם ביארו דר"י פליג ארבה ול"ח לגזירה דשמא יטמין ברמץ, דרק מבעו"י איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה אבל הכא לא שייך למיגזר דאטו אי שרינן לבשל בחמי חמה ניחוש דילמא אתי לבשל בחמי אור בשבת עיי"ש היטב. וברשב"א שם בשם רה"ג, תי' באופ"א דר"י ל"פ ארבה, וגם מודה להטמנה, ורק דאוסר במקום דל"ח להטמנה, משום שמא יזיז עפר ממקומו, ובריטב"א שם כ' עוד תי' אחר, דר' יוסי לשיטתו (נ"א.) דמותר להטמין צונן חי דלא נחשדו לחלל שבת, ורק במבושל חיישי' שירתיח משום דאין באח"ב, וא"כ לר"י י"ל דמותר להטמין ביצה חיה בחול, וברא"ש ס"ה תי' דלרב יוסף אסור לא רק להטמין בחול אלא גם להניח בחול, שמא יזיז עפר ממקומו, ואי"ז מצד הטמנה, ולפי"ז הקו' דליפלוג ר"י נמי בהא, היינו אמאי בביצה בחול דל"ח להטמנה לא שרי ר"י, ובפנ"י תי' דלהטמין ביצה בחול וכו' ל"ח הטמנה גמורה, ואי"ז מצד שמא ירתיח או יחתה או יטמין ברמץ, אלא גזירה חדשה דחיישי' לרואה שיתיר לבשל בהטמנה, וע"ז מקשי' לר"י, דהא ל"ג תולדות חמה אטו תולדות אור.
- ↑ דף מ"ז:
- ↑ וכה"ק הרשב"א וריטב"א שם, ועי' מהרש"א לבאר התו' דלא הק' כן, דדילמא יל"פ כרה"ג דבתיחוח ל"ש הטמנה, וכדלהלן, ורק הכא נתפ' דלר"י ל"ח להטמנה.
- ↑ ב"ב י"ט.
- ↑ וכ"כ הראשונים הנ"ל.
- ↑ וכ"כ הרשב"א ד"ה רשב"ג וריטב"א ד"ה מיתיבי ובר"ן ד"ה מגלגלין, וכ"מ ברמב"ם פ"ט ה"ג, ויעו"ש דלפי"ז לא קיי"ל כרשב"ג. ובשו"ת מהרש"ל סס"א מבו' דעיקר טעם רבנן משום מאן דחזי כמבו' ברד"ה אטו, ולפי"ז ל"ש זה בגג רותח דניכר לכל, וא"כ רשב"ג א"ש לענין הלכה, וע"ע מהרש"א בתוד"ה שמא. ועייש"ע במהרש"ל דכ"מ דשו"ט בטעם דמודה ר"י בחול ואבק, ואמרי' נ"מ בינייהו, ואי אין הלכה כר"י, מה שו"ט בזה, ועוד הוכיח מרא"ש ס"ה להיתר צלייה ע"ג גג רותח, וכ"מ במאירי ד"ה הסיד.
- ↑ וכ"כ הר"ן שם, ובמהרש"ל שם דקדק ממש"ה הרי"ף הנ"מ דעפר תיחוח, וע"כ דר"ל דהני טעמי א"ש גם לחכמים, והיינו בכה"ג דניכר לכל דמחמם בתולדות חמה דחכמים מודו דל"ג אטו תולדות אור, ואזיל לשיטתו, ודלא כרבינו והראשונים הנ"ל.
- ↑ וכ"כ הר"ן שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |