נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/סא
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט סא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בכלל. וה"ה הלואה בח"י סמ"ע. והיינו דא"י לומר להשטות נתכוונתי) (אבל בשטר בעדים אפי' אם מודה שהודה לפניהם ואמר כתבו יכול לומר להשטות נתכוונתי וע"ב:
(ב) טופס. פי' שכתבו למזכרת ביום פ' קנו על כך וכך הענין ופרטי דברים ולעת הצורך כותבים בשטר גמור ומוסרים ליד הבע"ד. ואם יש בו קנין כותבים מזמן א' ואם לאו כותבים מזמן שני:
(ג) ליכתב. אלא שהעדי' כתבו מעצמם שלא מדעת הלוה:
(ד) כתבם אבל שטר הניתן לכתוב התירו חכמים ועסי' כ"ח:
(ה) יש חולקין. והש"ך כתב דל"פ דהרא"ש בעל דיעה זו מיירי שנתחייב בפני עדים שיכתוב לו שטר בכל יפויין וציוה שיכתוב שטר על חיוב זה שהתחייב עצמו לעשות שטר ומסרו לידו שטר זה ולכן יש לזה ג"כ דין שטר:
(ו) מטלטלין. דעת הסמ"ע דלא תיקנו הגאונים שבוע' אין לי רק כשטוען אין לי כלל אבל כשרוצה לפרוע בקרקע שטוען אין לי מטלטלין לא תיקנו שבוע'. והש"ך פוסק דאף ע"ז תיקנו שבוע' וע"ל סי' ק"א:
(ז) מנהג. דעת הסמ"ע דאם כתוב בפי' בלא הרשאה גובין בכל המקומות והש"ך כתב דאם המנהג דאף שכתוב בפי' בלא הרשא' שיהיו צריכין (שאין כופין אף כשכתוב בו בפי' בלי) הרשאה צריך הרשאה וכך כתב הט"ז:
(ח) ילוד. ואם כן ה"ה בממרנ"י א"י להוציא מי שלא הי' ילוד בשעת כתיבה. אבל אם הי' קטן או כותי יכול להוציא) (אפי' אם חזר בו הלוה קודם שהגיע ליד הקטן וע"ב. ועמ"ש) (שיש איסור למכור שט"ח על ישראל לכותי:
(ט) כאסמכתא. כדי שיהי' יד בעהש"ט על העליונה. ודלא כטופסי דשטרי ר"ל דנכתב לגבות בו מיד ולא שטופס השטר כך הוא. סמ"ע:
(י) כללי. פי' הסמ"ע לדכרים המסתברים שיהיה דעתו עליהן שזולתן לא נגמר ענין השטר והש"ך פי' לענין הנגמר קודם בהשטר ולא לדבר חדש ולדינא שניהם אמת או"ת:
(יא) דמפרשי. והיינו כשאינו ידוע שהלו' ידע מהמנהג אבל כשידע מהמנהג אז אפי' לא נכתב כנכתב ש"ך וע"ב) (דאפי' ידע מהמנהג מכל מקום כיון שהמנהג לכתוב נאמנות ובשטר לא כתוב נאמנות אמרי' דודאי נתפרש שלא יהי' נאמנות:
(יב) הכפל. דוקא כה"ג הוי אסמכתא אבל סתם הוצאות כל תנאי שבממון קיים אבל מניעת הריוח לא הוי היזק ואם התחייב בזה הוי אסמכתא:
(יג) ר"ז. שם מבואר דאם רואים שהוא אסמכתא אפי' כתוב דלא כאסמכתא לא מהני:
(יד) רשאי. דוקא כשאין מנהג פשוט לירד בלא רשות ב"ד ובלא שומא אבל כשיש מנהג פשוט כן בעיר אזלי' בתרי' סמ"ע:
(טו) ממון. היינו שנתן לו שטר מה שיודע אחר כך ע"פ חשבון בכתב ידו יגבה מזמן השטר ונתן לו על אלף זהובים לפי שיודע שיותר ודאי אינו חייב לו סמ"ע:
(טז) לוי. ר"ל לוי ביקש משמעון שיאמר לעדים שיכתבו שטר עליו שחייב לראובן ק' זהו' והשטר ימסרו ללוי מאיזה טעם שיהי' לו וכדי שיהי' שמעון בטוח מהיזק נתן לו לוי ביתו משכון שאם יגיענו היזק יקחנו מהמשכון סמ"ע:
(יז) אביו. פי' ששט"ח זה הי' על אביו ולא הוציאו בחייו:
(יח) נפסל. והמנהג שלא לגבות בשטר ישן) (ולפ"ז אם טוען פרעתי קודם שנעש' ישן נשבע היסת ונפטר וכן יורשים שמת אביהן קודם שנעשה ישן פטורין. ושטר ישן הוא בלא רווחים שלשה שנים ועל רווחים ששה שנים:
(יט) ממשעבדי. וה"ה דיכול לטעון פרעתי ונראה דאפי' העדאת עדים לא הוי דה"ל מפ"כ ש"ך:
(כ) ולא הודה. צ"ל דתיבת ביאור מגרע לשון מה שכתוב בשטר שהודה ובטור לא כ' בלשון ולא הודה רק אלא הודה בפניהם סמ"ע:
(כא) לנדותו. היינו שמדחה אותו מיום ליום מנדין אותו שיתן מיד אבל אם אין רוצה ליתן כלל מחויב להחזיר שטרו כדי שלא יתבענו עוד ש"ך:
(כב) שלו הוא. שהלוה נתן שכר הסופר ואם המלו' נתן שכר הסופר אם יכול לעכבו עד שיחזיר לו הפשיטי דספרא ע"ל סי' נ"ד:
(כג) אין שומעין. ואפי' ידוע שאינו מבין מתחייב בכך כיון שקיבל על עצמו ושתק ש"ך:
(כד) אותו. שמקבל מתנה כל הנאה שלו נותן הוא שכר הסופר. משא"כ שטר הלואה סמ"ע:
(כה) הכוונה וכן הדין בנדרים סמ"ע וע' יו"ד סי' רי"ח:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |