שיירי קרבן/סנהדרין/ז/ו

שיירי קרבן סנהדרין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ניחא בכריתות כו'. דכבר אמרנו לעיל דיצאה כרת באחותו לחלק. ורש"י פי' בסוגיין דף נ"ד ע"א בד"ה בשוגג ולקרבן כיון דאיכא שתי לאוין וחילוק חטאות ביניהם אע"ג דכרת אחד היא נפקא לן פרק אלו הן הלוקין ברישיה דדרשנין אחותו יתירא לחלק כרת למפטם וסך דכתיב ביה שתי לאוין וכרת אחת וה"ה לכל שתי לאוין וכרת אחת ע"כ. ויש בזה ט"ס וכצ"ל נפקא לן פרק אלו הן הלוקין דדרשינן מאחותו דרישא יתירא לחלק כרת למפטם וסך כו' וכ"ה שם. אבל עיקר פירושו תמוה הא בפרשת עריות כתיבי ערות אביך וערות זכר ואכולהו כתיב ונכרתו הנפשות ויצאה עיקר אחותו לחלק א"כ עריות לאו מחילוק לאוין שמעינן אלא מיציאת אחותו וכ"ת ל"ל עיקר אחותו תיפוק ליה מדחלוקין בלאוין י"ל אי לאו עיקר אחותו לא היינו מוקמינן אחותו דרישא לחלק כרת למפטם וסך אלא היינו מוקים ליה לגופיה לחילוק עריות. ואי לר"א קאי דאמר מדחלוקים בלאוין שמעינן שחלוקים בחטאות. קשה אף דלדידיה ל"צ קרא בעריות לחלק מ"מ ל"צ נמי אחותו דרישא שהלאוין מחלקים דממפטם וסך גופא שמעינן ודרשינן אחותו לדרשה אחריתא כמפורש שם במכות דף י"ד ברש"י ותו' ע"ש וצ"ע. ומסוגיא זו דמכות נראה דרבנן לית להו הא דאר"א הלאוין מחלקין ור' יצחק כר"א. מיהו בסוגיא דכריתות דף ג' משמע דכ"ע אית להו דר"א ורבנן מוקי לאחותו לומר שאין עונשין מן הדין ע"ש מתרווייהו שמעינן דליתא לקושיתי שהקשיתי לעיל בתוס' בד"ה הרי כו' ע"ש ור' יוחנן לית ליה דר"א. וביבמות הוה מצי לשנויי ר' יצחק כר"א ס"ל שהלאוין מחלקין אלא דרוצה לשנויי אליבא דכ"ע. ודברי רש"י דכריתות דף ג' דקשיין לי כמ"ש שם ע"ש מצאתי שהן דברי הת"כ וז"ל ונכרתו הנפשות מה ת"ל לפי שנאמר איש יכול איש שהוא עונש כרת ע"י אשה מניין שהאשה בכרת ע"י האיש ת"ל הנפשות הרי כאן שנים מיהו דבריו הם שלא בדקדוק שכתב היכן מצינו בעריות אזהרה כו'. והדבר ברור דאזהרה לא ילפינן מונכרתו דא"כ תיקשי לך הת"כ גופיה תרי קראי ל"ל לרבויי נשים לא תקרבו ונכרתו הנפשות וצ"ל לא תקרבו לאזהרה ונכרתו הנפשות לעונש. אך הא דתני הת"כ לפי שנאמר איש סד"א לפטור האשה וכ"כ הרא"ם קשה הא אף אי לא כתיב איש ה"א לפטור אשה דלאו מעשה קעבדה וקמ"ל קרא דהנאה דידה חשיב מעשה כמפורש בבבלי ב"ק דף ל"ב. וכמ"ש רש"י בכריתות ודלא כמ"ש תו' ביבמות דהטעם בזכר משום שאין דרך ביאה בכך וצ"ע:

להתרייה איתאמרת כו'. וקשה וכי לוקין על לאו דאשת אב הא ה"ל לאו שניתן לאזהרת. מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ודוחק לומר מתני' כמ"ד לוקין וטפי הל"ל מתני' אתיא כמ"ד צריך להתרותו באותו מיתה הלכך בין שהתרו בו משום אשת אב בין שהתרו בו משום אם נסקל ולכך לא תנן הבא על האם חייב שתים:

ויתרו בו משום אשת איש. במתני' פירשתי ולא נקט אשת איש דאיירי לאחר מיתה וכ"כ תו' ולא זכרו שכן משני בסוגיין. ועיקר הענין תמוה בסיפא תנן וחייב עליה משום אשת איש למה לא תנן הכי ברישא ונראה למאי דקאמר אביי בבבלי בסוגיין פליג ר"י בברייתא נמי אסיפא בהבא על אשת אב דאינו חייב אלא משום אשת אב ונראה דמודה ר"י בהבא על האם והיא אשת האב ואשת האיש דחייב עליה משום האם ומשום אשת איש דמאמך היא לא קממעט אלא ערות האב דכתיב ברישא ערות אביך אבל משום אשת איש חייב אבל באשת אב ממעט אביך היא שאינו חייב עליה משום אשת איש דליכא למימר דממעט איסורא דאם דא"כ אמו שהיא אשת אב אינו חייב עליה כלל וכדאמרינן בבבלי:

דר"י דריש ערות אשת אביך בזכר הכתוב מדבר. נראה דהבבלי פליג דגרסינן בכריתות דף ג' תנא במאי קחשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת כו' א"ר לעולם תנא גברי קחשיב ותני הכי הבא על הזכור והביא זכור עליו ור' ישמעאל היא דאמר חייב שנים ע"כ. ולפום סוגיין קשיא א"כ דאתיא כר' ישמעאל ליתני ל"ז הבא על אביו דליכא לשנויי כל שם זכר אחד דא"כ למה קחשיב הבא על הזכור והביא זכור עליו לשנים. והא דכתבו תו' שם בד"ה לסימינהו לכריתות תימא א"כ ליחשוב נמי הביא זכור עליו והביא בהמה עליו ע"כ. איכא לתרוצי קסבר ר"א כל שם זכר אחד הוא וכל שם בהמה אחד. והא דנקט אשה הנרבעת כיון דתרי גופא נינהו קחשיב להו בתרתי. אך קשה להבבלי מאי דוחקא דר' יוחנן למוקמי מתני' כר' ישמעאל לוקמי כרבנן דר' יהודה דסברי ערות אביך ממש הכתוב מדבר וחייב עציו שתים ולדידיה לא אמרינן שם זכר אחד וי"ל א"כ קשה ה"ל למיתני ל"ז כריתות דהא איכא נמי הבא על אחי אביו דחייב נמי שתים כמפורש בבבלי דף נ"ד. ועמ"ש לקמן בד"ה ערות אביך וערות כו':

זו אמו שהיא אשת אביו. וא"ת קרא ל"ל השתא אשת האב לחוד חייב אשת אביו שהיא אמו לא כ"ש וכ"ת אין. עונשין מן הדין הא לאו ק"ו בעי דאטו משום שהיא אמו מיגרע גרעה ועיין תו' דף נ"ג בד"ה השתא כו' וי"ל למאי דמרבינן אמו שאינה אשת אביו מאמך היא אצטרך נמי ערות אמך להקישא ללמוד מיניה עונש לאמו שאינה אשת אביו אך קשה א"כ הל"ל זו אמו שאינה אשת אביו לכך נראה סובר הירושלמי מ"מ לא שמעינן אמו שהיא אשת אב אלא בק"ו ובכה"ג אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ודוחק:

פתר לה לאחר מיתה. וקשה כיון דעל אמו שאינה אשת אביו. חייב מאמך היא מהיכי תיתי לן לומר דאינו חייב עליה לאחר מיתת האב דצריך קרא לרבויי וע"ק לר' ישמעאל ערות אביך היא ל"ל וא"ל מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה כיון דכבר שמעינן מערות אמך היא אזהרה לאחר מיתה ממילא ידעינן נמי דחייב אאשת אב לאחר מיתה. וכן משמע בבבלי דל"צ קרא לאמו לאחר מיתה דילפינן מאשת אב מיהו אין מזה ראיה די"ל סובר הבבלי לאמו אחר מיתה ל"צ קרא כמ"ש בתחלת דברי וכן מוכח ממ"ש רש"י דף. נ"ד ע"א דאיצטרך אשת בנך היא לחייב עליה לאחר מיתה. ולא יליף ליה מאשת אב. ותו' כתבו שם עונש כלתו לאחר מיתה ילפינן בגז"ש דדמיהם בם מאשת אב ע"ש. וקשה א"כ אזהרה נמי ניליף מהך גז"ש ודוחק לומר דאתיא כמ"ד עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין די"ל בגז"ש לכ"ע עונשין ונראה דמיהם בם בעונש הוא דכתיב ואין למולף מיניה אזהרה גם לר"ע בסמוך דמוקי קרא ערות אביך היא לאחר מיתה צ"ל דסובר אמו שאינה אשת אביו ל"צ קרא לרבות לאחר מיתה:

ערות אביך היא כו'. וקשה לר"ע ערות אביך דרישא ל"ל וי"ל פשיטא ליה להך לישנא דאיצטרך לעונש לאחר מיתה כדמסיק בסמוך לאידך לישנא:

ערות אביך וערות אמך מה אביך כו'. בבבלי דף נ"ד גרסינן עונש מנין נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינו אשת אביו כו'. ונראה שגם בסוגיין צריכין להגיה כך דקאמר בסמוך הדא אמרה למידין מגז"ש אפילו מופנה מצד אחד. ש"מ דבגז"ש הוא דן אבל לא בהיקש. ורש"י כ' בפסוק ערות אביך זו אשת אביך או אינו אלא כמשמעו נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן אשת אביו אף כאן אשת אביו. וכ"ה בבבלי (סנהדרין דף נ"ד) אליבא דר"י. וכ' הרא"ם ותימה למה לא הביאו גז"ש אביך אביך מקרא ערות אביך היא דסמוך ליה דאיירי באזהרה כמוהו ומה להלן באשת אב כו' ומייתי ערות אביו גלה דאיירי בעונש ע"ש. ודברי הנחלת יעקב בזה אינן מבוררין. הנה בת"כ שלפני כך הגירסא כמ"ש הרא"ם אזהרה יליף מגז"ש אביך אביך ועונש מגז"ש אביך ואביו. וצ"ל דערות ערות יליף בגז"ש דאי מאביך קשיא מנ"ל למילף מיניה אביו דהא קיי"ל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן ודלא דמי ליה לא ילפינן כלל דדוחק לומר דתרי גז"ש אית ליה דא"כ צריכים תרי קראי למופנה ואנו אין לנו אלא חד קרא והבבלי סובר אביך יליף בגז"ש וצ"ל שכך קיבל ר"י דילפינן אביך מאביו. ומהרש"א כתב קושית הרא"ם ליתא ערות אביו גלה מופנה לגז"ש אבל ערות אביך היא אינו מופנה דאיצטרך למעט אשת איש ועוד אי ערות אביך היא גז"ש מיעוטא דהיא למאי אתיא ע"כ. לא ידעתי מאי קאמר ודאי מצינו למימר לר' יהודה ערות אביך היא מופנה לגז"ש וערות אביו גלה לעונש לאשת אביו לאחר מיתה ואזהרה ילפינן בגז"ש מה התם לא ענש אא"כ הזהיר ה"נ כן דהא לגירסת הש"ס צ"ל כן בהיפך כמפורש בבבלי שם. והא דקאמר א"כ מיעוטא דהיא למאי אתא ע"כ תימא הא ודאי מיתורא דהיא איכא למעוטי דאינו חייב אלא אאשת אב וערות אביך מופנה לגז"ש. והא דפירש"י כר' יהודה ודלא כרבנן כתב הרא"ם מפני שדבריו קרובים לפשט יותר ע"ש. ולפום ריהטא י"ל קסבר רש"י לית הלכתא כרבנן מדלא קמשני ר' יוחנן ריש כריתות דף ג' מתני' רבנן אך כבר כתבתי לעיל בתוס' בד"ה דר"י כו' דאם כן קשיא ליתני ל"ז. ומהך סוגיא גופא איכא למידק איפכא מדלא מוקי מתני' כר' יהודה דקסבר ערות אביך היינו אשת אביך א"כ לא חייב זכר שתים אלא אחי אביו אבל אביו לא א"כ אינן אלא ל"ו אך גם זו אינו מוכרחת די"ל קסבר ר' יוחנן אף לר' יהודה חייב שתים מק"ו ועונשין מן הדין כמפורש בבבלי בסוגיין ועוד הא מוקי לה כר' ישמעאל כמפורש שם אע"ג דלית הלכתא כוותיה:

הבא על אמו מהו כו'. וא"ת לפשוט ממתני' מדתנן הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב ולא תני משום אשת איש וי"ל הא כבר שניא ליה לעיל מתני' בפנויה. והא דפריך לעיל ויתרה בו משום אשת איש משמע דפשיטא ליה דחייב והכא מיבעיא ליה יש לומר סוגית דלעיל קאי אליבא דרבנן:

ריב"י אומר הבא על אחותו כו'. בקונטרס פירשתי טעמא דכתיב אחותך היא וכ"ה בבבלי יבמות דף כ"ב. אבל בסוגיין משמע דטעמא דר' יוסי דתופש שם ראשון. וסובר נמי שזה הוא טעמא דר' יהודה. ולפירושי בקונטרס קשה דבכלתו דרשינן בנך היא למעוטי קאתי לומר זו היא כלתו זו היא אשת בנו ואינו חייב אלא משום כלתו והכא באחותך היא דריש בהיפך משום אחותו אתה מחייבו ולא משום בת אשת אביו וכ"ת אי ס"ד אחותך היא למעט אחותו ל"ל כדמקשה רש"י גבי בנך היא ובאחותו ליכא לשנויי לרבות לאחר מיתה כדשנינן התם דאיצטריך דסד"א לחייב נמי משום אחותו מדכתיב ערות אחותך בת אביך וגו' קמ"ל דהיכא דאיכא איסורא דבת אשת אביו אינו חייב משום אחותו וקרא ערות אחותך לא קאי אלא אאחותו מן האונסין. וכן קשיא להבבלי ודוחק לומר דפליג ר' יוסי אמתני' וסובר כלתו אינו חייב אלא משום אשת בנו וכלתו מיותר לחייב לאחר מיתה. וע"ק הא דמסיק ביבמות שם לרבנן איצטרך אחותך היא ללמד בעלמא שאין מזהירין מן הדין. אמאי לא מוקי קרא לגופיה ונאמר דאתי למעט שאינו חייב אלא משום אשת אב לחוד כדתנן בכלתו. ורש"י פי' בפסוק אשת בנך היא לא אמרת אלא בזמן שיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית ע"כ. וקשה הא בבבלי דף ע"ו ע"א אמר אביי איצטרך אשת בנך היא משום אשת בנך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת בנה וע"ק אמה שפירש"י דף נ"ד בד"ה וסיים באשת בנו דכתיב היא ומשמע היא האמורה ברישא דקרא והאי דהדר וכתביה לחייב עליה אף לאחר מיתה ע"כ. הא איצטרך קרא להנך דאמרן ולאחר מיתה מנ"ל ונראה קסבר רש"י שלשה תיבות אלו אשת בנך היא מיותרים וקאתיין לתלתא דרשות אשת ולא כתיב ערות אלא למעוטי שפחה כו' שאין בהן אישות. בנך ולא בנה. היא לעולם בהווייתה קאי אפילו לאחר מיתה. והכא ליכא למימר הא דלאחר מיתה והא דאביי שקולין הן ותרתי שמעינן מיניה כמ"ש תוס' פרק הנשרפין שם בד"ה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו בפרק ארבע מיתות דרשינן משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב ותרתי ש"מ ע"כ דאכתי קשיא מנ"ל לרש"י ותו' דקאי אשת בנך היא אלאחר מיתה. ועיין בתו' יבמות דף נ"ה בד"ה דיש כו'. גם דברי תו' דחוקים דגם לרבנן צ"ל דדרשת רב שישא ודאביי שקולין הן ועוד הא דאמר ר' יהודה ואי אתה מחייבו משום אשת אב צ"ל דמפיק ממשמעותיה דרישא כמ"ש רש"י דף נ"ג ע"ב בד"ה אלא כו' וכיון דאפשר לדרוש קרא בענין אחר למה לאפקיה ממשמעותיה וצ"ע. עוד פירש"י בפסוק ערות בת אשת אביך לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראוי לקידושין ע"כ וקשה למה תפס דברי ריב"י הא רבנן פליגי עליה ואמרו קרא אתי לחייב שתים כמפורש ביבמות דף כ"ב ופשטא דקרא כוותייהו וכ"פ הרמב"ם וי"ל קסבר רש"י דהלכתא כריב"י דמסיק התם דף נ"ג רבנן דריב"י ר"ש ורבנן דר"ש כריב"י ופסק כוותייהו ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף