שו"ת מבי"ט/ב/קצה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן קנה בית א' משמעון ואחר כך עשה שטר הטבה שכל זמן שיחזיר לו שמעון המעות להחזיר לו למוכר הבית ואחר זמן נפטר שמעון ובאים אפוטרופוס היתומי' והאלמנ' וב"ח להוציא הבית מראובן מכח ההטבה שעשה לשמעון וטוען ראובן לא עשיתי הטבה כי אם לו לבדו אם היה חי אבל לא ליתומים ולאלמנ' וב"ח שיזכו עם יתרון ביתי שקניתי בכל חיזוקי סופר וכל תוקף וראיה כי לא הוזכר כשנעשה ההטבה אלא הוא לבדו אם יחזיר שמעון המעות וכו' ואפי' היא שהיתה במכיר' תחלה לא הוזכרה כלל ולכן אני מוחזק בקנייתי והמע"ה ולא הונח שהדין עם הבאים מכח ההטבה אם היה לראובן חוב אצל שמעון ואין לו מאין לגבות את חובו אם יהיה הוא קודם לבעלי חובותיו ועתה ילמדנו מורינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל:
תשובה ענין אלו ההטבות הנהוגות בעיר הזאת כדי שיהיה הענין בהיתר צריך שימכור מבלי שום תנאי אלא שמאמין באיש הקונה שאח"כ יכתוב לו מדעתו שיחזור למכור לו הבית שאם היה מחזיק בבית ולא היה רוצה לחזור לו לא היינו יכולים בדין להכריחו וכיון שמדעתו אומר לו אני אחזור למכור לו הוא מותר ובענין קיום זה שלא יהיה קנין דברים כותבים אני מתחייב ונוטל קנין מעכשיו שהיא מכורה לך כשתביא המעו' שנתתי לך:
ובענין אם מת המוכר אם יוכל הקונ' לומר לו נתחייבתי למוכר ולא ליורשיו נר' שאינו יכול לומר אלא גם יורשיו יכולים לחזור לו המעות כיון שאמר שהיא מכורה מעכשיו לכשיביא ואפי' שאמ' שהיא מכור' לך שנראה לך ולא ליורשיך גם בחוב א' שכות' לו אני מודה לך שאני חייב לך וחייב גם ליורשיו אם מת הוא שכתוב בצ"ה בשם הרשב"א ז"ל על מתני' הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי ה"ה הי' שלו ואם מת א' מהם בתוך הזמן ולא הבי' הרי היא של לוקח או של יורשיו שהרי קי"ל לי ולא ליורשי משמע והוא הדין אם אתה מביא לי אתה ולא יורשיך משמע עד כאן לשונו ונראה לי דמתניתין דהלוהו היינו שלוה בסתם ממנו על תנאי אם לא יביא שתהיה שלו וכיון שאמר אם אי אתה מביא משמע אתה ולא יורשך כי לא ויתר אלא לו אבל באלו ההטבות אעפ"י שאינו יכול להתנות עמו מתחלת המכירה שיחזור וימכור לו הרי הוא ידוע ודיבור ביניהם מעיקרא כי אינו קונה שמעון אלא על שמאמין לו המוכר שיחזור למוכרה לו כי כן מתנים מתחלת המכר שהוא מאמין בו שיחזור וימכרנה ואעפ"י שיאמר שימכרנה לו אין הכוונה לשלול ולא ליורשיו כי כבר גלו מעיקר' שאין רצונו למוכרה אלא מפני שצריך למעות נוטלם מזה דרך מכירה לזמן ומאמין בו שיחזור וימכור וכיון שמתחל' הוא ידוע שמאמין בזה ולא גמר למכור אלא לזה שהיה בטוח בו שיחזור למכור הכוונה היא או לו או ליורשיו ובהלוהו על שדהו שלא היה שום דיבור ביניהם מעיקרא שהוא מאמינו אלא שזה המלוה לא רצה להלוות לו אלא על תנאי זה שאם לא יביא לזמן כך שיהי' שלו הרי הוא שלו אם. לא הביא הוא עצמו ולא יורשיו כי זה לא גמר להלוות לו אלא על תנאי זה שהוא התנה וכוונתו כשאמר אם לא תביא הוא ולא יורשיו מה שאין כן באלו המכירו' שהמוכר הוא המתנה וכוונתו לו או ליורשיו אלא שמאמין בו אם לא ירצה ולפ"ז אפי' הבעל חוב יכול לחזור לו המעות שנתן וליקח הבית שנתן על חובו על מה ששוה הבי' יותר ממה שנתן הוא למי שקנה ולענין אם זה המוכר לוה אחר כך מאחר ואחר כך לוה גם מאותו שקנה ממנו הבית אם יוכל בעל חוב ראשון לחזור לו המעות ללוקח כדי ליקח מותר שיווי הבית בשביל חובו או אם יאמר הקונה הוא חייב לי ג"כ מה שהלויתי לו אחר כך וכיון שהבית בחזקתי אני אגבה חובי ממנה ממותר שיווי הבית ונראה לי שאחר שכתב לו הטבה שכל זמן שיביא לו מעותיו שיחזור למכור לו כמו שמכרה לו לא נשאר לו שום זכות בבית ואם אחר קודם לו בהלואה למי שמכר לו יגבה קודם ממה ששוה הבית יותר על מה שנתן הוא על הבית אבל אם קודם שכתב לו הטבה שהיה ברשותו כל הבית הלוה לו נראה כי על מה שהיתה הבית ברשותו הלוה והוא היה קודם למי שהלוה למוכר קודם לו אחר כיון שהיה המכירה בידו וגם כי אח"כ כתב לו הטבה שיחזור למכור כשיחזור לו מעות שנתן והוא לא הזכיר דמי ההלואה היה לו לקיים אמונתו שהאמינו שיכתוב לו הטבה ולא איבד זכותו שהיה לו קודם כתיבת ההטבה וההטבה שהיה יכול שלא לכתוב ההטבה ולהחזיק במותר הבית על ההלואה שהלוה לו אפי' שהיה לו על המוכר הלואה קודמת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |