קרבן העדה/יבמות/ד/א

קרבן העדה יבמות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' החולץ ליבמתו. הוא מותר בקרובותיה. דלאו חליצה היא דהא לא בעיא חליצה וקרובותיה וקרוביו דתנן במתני' הן הנך שנאסרו על האיש מחמת נשואי אשתו ועל האשה מחמת בעלה:

בזמן שאין הולד של קיימא. שהוא נפל:

גמ' בשעבר. מדתנן ונמצאת מעוברת משמע שלא הוכר העובר בשעת חליצה ולא תנן החולץ למעוברת ש"מ דדוקא בדיעבד הויא חליצה אבל לכתחלה אסור לחלוץ למעוברת:

די מתני'. והיינו דתנן במתני' לקמן בפרקין:

עד שיהא לה ג' חדשים. לידע אם היא מעוברת שאז ניכר העובר אסורה לחלוץ:

ותחלוץ מיד. אמתני' דלקמן פריך למה תמתין בחליצה תחלוץ מיד לאחר מיתת בעלה דממ"נ אין הפסד בחליצה זו:

אם בן קיימא. אם מעוברת היא ותלד בן קיימא:

לא נגע בה חליצה. הוי כאלו לא חלצה מעולם:

שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. דמי שראה בחליצתה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלה חליצתה ואיכא דשמע בחליצתה ולא שמע בהכרזה ויאמר חלוצה כשרה לכהונה:

תני ר' הושעיא. טעם אחר למה אין חולצין למעוברת ולא תוך ג' חדשים:

מאן יבמי. שהחלוצה אומרת בב"ד מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל:

את שאומרים לו ייבם וכו'. ותוך ג' חדשים ודאי אינה ראויה ליבום דשמא מעוברת היא נמצא פוגע באשת אח שיש לו בנים לכך אינה ראויה גם לחליצה:

מה נפיק מן ביניהון. מאי איכא בין ר' בא לר' הושעיא:

היתה כשרה ונתחללה. קודם שנעשית יבמה דאינה ראויה לכהן אפי' בלא חליצה:

ה"ג מ"ד את שאומרים לו ייבם אומרי' לו חלוץ אינה חולצת חלץ וכו':

חלץ בתוך ג' חדשים מהו וכו'. למ"ד את שאומרים לו ייבם וכו' מיבעיא ליה:

נישמעינה מן הדא. תא שמע:

קטנה וכו'. מתני' לקמן פ' מצות חליצה:

ר' מנא אמר לה להך שמעתתא סתם ולא אמרה משמיה דר' יוחנן ור' יצחק אמרה לה משמיה דר"י:

דר' מאיר היא. הך מתני' אתיא כר"מ:

שמא תמצא איילונית. ונמצא פוגעים בערוה כשמייבמה ובחליצה איכא למיחש לצרתה שאין חליצת האיילונית פוטרת צרתה:

כמה דאת אמר תמן אע"פ שחלצה. חליצה כשרה דהא חזינן למפרע דלא הויא איילונית אפ"ה צריכה חליצה אחרת ה"נ אע"ג שחלצה חליצה כשרה דחזינן דלא הויא מעוברת אפ"ה צריכה לכתחלה חליצה אחרת:

והפילה. מהו שתהא צריכה חליצה אחרת או דלמא אמרי' איגלי מילתא למפרע דחליצה מעלייתא הוי:

יכול תהא זקוקה ליבם. דכתיב ובן אין לו כל שאין לו בן בשעת מיתה קרינן בה יבמה יבא עליה:

את ששמו מחוי. יצא זה שאין שמו מחוי שהרי עתידה להוליד בן להמת:

ה"ג יכול אומר צרתה מותרת להנשא תלמוד לומר להקים וכו'. וה"פ יכול כשהניח אשה אחת מעוברת תהא צרתה מותרת להנשא לשוק כמי שמת ויש לו בנים תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל דמשמע דקפיד קרא אקריאת שם ואי אפשר להקרא שם עד שיהא הולד בעולם מכאן אמרו אין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם:

ה"ג יצא זה ששמו מחוי. וה"פ יצא סריס שגם בחייו היה שמו מחוי שאינו ראוי להוליד:

ה"ג יכול אומר צרתה מותרת להנשא ת"ל להקים וכו' מכאן אמרו הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תינשא צרתה עד שידע שהוא עובר של קיימא שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם כמה דאת אמר וכו'. וה"פ מדכתיב להקים וכו' דילפינן מיניה שאין העובר פוטר את הצרה ש"מ דאפי' כנס היבם המעוברת אסורה צרתה דשמא הולד בן קיימא דאין הביאה פוטרה אלא הולד ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם וכי היכא דאמרת דאין ביאת המעוברת פוטרת צרתה ולא אמרי' דמותרת ממ"נ אי בן קיימא פטורה מחמת הולד ואם אינו בן קיימא פטורה מחמת ביאת צרתה דבעי שתדע במה היא מותרת אם בולד או בביאה כדאמרינן טעמא שמא יהא הולד בן קיימא וכו':

אף בחליצה. הדין כן שהרי כשם שביאה פוטרת הצרה כך חליצה פוטרת הצרה וכמו דאמרי' בביאה כך את אומר בחליצה:

ה"ג זכין לעוברין וכן הוא בבבא בתרא. וה"פ המזכה מתנה לעובר שבמעי אשה ע"י אחר קנה העובר:

מודה. דלא קנה עד שיצא ראשו ורובו בחיים:

די מתני'. והיינו מתני' ונמצאת מעוברת. וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה וכו':

ה"ג כמה דאת אמר תמן בן הוא למפרע וכו' והכא בן הוא למפרע וכו'. וה"פ כמו דאמרי' במתני' דוקא כשילדה בן קיימא הוא דלא הוי חליצה למפרע וכאלו לא חלץ לה מעולם אבל עד שלא ילדה לא ה"נ לענין זכיה אינו זוכה עד שנולד והוא בן קיימא:

תמן תנינן. ב"ב פ' מי שמת:

לא אמרו. שיכול לזכות לעובר אלא דוקא בבנו שדעתו של אדם קרובה אצל בנו:

הא אחר לא. דמזכה לעובר לא קנה:

ובלבד שכיב מרע. תקנו רבנן דמצי להקנות לבנו כדי שלא תטרוף דעתו עליו:

בלבד מטלטלין. ואפי' בנו עובר אינו יכול להקנות אלא מטלטלין שאינן צריכין קנין אבל מקרקע דצריכין קנין גמור לא קנה:

ובזבזו. כל מה שמצאו בזזו איש לו והחזיקו בו:

או. שהיתה אשתו מעוברת:

חייבין להחזיר. הכל לבנו וכי היכי דעובר זוכה בירושה ה"נ זוכה במתנה:

מה עביד לה ר"ל. איך מתרץ להך ברייתא:

שנייה היא. שאני הכא שהוא בנו הלכך זוכה בירושתו אבל עובר אחר לא קנה:

וסיפא. דהך ברייתא קשיא אף לשמואל וכ"ש לר' לעזר אי סבר לי' כהא דא"ר יוסי:

או שהפילה. וחזרו ישראלי' והחזיקו בנכסיו:

כל הקודם באחרונה. שהחזיקו לאחר שמת הבן או שהפילה זכה כיון דאין עוד שם יורש:

בראשונה לא זכה. דאיגלי מלתא למפרע שהיה לו בן או עובר ואע"ג שלא יצא העובר חי לאויר העולם חשבינן לי' ליורש גמור ומרע לחזקתייהו דהנך ראשוני':

ה"ג אפי' בראשונה יזכה לא כן אר"י וכו'. וה"פ אס"ד דמודה שמואל דבעינן עד שיצא ראשו ורובו בחיים וזה שהפילו מעולם לא זכה בירושה גם לא שייך לומר בנפל דעתו של אדם קרובה אצל בנו וקשיא למה לא יזכו הראשוני' שהרי חזקתם הראשונ' לא נתבטלה מעולם:

משום יאוש. הראשונים כששמעו שיש לו בן ייאושי מייאשי מיניה וזכו השניים מדין הפקר:

ה"ג חזר בו ר' לעזר מן מתני' אם זכר מנה אם נקבה מאתיי' ונקבה גבה בן לא כאחר הוא. וה"פ חזר ר"ל מהא דאמר אין זכין לעוברין משום דקשי' ליה מתני' דליכא לשנוי טעמא דמתני' משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו דעדיין קשיא מהא דתנן אם נקבה מאתיים למה נקבה נוטלת מאתיים אע"ג שיש שם בן והא ודאי אין דעתו של אדם קרובה אצל בתו במקום שיש בן ש"מ זכין לעוברין אפי' אינו בנו:

בן יומו זכין לו. אבל עובר לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף