מראה הפנים/יבמות/ד/א

מראה הפנים יבמות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

החולץ ליבמתו. בחולץ תוך ג' איירי כדדייקינן בגמ' הכא דקתני ונמצאת וכ"כ התו' ריש פירקין ועיין לקמן:

ופסלה מן הכהונה. כתב הנ"י ואפי' בדיעבד מפקינן לה אם נשאת לכהן ולא ידעתי מנין לו זה דהא אנן קי"ל כר"ל בהא דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ולדידיה מפרש בבבלי הא דקתני ופסלה מן הכהונה מדרבנן ולחומרא בעלמא וע"כ דלכתחילה קאמר דהא כל חלוצה אינה אלא מדרבנן כדאמר לעיל פ"ב דף כ"ד ומנא לן דאפי' בדיעבד תצא ואם נאמר דסמך עצמו על דברי התו' שכתבו בד"ה ונמצאת וא"ת א"כ אם אין הולד של קיימא אמאי אסור בקרובותיה דתוך ג' חדשים לאו חליצה היא כדתנן לקמן כו' ואר"י דנהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותיה כיון דמדאורייתא הוי חליצה אבל מכל זה אין מוכרח די"ל דהתו' כתבו כן אליבא דר' יוחנן דס"ל דחליצת מעוברת שמה חליצה בדיעבד ונהי דלאו חליצה היא דקאמרי אלכתחילה קאי ואהא דאמר שם כל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה וההיא סוגיא אליבא דר' יוחנן אתיא כדמפרק שם אליביה דף מ"א וכן מוכח מדבריהם דמסיימי שם ועוד דדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת דאמר לקמן יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג' חדשים משמע דלא בעיא חליצה עכ"ל דקשה מאי מייתי ראי' מהתם דלאו במעוברת איירי למתני' דהכא דמעוברת עסקינן ולר"ל צריכה חליצה אחרת אלא ע"כ דשיטתם אליבא דר' יוחנן היא וכסוגיא דלקמן אבל לדידן דקי"ל כר"ל בחליצח מעוברת דצריכה חליצה אחרת דלאו חליצה היא כלל ובחולצת תוך ג' ולאו מעוברת אינה צריכה חליצה אחרת וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' יבום הל' י"ט אין ראיה משם למשנתינו והא דלר"ל אסור בקרובותיה טעמיה נמי משום הא גופה דהואיל ואינה חליצה היא עדיין זיקתו קיימת וכמ"ד יש זיקה וכ"כ הרשב"א ז"ל לתרץ על האי דלא אקשי בגמרא לר"ל אמאי אסיר בקרובותיה אבל בדין לפסלה מן הכהונה ואפילו בדיעבד ונשאה לא שמענו לר"ל ולא ראינו לגדולי הפוסקים שדברו מזה ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע נמי דחליצת מעוברת לאו חליצה היא כלל שכתב שם הל' כ' החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם היה ולד של קיימא הרי זו כמי שלא נחלצה לו מעולם ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה ואם הפילה או שלא שהה שלשים יום אחר שנולד חוזר וחולץ לה הוא או אחד מאחין שחליצת המעוברת אינה חליצה וביאת המעוברת אינו יבום ע"כ הרי שלא הזכיר אלא שצריכה חליצה אחרת ומפסול כהונה לא כתב כלום אם אין הולד של קיימא ומדבריו משמע דהא דכתב שחליצת המעוברת אינה חליצה אואם הפילה נמי קאי וע"כ דסבר הרמב"ם ז"ל הא דקתני במתני' ופסלה מן הכהונה לכתחילה הוא אלא שסתם דבריו בזה והדבר צריך תלמוד ומצאתי בד"מ סי' קס"ד וז"ל מצאתי כתוב בהגה"ת האלפסי ריש החולץ חליצת מעוברת פסולה מיהו פוסלת מן הכהונה כשאר חליצה פסולה וכן הוא במשנה ריש פרק החולץ ע"כ אלא דאפשר לדחות דלכחחילה נמי קאמר וצל"ע דמנא לן לעשותה כחלוצה ודאית ולכופו להוציא ואין לומר דממ"נ אסורה לכהן הואיל דצריכה חליצה אחרת דהא משמע מדקאמר ואפי' בדיעבד מפקינן לה ש"מ דמשום האי חליצה מפקינן לה ונ"מ להיכא דמת החולץ קודם שחלץ לה חליצה אחרת ואין שם אח אחר שתזקק לו:

מאן יבמי כו'. ובבבלי שם יליף לה מואם לא יחפוץ וגו' כל העולה לייבום כו' ויש לדקדק על הא דקאמר מה נפיק מן ביניהון כו' ואמאי לא קאמר דאיכא בינייהו למאן דיליף מקרא דאורייתא היא ולמ"ד שלא תהא צריכה כרוז גזירה מדרבנן בעלמא היא ושמא דהאי תלמודא לשיטתיה אזיל דיליף מקרא דמאן יבמי בריש פ"ק למעט חייבי לאוין מיבום ולא אייתר ליה קרא לדרשא דהכא אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא היא:

דר"מ היא כו'. מאי דפרישית בפנים וגזירה דרבנן בעלמא היא דאי לאו הכי מה מייתי ראי' מהתם דילמא משום דחליצת קטנה מדאורייתא פסולה והילכך צריכה חליצה משתגדיל וא"ת הא בכל סוגית הש"ס משמע דחליצה מדאורייתא היא ורבנן מודו לר"מ דאמרי יפה אמרת אין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש וי"ל דהאי תלמודא לשיטתיה אזיל דגריס לקמן חליצתה כשירה וסובר הא דמקיש ר"מ אשה לאיש מדרבנן הוא ועיין בתו' לקמן דף ק"ה ובתוס' בכורות ריש פ"ג דף י"ט ד"ה איש:

והכא נמי כו'. וקשה דמנא לן דחליצתה כשירה היא דילמא הא דפסלה מן הכהונה מדרבנן וחומרא בעלמא היא וי"ל דלשיטתיה אזיל דסבר כמ"ד דחליצת מעוברת שמה חליצה דאמר לעיל הרי חליצתה בידה וכדפרישית בפנים ולדידי' חליצה מעליא היא לפסול מן הכהונה אבל מסוגיות הבבלי בדף מ"א משמע דאינה צריכה חליצה אחרת בחלצה תוך ג' לחוד כדפרישית לעיל אלא דוקא כשנמצאת מעוברת ועיין לעיל ד"ה ופסלה:

וסיפא פליגא על שמואל כו'. ולהכי לא מקשי לרבי לעזר דס"ל אין זכין לעוברין אלא דוקא בבנו והוא מטעמא דירושה הבאה מאליה שאני דהרי אין כאן מזכה ולא שייך לומר מטעם דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אלא כדפרישית וכתירוצא דאביי שם אבל לשמואל דס"ל דדוקא שיהיה בן קיימא ע"כ טעמא משום יאוש וכתירוצא דרבא ולפ"ז קשה מה דמדייק שם מאי בינייהו איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת ה"ל למימר דאיכא בינייהו בשלא היה בן קיימא וע"כ לומר דלא ס"ל להבבלי לחלק כן אלא דאפי' לאביי לא קנו הראשונים ואפי' הפילה אשתו דאתרווייהו קאי לתרץ בששמעו שמת או הפילה וכן סתם הרמב"ם ז"ל בפ' הנ"ל ולא הצריך שיהיה עובר בן קיימא לבסוף ועיין בהה"מ סוף פ"ב מהל' זכי' דמשמע נמי לגירסתו בגמ' אליבא דהרמב"ם ז"ל דאפי' אין העובר בן קיימא אבל דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם דצריך שיהיה העובר בן קיימא לבסוף ומסתייע ליה מהכא שכתב אחר שהביא סוגיא דהכא וז"ל זו גי' הירושלמי ויש לנו בה סיוע במקצת דבעינן בן קיימא בסוף ובבן שמונה שנולד חי קתני בתוספתא מס' שבת שאינו נוחל ואינו מנחיל וכן נמי מוכיח שם בגמ' והוא הדין בבטן אמו אעפ"י שהוא חי כיון שאין סופו לצאח בחיי' וכדפרישית עכ"ל ולדידי' לכאורה ק"ק ה"ל למימר איכא בינייהו דלעיל ויש ליישב ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף