אלשיך/שמות/ז

אלשיך שמות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' אל משה ראה כו'. ארז"ל (ש"ר פ"ח) לא נתתיך אלהים אלא על פרעה לבד ותהיה כונתם ז"ל כי למעלה אמר לו שיהיה אלהים לאהרן ואהרן יהיה לו לפה ועתה על שאחר החילו לדבר הוא חזר בו ושב אל טענתו לאמר שהוא ערל שפתים ע"כ אמר שעתה לא יהיה לאלהים לאהרן. כ"א לפרעה ובזה יכוין באומרו ראה כלומר ראה והביטה כי הענשתיך שנתתיך לאלהים לפרעה ולא תסרב עוד בשום דבר:

וע"ד הפשט נשים לב. (א) מה ענין האלהות הזה. (ב) למה שינה באומרו נביאך ולא אמר יהיה לך לפה כאומרו למעלה. (ג) אומרו אתה תדבר את כל אשר אצוך האם היה עולה על לב לא ידבר כל הצווי (ד) אומרו ואהרן אחיך ידבר וכו' ושלח שנראה שמיד ישלח בדבר לו אהרן ולא כן היה עד נגע אחד אביא על פרעה היא מכת בכורות. (ה) שאחר אומרו ושלח איך אומר ואני אקשה את לב פרעה אחר שלוחיו ואם אומרו ושלח הוא מה שידבר אהרן אל לב פרעה שיאמר לו שישלח היה ל"ל לשלח ולא ושלח. (ו) אומרו ואני אקשה כו'. שהרי כל זה נאמר למעלה פעם ושתים. (ז) קשה קצת אומרו ולא ישמע אליכם פרעה אחר אומרו ואני אקשה את לב פרעה. (ח) אומרו והוצאתי את צבאותי את עמי וכו' שהוא מאמר כפול צבאותי ועמי (ט) אומרו צבאותי ולא אמר צבאי כמו עמי. (י) שנותו את טעמו שבתחלה אומר את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואח"כ אמר ונתתי את ידי במצרים ולא אמר בארץ. (יא) אומרו וידעו מצרים כו' בנטותי את ידי ולא אמר בתתי כאומרו ונתתי את ידי. (יב) אומרו והוצאתי את בני ישראל שהוא מיותר שהרי נאמר למעלה וידוע כי אומרו וידעו כו' חוזר אל ההוצאה האמורה למעלה וגם כי פה לא הזכיר צבאותי רק בני ישראל:

אמנם הנה היה אפשר יאמר משה או יתחמץ לבבו על השתלחו פעמים רבות השכם ושלוח אחר כל מיאון שימאן פרעה תחת ד' דברים. (א) על כבוד אלהים כי הלא למה ששלוחו של אדם כמותו כי על כן המבזה שליח ב"ד חייב נידוי ואם כן איפה יוכל וראה זה עשר פעמים בעשר מכות ימרה פרעה את פי שלוחו של מלך מלכי המלכים וכדי בזיון וקצף ואינו כבוד אלהים חלילה כי המבזה את שלוחו נוגע בכבוד מלכו של עולם המשלחו. (ב) על הנוגע אל משה עצמו כי למה ילך וישוב וילאה יום יום בלי תועלת. והלא טוב טוב יתן לו ה' את כל מכות אשר גזר על פרעה ועל מצרים ואחרי כך ישלח את משה ויוציא את ישראל מתוכם. (ג) על הנוגע אל ישראל פן כמקרה הראשון גם עתה יקרה כי יקצוף פרעה עוד על ישראל ויכביד את עולם כאשר בהיות התבן מנועה מהם. (ד) על בחינה אחרת והיא כי הלא עתה עת רצון להוציאם ולמה יאריך זמן עד תום שומוש המכות פן בין כך ובין כך יוסיפו ישראל לחטא או יבוקר פנקסם ותשנא צבו ויאריך גלותם כאשר קרה להם במדבר שהאריכו מ' שנה ע"י עון המרגלים מה שלא היה להם כן אם נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ונכנסו מיד לארץ: ע"כ על כל אלה אמר אלהים. לתקן אחת לאחת על א' אמר ראה נתתיך כו'. כלו' כי אין עתה כבראשונה שאתה היית שלוחי ונביאי ואהרן היה לך לפה בלבד על בלתי היותך ממהר לדבר כי אז במרוד פרעה בך ומבזה אותך מורד בי ונוגע בכבודי. אך ראה והביטה כי דרך אחרת הוא עתה כי הנה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תהיה משלח את אהרן ואהרן יהיה שלוחך נביאך. כאשר הנביא הוא שליח ה' נמצא בזה כי בנוגע פרעה בכבוד שלוחך יהיה כנוגע בכבודך ולא כנוגע בכבודי כי עד הג' לא בא:

או נדקדק בזה אומרו ראה כמורה באצבע סמוך אל הפסוק הקודם בסמוך שאמר ראה בהיותך ערל שפתים הוא ריוח גדול על כבודי שנתתיך אלהים לפרעה כו' שאם לא היית ערל שפתים היית אתה מדבר אל פרעה ובמרוד בך היה כמרוד בי אך עתה אתה כאלהי' אל פרעה ואהרן הוא שלוחך נמצא שבמה שאתה רואה היותך ערל שפתים אתה רואה כי נתתיך אלהים לפרעה שנמצא מורד פרעה בך ולא בי:

ועל הב' אמר אתה תדבר כו'. והוא כמאמרו ית' אל ירמיה הנביא בהיותו קץ על השתלחו לישראל ולא היה בם מועיל לז"א (ירמי' ט"ו) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד כלומר מה לך עוד טובה מהיותך לפני תמיד בכל עת אשר תשוב אלי. כן אמר הוא ית' למשה אל תקיץ על לכתך פעמים רבות כי הלא אתה תדבר את כל אשר אצוך בכל פעם ודי לך זה. לפני תעמוד שאני מצוך תמיד ועל אהרן שאין לו תועלת זה די לו שעל ידי שידבר את כל אשר אצוך שהוא עד תום השליחות שעל ידו יגמר הענין ואז ישלח כו':

ועל הג' אמר ואני אקשה כו' והרביתי כו' לומר אל תחוש פן במה שאקשה את לבו ירע לעם הזה כי אתה דע לך כי מה שאני אקשה את לב פרעה לא ימשך מזה צרה לישראל כ"א למצריים כי הנה מה שימשך הוא כי והרביתי את אותותי כו' בארץ מצרים וכל כך ארבה רעתם שלא יטפלו בכם וע"פ דרכו רמז שלא יהיה כן בארץ גושן אשר שם בני ישראל רק בארץ מצרים: ועל הד' פן תשנא צבו בישראל בהארך הזמן גם על זה אל תחוש כי משכון גדול יש להם כי הנה ד' מחנות שכינה שהם צבאותי הם במצרים שעם ישראל וא"כ אשר יחוש עליהם יחוש על ישראל כי הנה אין ספק כי והוצאתי את צבאותי הם פמליא של מעלה ואגבן את עמי בני ישראל ויהיה את עמי כמו עם עמי שהוא משמעות את: ויתכן כיון האמור למעלה שמישראל עושה עיקר כי הם יוציאם עם ישראל וזה אני מודיע אתכם שאתם ישראל תשכילו זאת. אך המצריים לא נתגלה להם ענין צבאות ה' כי אם וידעו מצרים כי אני ה' כו' הוא כי והוצאתי את בני ישראל למה שהם מתוכם. אך צאת פמליא של מעלה שאין יציאתם מתוכם לא יודע להם. עוד יתכן כיוון בשני אלה הפסוקים והוא בשום לב מה היה כי שרו של מצרים לא נתחזק נגד ישראל לקטרג ולעכבם בעת צאתם ממצרים כי אם אחרי צאתם והיה לפני פי החירות אז נחרץ ויהיו ישראל רואים והנה מצרים נוסע אחריהם הוא שרו של מצרים כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"ב) וכן על הים וכמאמר המדרש שקטרג על הד' מאות שנה שהיו חסרים ק"ץ שנה משעבוד ושהיו מע"ג והלא ב' טענות אלה היו לו בצאתם ממצרים ולא קטרג אז ואין לומר כי חשב שיחזרו אחר ג' ימים. כי אם נתאנה פרעה שרו לא נתאנה: אך הנה לזה נשית לב מה זה היה כי במסע הראשון מרעמעס סכותה נשאום מלאכי השרת על כנפיהם מה שאין כן בשום מסע אחר:

אמנם הנה אם כאשר ראו ישראל אחר ז' ימים לצאתם את שרו של מצרים נוסע אחריהם אם היו רואים אותו כך מתגבר עליהם בעת צאתם לא יערבו אל לבם לצאת כי הלא על מה שראוהו אחרי כן אמרו המבלי אין קברים כו' הלא טוב לנו עבוד את מצרים ומה גם עתה טרם צאתם על כן לבל יהיה זאת להם לפוקה ויחרה אפו בהם ולא יגאלו עוד על כן מה עשה הוא ית' שם את מלאכי מרכבת השכינה לנושאם על כנפיהם את ישראל ושכינה על גביהם ועל כן השר שהוא מטה מטה מכל אלו לא ערב אל לבו לדבר דבר כ"ע נכנע וידום עד אחרי כן שהיו הולכים על רגליהם:

זה יאמר פה והוא באשר ידענו מרז"ל (שם) כי שרו של מצרים. מצרים שמו כמדובר למעלה. וזהו ונתתי את ידי על מצרים הוא השר להכניעו בל יקטרג וזה במה שהוצאתי את צבאותי את עמי כו'. כי צבאות המלאכים יצאו עם ישראל כאמור כי על כן יכנע השר וזו היא נתינת יד בלבד לרפותו בל ידבר. אמנם זה לא יספיק לשידעו מצרים כי אני ה' עד נטותי את ידי במצרים הוא השר להכותו שהוא את יד הגדולה אשר עשה ה' במצרי'. וירא ישראל את מצרי' מת על שפת הים כי אז הכירו מצרי' את ה' והוא מאמר הכתוב ידעו מצרי' כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וז"א פה ידעו מצרי' כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרי'. שהוא השר ואז והוצאתי את בנ"י מתוכם שאלמלא מה שהכניע אז הוא ית' את השר עדיין היינו משועבדים בתוכם של מצריים הנזכרים בראש הפסוק כאומרו וידעו מצרים לשון רבים:

ז

ויעש משה ואהרן כו'. הנה הל"ל ויעשו ועוד כי אין זה שבח שעשו מצותו ית'. ועוד אומרו כן עשו הוא מיותר ועוד אומרו ענין שנות משה ואהרן. מה ענינם פה: אך יאמר כי גם שהגדולה ניתנה למשה יהיה הוא אלהים לפרעה ואהרן נביאו לדבר אל פרעה. וא"כ עיקר הזכות למשה יחשב כי אליו יצוה הוא ית' ואין אהרן רק סרסור בעלמא לז"א כי ויעש משה ואהרן כי היו שניהם כאיש א' בלב אחד. ועל ידי כן מעלה עליהם הכתוב כאלו כל אשר צוה ה' אותם כן עשו בניהם. אע"פ שאת משה לבדו היה הצווי מה' ומשה אומר לאהרן ואהרן לפרעה מעלה עליו הכתוב כאלו צוה ה' את שניהם ועשו שניהם את הכל. וש"ת מה ראה ית' להחזיק טובה לאהרן שלא הקפיד והיה באחדות עם משה הרי היה יתרון למשה עליו במדרגת נבואתו ולמה יקפיד אהרן לז"א ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים כו'. וע"י כן יש להחזיק לאהרן טובה שלא הקפיד עם היות הוא בן פ"ג שנה. כשהיה משה בן שמנים שנה שהיה ג' שנים גדול ממנו: או שעור הענין ויעש כל אחד משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם את שניהם. שמעלה על כל אחד כאלו עשה כל מה שנצטוו שניהם. ולא עוד כ"א אע"פ שעדיין לא עשו דבר לא אותות ולא מכות אלא שנצטוו שניהם בלבד בהיות שקבלו עליהם לעשות מחשבה טובה מעתה מצטרפת למעשה וזהו כן עשו. וש"ת הלא זה יתכן באהרן אך לא במשה כי מה שהודה היה אחר שסירב שבעת ימים. לז"א ומשה בן כו' ואהרן בן כו' כלומר שע"כ סירב שעל כבוד אהרן שהוא גדול ממנו. כי ע"כ אמר שלח נא ביד תשלח הוא אהרן: או יאמר הלא אמרתי והוצאתי את צבאותי כו' וכן והוצאתי את בני ישראל. אל תתמהו כי הלא אמרתי למעלה למשה והוצא את עמי שייחסת ההוצאה אליו כי במה שויעש משה ואהרן כו'. מעלה אני עליהם כאלו כן עשו כמוני. שאמרתי והוצאתי כי למוציאים אחשיבם עם שאני המוציא בעצם באופן שאמרתי והוצאתי ואמרי והוצא הכל אמת. ואמר ויעש לשון יחיד לומר שאת כל אחד מחשיב בפני עצמו כמוציאן ושמא תאמרו הלא מזה ימשך קושי' איך אוסיף גם את אהרן ואיך עיקר הגאולה תלויה רק במשה. ועליו נאמר' והוצא הלא הוא כי ומשה בן כו' ואהרן בן כו' ועם היותו גדול ממשה ורגיל להיות נביא לה'. וסבל להיות נביאו של אחיו גם הוא יגדל ליחשב מוציא את ישראל ממצרים כמשה:

ט

כי ידבר אליכם פרעה וכו'. אמר אל תעשו מעצמכם מופת פן יחשבו כי איזה כישוף הכינותם מתחלה ועשיתם אותו ושלא היה המטה לתנין רק ע"י איזה לחש שהקדמתם רק המתינו עד יאמר תנו לכם מופת. והנה אומרו לאמר בדברו פרעה בלתי מובן וכן מה ענין היות מופת זה מזולתו ולמה היה מופת שיוכלו המכשפים לעשות דומה לו ומה ענין בלוע מטה אהרן את מטותם:

אמנם אפשר באומרו לאמר כי לא להאמין ישאל מופת רק כדי לאמר אמריו נגדיכם אם לא תעשו מופת. וז"א לאמר כי ידבר כדי לאמר ולא כדי להאמין או יאמר שיאמר פרעה אל תתחילו לדבר שליחותכם עד תתכם מופת. וז"א לאמר כלומר כדי לאמר אמריכם תנו לכם מופת תחלה אז ואמרת אל אהרן קח כו' והשלך לפני פרעה כו' שהוא טרם יהיה שהות ללחוש לכם פן יאמרו שהוא כישוף וזה לפני פרעה שיראה בעיניו כי תעשה נחש בלא לחש והענין כי המטה הלז עם היותו דומם ע"י המכות שיעשו בו יהי לתנין לעומת פרעה שהוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו והוא עשה לעיני פרעה ולעיני עבדיו שהכירו כלם כי לא היה לחש אז ויקרא גם פרעה לחכמים כו' בחשבו יעשו בלי לחש ולהט ולא עשו רק בלהטיהם כן כי עשו לחשים ולהטים נראים וע"י כן וישליכו כו' אז הראה לו הוא ית' כי זה כח אלהי כי הלא מה שיעשו הם תנינים היה שהיו נראים בדמות תנינים לא שהקנו בם חיונית בעצם וכח לבלוע כתנינים והראיה כי בלע מטה אהרן את מטותם ואין זה כ"א שזה כח אלהי הנותן חיות בדומם משא"כ הם והנה היה ראוי יכיר פרעה כי כל כחותיו הבל המה לפני מטה דומם שביד שלוחיו יתברך ואז יכנע אלא שויחזק לב כו' כאשר דבר ה':

יד

ויאמר ה' אל משה כבד לב כו'. הנה ידענו מרז"ל הפרש שבין צדיקים לרשעים כי הרשעים הם ברשות לבם. הפך הצדיקי' שלבם ברשות' וזה יאמר. הנה כבד לבו של פרעה. וע"כ גם יראה מופתים עצומים מאן לבו הנז' לשלח כלומר ואל תתמה כי הוא ברשות לבו: או יאמר אל תחוש פן יקרך כבתחלה שמאז דברת אל פרעה בשמי הרע לעם הזה. כי דע אינה כי גם שכבד לב פרעה כל רשעו אינו רק שימאן לשלח העם אך לא ישעבדם עוד:

טו

לך אל פרעה כו'. ושמא תאמר הלא הוא יוצא שם להסתר מבני אדם. ומה גם בבקר להסתיר היותו צריך לנקביו לומר כי אלוה הוא ואיך אלך ואערב אל לבי לישב שם בפניו והרגני לז"א אל תירא כי המטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא בשום לב אל אומרו לנחש ולא אמר לתנין שהוא המופת האמור בסמוך והוא שלא כיון הוא ית' על מה שנרמז בהתהפכו לתנין רק על אומרו ית' בפ' הקודמת שישליכהו ארצה ויהי לנחש והוא כאשר כתבנו שם שהוא לרמוז לו כי אינו נחש רק בנוסך מפניו אך בהחזיקך בו יהי למטה בכפך ע"כ אין ספק כי רמז לו יזכור הדבר ההוא שבהחזיק בו ושים מצחו לעומת מצחו לא יירא ממנו:

טז

ואמרת אליו כו'. הנה על כוונתו יתב' במכות הגדולות למה נתייחדו אלו מזולתם וגם על הפרשיות שבמקראות על השצות המכות ראוי לשים לב והוא כי הנה בכנים וחשך ושחין לא היו בהם התראה כלל. וגם בהתראות יש שינוי ניכר כי בראשונה נאמר בזאת תדע כי אני ה' בקרב הארץ ובהתראות הערוב שינה אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובמכת הצפרדעים ודבר וארבה היו התראות ולא אמר מה יודע לו בהם. ועוד מה נשתנה מכת הארבה שאמר בה עד מתי מאנת לענות מפני מה שלא אמר כן בשום מכה וכן בברד אמר עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם משא"כ בהתראה זולתה. ועוד כי גם שבדם לא לקו ישראל כמאמר ז"ל (ש"ר פ"ט) שהיו ישראל ומצרי יחד שותים בכוס א'. זה מים וזה דם וכן בכל מכה. ולמה לא עשה הוא יתברך ענין מהבחנת מה שבין יהודי לארמאי אלא בערוב ודבר בהתראותם שאמר והפליתי כו' והפלא ה' כו' כי גם שבברד נאמר רק בארץ גושן כו' לא היה ברד הוא כמספר מה שהיה וכן באו' היה אור במושבותם היה לומר במושבותם של מצריים היה להם אור לחפש תבותם שהיה אור נכנס עמו. אך לא שמעתי ההתראה יורה היות הכוונה לכך כ"א באופן הנזכר. והנה על קצת מהערות האלה. כתב הר"י בעל העקידה כי ד' חלוקות היו המכות על ד' דברים שאמר משה לפרעה ואמר כי זה כיון ר' יהודה בתת סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב אלא שהוא מחלק סימן באח"ב לשנים ומה שראיתי אחרי רואי כי אין לחלקם רק לג' והוא כוונת ר' יהודה לעשות מהן ג' בבות ולא כאשר שמעתי שיש מחלק דצ"ך מופת על מציאות יתב' עד"ש על השגחה שכר ועונש באח"ב על שנותו הטבעים. כי הלא בדצ"ך לבדו נמצאו מעמד שלשתן מלבד שאינו במשמע לשון הכתובים ולא בשנויי לשון התראות כלל למתבונן בם על כן אומר שהוא כי שלשה המה דברי משה אל פרעה. (א) כה אמר ה' שהוא מציאותו יתברך. (ב) שהוא אלהי ישראל בייחוד. (ג) שעם הקראו אלהי ישראל מושל בכל מלך רב ושליט ולא בישראל עמו לבדו כי כלם מעשה ידיו. וזה אינו שלח עמי כו' והוא כפר בשלשתם כמפורש למעלה בתשובתו. ע"כ על הענין הראשון היו ג' מכות ראשונות שהם דצ"ך ועל כן על הא' נאמר בזאת תדע כי אני ה' בהכותי את אלהי מצרים היא היאור ועל ידיעתו פנה זאת בסוף סימן סמך בשתים האחרונות לבלתי הזכיר אשר ידע בהן ובשלישי אפי' לא התרה שהוא סיום הדצ"ך וסמוכה לחברותיה וע"י ג' אלה הזכיר המציאו באומרו אצבע אלהים היא אלא ששינה התואר ולא אמר שם הוי"ה עד אחר הברד שאמר ה' הצדיק ועכ"ז לא היה מלבו רק מן השפה ולחוץ. וז"א הוא ית' למען שיתי אותותי אלה בקרבו שישים אותות ה' הנזכר בקרבו שיאמין בם בקרב לבו וזה היה לו על הים שאמר מי כמוך באלים ה' שראה דין ורחמים יחד כי ה' הוא האלהים וע"ז נאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי כו' כי אני שהוא מדת אלהים הוא ה' ובהחילו בעד"ש שהוא להורות היותו אלהי ישראל בייחוד אמר כי אני ה' בקרב הארץ כי בקרבה אני מבחין בין ישראל לע"ג. וע"כ בשתי ההתראות נאמר והפליתי כו' והפלא כו'. גם אם היתה ההתראה בשחין היה אומר כן ועם כל זה אגב אורחיה אמר ויהי השחין בחרטומים ובכל מצרים ואחר הכירם בסי' זה העיקר השני היחל סימן באח"ב לשישלח על ידו ואמר כי אין כמוני בכל הארץ שאינו כשר א' משרי איזו אומה שלא ישלוט על זולתה אך אני אין כמוני השולט על הכל עם הקרא בייחוד אלהי ישראל ועל כן בברד אמר עודך מסתולל בעמי כו' לומר הנה ידעת השתים הראשונות שהוא מציאותו והיות ישראל ע"י אך עודך מסתולל במי שהוא עמי לבלתי שלחם במצותי שהיא הג' ואחר הראשונה שבסימן ההוא אמר עד מתי מאנת לענות מפני שהוא העיקר הג' כי המכה הזאת לא הספיקה לענותך. ובשלישית הנגררת אחר השתים לא התרה כאשר עשה בשלישית שבכל סי' מהראשונים. והנה אחר השתים היה מביא מכת בכורות לגמור בשלישית כאשר בכל סימן כי אם תחת שלש. (א) למען ידע כי לו חפץ ה' היה מוציאם אז בששת ימי חשך ולא יראה פרעה כ"א שחפצו ית' אינו כי אם שהוא בעצמו ישלחם מארצו לבטל מאמרו אשר אמר את ישראל לא אשלח. (ב) למען ימותו פושעי ישראל בימים ההם ומצריים לא יראום. (ג) על הרכוש גדול ששאלה אשה משכנתה כו' ואם לא היו הולכים כל איש ישראל לחפש בתבותם וחדרי משכיתם כמ"ש ז"ל (שם פ' י"ד) לא היו משאילים להם כי יאמרו אילו רצו ליטול חנם היו נוטלים בחשך שהיה לישראל אור במושבותם של מצריים ובזה היו נותנים להם נמצא החשך הכנה ומכת בכורות גמר לשלחם היא השלישית. ומה גם בה לא היתה התראה רק הודעה בלבד כה אמר ה' כחצות כו' כי היתה גמר הענין:

ובזה נשכיל מה היה שבראשונה ובד' נאמר השכם בבקר וכן בשביעית והתראו' שבשנית וחמישית ושמינית אומר סתם בא אל פרעה אך מפני כבוד המלך בהתראה ראשונה שבכל כת מהשלשה לא היה מתרה בו אלא בינו לבינו בבקר בהיותו יוצא המימה. ומה גם לרז"ל (שם פ"ט) שהיה מפנה עצמו לבדו להסתיר כי אדם הוא. וז"א הוא יוצא כלומר הוא לבדו אך בהתראה ב' שבכל כת אחר שהעיז פניו שלא שמע אל הראשונה נאמר בא אל פרעה שהיא בכל עת עודנו עם עבדיו ולא יחוש על כבודו והעד כי כן הוא היא מכת הארבה שנאמר בא אל פרעה כו' ויפן ויצא כו' שדעת כל המפרשים שעבדיו היו עמו בדבר משה עם פרעה נראה בעבדיו רמיזות וחפזון לדבר אל המלך על כן ויפן ויצא למען ידברו. וכן היה כי מיד ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה שלפנינו לנו למוקש הרי כי באו' בא אל פרעה אינו אלא אצל עבדיו אנשי עצתו אך השלישית שבכל כת לא יתחשב אפי' למציאות הודעה כמדובר. ונבא אל ביאור הכתוב ה' אלהי העברים שלחני אליך כו' והנה לא שמעת עד כה כי הנה למה שזאת המכה הראשונה לא יצדק אומרו לא שמעת עד כה איך יאמר הנה אמרתי לך כה אמר ה' שהוא הודעת מציאותו ית' אלהי ישראל הוא העיקר הב' שלח כו' הוא הג' וכל הענין היה לאמר שלח את עמי ואתה לא בלבד לא שמעת השלישי או עד הב' כ"א עד כה שהוא שכפרת עד הראשון שאמרתי כה אמר ה' כי כפרת בה' כי לא אמרת די בכפור היותו אלהי ישראל או שולטנותו עליך כ"א עד הכחיש המציאות חלילה וזהו עד כה על כן כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' שהוא העיקר הראשון כמדובר. והנה על פי הדברים האלה מצאנו ראינו טוב טעם על חלוקי המכות וחלוקי ההתראות אך עדיין צריך טוב טעם ודעת מה היה אשר בחר ה' בעשר מכות הגדולות האלה להביא על פרעה ועל מצרים ומספרן עשר ולא תשע ולא י"א וסדרן והלכתן והתייחדם אלו מזולתם כי הלא אין ספק שראוי לשית לב על מה עשה ה' ככה ואשר חשבתי למשפט הלא הוא כי למה כי רב מאד עיקר אמונה חידוש העולם כי הנה ממנו פנה ממנו יתד על כל יתר עיקרי הדת ככל הבא בשערים המצויינים לנו בדרושי תורתנו על כן עם לבבי אשיחה כי הן זאת היתה עצת קדוש ישראל בצאת ישראל ממצרים להחזיק את ישראל בחוזק יד העיקר הזה ולמען יאמינו אמונת אומן בכל עיקרי הדת כי יחד כלם מסתעפים ממנו ככל הכתוב מצאנו ראינו מרגלא בפומי דראשונים ואחרונים שיציאת מצרים מורה על חידוש העולם על כן או' כי כל מעייניו יתב' בעשר מכות שהביא על המצרים במצריים לא היה כ"א למען יאמינו בחדוש העולם וזאת היתה כונתו במספרם וסדרן והלכתן ואיכותן כאשר כתבנו בשערים באר היטב ולאהבת הקיצור לא העתקנוהו פה:

יז

כה אמר ה' כו' בזאת כו'. ראוי לשים לב. (א) כי באומרו כי אני ה' הם דבריו יתברך ואיך אומר הנה אנכי מכה במטה הם דברי משה ועוד כי איך יאמר משה אנכי מכה ולא הכה רק אהרן ושמעתי שיש מפרש שמשה הכה את היאור. אך רז"ל אפילו לא אחד בהם ערב לו פירוש זה. ואדרבה בקשו טעם למה לא הכה משה את היאור מפני שנצול על ידו ואין ספק כי המה דייקו ל' הכתוב כי באומרו כה אמר ה' מורה בודאי שסגנון הדברים שאומר היה מאמר פיו יתברך וא"כ אומרו הנה אנכי מכה הם דבריו שכה אמר ה' הנני מכה אלא שמשה מפרש ואומר מה שה' אמר הנני מכה אינו ע"י עצמו אך פירושו הוא שיהיה ע"י המטה אשר בידי כי למה שהוא מטה האלהי הוא כאלו הוא ית' העושה. (ב) אומרו על המים ולא אמר במים. (ג) אומרו ונהפכו ולא אמר יהיו דם. (ד) אומרו והדגה אשר ביאור תמות ובאש וכו' מה למו ממיתת הדגה ומבאיש' היאור. (ה) אומר ונלאו מצרים ולא אמר ולא יכלו כ"א ונלאו שמורה ששותים היו אך לא היו שותים כ"א ע"י לאות. (ו) אומרו אל אהרן קח מטך ונטה ידך כי מלת ידך מיותרת והל"ל קח מטך ונטה אל מימי כו'. (ז) אומרו על מימי ולא אמר במימי. (ח) אומרו על נהרותם ועל יאוריהם כו' שלא ייעד הוא יתב' כ"א על היאור בלבד וכן אהרן לא הכה רק ביאור. (ט) אומרו על יאוריהם ולא אמר ועל יאוריהם בוי"ו כאו' ועל אגמיהם. (ו) או' ועל כל מקוה מימיהם מה ענין המקואות בזה. (יא) כי אחר אומרו ויהיו דם למה חוזר ואומר דם. (יב) אומרו ובעצים ובאבנים שאם הוא כמאמר המתרגם מאני אעא ומאני אבנא למה הפסיק בנתים באומרו והיה דם כו' ולא אמר ובכל מקוה מימיהם ובעצים ובאבנים יהיו דם כו'. (יג) אומרו וירם במטה ויך כו' מה זה לשון הרמה ולא אמר ויך במטה את המים. (יד) אומרו לעיני פרעה ולעיני עבדיו האם בהחבא היה לו לעשות שלא יהיה לעיניהם. (טו) אומרו ויהפכו ולא אמר ויהיו כלשון האמור למעלה (טז) אומרו ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור כי הלא גם באגמים ובמקואות היה דם ואיך יאמר כי דוקא מן היאור לא יכלו. (יז) אומרו אחר כך ויהי הדם בכל ארץ מצרים ולא נאמר קודם לאומרו ולא יכלו. (יח) אומרו ויעשו כן חרטומי מצרים כי אחר שהכל היה דם היכן מצאו מים החרטומים לעשות מהם דם. (יט) אומרו ויחזק כו' כאשר דבר ה' כי אחר שהיה לו במה לתלות שהוא כי ראה שעשו גם חרטומי מצרים כן למה תולה הדבר שהיה על פי דבר ה'. (כ) אומרו ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו למה הקדים שבא אל ביתו לומר אח"כ שלא שת לבו. (כא) אומרו גם לזאת שיורה שני דברים ולא שת לבו גם לשנית והלא זאת הראשונה. (כב) אומרו אח"כ ויחפרו כו' והיה לו לאומרו סמוך אל אומרו ולא יכלו. אמנם הנה כתבנו למעלה כי שלשה עיקרים שם משה לפני פרעה. (א) מציאותו ית'. (ב) כי הוא אלהי ישראל בייחוד. (ג) כי יוצר הכל הוא וממשלתו על כל העמים כי על כן גוזר עליו ישלח את עמו ולא שמע פרעה גם לאחד מהם ע"כ באו סימן דצ"ך על העיקר הראשון ועליו אמר בזאת תדע כי אני ה' והיחל בהתראה ואמר כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' כי תראה ההשגחה מוחשת אשר לא יוכל עשה בלתי ה' לבדו כי הנה אנכי מכה ואמר משה לפרעה מה שאמר יתברך אנכי מכה הוא במטה אשר בידי כי ההכאה במטהו ית' הוא יתברך המכה ולמה צריך יהיה יתב' המכה הלא הוא למה שהוא על המים אשר ביאור והוא כי הלא אפשר לך לומר כי הנה חרטומי מצרים בלהטיהם יעשו ממים דם אך הנה יש ג' הפרשים והם כי מעשה כשפים אין משנים איכות המים כ"א שיאדימום אדומים כדם ועדין הם מים כאשר בתחלה שיוכלו לשתותם שנית שאם יאדימו המים אשר ביאור מצויי' לפניהם לא ישלטו ביוצאים מן המקור אחרי כן ולא יתמיד האודם כי אם שעה אחת או ב' וג' עד עבר כל המים הנמצאים ביאור בעת הכשוף ויבאו המים אשר נבעו ממקורם משוללי אדמימות שלישית שלא יהיה השינוי משתנה לפי השותה אותם כמצרי כעברי אך בהיות על ידו ית' אשר בכחו הגדול לא תהיה ההכאה במים הנמצאים כי אם בשרו של יאור וזהו על המים אשר ביאור כלומר לא במים אשר ביאור כי אם על מה שהוא על המים שביאור הוא השר שלמעלה מהיאור מה שאין כן במעשה כשפים שאין בהם כח שליטה על השר וע"כ בהיות על ידו ית' המושל בכל ויכול לשנות המציאות לא כמעשה כשפים שאם יעשה מהמים דם הוא שינוי הגוון ולא שינוי האיכות כ"א ונהפכו לדם ממש שיתהפך המציאות ומאן מוכח שנעשה דם ממש ולא היה המראה בלבד הלא הוא כי והדגה אשר ביאור תמות ואם לא היה רק מראה דם לא תמות הדגה והראיה שהדגה תמות הלא הוא כי ובאש היאור כי בזה ניכר בחוש. וגם ע"י היות על ידו יתב' יהיה כי ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שהוא כולל שני דברים אשר בם שני ההפרשים שבין מעשה ה' למעשה כשפים שאם היה על ידי כישוף לא היה לאות כי לא ישתנו לדם רק מה שהוא נמצא בהמים או על היאור לא מה שנובע מחדש ובכן ימתינו שעה או שתים ושלש עד יעברו מים השטוחים על היאור ויבאו החדשים מהמבוע ויהיו למים אך בהיות מעשה ה' ילאו כי הדם מתמיד וגם בכלל אומרו ונלאו אחשבה הוא מז"ל (שם) כי היה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה בקערה אחת והיה נכנס בפי הישראל מים ובפי המצרי דם עד שהיה המצרי קונה בדמים יקרים מישראל מעט מים לשתות ואז וישתו המצרי' מים באופן שהיו נלאים עד שתותם מים מן היאור אך ע"י הלאות היו שותים מים וזה מוכרח שאל"כ יסתם מאמר הכתוב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור אך הוא כי מן היאו' לא יכלו אך מן הישראלי המוכרו לו בכליו של מקנה היו שותים והוא הלאות האמו' באומרו ונלאו שיור' אך ע"י לאות ישתו:

או יאמר ענין זה בדרך אחרת שאו' הוא יתברך הנה אנכי מכה ומפרש משה שהוא ע"י המטה ומה בין היות הוא יתברך הפועל הלא הוא א' שהוא על המים אשר ביאור שאינו במים ההווים בשטח היאור כי אם עליהם שהוא למעלה מההווים בו שהוא גם על היוצאים מן המבוע וזהו על המים אשר ביאו' כעת מה שאין כח בזה במעשה כשפים ועוד שנית כי ונהפכו אוכלתם לדם והראיה כי והדגה תמות מה שאין כן אם היה מראה דם בלבד וראיה אל מיתת הדגה הוא כי ובאש היאור ועל השלישית שהיא שע"י כשפים אין הפרש בין ישראל לארמאי אך בהיות ע"י ה' ונלאו מצרים על קנותם מישראל בדמים יקרים משא"כ ישראל שנוטל דם מן היאור ונעשה מים ואין זה כ"א השגחה אלהית אשר בזאת ידוע כי הוא ית' ה':

יט

ויאמר ה' כו'. הנה או' שנית ויאמר ה' יראה מיותר כי גם עד כה ה' הוא הדובר בו. אך מאשר כתבנו כי לא היו דבריו יתברך רק הנני מכה. ומשה אמר שפירושו הוא במטה אשר בידי ע"כ חזר לדבר הוא ית' ולומר אמור אל אהרן וכו' לומר הן אמת שבמטה אשר בידך תהיה ההכאה אך לא על ידך כ"א ע"י אהרן וזהו אמור אל אהרן קח מטך שהוא קח אותו מידו וה' עשה שיוכן הענין ע"י היות תחלה ביד משה שמיוחד אל הכח הזה. ועל פי דרכו נדחה דעת החושב שאו' קח את מטך הוא מטה אחר של אהרן ממה שנא' מטה אהרן ולפי דבריו הם ג' כי ג"כ נאמר מטה האלקים. אך אינו אלא אח' ונקרא על שם משה או אהרן בפעלם בו:

ולבא אל ענין הכתובי' נזכירה מאמרם ז"ל (שם) האומרי' למה הביא הקב"ה עליהם מכת הדם מפני שלא היו מניחים את בנות ישראל לטבול מנדותן למעטם מפריה ורביה ע"כ. והנה ידוע מרז"ל כי אהרן היה מרבה פריה ורביה בישראל על ידי שים שלום בין איש לאשתו ע"כ ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן שלו יאות עשות המים דם לינקם מהמבטלים תיקון הדם ע"י המים ולבל יראה שאין זכותו מספיק לעשות כן בידו בלי מטה ע"כ אמור לו קח מטך ונטה ידך לומר כי מטה וידך עושים הדבר ואל תתמה אל צורך מטה אחר היות לך זכות פריה ורביה ע"י שים שלום בין איש לאשתו כי הלא אם לא היה הענין רק לעשות המים דם היית מספיק לבדך אך צריך ג"כ להכות את השר וזהו על מימי מצרים. שהוא להכות מה שהוא על מימי מצרים שהוא על השר כאשר יבא ענין היות מוכרח הכותו ואמר על נהרותם כו' והוא כי הלא כתבנו כי היה לקות זה עשות המים דם על דבר שלא היו מניחים את נשי ישראל להעביר חלאת דמן ע"י המים והנה הטבילה ע"י המים יש ב' מינים. א' במים חיים כנהרים ויאורים למטה הימנו ע"י מים בלתי נובעים כאגמים ומקואות אך אשר בכלים אין טבילה בהם מועלת כלום ע"כ אמר הנה עיקר הדבר הוא על נהרותם ועל יאוריהם שהם מים חיים ועל ששניהם מסוג א' לא הטיל וי"ו ביאוריהם ולמטה מהם הוא ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם. שגם טבילה היתה מועלת בהם וע"כ באלה היתה עיקר גזרת הדם על שלא הניחו נשי ישראל לטבול בהם ע"כ ויהי דם מדה כנגד מדה ושמא תאמר א"כ איפה כל מימות שבכלים לא יהיה דם לז"א למה שגזר ה' דרך כלל לבלתי יוכלו לשתות גזר והיה דם בכל ארץ מצרים ע"כ היה גם בעצים ובאבנים כמאמר המתרגם מאני אעא ומאני אבנא שהיא לפי דרכנו לו' שגם שאין בם מדה כנגד מדה כי לא היתה טבילה עולה בהם עכ"ז אגב אותם אשר עולה בהם טבילה. כללם ה' לשיהיה דם בכל ארץ מצרים וזהו והיה דם כו' ובעצים ובאבנים ושמא תאמר מה זה כי הוא יתברך אמר למשה להכות את המים אשר ביאור ומשה אמר לאהרן יטה ידו על נהרותם על יאוריהם כו'. ואהרן לא עשה מה שאמר לו הוא יתברך שיכה על נהרותם כו' כ"א רק ביאור לז"א ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' ממש והוא כי מה שנא' על נהרותם על יאוריהם כו' אינו שילך ויכה אהרן בכל פרט מכל אלו כ"א על שר היאור שהוא ראש לכל שע"י מכתו תחול על כלם. וזהו וירם אהרן במטה שע"י הרמה למעלה הוא להכות את השר שלמעלה מהיאור וע"י כן בהכותו על המים נכלל השר והמים וזהו ויך את המים שהוא השר והמים שהאת מרבה השר וע"כ לא אמר ויך המים אלא שלפי הנראה לעיני פרעה ולעיני עבדיו לא היתה הכאה בשר רק ביאור וזהו אשר ביאור הוא מה שהיה לעיני פרעה ולעיני עבדיו אך לא כן הוא כ"א שגם השר לקה והראיה כי ויהפכו כל המים ממש לדם ולא גוון דם בלבד והראיה כי והדגה אשר ביאור מתה כי זה ראיה כי דם ממש נעשה. וראיה שהדגה מתה עם שאינו נראה כי הלא הם תחת המים הלא הוא כי ותבאש היאור ושמא תאמר ואיך ע"י מה שהכה את המים אשר ביאור לקו בדם גם נהריהם ויאוריהם ואגמיהם ומקוה מימיהם ואשר בעצים ובאבנים לז"א ולא יכלו מצרים לשתות מן היאור כלומ' כ"א לא היה נעשה דם רק מימי היאור היו יכולים לשתות משאר נהרות ויאורים ואגמים ומקואות וכלים אך הוא כי מה שולא יכלו מצרים לשתות מים מהיאור נהיה הדבר שע"י לקות היאור נמשך כי ויהי הדם בכל ארץ מצרים ואין זה כ"א שבהכות הכפתור רעשו הספים כי ע"י לקות השר לקה כל מה שתחתיו:

או יאמר תדע כי מה שהכה הוא גם את השר כי הלא לא יכלו מצרם לשתות מים מן היאור ואלו לא הוכו רק מימי היאור למה לא שתו מהמים שנבעו מן המקור שלא הוכו אלא שגם השר הוכה וע"כ מה שלא יכלו לשתות מים מן היאור מצד עצמו היה ולא מצד מימיו שהיו בו בשעת המכה. וש"ת איך לא יכלו מצרים בלבד לשתות כי הלא אם היה דם גם לא יוכלו ישראל לשתותם לז"א ויעשו כן חרטומי מצרים שהוא כן ממימי היאור ואין זה כ"א מהמים שהיו מצרים קונים מישראל ושמא תאמר א"כ אל יאשם פרעה בהתחזקו כי הלא ראה כי גם חרטומיו עשו כן. לז"א בלטיהם לומר כי לא עשו דם ממש כ"א דברי לטיהם שמשמעו ענין אחיזת עינים שמראהו דם ואיכותו מים ראויים לשתות ופרעה ראה זה ובוש ומבושתו בראות ההפרש הפך פניו. וזהו ויפן פרעה ועשה כבלתי פונה והופך פניו מחמת בושה כ"א עושה כהולך וילך בפועל. וזהו ויפן ויבא אל ביתו הרי היו לפניו ב' דברים. (א) מכת הדם. (ב) הבלי מעשה חרטומיו והוא לא שת לבו גם לזאת והוא כי הרשעים לבם ברשות' ולא נתן אל לבו להביט אל האמת ולמה לא הוכרח מפני הצמא. ומיוקר שער המי' הנקנים מישראל לז"א זה לא היה מעכב כי הלא ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות וכו':

כה

וימלא שבעת ימים כו'. זולת הכתוב בשערים יתכן נמשך אל מה שאמר הוא ענין הצפרדעים והוא כי הנה ארז"ל (שם) למה לקו במכת הדם לפי שלא היו מניחים את נשי ישראל לטבול מטומאתן ע"כ עשה את המים דם. וע"פ דרכם יתכן שאמר הוא ית' אתם עשיתם שבמלאת שבעת ימי טומאה לא יטבלו פן יפרו וירבו וישרצו בנים בל יצרו אתכם הנה מהמים אעשה דם וימלא שבעת ימים כימי נדת דותה של אשה. ובטהר היאור יפרה וישרוץ היאור מי שיצר לכם. וזהו שסמך ואמר ושרץ היאור צפרדעים שכנגד מה שבטלתם אותם מתשמיש על יד הצפרדעים אסרס אתכם והוא מאמרם (שם פ"י) שהיו הצפרדעים מסרסים אותם שנא' (תהלים ק"ה) וצפרדע ותשחיתם כד"א (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם:

וזה יהיה ענין הכתוב באומר ובחדר משכבך ועל מטתך כי מה ענינם אל המטה אלא שרצה הקב"ה מדה כנגד מדה לסרסם ע"י הצפרדעים לבטל תשמיש מטתם והנה ארז"ל (שם) שהיו עולים מתחת לארץ והיו פוגעים בשיש והיה או' לו כי לעשות שליחותו יתב' היה בא שיתבקע מלפניו והיה מתבקע ועולים:

וראוי לדעת למה הוצרך לכל זה והיה די בעולים מן היאור שתמלא הארץ אותם. אך הנה אם היו עולים מן היאור בלבד הלא יסגרו דלתות וחלונות וכל אשר ימצא שם בדק להחזיק בל יכנס בו צפרדע וימלטו מהסירוס. ע"כ עשה הוא ית' יעלו ויכנסו אל בתיהם וחדרי משכבם מתחת לארץ והיתה הרצפה מתבקעת ועולה וזהו ועלו ובאו בביתך כדי שיכנסו בחדר משכבך כדי לבא על מטתם לסרסם כמדובר. ועל פי דרכנו נשית לב מה ראו רז"ל לומר שהיה השיש נבקע כי אין נראה בכתוב רמז לדבר:

אמנם הנה הוקשה להם אומרו ועלו ובאו בביתך שאם אומרו ועלו הוא שיעלו מן היאור ויכנסו בבתים היה ראוי לומר לביתך או אל ביתך אך מאומרו בביתך הוא שהעליה והביאה הכל תוך ביתך כאחת שהוא כי לא היה מפסיק כי אם השיש ובהבקעו נמצא הצפרדע עולה ונכנסו הכל בבית ולמה עשה הוא ית' כל זה והיה די יעלו מהיאור ויבאו לבתים ע"כ פירש שכל זה כדי לבא גם בחדר משכבך ועל מטתך הוא שמכוון לסרסם ואם לא היו עולות מקרקע הבית היו נועלים כל פתח וחור שלא יכנסו צפרדעים. אך בזה לא יספוק למו כי מתחת לארץ יעלו בבית ובחדר המשכב כמדובר זה הוא ע"ד רז"ל שאומרים ועלו הוא מהתהום דרך השיש:

ולבא אל כללות הכתובים על דרך פשט נשים לב אל קצת הערות. (א) אומרו הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים נראה שמדבר על היות כבר מציאותם בעולם שיעלם בכל הגבול. ומה גם בהנקד הבי"ת בפת"ח שמשמעו בצפרדעים הידועים וא"כ איך יאמר אח"כ ושרץ היאור צפרדעים שהוא הוית מציאותם. (ב) ראוי לשים לב בדברי רז"ל האומרים צפרדע צפור שיש בו דעה כי הלא כדי לצערם מה צורך שתהיה בם דעה. (ג) אומרו ושרץ היאור צפרדעים שיורה שכל הצפרדעים היו מן היאור. ואח"כ הוא או' על הנהרות ועל היאורים ועל האגמים והעל הצפרדעים שיורה כי מכל אלה המקומות שרצו הצפררעים. (ד) הזכירו כל הפרטים עד המטה. (ה) למה לא גמר כל האמור למלך שהוא ובתנוריך ובמשארותיך ואח"כ יאמר ובבית עבדיך ובעמך. (ו) למה משארות עמו ועבדיו לא יהיו בהם כ"א בבתים. (ז) אומרו ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו כ"א הוא על בתיהם כבר נאמר אך הוא על גופם כמז"ל בשמות רבה (שם) שהיו נכנסים ומקרקרין בקולות והיה קשה עליהם יותר מהמכה וא"כ הראוי יאמר יבאו ולא יגלו כי אדרבה יורדת הן אל קרביהן ואינן עולות. (ח) למה משנה הסדר כי למעלה נאמר בביתך ואח"כ ובבית עבדיך ואח"כ ובעמך ובפסוק שאחריו מקדים עמו לעבדיו:

אמנם הנה כתבנו כי שלש מכות הראשונות שהן דצ"ך הלא הן להודיעו מציאותו יתבר' כי יוצר הכל הוא והנה העולם נכלל בג' חלקים עולם המלאכים עולם המזלות עולם השפל והנה במכת היאור שכתבנו שהכה אהרן במטה האלהים את שרו של נילוס כי רוחני הוא מעין עולם המלאכים שעל כן בהכות אותו לקו גם כל מימי מצרים אשר אינן מהיאור ובצפרדעים יורה היות הוא ית' מושל במזלות ואחרי כן אל עולם השפל לעשות העפר כנים והוא כי המזל כולל שלשת טובות העה"ז שהם בני מזוני וחיי דלאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ובשלשתן רצה הקב"ה להורותן בצפרדעים כי שלשתן לה' המה וע"כ אחר המילו ית' להורות כי גזרתו עומדת לעומת מלכות מצרים בהשגתה בהעלות הצפרדעי' על ארץ מצרים ועל גבולה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בצמצום לא פחות ולא יותר באומרו הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכמשז"ל (שם) שמזה נודע גבול בין מצרים לכוש עד היכן תחו' כל מלכות מגיע שנאמר כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל רצה להורות שליטה במזל בשלשה דברים התלויים במזל שהם בני חיי ומזוני. ובבני היחל ואמר ושרץ היאור צפרדעים כו' לומר הנה בצפרדעים הידועים הטבעים עליהם נאמר הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים הידועים שאינן בעלי דעה והם העולים מנהרות והיאורים והאגמים ע"י אהרן. אמנם אמר כי ושרץ היאור צפרדעים אחרים אשר הם בעלי דעה כי אותן יעלו ובאו בביתיך ולא ינוחו עד בא מהבית לחדר המשכב וממנו אל המטה שהוא לסרסם בכונה כמדובר בקודם ולזה צריך דעה לכוין לעשות ענין זה שהוא לבטלם מבני וע"ד זה בבית עבדיך ובעמך בבתים עד המשכב לסרסם כאמור ואח"כ בדעתם למעטם ממזוני יהי' ובתנורי' ובמשארותך שארז"ל (שם) שהיו נכנסים בתנורים לצנן אותם ולמלא כרסם מבצקות של מצרים אשר היה כל לחמם לנפשם כי הוא ית' נתן בהם דעה גם לזאת ומה גם לרז"ל האומרי' שבדעת גמורה עשו לעשות רצון קונם והוא מז"ל שהיו הצפרדעים נכנסים תוך התנור עודנו בוער באש לצננו ושמהם נשאו ק"ו חנניה מישאל ועזריה כמפורש בשמות רבה (פ' י"א):

ועוד הוסיפו במדרש שוחר טוב כי הצפרדעים שנכנסו בתנורים הה' לא שלטו נורא בנשמהון:

וראוי לשית לב מה ראו על ככה רז"ל לו' כי עשה נס הוא ית' לצפרדעים שילכו במו אש ולא יכוו וגם אין נראה כזה רמז בכתוב:

אמנם הנה זולת ייתור אומרו יעלו הצפרדעי' שהקשינו שהוא מיותר. וגם שאומר ירידה בל' עליה. עוד ראוי לשית לב אל אומרו ובמשארותיך אחר אומרו ובתנוריך כי הלא לפי הטבע כל עוד שיש בצק במשארות לא ילכו אל התנורים לאכול לחם האפוי ומה גם כי לחמם לנפשם יחמו בתנור ואין לך בריה בב"ו שלא תברח מן האש וע"כ מהראוי יאמר ובמשארותיך תחלה ואח"כ ילכו אל התנור אחר הצטננו לאכול כל אשר הצילו ויאפו החמה מהם אך אין זה כי אם שעוד הבצק בהצטננה במשארותם מלוש בצק עד חומצתו שעדיין התנור בוער באש היו נכנסים בתוכו לצננו ויוצאים משם והולכים אל משארותם לאכול את בצקם כי היא ית' אינו מקפח שכר כל בריה הן הפילו עצמם בתנור אש לעשות רצון קונם גם ה' עשה את שלו והוציאם מן האור וזהו ובתנוריך ובמשארותיך לבלתי יפלא בעינינו השכלת' זאת לעשות רצון קונם ע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל באומרם צפרדע צפור שיש בו דעה מלבד הטעם הנכון שכתבנו בשערים בטעם סדר המכות ומספרם למה נתן הוא יתברך דעה בהם ושישליכו עצמם באש ואחר שהורה יתב' על ידם שליטתו ית' בעולם המזלות לענין בני ומזוני שנתן דעת בבריה קלה למעט שני הכחות המתייחסים למזל הורה ג"כ כי גם יתן בהם כח למשול בחייהם והוא להגיעם עד שערי מות שיקוצו בחייהם ויצעקו יעתירו אל ה' שיסיר מקרבם את המות הזה כי עזה כמות מכה זו ומה גם יעקצו בטנם או אם ימותו שמה מחום קרבם וימותו אנשים אשר הם בקרבם מבאשם וצחנתם באופן שגם הראה ית' שליטתו בחיי האדם והוא כי באו אל קרבם של מצריים והוא מז"ל בשמות רבה (שם) שנכנסו בגופם והיו מרימים קול שהיה קשה להם מעקיצותן הה"ד על דבר הצפרדעים על דבור הצפרדעים. ואף גם זאת עשו למסור עצמן לעשות רצון קונם. כי איך תהיה צפרדע בגוף איש ולא תמות אך עשו לעשות רצון קונם. וזהו ובכה ובעמך וגו' והוא כי באו אל קרבם להגיע עד שערי מות שיקוצו בתיהם באופן שגם הראה יתברך שליטתו בחיי האדם ומה פרע להם הוא יתברך בין בבואם אל תנוריהם הבוערים באש בין בבואם אל גויותיהם כי אחת דתם להמיתם חום התנור וחום קרב איש לז"א ועלו הצפרדעי' לומר כי יעלו מהתנורים ומגויות בני האדם ולא ימותו בתוכם והוא מאמר הכתוב באומרו וסרו הצפרדעים ממך שהוא מגופו ממש שהוא כי לא ימותו שם כי אם יוסרו מהן עוד רוחן בקרבן ובזה יתכן אומרו יעלה ולא אמר יבואו אך הוא כי יעלו מפי רשע ופי תנור אשר פי תנוריהם היו למעלה ככל תנורי שבמקרא כנודע ושיעור הכתוב ובתנורך ובמשארתיך וגם בכה ובעמך ובעבדיך שבמקרא ככל הנזכר יעלו הצפרדעים לימלט כמדובר:

ומה שהפסיק בין המלך ובין העם בתנורים ומשארות הוא מפני שסיים תחלה ענין הסירוס במלך ועבדיו ועמו וכאשר כלה ענין בני בא אל מזוני. ואמר ובתנוריך ובמשארתיך ולא שלא יהיה כן גם בעבדים ובעם אלא שעיקר קדוש שם שמים הוא במלך בתנוריו ומשארותיו ובביאה אל הבתים הקדים העבדים לעם מפני שבתי עבדיו סמוכים לבתי מלכם ונמשכות הצפרדעים מבתי המלך לבתיהם ואח"כ אל העם אך בבואם אל קרבם שישמעו קול היה בעון מה שדברו להתיעץ על ישראל וזה העיקר היו המלך והעם שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב וכו' וגם אומרו הבה נתחכמה כמפורש למעלה ע"כ תחלה באו אל המלך ואח"כ בעם ואח"כ בעבדי המלך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.