קרבן העדה/סנהדרין/ז/ו

קרבן העדה סנהדרין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הבא על האם. בשוגג חייב עליה שתי חטאות דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב בהו חלוק חטאות ואפילו בגוף אחד:

חייב עליה משום אם ומשום אשת אב. ולא נקט אשת איש דלאחר מיתה איירי:

מתני' חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש. ור' יהודה פליג נמי בהא דכי היכי דדריש אמך היא דריש נמי ערות אשת אביך היא משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש:

בין לאחר מיתה. אחיוב דאשת אב קאי דמרביה ליה קרא אבל שם אשת איש לאחר מיתה לא קאמר:

בין מן האירוסין. דכיון שקידשה אשתו היא דכתיב ואיש כי יקח אשה משעת לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קידושי כסף הן דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני:

גמ' אזהרה לבא על האם מנין. אפילו אינה אשת אחיו כגון שבא עליה אביו באונסין מנין אבל אשת אביו באישות שמעינן מדכתיב ערות אביך לא תגלה כדמסיק:

כי כל כו'. בסוף פרשה אחרי כתיב וקאי גם על ערות אמך לא תגלה:

עונש. סקילה מנין:

ערות אביו גלה מות יומתו. דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ומהאי קרא שמעינן נמי סקילה לאמו אף על פי שאינה אשת אביו דילפינן ערות ערות גז"ש מה באזהרת אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש שוין:

תניתה הכא כו'. ארישא קאי דתנן הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב והכי תנן בכריתות וקשיא ליה הניחא בכריתות תני דחייב על שתיהן דהתם לענין חטאת קאי וקמ"ל אם בא על האם בשוגג חייב שתי חטאות אלא הכא בסנהדרין דאיירי לענין מיתה וכי יש לך לומר שהוא נסקל משום אם וחוזר ונסקל משום אשת אב בתמיה:

להתרייה איתאמרת. איצטריך לאשמועינן דחייב אשתיהן לומר שאם התרו בו משום אם או משום אשת אב לוקה שלעולם צריך להתרות בו משום איסור שיש בו:

ופריך ויתרו בו משום אשת איש. כלומר ליתני נמי במתני' אם התרו בו משום אשת איש לוקה:

ומשני תיפתר. תפרש למשנתינו שעכשיו היא פנויה כיון שהיא עכשיו אלמנה או גרושה:

ה"נ תניא רי"א אם כו'. ברייתא היא ולאו מתני' וכ"ה בבבלי א"נ ה"ק תמן בבבל מפרשינן מתני' רי"א אם כו':

אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת. דכיון שאין לאביו אישות בה לא קרינן בה אשת אב אבל אם היתה ראויה מודה ר"י דחייב שתים משום אם ומשום אשת אב ואיירי בחייבי לאוין דבחייבי כריתות אף ת"ק מודה הכי מסיק בבבלי ולא ניחא ליה לאוקמי בחייבי כריתות ות"ק כר' יהושע דאמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד דמודה ר' יהושע שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות:

ר"א בשם ר"י. קאמר לר' יהודה ל"ש ראויה או אינה ראויה לעולם אינו חייב אלא אחת וטעמא דר' יהודה דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא ל"ל אמך היא אלא לומר לך שאם יש בה שני שמות אם ואשת אב אינו חייב אלא משום אמו:

ערה. תלה את כל הפרשה לאם שעליה לבד הוא חייב:

מה ראה ר' יוחנן. דאמר שחייב משום אם ולא משום אשת אב הא בקרא כתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה ואי משום דכתיב אמך היא א"כ ערות אביך ל"ל:

ה"נ דר"י דריש ערות אביך בזכור הכתוב מדבר. כלומר ערות אביך ממש לא תגלה:

ופריך ואין אביו בכלל. ואת זכר לא תשכב כו' דצריך קרא לאסרו:

ומשני אלא לחייב הכא על אביו שתים. ופריך וניתני. בריש כריתות שלשים ושבע כריתות תורה וליחשוב נמי הבא על אביו אם עשאו עם השאר חייב שלשים ושבע דהא לא קחשיב אותן אלא ללמד כמה חטאות מתחייב אם עשאן בהעלם אחת:

ומשני כל שם זכר אחד. וכיון דכבר תני הבא על הזכור לא תני הבא על אביו:

ערות אשת אביך. לא תגלה באשת אביו אע"פ שאינה אמו הכתוב מדבר:

זו אמו שהיא אשת אביו. דבקרא כתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה משמע שהיא אשת האב והיא אמו:

אמך היא. ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא ל"ל אמך היא אלא לומר לך כל אמך בין שהיא אשת אב בין שאינה אשת אב:

ופריך מה עביד לה ר"י. דאמר ערות אביך ממש א"כ ממילא משמע ערות אמך בין שהיא אשת אביו בין שאינה אשת אביו וקשיא אמך היא ל"ל:

ומשני פותר לה. מפרש לקרא אמך היא אתי לרבות אפילו לאחר מיתת האב חייב עליה:

ופריך ולית לר"ע כן. דחייב אאמו אפילו לאחר מיתת האב:

ומשני ערות אביך היא. יתירא דכתיב ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא ל"ל אלא ללמד שחייב עליה בין בחיי האב בין לאחר מיתת האב וה"ה דחייב עליה על האם לאחר מיתת האב:

ר"ע דרש כו'. כלומר לישנא אחרינא וכדמסיק ר"י מוקי לאמך היא לעונש:

ה"ג פתר לה לעונש. וה"פ קרא איצטריך לעונש אמו שאינה אשת אביו דבעונש לא כתיב אלא ואיש אשר ישכב את אשת אביו מות יומת לכך כתיב אמך היא לומר לך כל הצדדין עונש ואזהרה שוין באם בין שהיא אשת אב בין שאינה אשת אב:

ופריך ולית לר"ע כן. בתמיה דודאי סובר עונש באם שאינה אשת אב:

ומשני ערות אביך וערות אמך. כתיב והאי ערות אביך מיותר דהא כבר כתיב ערות אשת אביך לא תגלה אלא להקיש אם שאינה אשת אב לאשת אב לעונש מה אשת אב אע"פ שאינה אמו יש בה עונש אף אמו אע"פ שאינה אשת אב יש בה עונש:

לא מסתברא כו'. סתמא דש"ס קאמר לא מסתבר לדרוש הך קרא הכי אלא לר"י דמצריך אמך היא שאינו חייב על האם לבד ולדידיה צ"ל דעונש לאמו שאינה אשת אב ילפינן מהיקישא דערות אביך וערות אמך אבל ר"ע אייתר ליה אמך היא. לעונש אמו שאינה אשת אביו ואזהרה דידה יליף מערות אמך:

ה"ג אלא ר"י דל"ל אמך היא אמו שאינה אשת אביו מנ"ל:

הדא אמרה. זאת אומרת למדין גז"ש אפילו אינה מופנה אלא מצד אחד דערות אביך היא מיותר אבל ערות אמך איצטריך לגופיה אמו שאינה אשת אביו:

לית הדא פשיטא על דר"ע. אין זו רבותא לר"ע דהא ס"ל אפילו אינה מופנה כלל ילפינן גז"ש:

ר"י בעי. לר' יהודה דאמר אינו חייב עליה אלא משום אם בלבד אם בא למעט שאפילו בחיי האב אינו חייב עליה משום אשת איש או דלמא לא פליג אלא על אשת אב שאינו חייב עליה אבל מודה דחייב במי משום אשת איש:

(דל"ה ע"א) ופשיט תא חמי תא חזי דפשיטא הוא דחייב דהרי כשבא עליה אחר דאין בו איסור אם חייב עליה משום אשת איש בנה שיש עליו איסור האם אינו דין שחייב עליה משום אשת איש:

ה"ג הרי חורגה הרי הוא חייב עליה משום אשת אב ובנה אינו חייב עליה משום אשת אב. אע"ג דבחורגה אין בו איסור האם ובבנה יש בו איסור האם שאינו חייב משום אשת אב לר' יהודה אף אתה אל תתמה שבאתר יש בה איסור אשת איש ובבנה אין בה איסורא דאשת איש:

דתני אף בשאר כל העריות כן. אדר' יהודה קאי כשם שבנה אינו חייב משום אשת אב כך בשאר עריות כשיש בה שני איסורין אין חל עליה אלא איסור החמור:

את תופסו משום חמותו. החמורה שהיא בשרפה ואשת איש בחנק:

משום כלתו. שהיא בסקילה:

משום אחותו. שהיא בכרת:

ופריך מבריתו מן החמורה ומקנתרו בקלה. את פוטר אותו מאשת איש החמורה שהיא בחנק ומחייבו בקלה באחותו שהיא בכרת בתמיה וכי כך הדין נותן:

ומשני לית יכיל. אי אפשר לחייב משום אשת איש ולא משום אחותו:

ומשום בת אשת אביו. דכתיב ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה:

אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד. והיינו משום אחותו דכתיב אחותך היא משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו:

וכן הבא על כלתו. אינו חייב אלא משום כלתו ולא משום אשת בנו דכתיב אשת בנך היא משום כלתו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בנו:

כמה דר"י תופש שם ראשון. דאמר אינו חייב אלא על האם בלבד וס"ד טעמא דר"י שאיסור אמו כתוב תחלה בפרשה לכך תופשו:

כן ר' יוסי בי ד' יודה תופש שם ראשון. ואינו מחייב אלא משום אחותו הכתובה תחלה:

לית לריב"י כו'. לא דמיין להדדי דריב"י מחייב הבא על האם אף משום אשת אב דמצינו מי שהוא חייב על אשת אב לחוד ועל אם לחוד הלכך כשבאין כאחד חייב על שניהם:

ברם. אבל כאן באחותו מצינו דמותר בבת אשת אביו אם אינה אחותו דהיינו שני חורגים הלכך כששניהן כאחד אינו חייב אלא על אחותו וקרא ערות בת אשת אביך ל"ל למעט אחותו משפחה ונכרית דפטור עליה ובעינן דוקא בת אשה הראויה לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף