אבן האזל/חגיגה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:20, 13 במרץ 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אבן האזלTriangleArrow-Left.png חגיגה TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ז

הפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב מהן מקצתן בראשון ופסק שוב אינו חוזר ומקריב השאר שהרי שייר אותם, ואם לא פסק אלא דחקו היום ולא יכול להקריב היום מקריב השאר למחר.
כתב הכ"מ דהרמב"ם מפרש כפי' הר"ח דהוא לענין שאינו יכול להקריב אח"כ ביו"ט האחרון, ודבריו תמוהין שהרי כתב הרמב"ם דאם לא פסק מקריב למחר והוא חוה"מ דמותר להקריב נדרים ונדבות, והלח"מ פירש דעת הרמב"ם כפרש"י דהשאר אינו רשאי להקריב דעובר על בל תוסיף דרחמנא אמר וחגותם (אותו חג לד') חד יומא דוקא, אבל קשה דהא בירושלמי כאן מבואר להדיא דפלוגתא הוא לענין להקריב ביו"ט האחרון ומוכח דבחוה"מ מקריב השאר.
ונראה דהרמב"ם סובר דהא דבבלי והא דירושל' הם באמת שני ענינים דמה דאיתא בבבלי וכן ברמב"ם הפריש עשר בהמות לחגיגתו אין הכונה שכבר הקדיש אותם שיהיו לשלמי חגיגה דא"כ למה כתב הרמב"ם אינו חוזר ומקריב השאר ולא כתב מה יעשה בהם, דהא אחר החג ודאי ליכא בל תוסיף והי' לו לכתוב שיקריב אחר החג ולא אינו חוזר ומקריב אותם, ואין לומר דכיון שאינם ראויים לשלמי חגיגה אינו יכול להקריב כלל דזה בודאי א"א דשלמי חגיגה הם שלמים כשאר שלמים, אלא שאינם שלמי חובה אלא שלמי נדבה וכן מבואר להדיא כאן בירושל' וע"כ הכונה שהפריש אותם ע"מ להקדישם לשלמי חגיגה.
והנה בפ"ו מהל' ערכין כתב הרמב"ם שאפי' בדשלבל"ע אם אמר הרי עלי להקדיש חייב להקדיש וא"כ כאן שהפריש ע"מ להקדישם לכאורה חייב להקדישם לשלמים, אלא דמ"מ כיון שהפרישם לשלמי חובה וכבר נתבטל וא"א שיהיו שלמי חובה ועל שלמי נדבה לא נדר לכן אינו חייב משום נדר ולפ"ז אפשר דמש"כ הרמב"ם אינו חוזר ומקריב אותם אין הכונה דאינו רשאי להקריב אלא דאינו מחויב להקריב, ואפי' אם נימא דלשונו משמע דאינו רשאי להקריב וכפרש"י אבל זהו משום דאכתי לא הקדישם ולכן אינו רשאי להקדישם לשלמי חובה כמו כל הבהמות שיש לו, אבל הא דירושל' דקתני היו לפניו עשר בהמות, הכונה בהמות שכבר הקדישם לשלמי חובה וזה ודאי שע"כ מחויב להקריבם דלא נימא ירעו עד שיסתאבו בשביל שאינם יכולים להיות שלמי חובה וכמש"כ ולכן כמו דיכול להקריבם אחר החג כן רשאי להקריבם בחוה"מ לשם שלמי נדבה ולא פליגי אלא אם מותר להקריבם ביו"ט האחרון. (חסר).


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.