דרישה/יורה דעה/קצ

דרישה ‏ יורה דעה קצ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וחכמים גזרו על כל כתם כו' ז"ל הכ"מ ר"פ ט' דאיסור ביאה וקשה לי הא הוה ס"ס ספק בא מגופה ספק שלא מגופה ואת"ל מגופה ספק מן המקור וספק מן הצדדין וטהור י"ל דאע"פ כן החמירו חכמים דאיסור חמור הוא. ועי"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאילו מגופה הוא ודאי ואין כאן אלא ספק אחד עכ"ל עכ"ה):

ב

ולא גזרו בקטנה כו' והאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתחילה לכתמיה אפי' היא קטנה דהא אפי' לדם בתולין מונין ז' נקיים ואין להקל מן המנהג מ"ו:

ג

וראתה ג"פ אפי' ביום אחד בב"י משמע דאפי' הרמב"ן דלעיל מודה בזה שכתב דרש"י סובר כן. ודעת הרמב"ן הוא כרש"י בהא דלעיל וכמ"ש הב"י וה"ט דראינו שיש לה דמים רבים ומוחזקת בכך משא"כ בראייה דהפלגות או אפשר דרש"י מפרש ג"פ חוץ מראיה ראשונה עכ"ה):

ד

ואין חוששין שמא נשרו כתב הרשב"א הטעם דבכתמים שהם מדרבנן הקילו משא"כ לענין מיאון היכא דאיכא לספוקי לאיסורא כגון שבא עליה לאחר שהגדיל (ועיין בא"ע סימן קצ"ה עכ"ה):

ה

וגריס הוא ט' עדשות ועדשה הוא ד' שערות נמצאו ל"ו שערות כן הוא במשנה בפ"ו דנגעים ומוכח שם בפי' המשנה מהרמב"ם שר"ל שערות על המקומות של שעורות ושער ר"ל ברוחב המקום שיש בין שער לשער ונמצא שיעור גריס הוא ל"ו מקומות דהיינו ו' מקומות על ו' מקומות והיינו נמי ג' עדשים על ג' עדשים דכל עדשה היא בארכה ב' מקומות וברחבה ב' מקומות וזה שכתב שם הרמב"ם דמה דכתיב בנגע ב' שערות לבן ר"ל צמיחת ב' שערות ונלע"ד דר"ל יניקת ב' שערות דכל שער יונק מכל הצדדין סביביו בחצי שיעור רוחב שיש מן שער לשער נמצא שיניקת ב' שערות מחזיק כשיעור שיש בין שער ראשון לשער ג' כזה ?| | | והיינו ברוחב ב' מקומות שהרי כל שער יונק חצי שיעור ריוח מזה וחצי שיעור ריוח מזה וכשתקבע ל"ו שערות ו' על ו' הוה ג"כ עד"ז שיניקת שני שערות החיצונות יניקתן הולכת להלאה שיעור חצי ריוח והוא בכלל שיעור הגריס ונמצא שהן עומדין הל"ו שערות שוה במרובע אחד ודו"ק וע"ש בפי' המשנה להרמב"ם בפי' שיעור גריס דנגע ומתוכו תעמוד על מ"ש מהרי"ו בסימן ס"ב כי א"א לציירו כ"א על מ"ש שם הרמב"ם דהיינו שתצייר הנגע באמצע ב' מקומות על ב' מקומות ואח"כ תוסיף עליו כן מכל ארבעה צדדין וגם תרבע כן בקצוות ותמצא מכוון ו' על ו' ובכללן יחד המה ל"ו וק"ל. ובזה אתי שפיר דבתשובות מהרי"ו סימן ס"ב כתוב דשיעור עדשה היא ב' שערות וכן הוא האמת דעדשה לפי מ"ש ארכה ב' שערות אלא שרחבה ג"כ ב' שערות והתם בתשובה לא מיירי אלא באורך או ברוחב ושם פי' נמי דל"ו שערות כוונתו על המקומות של השערות כמ"ש ודו"ק. וכתב ב"י בשם מהר"י מולין ז"ל שיעור הגריס כמו ט' עדשים וט"ס הוא במרדכי שפתב תשעה שעורות כו' עכ"ל ומהרי"ו כתב בתשובה הנ"ל דשפיר גרסינן שעורות דשעורות ועדשות חד שיעור יש להן ע"ש. ומ"ש ב"י עוד בשם מהר"י מולין ז"ל אלא ט' עדשים על ט' עדשים שהם ל"ו שערות נראה דל"ד נקט ט' על ט' ואולי הוא ג"כ ט"ס. ודומה לזה כתב ב"י בא"ח בהלכות סוכה סי' תרל"ד ששיעור ההיקף סוכה עגולה כ"ט וב' חומשים על כ"ט וב' חומשים וצ"ל דל"ד קאמר ועיין מ"ש שם:

ו

עד שיהא בו כשיעור גריס הגדול ז"ל הראב"ד כיון שלא הוזכר פול של מקום פלוני ולא פול של הבינוני אלא סתמא משערין בכל פול שיזדמן שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל. ומ"ש עד שיהא כגריס הגדול כתב ב"י דה"ק עד שיהא בו יותר משיעור אותו גריס גדול והיינו כגריס ועוד שאמרו חז"ל (ודבר פשוט אם נאמר מ"ש בפרישה בשם רש"ל דל"ד קאמר אלא ר"ל כגריס ועוד אין אנו צריכין לדברי הב"י ואם נאמר דברי הב"י א"א צריכין לדברי רש"ל עכ"ה):

ז

על ראש גודל רגליה וכ"ש בשאר הרגל דכתב הרשב"א הרואה כתם על עקבה ועל רגלה ואפי' על ראש גודלה טמאה עכ"ל ב"י ומיהו צ"ע אם בכלל זה נמי ראש אצבעות הרגלים דלכאורה נראה דלא על חנם נקט ראש גודלה אלא משום דסמוך לפנים הוא משא"כ בשאר אצבעות שהן לצד חוץ אם לא שנא' שלרבותא נקטיה שהוא בולט יותר לחוץ אבל ז"א שהרי הטעם הוא דכשהאשה הולכת אז ראש הרגל הוא בא ג"כ כנגד מקום התורפה דב"י כתב דסוף מקום הדיבוק מצד זו ומצד זו שהוא נראה בפנים ומבחוץ הוי כלפנים:

ח

וכן הדין אם נמצא במעפורת ז"ל ב"י ונראה מדברי הרשב"א דוקא כשמכסה ראשה כיסוי בעלמא ואינו מקושר יפה אבל אם קשרה בו ראשה יפה וכשנעורה ממשנתה מצאתו ג"כ קשור יפה פשיטא שאינה חוששת לו דהא חזינא שלא נתהפך ולא חזר אילך ואילך:

ט

אם אפשר לה להתגלע כתב הרשב"א אע"פ שעכשיו עלה עליו קרום ואינו מטפטפה אפ"ה תולין בו ואמרינן שמא עלה בה שלא מדעת ב"י: (ועל אשה מוכת שחין דבר פשוט הוא שכתמיה טהורין אפי' אם בשעת וסת לא בדקה ושוב בדקה ומצאת כתמיה על סדינה או על חלוקה טהורה וכ"ש בימי ליבונה דתלינן להקל סי' תרנ"ט מן תשובות מהר"ם רש"ל עכ"ה):

י

כך תולה בבעלה ובבנה ה"ה שתולה באחר אם שוכבים עמה אלא שאלו אפי' מסתמא דרכן ליגע בה וכן בש"ע:

יא

וכתב הרמב"ן אבל אם היו עסוקין בדם כו' מיהו אם היו עסוקין בדבר שדרכו לינתז כגון שחיטה וכיוצא בה פשיטא שאף על פי שלא נמצאו בהם דם תולה שמא ניתז ב"י:

יב

והכל לפי הענין כ"כ הרא"ש ומסיים בה שהרי א"ר נחמן דרוקדת כעיר שיש בה חזירין דמי ואין חוששין לכתמיהן ופירוש דרוקדת שהיו טבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה א"כ אף אנו נאמר דעיר דאין שרצין ושקצין מוטלין בשוק שינברו בהם החזירין אף ע"פ שיש בה חזירין חוששין בה לכתמיהן:

יג

שתי נשים שנתעסקו בציפור כו' א"ל דנתלה חצי סלע מכל א' בציפור והחצי השני מכל א' בכינה דהא לא ידעינן אם הסלע אינו יותר משני גריסין וק"ל. וגם א"ל דלמה לא מחלק הכא בין באו לישאל בפעם אחת או בזה אחר זה משום דלא מקילין בזה כ"א באיסור דרבנן אם כבר ביטל או בב' קדרות לעיל בסימן קי"א ויש בא' כדי לבטל משא"כ הכא דראיית דם גמורה הוי מדאורייתא וגם י"ל דשאני בעכבר שלא נכנס אלא בבית אחד והשני בודאי אין לספק בו וכן בשני קדרות דלא נפל האיסור אלא לא' מהן משא"כ הכא דאיכא למימר דמהציפור בא על כל אחד כחצי סלע והחצי השנייה היא דם מקורה דכל אחד ועיין בתוס' בריש מסכת נדה:

יד

והרמב"ן טיהר בנתעסקה כו' עיין בב"י שכתב דגם מדברי הרשב"א יש לדקדק שס"ל הכי שהרי כתב דוקא במצאה שני גריסין ועוד שהיא טמאה כו' ע"ש ודבריו דב"י אינן נראין דהא כתב הרשב"א בהדיא דמטהרין לא משום דשדינן דם העסק בי מצעי אלא משום דאמרינן דהיותר מדמי העסק בא מהכינה וא"כ בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה שני גריסין דהוא כגריס ועוד יותר מדמי העסק תו אין לתלות בכינה דאין דם דהכינה כ"כ. עוד כתב ב"י וגורס והרמב"ן טיהר בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא כו' והא דאצטריך רבינו לכתוב בסמוך דין דמצאה כשני גריסין וכינה מעוכה בה דטהורה ולא סגי בהא דכתב כאן דתולין להקל בנמצא כתם כשני גריסין אפי' נתעסקה בפחות מגריס משום דשאני התם בכינה מעוכה דצריכין לתלות בב' כינות חדא האחד דלפנינו שמעוכה בה והא' עברה ונפלה לה ובזה לא אמרינן בעלמא לתלות בשני כינים ומה"ט איכא מ"ד בגמ' דאמר דטמאה קמ"ל דקי"ל כאידך מ"ד דמעוכה דהכינה שהיא לפנינו כאילו היה מעסק אחר וליכא לספוקי אלא בחד כינה ובחד כינה תולין ובלא"ה לק"מ דבדין דנמצא כינה מעוכה כ"ע מודו אפי' סברא קמייתא דטימא כשני גריסין ומש"ה דייק רבינו וכתב בסמוך שהגריס האחד ודאי מכינה כו' לשון ודאי קדייק הכי וק"ל. ומ"ש ב"י דמ"ש או שני גריסין משם הרמב"ן כתבה וכן מ"ש אם נתעסקה פחות מגריס כו' משם הרשב"א כתבה נלע"ד דשני תירוצים הללו הם דחוקים גם בש"ע דלא כתב שם ל' הרמב"ן ורשב"א וכתבה בל' זה ולכאורה היה נלע"ד דמש"ה כתב רבינו משום דיש לחלק ולומר הסברא איפכא דטפי יש סברא לטמאה בנתעסקה כגריס ונמצא עליה כגריס ועוד דאם נאמר דגריס הוא מדם העסק צ"ל דהמעט הנשאר הוא מדם כינה ואינו מהסברא דאם כן טפי מהאי מעט הו"ל להמצא ממנה משא"כ בנמצא עליה שני גריסין ומ"ש וכן אם נתעסקה בפחות מגריס כו' קאי אמ"ש או שני גריסין וכאילו אמר או שני גריסין וכן אם נתעסקה בפחות כו' והשתא א"ש מ"ש ז"ל ורשב"א טיהר בנתעסקה בפחות מגריס דהול"ל אפי' נתעסקה בפחות כו' ולפי מ"ש יכול להיות דדוקא קאמר או אינו רבותא מש"ה לא כתב אפי':

טו

שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום כו' וכתב רמ"א בד"מ ובש"ע דמיירי בדבר המקבל טומאה וכן הוא בגמרא דגרסינן ההיא איתתא דאישתכח לה דמא במשתיתא ופירש"י שהיתה מסכת טווי לארוג ונמצא דם על השתי עיין בב"י שהביאו. אבל אין לחלק ולומר דוקא בכתם הנמצא הקילו בדבר שאינו מקבל טומאה אבל כאן דנמצא דם בעין אפי' בנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה יש להחמיר ז"א דהא בפ' האשה שעושה צרכיה שמחלק שם בין נמצא על הספסל שמקבל טומאה או לא שם נמי אנמצא עליו דם קאי והביאו ב"י לעיל בד"ה כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה ועוד דאין לחלק בין כתם לדם דהא כתם אם אין ידוע שמדם הוא בא לא מטמאין אותו כמ"ש רבינו כאן וגם דם בעין הנמצא ולא הרגישה שיצאה מבשרה טהורה מדאורייתא כמ"ש רבינו בריש הסימן וק"ל:

טז

או שהניחתו בקופסא זו ואצ"ל זו קתני דאפי' בהניחתו מגולה כתב שטמאה ולא אמרינן שמא מעלמא נפל וכל שכן בהניחתו בקופסא וכתבו רבינו כדי לימשך אחר לשון הגמרא ב"י אבל נלע"ד דפי' כמ"ש בפרישה:

יז

וטחתו ביריכה שטמאה משום נדה לכאורה נראה דה"ה בהניחתו תחת הכר וכן משמע מדברי הגמרא ומדברי הרשב"א שהביא ב"י שאין חילוק ביניהן ודלא כמשמעות דברי ב"י בש"ע ע"ש אבל שוב ראיתי במשנה ר"פ הרואה כתם דאיתא שם בהדיא דאם בדקה בעד הבדוק והניחתו תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור הוא וכתב עליו הרא"ש אם עגול טהור עד שיהא בו כגריס ועוד ש"מ דס"ל דוקא בהניחתו תחת יריכה דשם אין מאכולת מצוייה טמא בכל ענין אבל בהניחתו תחת הכר מודה בעגול שהוא טהור:

יח

שאין נקרא עד הבדוק לה אלא כו' נראה דהני רבותי דכ"כ הרשב"א בשמם ס"ל כיש מי שהורה להחמיר בעד שאינו בדוק בנמצא בו כגריס ועוד כמ"ש גם כן הרשב"א בשמו לעיל לפני זה דאל"כ קשה כיון שבדקתו ומצאו טהור ע"א אף שהניחתו למה נקיל בו יותר מאם נמצא כתם בסדין דמטמאין אם הוא כגריס ועוד אלא ודאי המיקל כגריס ועוד הוא סבר שפירוש עד שאינו בדוק היינו שלא בדקתו כלל וכהסכמת הרשב"א שכתב אדעת רבותי הנ"ל שלא יראה לו וק"ל:

יט

ואם בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהור מלשון ב"י משמע דר"ל לאחר הפשטה בדקה החלוק ומצאה טהור דאל"כ בדיקה דקודם לבישה ל"ל ולפ"ז היה נ"ל להגיה שלבשתו וה"ק בדקה חלוקה אחר שלבשתו ופשטתו ומצאה טהור וקמ"ל דהשנייה טמאה ולא מציא למימר הואיל ולא בדקתי לא אסמוך אבדיקה ראשונה ובת"ה הקצר כתב הרשב"א ז"ל האשה שלבשה חלוקה בדוק וכשפשטתו בדקה עצמה וחלוקה ומצאה טהור והשאילתו כו' משמע בהדיא שבדקה את החלוק קודם לבישה וצ"ע:

כ

בעלת החלוק תולה בהן ז"ל הרשב"א כשאמרו חז"ל תולה בהן ל"ש טהורה לגמרי או שהיא בספירת ז' נקיים בחזקת טהורה היא ורמ"א כתב ע"ז ולקמן בסימן קצ"ו יתבאר דאין מקילין בג' ימים ראשונים של ז' נקיים:

כא

לעצמן החמירו כו' וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ם דמותר אפילו במקום שנהגו איסור שהרי אם תלך ותקבע דירתה במקום שנהגו היתר תהיה מותר להבעל על דם טוהר מפני שזה תולה במנהג המקומות וכמ"ש רבינו בסימן קצ"ד ע"ש:

כב

ג' נשים שלבשו חלוק אחד כו' נראה דמשום סיפא כו' א"נ משום דהאי דינא דג' נשים מל' המשנה הוא ורישא דשתי נשים שלבשו חלוק כו' מדברי הרשב"א הוא מש"ה נקטי' ומש"ה כתב כאן ולא בדקוהו בנתיים ולא כ"כ לעיל משום דכאן הוא הגוף וק"ל:

כג

שהסדין עשוי להתהפך כו' וכתב ב"י ז"ל כתב הרשב"א בת"ה אבל לגופן אין חוששין שמא תתהפכה מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה מפני שכתמים מדרבנן אבל אשה אחת שאין לה מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמאה שהמטה כולה מקומה ועוד דם זה מהיכן בא עכ"ל:

סימן קצא שאלה האשה שעושה צרכיה ורואה דם על המים כמין קרטין כמין חול ואינם אדומים אלא דיהה חזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם כשעושה צרכיה בודקת בקינוח ואח"כ רואה דם על העד אע"ג דקי"ל בין עומדת בין יושבת טהורה ה"מ כי נמצא דם בספל שאין דרך דם לבא מן המקור עם מי רגלים אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ודאי לא בא אלא מן המקור כו' מוהר"ם רש"ל וכ"כ ב"י בשם המרדכי עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.