שו"ת מבי"ט/ב/קצה

שו"ת מבי"ט ב קצה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קצה

שאלה נשאלתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכו' שכני' השכירות אין בו משום דין בן המצר שהרב המגיד הבין הבנה א' בזה והטור בח"מ סימן קע"ה הבין בו הבנה אחרת וטע' חכם א' בפי' הכותב וקודם אכתוב כמה חלוקות שיש בענין ואח"כ אבא אל הבנת המפרשים ז"ל:

(א) חלוקה מי ששוכר בית א' אם משכירים בית א' בצדו אם יוכל לעכב ולשוכרה הוא בתורת שכירות: (ב) אם ממשכנים אותה למשכנה הוא קודם: (ג) אם מוכרים אותה אם יוכל הוא לקנותה קודם: (ד) אם כבר שכרוה אם יוכל להוציאו: (ה) אם כבר משכנוה (ו) אם כבר מכרוה: (ז) אם בן המצר רוצה לשוכר': (ח) אם רוצה למשכנה: (ט) אם רוצה לקנותה: (י) אם כבר שכרה: (יא) אם כבר משכנה: (יב) אם כבר קנאה: (יג) אם מוכרים בית ששכורה לו אם יוכל לקנותה הוא קודם: (יד) אם ממשכנים אותה: (טו) אם קנאה כבר: (טז) אם משכנה כבר: (יז) אם בן המצר רוצה לקנותה: (יח) אם רוצה למשכנה: (יט) אם קנאה כבר: (כ) אם משכנה כבר: (כא) מי שמשכן בית א' ומשכירים בית א' בצדו אם יוכל לעכב ולשוכרה קודם: (כב) אם ממשכנים בית שבצדו: (כג) אם מוכרים אותה: (כד) אם שכרה כבר: (כה) אם משכנה כבר: (כו) אם מכרה כבר: (כז) אם בן המצר הוא השוכר אותה: (כח) אם הוא הממשכן: (כט) אם הוא הקונה: (ל) אם כבר שכר בן המצר הבית שבצד הממשכן: (לא) אם כבר משכן אותה: (לב) אם כבר קנאה: (לג) אם אחד רוצה לקנות בית הממושכן לאחר אם הממשכן קודם: (לד) אם קנאה כבר: (לה) אם בן המצר רוצה לקנותה: (לו) אם בן המצר קנאה כבר: (לז) אם בן המצר יוכל לעכב השוכר בית שבצדו: (לח) אם ממשכנים אותה אם יהיה הוא קודם: (לט) אם כבר שכר: (מ) אם כבר משכן:

הנה ארבעים חלוקות כפי טבע החלוקה: קיצור על אלו החלוקות

(א) שוכר אם יוכל לעכב על מי ששוכר בית לשוכר' הוא: (ב) או למשכנה או לקנותה: (ג) אם בן המצר רוצה לשוכרה או למשכנ' או לקנות': (ד) אם כבר שכרה או משכן או קנאה: (ה) אם מוכרים או ממשכנים בית השכורה לו אם יוכל לקנותה קודם: (ו) אם כבר מכרו או משכנו: (ז) אם בן המצר רוצה לקנותה או למשכנה: (ח) אם משכנה או קנאה כבר: (ט) מי שמשכן בית א' ומשכירים בית א' שבצדו או ממשכנים או מוכרים אותה אם יוכל לעכב: (י) אם כבר שכר או משכן או קנה: (יא) אם בן המצר רוצה לשוכרה או למשכנ' או לקנותה: (יב) אם שכר כבר או משכן או קנה: (יג) אם רוצה לקנות בית הממושכן אם הממשכן קודם: (יד) אם קנאה כבר: (טו) אם בן המצר הוא שרוצה לקנותה: (טז) אם קנאה כבר: (יז) אם בן המצר יוכל לעכב שכירות בית שבצדו או אם ממשכנים אותה אם יהיה קודם: (יח) אם כבר שכר או משכן:

קיצור הקיצור

(א) אם שוכר יוכל לעכב על מי ששוכר או ממשכן או קונה בית בצדו או אפילו שכר או משכן או קנה כבר: (ב) אם בן המצר היה ממשכן או השוכר או הקונה או אפי' שכר או משכן או קנה: (ג) אם מוכרים או ממשכנים בית השכורה לו או אפי' מכרו או משכנו כבר: (ד) אם בן המצר הוא הרוצה לקנות או למשכן או אפי' קנה או משכן כבר: (ה) מי שמשכן בית א' ומשכירים בית א' בצדו או ממשכנים או מוכרים או אפי' שכר או משכן או מכר: (ו) אם הרוצה להשכיר הבית שבצד הממשכן או למשכן או לקנות הוא בן המצר או אפי' כבר שכר או משכן או קנה: (ז) אם א' רוצה לקנות בית הממושכן או אפי' קנאה כבר אם הממשכן קודם: (ח) אם הרוצה לקנות הוא בן המצר: (ט) אם בן המצר יוכל לעכב שכירות בית שבצדו או אם ממשכנים אותה או אפי' שכר או משכן כבר:

ועתה נבוא לביאור כל אלו החלוקות מהן פשוטות לצד א' ומהן לצד אחד ומהן במחלוקת ומהן יתבאר פי' הרמב"ם ז"ל על שכירות אין בו משום דין בן המצר כתב הטור על דברי הרמב"ם כי אביו ז"ל כתב בתשובה שיש בו דינא דבר מצרן דשכירות מכירה ליומיה הוא נר' שהוא מפרש דברי הרמב"ם ז"ל שאם ראובן השכיר בית לאחד לא יוכל המצרן לסלקו ונפשט' חלוקת ט' מקיצור הקיצור הכוללת ד' חלוקות ב' לצד א' והב' לצד אחר שהוא קודם אם שכורה היא כבר או ממושכנת אבל אם בא א' לשכור או למשכן נר' שבן המצר קודם וכן מי ששכר בית אחת ואחריו שכר אחר בית בצדו או משכנו או קנה אין השוכר הראשון יכול לסלקו אבל אם בא לשכור למשכן או לקנות נר' שהוא קודם ונפשטה חלוקה א' מקיצור הקיצור הכוללת ו' חלוקות מן המ' בשלשה לצד אחד שאין יכול לסלקו והג' לצד אחר שהוא קודם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם לפיכך אם טען הלוקח לבן המצר גזלן אתה לשדה זו אריס אתה שוכר אתה וכו' משמע שהשוכר אינו יכול להוציא את הלוקח מן הבית שקנה במצר של בית שכירותו והוא הדין אם משכן או שכר וכ"ש אם בן המצר הוא ששכר או שמשכן או שקנה בית שמצד השוכר שאין השוכר יכול לעכב ואפי' בא לשכור או למשכן או לקנות הוא קודם ונפשטה חלוקה שנית מקיצור הקיצור הכוללת ו' חלוקות ואם מוכרי' או ממשכני' בית השכור לו אם יהיה הוא קודם נר' שהוא קודם אבל אם קנו כבר או משכנו לא יוכל לסלק ונפשט' לב' צדדין חלוק' שלישי הכולל ד' חלוקות ואם בן המצר הוא הרוצה אותה או למשכנה אין השוכר מעכבו וכ"ש אם כבר קנאה או משכנה ונפשטה לב' צדדין חלוקה ד' הכולל' ד' חלוקות ואם א' משכן בית ומשכירים בית שבצדו או ממשכנים או מוכרים נר' שהוא כדין השכירות שהוא קודם אבל אם כבר שכרו או משכנו או קנו לא יוכל לסלק ונפשטה לב' צדדין חלוקה אחת הכוללת ו' חלוקות ואם בן המצר הוא שבא לשכור בית שבצד הממשכן או למשכנ' או לקנותה הוא קודם כי הוא בעל הבית והממשכן אינו בעל הבית וכ"ש אם כבר שכר או משכן או קנה ונפשטה לצד אחר חלוקה ששית הכוללת ו' חלוקות ואם א' רוצה לקנות בית הממושכן ואפי' קנה כבר נר' שהוא קודם ונפשטה לצד אחד חלוקה ז' הכולל שתי חלוקות ואם בן המצר הוא הרוצה לקנות או למשכן הבית הממושכן הממשכן קודם ששכונה גביה ואפי' קדם וקנה כבר המצרן כתב הרא"ש שהממשכן מסלקו ונפשטה לצד א' חלוקה א' הכוללת ב' חלוקות:

ונחזור לפי' דברי הרמב"ם ז"ל שכתב השכירות אין בה משום דין בן המצר ונלמד ממה שלפניו וממה שאחריו שכתב למעלה המוכר לבעלים הראשונים או הלוקח מן הגוי אין בו משום דין בן המצר שר"ל שאין בן המצר יכול לסלק את הבעלים הראשונים שקונים או את הקונה מן הגוי ולמטה ג"כ כתב הממשכן מקום ואחר כך מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דין בן המצר הרי כאן בפי' שאין בו דין בן המצר ר"ל שאין בן המצר יכול לסלק את מי שקנה ואם כן מה שכתב בין שתי חלוקות אלו השכירות אין בו משום דין בן המצר ר"ל ג"כ שאין בן המצר יכול לסלקו למה שהבין בעל הטור ר"ל אין בן המצר יכול לסלקו מן השכירות לומר איני רוצה לשוכרו ולמה שהבין הרב המגיד ר"ל אם השכיר בית א' לראובן ואחר כך מכרה לו אין בן המצר יכול לסלקו הצד השוה ביניהן שאין בו דין המצר ר"ל שאין בן המצר יכול לסלקו ממה ששכר או קנה ולא כמו שכתב החכם הרש"ו על הטור שהבין כי מי שיש לו בית בשכירות כשמוכרין או משכירים בית אחד בצדו אינו יכול לעכב מטעם מצרנות ע"כ והוא מפרש אין בו משום דין בן המצר שאינו יכול א' לסלק את מי שקונה הבית או שוכרה שבצדו הפך הפירוש הפשוט למעלה ולמטה שאין בו משום דין בן המצר ר"ל שאין בן המצר יכול לסלק את הקונה או את הממשכן וגם בפירוש זה שכתב על הטור הוא מגרע כח השוכר שאינו יכול לעכב על מי ששוכר או קונה בית בצדו מטעם מצרנות וכוונת הרב הוא להוסיף ולתת כח לשוכר שאינם יכולים לסלקו כמו שכתבתי ואני סובר שלשון הרב ז"ל השכירו' אין בה משום דין בן המצר הוא כולל שתי ההבנות שכתבתי אני שאין בו דין משום בן המצר לסלקו מן השכירות או מן הקנין שקנה אחר כך אותה בית ששכר כמו דין הממשכן ואח"כ מכרו לזה שהוא בידו שאין בו דין בן המצר שאין בן המצר יכול לסלקו וא"כ טעה הרש"ו בהבנו' הטו' והמגיד שהוא מגרע בהבנות הטור כח השוכר ובהבנת המגיד אין הדין כך שאין השוכר יכול לעכב את בן המצר הקונה כמו שכתבתי למעלה:

2

שאלה ראובן קנה בית א' משמעון ואחר כך עשה שטר הטבה שכל זמן שיחזיר לו שמעון המעות להחזיר לו למוכר הבית ואחר זמן נפטר שמעון ובאים אפוטרופוס היתומי' והאלמנ' וב"ח להוציא הבית מראובן מכח ההטבה שעשה לשמעון וטוען ראובן לא עשיתי הטבה כי אם לו לבדו אם היה חי אבל לא ליתומים ולאלמנ' וב"ח שיזכו עם יתרון ביתי שקניתי בכל חיזוקי סופר וכל תוקף וראיה כי לא הוזכר כשנעשה ההטבה אלא הוא לבדו אם יחזיר שמעון המעות וכו' ואפי' היא שהיתה במכיר' תחלה לא הוזכרה כלל ולכן אני מוחזק בקנייתי והמע"ה ולא הונח שהדין עם הבאים מכח ההטבה אם היה לראובן חוב אצל שמעון ואין לו מאין לגבות את חובו אם יהיה הוא קודם לבעלי חובותיו ועתה ילמדנו מורינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל:

תשובה ענין אלו ההטבות הנהוגות בעיר הזאת כדי שיהיה הענין בהיתר צריך שימכור מבלי שום תנאי אלא שמאמין באיש הקונה שאח"כ יכתוב לו מדעתו שיחזור למכור לו הבית שאם היה מחזיק בבית ולא היה רוצה לחזור לו לא היינו יכולים בדין להכריחו וכיון שמדעתו אומר לו אני אחזור למכור לו הוא מותר ובענין קיום זה שלא יהיה קנין דברים כותבים אני מתחייב ונוטל קנין מעכשיו שהיא מכורה לך כשתביא המעו' שנתתי לך:

ובענין אם מת המוכר אם יוכל הקונ' לומר לו נתחייבתי למוכר ולא ליורשיו נר' שאינו יכול לומר אלא גם יורשיו יכולים לחזור לו המעות כיון שאמר שהיא מכורה מעכשיו לכשיביא ואפי' שאמ' שהיא מכור' לך שנראה לך ולא ליורשיך גם בחוב א' שכות' לו אני מודה לך שאני חייב לך וחייב גם ליורשיו אם מת הוא שכתוב בצ"ה בשם הרשב"א ז"ל על מתני' הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי ה"ה הי' שלו ואם מת א' מהם בתוך הזמן ולא הבי' הרי היא של לוקח או של יורשיו שהרי קי"ל לי ולא ליורשי משמע והוא הדין אם אתה מביא לי אתה ולא יורשיך משמע עד כאן לשונו ונראה לי דמתניתין דהלוהו היינו שלוה בסתם ממנו על תנאי אם לא יביא שתהיה שלו וכיון שאמר אם אי אתה מביא משמע אתה ולא יורשך כי לא ויתר אלא לו אבל באלו ההטבות אעפ"י שאינו יכול להתנות עמו מתחלת המכירה שיחזור וימכור לו הרי הוא ידוע ודיבור ביניהם מעיקרא כי אינו קונה שמעון אלא על שמאמין לו המוכר שיחזור למוכרה לו כי כן מתנים מתחלת המכר שהוא מאמין בו שיחזור וימכרנה ואעפ"י שיאמר שימכרנה לו אין הכוונה לשלול ולא ליורשיו כי כבר גלו מעיקר' שאין רצונו למוכרה אלא מפני שצריך למעות נוטלם מזה דרך מכירה לזמן ומאמין בו שיחזור וימכור וכיון שמתחל' הוא ידוע שמאמין בזה ולא גמר למכור אלא לזה שהיה בטוח בו שיחזור למכור הכוונה היא או לו או ליורשיו ובהלוהו על שדהו שלא היה שום דיבור ביניהם מעיקרא שהוא מאמינו אלא שזה המלוה לא רצה להלוות לו אלא על תנאי זה שאם לא יביא לזמן כך שיהי' שלו הרי הוא שלו אם. לא הביא הוא עצמו ולא יורשיו כי זה לא גמר להלוות לו אלא על תנאי זה שהוא התנה וכוונתו כשאמר אם לא תביא הוא ולא יורשיו מה שאין כן באלו המכירו' שהמוכר הוא המתנה וכוונתו לו או ליורשיו אלא שמאמין בו אם לא ירצה ולפ"ז אפי' הבעל חוב יכול לחזור לו המעות שנתן וליקח הבית שנתן על חובו על מה ששוה הבי' יותר ממה שנתן הוא למי שקנה ולענין אם זה המוכר לוה אחר כך מאחר ואחר כך לוה גם מאותו שקנה ממנו הבית אם יוכל בעל חוב ראשון לחזור לו המעות ללוקח כדי ליקח מותר שיווי הבית בשביל חובו או אם יאמר הקונה הוא חייב לי ג"כ מה שהלויתי לו אחר כך וכיון שהבית בחזקתי אני אגבה חובי ממנה ממותר שיווי הבית ונראה לי שאחר שכתב לו הטבה שכל זמן שיביא לו מעותיו שיחזור למכור לו כמו שמכרה לו לא נשאר לו שום זכות בבית ואם אחר קודם לו בהלואה למי שמכר לו יגבה קודם ממה ששוה הבית יותר על מה שנתן הוא על הבית אבל אם קודם שכתב לו הטבה שהיה ברשותו כל הבית הלוה לו נראה כי על מה שהיתה הבית ברשותו הלוה והוא היה קודם למי שהלוה למוכר קודם לו אחר כיון שהיה המכירה בידו וגם כי אח"כ כתב לו הטבה שיחזור למכור כשיחזור לו מעות שנתן והוא לא הזכיר דמי ההלואה היה לו לקיים אמונתו שהאמינו שיכתוב לו הטבה ולא איבד זכותו שהיה לו קודם כתיבת ההטבה וההטבה שהיה יכול שלא לכתוב ההטבה ולהחזיק במותר הבית על ההלואה שהלוה לו אפי' שהיה לו על המוכר הלואה קודמת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >