ביאור הגר"א/חושן משפט/סא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) קהל שתקנו. תקנת הקהל שמועיל ב"ב ח' ב' ורשאין בני העיר כו'. ואמרי' בירושלמי דמגילה ז' מבני העיר כבני העיר אי בשקבלו עלייהו אפי' א' אלא בסתם:
(ב) אין בכלל כו'. כמ"ש שם בת' דכתיבת ידו כולו של בע"ד לא היתה התקנה וא"כ ה"ה בחת"י כדמוכח בכתובות אבל אמגילתא לא כו' וב"ב קע"ה א' ועוד דהודאת בע"ד כמאה עדים וע"ל סי' ע"א ס"ד אע"פ שפסל עדים:
(ג) טופס השטר. דאל"כ לא היו רשאים להעתיק הטופס העדים כמ"ש בב"ב קע"א או עדים שעשו כו':
(ד) דכל שלא. יבמות ל"א ב' היכא לעביד כו' וע"ש ברי"ף ואע"ג שחלקו עליו וס"ל אע"פ שהוא ביד העדים אעפ"כ דין שטר יש לו יש לתרץ שם בתי' הרי"ף כיון דא"א למסרו לא לידה ולא לידו כמ"ש שם בגמ' אין לו דין שטר וז"ש דכל שלא כו' וע"ש בתוס' ד"ה דחזו. ועוד דהתם לא היה כו':
(ה) וכן שטר. כתובות כ"א ת"ר כותב כו' וע"ש בתוס' ד"ה ר"י. וי"ל דלא חשיב שטר אלא כו':
(ו) מיהו יש חולקין כו'. דס"ל כתי' ראשון שבתוס' שם וי"ל דבפ"ד אחין חיישי' כו' וכ"כ ביבמות שם ואר"י דה"נ אם היו כו':
(ז) שנתחייבה לישבע. דמשבעין ג"כ את האשה כמ"ש בסי' צ"ו כמו שהוכיחו מהא דכתובות תשבע בתחלה ובסוף ואפי' לא שמעו בו שמת שם ק"ז א' כ"ש לגבי אחרים:
(ח) כתקנת הגאונים. וסמכו אהא דמשביעין שאינו ברשותו כמ"ש במרדכי רפ"ג דב"מ ע"ש:
(ט) (ליקוט) אם יש כו'. מ' אפי' רוצה לשלם קרקע צריכה לישבע ע"פ תקנת הגאונים. ד"מ ר"ס צ"ט והסמ"ע דחה ואמר שר"ל שאין לו אף קרקע ע"ש ודבריו תמוהין שהרי ברא"ש שם כלל ל"ט ס"ה ובטור סיים דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כ"א יאמר איני רוצה ליתן מטלטלין או לישבע תגבו לבע"ח קרקע וכ"ד הרשב"א סי' אלף כ"ו כמ"ש ד"מ שם והביאו ב"י בסי' ק"א ס"ז ואף שדחה הסמ"ע ואמר דהתם משום דאמיד ליתא כבר דחאו ש"ך בסי' ק"א סק"ה ע"ש אבל בסה"ת ש"ד ח"א כ' דלא משבעינן ליה וכ"כ בעה"ע וכ"כ המרדכי ר"פ המפקיד לשיטתו דמדינא דש"ס משבעינן על טענת אין לו ממש"ש משביעין אותו שאינה ברשותו דמשביעין על טענת ספק כיון דמעיקרא היה ברשותו ונתחייב אל תפטרנו מספק ה"נ משא"כ בכה"ג כו' דשמא לא ה"ל מזומנים כשהגיע זמן הפרעון וראיה ממ"ש בפסחים ל"א א' אי פיקח כו' ואמאי יאמרו אנו רוצים דוקא מטלטלין אלא שטוען אין לו. ודבריו צ"ע דחכמים ילמדו לטעון שקר להפסיד יתומים ועוד מאי פריך בכתובות ק"י א' ועוד ליגבינהו כו' נימא דמתני' מיירי בידוע שי"ל מטלטלין וכי א"א לאוקמי מתני' אלא באינו אמיד וטוען שקר וקושיא הנ"ל כבר תי' תוס' שם צ"ב א' ד"ה אי כו' ועוד הביא המרדכי בפ' הכותב שם והג"מ סי' נ"ג ממש"ש פ"ו א' ההוא תולה כו' ולא השביעוהו וז"ש בסי' ק"א ס"א ואם אינו כו' ואפי' כו' וכ"פ שם בס"י ואינו מוכרח ועתוס' שם ד"ה ההוא כו' ובלא"ה אינו מוכרח שנמצא קודם השבועה שקרן לכן לא האמינוהו וכמש"ש ושם ובש"ע שם והיכא דאמר אין לי כו' ואף לדברי המרדכי והג"מ כ' הש"ך שם דהיינו לדידהו דס"ל מדינא דגמ' צריך לישבע אבל לתקנת הגאונים אין ראיה ע"ש ודברי ש"ע סותרים זא"ז (ע"כ):
(י) דאשה שוה. ב"ק ט"ו א' ושאר מקומות:
(יא) (ליקוט) שטר כו'. עבה"ג ס"ק ז' וכ"כ בסמ"ע ודבריהם נכונים דודאי כל תנאי שבממון קיים ודלא כש"ך וראייתם ממ"ש בסי' ק"ג ס"ז תמוה דשם משום לעבור על ד"ת הוא ואף שם משום דנוכל לפרש כוונתם אם לא ימצא דיין וע"ל בסי' זה ס"ו ובסמ"ע שם ובסי' כ"ו ס"ק י"א אבל כו' דלא תליא כ"כ בפירוש בלא הרשאה או לא וכ"נ דעת הש"ע שכ' בהדיא בלא הרשאה וכמ"ש בש"ך דאף שכ' בסתם כל המוציאו כל תנאי שבממון קיים אלא שבתשובה שם לפי שרגילין לכתוב לחיזוק בעלמא וגם נאמנות רגילין לכתוב בלא צווי הלוה ועסי' ע"א סי"ד לכן כ' שנהגו שם שאין גובין בלא הרשאה אם לא שכ' מפורש אף בלא הרשאה והטעם דזה לא נהגו לכתוב מעצמם אבל ודאי לא תליא בזה כלום וז"ש בש"ע אם אין כו' והטעם דמנהג העיר הוא ע"כ משום דכותבין בלא צווי הלוה אבל בצוויו תנאי קיים אף נגד המנהג וכמ"ש תוס' בב"מ פ"ג א' ד"ה השוכר וכ"ה בגמ' שם ב' וכמש"ל ר"ס של"א ואף שבסי' ע"א כ' אם העדים כו' כאן א"צ לזה כיון שהמנהג כן (ע"כ):
(יב) תנאו קיים. ב"מ צד א' ושם קד א' שכ"כ לו אם כו':
(יג) ואפי'. ע"ל סי' נ"א ס"ו בהג"ה וכן כו' ועוד דיש לדונו בענין שלא יעבור על ד"ת כמש"ל ס"ו:
(יד) ודוקא שהמוציא. גטין יג ב':
(טו) כ"ד שנהגו. כ"כ תוס' בב"ב מ"ב ד"ה איכא:
(טז) והאי מאן. כ"כ הרמב"ן שם בשם י"א אע"ג דלא כ' בה כיון דכתב ביה כו':
(יז) (ליקוט) קאי לכל כללא כו'. ר"ל שזולתן לא נגמר ענין השטר כמו כתב' בשוקא וכיוצא וזה שסיים אבל תנאים כו'. סמ"ע דלא כש"ך (ע"כ):
(יח) אבל תנאים. מדאמרי' שם מ"ד ב' אי אקני ליה מטלטלי כו' והוא דכתב כו' אלמא אע"ג דכ' דלא כאסמכתא כו' מ"מ צריך למיכתב מטלטלי אג"ק:
(יט) שטר שכתוב בו. ב"מ ק"ד ב' ההוא גברא כו' ושם מ"ח ב' אם אני אחזור בי אכפול כו':
(כ) (ליקוט) על הכפל. דוקא כה"ג דגזים אבל סתם הוצאו' לא הוי אסמכתא כמ"ש בפ"ט דב"מ ק"ד ב' ועסמ"ע (ע"כ):
(כא) ואע"ג דכ' ביה. דלא מהני רק במטלטלי אג"ק דאינו אסמכתא גמורה דאל"כ ל"ל למיקנא אג"ק לקני ליה בסתמא ולכתוב דלא כו'. תהר"א:
(כב) וכ"ד. שם ק"ד א' וע"ש בתוס' היה כו':
(ליקוט) וכ"ד שנהגו כו'. דוקא שידע הלוה מהמנהג וכמ"ש הרמב"ם פט"ז מה' אישות על תקנת הגאונים בגביית מטלטלין ועש"ך כאן ובס"ס מ"ב ובסי' ע"א סי"ד ובזה א"צ למה שדחק שם בב"י ובש"ע אם העדים כו' כיון שאינו כו' ע"ש (ע"כ):
(כג) שטר. שם צ"ד א' כל המתנה כו' ואע"ג דאמרי' שם לר"י בדבר שבממון כו' היינו להתחייב מה שהיה פטור אבל תנאי לעבור על ד"ת לא וכמו ע"מ שאין בו אונאה וע' בתוס' דמכות ג' ב' ד"ה ע"מ פי' רשב"ם ובב"מ נ"א ב' ד"ה ע"מ ורבינו שמואל כו':
(ליקוט) שטר כו'. עסמ"ע שכ' היכא דהמנהג כן אזלינן בתריה או אם כ' בפירוש כן. ונראין דבריו דוקא שלא לעבור על ד"ת אבל לעבור על ד"ת לא מהני תנאי כמ"ש כל המתנה עמ"ש בתורה כו' ודוקא להתחייב עצמו במה שפטרה תורה כמש"ו אבל אם לא מצא כו' וכ"ש מנהג דלא מהני כה"ג דדוקא לחייב מה שפטרה תורה או לפטור מה שחייבה תורה אמרינן מנהג מבטל הלכה אבל לעבור מה שאסרה תורה וכמ"ש בסי' רפ"א ס"ד בהג"ה ועמש"ש וכבר השיגו הט"ז בסי' כו ס"ב ע"ש בהשמטות (ע"כ):
(כד) אבל אם לא. שאז היה נפטר ממנו זהו להתחייב ממה שהיה פטור כמו ע"מ שאין לך עלי אונאה וע"מ כו' וכמו מתנה ש"ח כנ"ל צ"ד א':
(כה) שמעון. מדאמרי' בגטין נ"ב אין מוציאין לאכילת כו' מ"ט כו' הלא"ה גבי מזמן ראשון וכן בכתובות ק"ב ב' מתו בנותיהן כו' אע"ג דהמזונות נתחייב בכל יום ויום כמ"ש בתשו' הרשב"א ולא נתחייב אלא לאחר מיתה:
(כו) ראובן. במגו דפרעתי וע"ל סי' מ"א סעי' ד':
(כז) הרוצה. וכן. כדין מרומה וע"ל סי' ט"ו ס"ג:
(כח) (ליקוט) וכן כל שטר ישן כו' אבל אין לפוסלו כמ"ש בפ"ב דכתובות כותב אדם כו' ולא היא כו' אף יותר מס' שנה (ע"כ):
(כט) כדי להוציא. עתוס' פ"ק דשבת י"א ד"ה דין אמת כו':
(ל) שטר. מהא דכתובות ת"ר כותב וכפי' הרי"ף לזכרון דברים לכך אין חשוב שטר כנ"ל:
(לא) (ליקוט) לגבות כו'. וש"ך פ' דאף מב"ח אינו גובה ע"ש (ע"כ):
(לב) (ליקוט) ולא הודה כו'. ר"ל אלא מה שהודה כו' (ע"כ):
(לג) שטר. כנ"ל סי' נ':
(לד) והוא. כנ"ל ס"ד:
(לה) דגופו של. כמ"ש בפ"ב דכתובות זמנין כו' אפשיטי דספרא וכמ"ש בפ"ד דב"ב ע"א שטרך בידי מאי בעי:
(ליקוט) דגופו כו'. ב"מ י"ג וניהדריה ללוה כו' (ע"כ):
(לו) מי שטען. וה"ה בשאר. ב"ב קל"ח ב' וש"מ שאמר כו' כיון דלא צריך כו' ולא אמרי' האי גברא לא דקדק כ"כ:
(ליקוט) מי שטען כו'. עסי' מ"ה ס"ג וס"ס ס"ח בהג"ה (ע"כ):
(לז) (ליקוט) וה"ה כו'. חידש כאן דאף שלא כ' בעצמו והוא ע"ה ולא הבין אפ"ה מדקדקין מטעם הנ"ל (ע"כ):
(לח) מי שיש. דגוף הנייר שלו הוא דהוא נותן השכר דהנאה שלו כמ"ש שם קסז וקסח ע"ש וע"ל סי' נ"ו ובמקום שאין כו':
(לט) יש מי. קדושין ס"ב תנא לא נתכוונה כו':
(ליקוט) יש כו'. וכמ"ש בנדרים כ"ו ב' ס"ג ב' ובב"ק פ"א ועסי' מ"ג סכ"ח דדין לשון השטרות כדין לשון הנדרים ועמש"ש (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |