קרבן העדה/עירובין/ח/ג

קרבן העדה עירובין ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מרפסת. מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולם יוצאין בסולם אחד לחצר וממנו לרה"ר ואע"פ כן אין אוסרין הואיל ומרפסת גבוה עשרה ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן במרפסת דהויא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת:

ששכחו ולא עירבו. אלו עם אלו אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן:

כל שגבוה י'. אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' סמוך למרפסת ואין מרפסת גבוה מן העמוד עשרה דניחא תשמישתי' דעמוד לבני המרפסת רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו ולא בני החצר:

פחות מכאן לחצר. אף לחצר קאמר ששתי הרשויות שולטין בו המרפסת והחצר ואם לא עירבו זה עם זה שניהם אסורים בו:

חולית הבור. שפת הבור שלמעלה אם גבוה עשרה מן החצר רשות מרפסת שולטת בו חולית הבור קרקע שניטל בחפירת הבור והקיפו בו פי הבור סביב:

בסמוכה. שהחוליא סמוכה למרפסת:

אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר. אף לחצר כמו למרפסת ושניהם אסורים אם לא עירבו זה עם זה:

גמ' ופריך ולא של תחתונים היא. אע"פ שהתל גבוה עשרה למה יהא למרפסת הלא התל של אנשי חצר הוא:

כמי שהוא שלו. והאי תל לחורבת שמעון דמי:

פשיטא הדא מילתיה. כלומר פשיטא לן:

לזה בפתח ולזה בפתח. שתי חצירות שלא עירבו ויש רשות אחת סמוכה להן ונוחה לשניהן להשתמש בו כפתח זה שהוא נוח ליכנס:

ה"ג שניהן אסורין מן הבית שבין שתי חצירות. וה"פ כי היכא דאמרינן לעיל בפ' חלון גבי בית שבין שתי חצירות ששניהן אסורין אם לא עירבו ה"ה בכל רשויות. כל זריקה למעלה מעשרה טפחים וכל שילשול עמוק מעשרה טפחים וכל תשמיש נוח דקרינן ליה פתח לא גבוה קרקעיתו י' טפחים ולא נמך י' טפחים:

לזה בזריקה ולזה בשילשול. כגון חצר זו גבוה מרשות שביניהן עשרה וזו נמוכה הימנו עשרה:

שלשול מותר. שהוא כדרכו לגבי זה שהוא לו בזריקה:

רב אמר לא עשה כלום. כלומר לשניהן אסורין דהא לשתיהן מיהת תשמיש שלא בנחת הוא:

כל שגבוה י' טפחי' למרפסת וכו'. וקס"ד מאי מרפסת בני עלייה דגבוהו ממרפס' טובא אבל דרך מרפסת זו עולין ויורדין ותל שבחצר שהוא גבוה עשרה הוי נמוך מן העלייה י' דהוי לזה בשלשול ולזה בזריקה וקתני דבני עלייה מותרין בו וקשיא לרב:

ה"ג לא לזה בזריקה ולזה בשילשול היא מתניתא. וה"פ אין פירוש מתני' כדקאמרת דאיירי לזה בשלשול ולזה בזריקה:

בתוך ג' טפחים וכו'. אלא מתניתא איירי בבני מרפסת ממש שהם דרין למטה במרפסת והתל להן תוך שלשה טפחים ושלש לאו דוקא אלא ה"ה תוך עשרה:

שהיא למעלה מעשרה טפחים לתחתונה. דהיינו לבני החצר דהוי ליה לזה בנחת ולזה בזריקה דיהבינן ליה להנך דתשמישן בנחת:

מה פליגון רב ושמואל. וכי פליגי רב ושמואל:

בשוה. שהיה לשניהן בשוה דהיינו לזה בשלשול י"ט ולזה בזריקה י"ט:

היה שם חורבה. בין שתי חצירות:

נותן חורבה לבעליה. למי שהחורבה שלו הוא מותר להשתמש בה:

עד כדון. עד כאן לא קאמר ר"י שהחורבה לבעליה אלא כשהוא יכול להשתמש בה דרך פתח:

היה משתמש בחורבה דרך חלון. והשני יכול להשתמש בה דרך פתח למי נותנין אותה:

אפילו כן. אף על פי שבעליה אינן משתמשים אלא דרך חלון נותנין לבעליה:

היו שלשה. שיש בין שני חצירות שלשה חורבות מחיצו' פרוצות זו לזו ואין בהן דיורין ואין להן בעלים אלא בני הבתים האלו ויש פתחי' בחצירות הפתוחין לחורבה:

זה משתמש בחורבה. הסמוכה לו דרך פתחו:

והאמצעית אסורה. דכל אחד אוסר על חבירו כבית שבין שתי חצירות:

וזה משתמש באחת ובשנים. והשני מבטל לו רשותו שבאמצעית דאל"כ שניהם אסורין א"נ בשנתן לו חבירו רשות ויותר נראה דה"ג זה משתמש באחת ובשנית וזה משתמש באחת ובשנית:

העומד והחלל מצטרפין בד'. כגון שיש שני מחיצות ואין ביניהם ארבעה אבל בהצטרפות הכתלים הן רחבות ארבעה מצטרפין:

והוא שיהא העומד. עובי הכתלים צריך שיהא יותר מן החלל שביניהן:

ר' זעירא בעי עד וכו'. מי בעינן שיהא העומד שמכאן מרובה על החלל וכן העומד שמצד השני או דלמא העומד שבשני הצדדין מצטרפין ואם הם יתרים על החלל ה"ל כמקום ארבעה:

פשיטא לרבי זעירא וכו'. כלומר הא ודאי לא קמיבעיא ליה שאין העומד שמצד אחד לחוד ואין שם עומד מצד שני מצטרף לעשות מקום ד':

פשיטא ליה שיהא העומד וכו'. כלומר הא נמי פשיטא ליה דבעינן שיהא העומד מצד אחד מרובה על הפרוץ ואין מצטרפין שני העומדים שירבו על החלל:

לא צריכה ליה. לא קמיבעיא ליה:

דלא וכו'. אלא אי בעינן שיהא גם העומד השני רבה על החלל או בעומד מרובה מצד אחד סגי וכדפרישית:

מג' ועד ארבעה הוא מתניתין. הא דתני גבוה י' טפחים למרפסת וכו' היינו כשהתל או החוליא. אינן רחבים מד' ואינן פחותין מג':

פחות מג'. אפילו גבוהין יותר מעשר אף בני החצר מותרין להשתמש בו דה"ל מקום פטור:

אפילו פחות מעשר אסור. דה"ל כרשות בפני עצמו ואין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת:

בשאין שם תקרה. כלומר ולא אמרן דגבוה עשר למרפסת אלא בשאין תקרה על המקום ההוא:

אבל יש שם תקרה. אפילו גבוה הרבה:

של תחתונים היא. דה"ל כבית בחצר:

בשאין שם נקב. ולא אמרן דבגבוה י' למרפסת אלא בשאין שם נקב למטה מי':

אבל אם יש שם נקב. יכולין בני החצר להשתמש שם ואוסרין זה על זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף