מראה הפנים/סנהדרין/ז/ו
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי שיירי קרבן פני משה מראה הפנים רידב"ז גליוני הש"ס
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאם התרו בו משום אשת אב וכו'. עיין בדיבור דלעיל מה שכתבתי מזה ולקמן ד"ה הבא על אמו:
טעמא דר' יוחנן אמך היא וכו'. זהו כאביי התם בדף נ"ג ע"ב דלר' יהודה דמתני' לא שאר ליה בין ראויה לאביו בין אינה ראויה לאביו לעולם אינו מחייב אלא משום האם בלבד וקושית ר' בון כקושית אלא מעתה וכו' דהתם מלבד בהא דלקמן נשתנית הסוגיא באיזה לימוד ודרשה כמבואר בפנים ועיין בדיבור מה עבד לה וכו' דלקמן:
וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה. התוס' בדף נ"ד ע"א ד"ה הבא על אביו הביאו להאי קושיא ופירוקא. והא דלא אקשי ליה כה"ג ברישא דמתני' דכריתות הבא על האם ועל אשת האב והרי על האם חייב שתים כרבנן דהכא משום דיש לומר בפלוגתא לא קמיירי אבל בהבא על אביו חייב שתים אפי' ר' יהודה מודה כדקאמר התם:
מה עבד לה ר' ישמעאל וכו'. כבר בארתי בפנים דמה עבד לה קמא צריך לגרוס איפכא מה עבד לה ר"ע וכו' ולית לר' ישמעאל וכו'. וסוגיא זו מסוגיות הקשות שבש"ס הזה והרבה טרחתי בה ליישבה על אופניה והעומד על הסוגיא בבבלי שם ויראה בסוגיא זו יבין מאליו. ודע בזה שפרשתי הא דקאמר לקמן לא מסתברא דדריש אהן קרייא וכו' בהא אזלא טעמיה דר' יהודה כעין דמפרש רבא התם ובהא סלקא טעם פלוגתייהו דר' יהודה ורבנן כדהתם דר' יהודה הוא דס"ל למידרש כדרשת ר"ע דהכא דערות אביך אשת אביך היא ורבנן כר' ישמעאל דהכא דערות אביך אביך ממש הוא וכל חד וחד לפי טעמו וכמבואר בפנים. ולא נשאר לי לבאר בענין זה ובפירו' הסוגיא שפירשתי כ"א זה דלא יקשה על המעיין בהא דקאמר הכא במה עבד לה בתרא דשם שייך שפיר למיגרס ר' ישמעאל וכמבואר וקאמר פתר לה לאחר מיתה ולא מיתפרשא אלא על אמו כמוכרח מהסוגיא ומהא דקאמר ולית לר"ע כן ערות אביך וערות אמך וכו'. ולכאורה קשה הוא לומר כן דמהיכי תיתי הוה אמינא באמו לחלק בין חיי האב ובין לאחר מיתה ולא קאמר התם דאיצטריך להא אלא באשת אב דס"ד אמינא לחלק וכדקאמר גם הכא בפתר לה לאחר מיתה דלעיל ולהסיר תמיה זו מהמעיין אעתיק הברייתא דספרא מה שמצאתי והנה היא כתובה בפסיקתא רבתא הנקרא בשם סיפרי זוטא בפ' אחרי מות וז"ל ערות אביך וערות אמך אביך ממש מלמד שחייב עליו שתים משום זכר ומשום ערות האב וערות אמך זו האם לא אגלה בין בחיי האב בין אחר מיתת האב אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שנים משום אמו ומשום אשת האב דברי ר' יהודה. ד"א אמך היא בין מן האונסים בין מן הנשואין ערות אשת אביך זו אשת האב אע"פ שנתגרשה הימנו לא תגלה ערותה ערות אביך היא אפילו לאחר מיתת אביך ע"כ. וא"כ מצינו בהדיא בברייתא דדריש מאמך היא לא תגלה ערותה לרבות לאם לאחר מיתת האב ומהיא מיעוטא כדאמרי' אליבא דר' יהודה ומערות אביך היא דכתיב גבי אשת אב לרבות אשת אב לאחר מיתה. והרואה יראה דכונה סוגיא דהכא לסברת ר' זעירא דמוקי הא דמפרש ר' יוחנן אליבא דר' יהודה כסברת ר' ישמעאל דאמר ערות אביך אביך ממש אזלא כהך ברייתא דפסיקתא ואליבא דר' יהודה ומה דדחה לה הש"ס הכא וקאמר לא מסתברא וכו' אזלא כהך ברייתא דהובאה התם בסוגיא ואליבא דרבי יהודה ומצאתיה כתובה בהגהת סיפרא וכדפי' רבא שם ורבנן דמתני' סברי כרבי ישמעאל בפירושא דערות אביך וכמבואר:
הבא על אמו מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש וכו'. הא דקאמר לעיל ויתרו בו משום אשת איש ומוקי לה בפנויה אזלא כפשיטות דהכא מעיקרא תא חמי וכו' והמסקנא כהא דהתיב ר' יוסי וכו' דהא ממתני' לא שמענו כן וכן לא הוזכר התם בגמרא איסור אשת איש גבי אמו וכן לא הזכיר הרמב"ם ז"ל איסור אשת איש גבי אמו. וטעמא דבשלמא גבי אשת אב באין שני האיסורין כאחד איסור אשת האב ואיסור אשת איש אבל באמו כיון דעל אמו שאינה אשת אביו נמי מיחייב ואם אנס אשה והוליד ממנה בן חל על זה הבן איסור אמו ואם אח"כ נשאה זה חל עליה איסור אשת האב מגזירת הכתוב דכל א' וא' לאו בפני עצמו הוא ובפירוש רבתה התורה לאיסור אשת אב באמו וכדדרשינן אליבא דרבנן בהסוגיא אבל איסור אשת איש לא חיילא עליה ודע דדעת רש"י ז"ל דאיסור אשת איש איסור מוסיף הוא דאיתוסיף בה איסורא לגבי כ"ע כ"כ בפ"ג דיבמות דף ל"ב ע"ב ד"ה מודה ר' יוסי באיסור מוסיף וכ"כ עוד בפ' הנשרפין דף פ"א ע"ב ד"ה א"ל אדא ברי וכו' אבל בתוס' ישנים בכריתות דף י"ד ע"ב ד"ה מודה ר' יוסי באיסור מוסיף כתבו דוקא באיסור חמור על איסור קל אבל אשת איש דבחנק לא חיילא אשריפה ואסקילה ע"ש ויש להסתפק אם זהו דעת הרמב"ם ז"ל באיסור מוסיף דפסק כן בפי"ז מא"ב וכ"כ בפ"ד מהל' שגגות וכתב שם בהל' ב' יש בועל בעילה אחת וכו' ועבר יצחק ויבמה וכו' נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו ומשום אשת איש ששני האסורין באו כאחת. מזה משמע דעכ"פ נוסף בו איסור אשת איש על איסור אשת אחיו ואשת אחי אביו שהי' עליו בתחלה כדחשיב התם אלא דלענין אמו משמע דס"ל דאין איסור אשת איש נוסף עליה ויש לדון דבהל' שגגות בשאר איסורין מיירי שם וכך הם דבריו בריש פ"ב מא"ב אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם וכו' ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים משום שאר בשר ומשום אשת איש שהרי שני האיסורין באין כאחד לפיכך הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו אחת משום אמו ואחת משום אשת אביו. דיקדק הוא ז"ל וחזר כתב אחת משום אמו וכו' ר"ל דלעולם אינו חייב אלא משום שתים אלו ואפי' בחיי אביו ואינו חייב משום אשת איש ועיין בלח"מ שהקשה למה לא כתב משום א"א. ולענ"ד דס"ל דאינו חייב משום אשת איש גבי אמו כמסקנא דהכא וכטעמא שכתבתי הואיל ואמו בלא אשת אביו נמי חייב עליה הלכך איסור א"א לא הוי איסור מוסיף לגבי אמו והיינו נמי שכתב לפיכך הבא על אמו וכו' לומר דטעם דחייב לעיל שתים באלו הארבעה מפני ששני האיסורין באים כאחת לפיכך הבא על אמו וכו' כלומר לא משכחת לה דחייב עניה משום א"א ואפי' נולד מאמו שהיא אשת אביו לא אמרינן בזה שבאין עליו כאחת כדאמר הכא דהואיל דלענין מיתה חל עליו החמורה בשוגג נמי אין אתה תופסו אלא בחמורה ואיסור אשת אב שאני דכבר גלה לנו הכתוב ואם איסור אמו בא עליו בתחלה כגון שנולד מאנוסת אביו תו לא אתי איסור א"א וחיילא עלי' כ"א דוקא איסור אשת אב וכדאמרן דהתיב ר' יוסי עלה דאשת איש גבי אמו כדדייק ממתני' ואע"ג דלענין כלתו לא קיימא כוותיה אלא כדתנן במתני' מ"מ לענין אמו קיימא כוותיה וכללא דמילתא וטעמיה דלא אמרי' דאתי איסורא דאשת איש וחיילא אלא לגבי איסורא דאישות אבל לא לגבי אמו דלא חלייא באישות מלבד איסור אשת אב אגזירת הכתוב ואחר שדקדקתי בכל המקומות שכתב הוא ז"ל מענין איסור מוסיף נלענ"ד שדעתי ז"ל כן הוא ומטעמים המבוארים:
הבא על אחותו וכו'. ברייתא זו הובאה בבבלי בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"ב ופסק הרמב"ם ז"ל בא"ב שם כהת"ק:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |