הכתב והמכתב (ריינס)/ב/א/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הכתב והמכתב (ריינס) ב א ג

הדלת השלישי

ובו חמישה שבילים

בטעם מציאות תורה שבעל פה

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה מדף הדפוס המקורי
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

א

אם החקירה של טעם המציאות היא נגבלת תמיד אחרי בירור החקירה של עצם המציאות דאחרי שנודע מן המציאות יש לחקור על טעם והנעת המציאות, אולם דפה היא חקירה הכרחית ומתחברת מאד אחרי בירור המציאות דבמידה שנתברר יותר הכרחיות של תורה בעל פה, מידה זו נתעצמה לעומת זה הפליאה מדוע לא כתבה התורה המצווה כתיקונה, דאחרי דנתברר דכל מצווה ומצווה אינה בשלמותה בלי תורה שבעל פה, הלא תתעורר על זה שאלה גדולה: תורת ה' התמימה, איך תהיה בתכונה כזו אשר לא תושלם רק ע"י עזרת תורה שבעל פה, הלא מטרת נתינת התורה היא שתורה הדרך והמעשה ואיך לא תהיה בעצמה בשלימותה שתפיק מטרתה? ולבד זה הלא ראוי לחפש טעם מספיק על זה לאיזה מטרה נדרש כלל תורה שבע"פ ואחרי כי בבירור החקירה תלוי יסוד האמונה ושורש הדת, גלל כן הנ"ל בפה מעט דברים להראות כי נהפוך הדבר כי רק עניין של תורה שבעל פה מפאר ומרומם את קרן של תורה שבכתב, וזהו עצם שלמותה, וגם רק על ידה תוציא המטרה בנוגע לשלימות בני אדם, עע כי עניין של תורה שבע"פ הוא מצד שני דברים:

(א) מצד שלמות התורה.

(ב) מצד שלימות האומה.

ויתראה כי השאלה הנ"ל כליל תמס תהלוך.

ב

דע, כי השאלה העצומה הנ"ל על כלל תורה שבע"פ אשר קרנים מידה להרוס יסודי תורה שבע"פ היא שאלה ישנה כי הלא רבא אשר היה אחד המיוחד מן שומרי משמרת התורה זקן בית הקבלה והמסורה מארי דכולא תלמודא נתעורר כבר בקושיא זו, כי אחרי אשר דיבר ברוח קדשו במעלת ויקרת ערך של תורה שבע"פ עד שאמר והזהיר על שמירתה עוד יותר מעל שמירת ד"ת (עיין עירובין כא:) ובאר הטעם: "שד"ת יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", נתעורר אח"כ לרפא מחלת קושיא זו אשר עוד בידה להחליש קדושת תורה שבע"פ, ואמר: "שלא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה' לא נכתבו? 'עשות ספרים הרבה אין קץ'", והנה באין ספק אשר במילים המעטים האלה שיבר וגידע בריח זרוע קושיא זו ונפצה לרסיסים עד כי לא תיראה עוד ממנה שום שורש וסעיף. אמנם אנחנו אשר הנוו עומדים בפסק זו כי השאלה הזאת, אחרי בלותה, אחרי שאבד עליה כלח, אחרי אשר על ברכי תירוץ זו נתיישנה ונרדמה זה עידן ועידנים, אחרי כל זה הייתה לה עדנה, הקיצוה המזעזעים את חומת בית התלמוד עד כי לקול המות שאלתה נזדעזע כל בית הקבלה ונרעשו כל שערי תורה שבע"פ ראיתי כי יש להטעים שוב ביותר ביאור לסכור פי דוברי שקר להראות להם כי מקוצר דעתם וחולשת בינתם, לא עמדו על תוכן כוונת של האלהי הזה. לו תחת העח שכלו לירות חיצי רעל שלהם על המאמרים האלה היו בוחרים יותר ליתן את נפשם להעמיק בכוונתו, לו חקרו בעת הזאת להבין אמיתת כוונתו, הלא הא באו בסודו, הלא הא נפקחו עיניהם לראות אור בהיר בדבריו היקרים והנעימים.

ג

דע, כי התורה הזאת ביחוסה לבני אדם הולכת ומתפשטת הן על כלל האומה, הן על הפרט. תלמד לאדם דעת איך להתנהג בעל ענייניו ועסקיו, הן בנוגע בהצטרפותו אל בוראו והן בנוגע אל התחברותו לבני אדם. הן בהתנהגותו בענייני האהבה והאחווה, והן איך לחדש האחווה והריעות, אם ע"י איזה מקרה נתפרץ ריב בינו לזולתו, אם בעניין וענייני ד"י או בענייני המוסר וד"א ומדות. כי לכל זה ימצא תרופה עפ"י דרכי התורה, אז ישרור מחדש השלום והאהבה ביניהן. סוף דבר, כי התורה הקדושה תיישר לאדם דרכו ותסול לו מסילת החיים מיום גוחו מבטן עד שובו לעפרו. ואשר מצד זה בא סדר התורה כפי סדר גידול האדם, תתחיל מלידת האדם וקורותיו ותשלים ממיתתו. כי בתחילת התורה נכתב בריאת האדם וקורותיו, ובסוף התורה ממיתת משה רבנו וקבורתו. והוא להורות על נקודה זו כי תכליתה הוא ללמד לאדם אופן תהלוכתו מיום בואו לעולם עד צאתו ממנה, ואולי כיוון דאת ר' שמלאי [בסוטה דף י"ד ע"א] בדרשתו שאמר: "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילה גמ"ח דכתיב (בראשית ג כא) "ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" , וסופה גמ"ח דכתיב (דברים לד ו) "ויקבור אותו בגיא". הראה בזה עוצם ההתייחסות וההשתוות של התורה אל האדם. וידענו אשר ר' שמלאי העמיק הרחיב חקירתו בפינה זו וחדר בפנימיותם לחקור על השתוותם ויוחסם זה לזה, וכאשר דרש גם במכות (דף כ"ג ע"ב): "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמשה לאוין כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנבגד אבריו של אדם". ע"כ. הראה גם בזה כי לבד אשר מצד השיווי של מספר המצוות למספר האברים ניכר יחוסה והצטרפותה אל האדם, אולם גם סדרה והשתלשלותה תעיד כי היא נערכת נגד סדר האדם והתפתחותו. ראשית התורה הוא מלידת האדם, וסופה ממיתתו, וכל התורה היא ידיעת הנהגת האדם בכל ימי חייו על הארץ. ואחרי שכן, מובן אשר הוא מן הנמנע שיבא הכל בכתב, אחרי כי מיום ליום יוולדו עניינים חדשים ויתחדשו ספיקות רבות ועצומות. כי כשיעור החדשות והנצורות שתתחדש בכלל העולם מהנהגת בני אדם, וכשיעור העניינים המתגלים מיום ליום, כשיעור זה יוולדו לרגלם מבוכות רבות וספיקות חדשות, ומה יעשה אז השופט והמנהיג עת שיבא אליו עניין חדש שלא בא מבואר בתורה, ובאיזה אופן ישלים ביניהם עפ"י דרכי התורה, ואם גם יהא בידו להוכיח עפ"י דרכי ההיקשים המושכלים, מי ישמע לו אחרי שלא בא בכתב, ומי יכריחם להקדיש אמרי פיו, במה שלא נמצא מפורש באר היטב? וגלל כן היתה מחכמת התורה קדושה שיבאו בכתובים רק החומרים הראוים והיסודות העיקרים. והיסודות האלה יספיקו על כל העניינים המחודשים, כי יפתרו ע"י איזה יסוד מהיסודות הכתובים, כשישתמש בהם עפ"י דרכי הלימודים המקובלות מסיני. וגלל כן אין שבע"פ רואים כולם כי קדושה אחת היא להיכתב, והביאור להגלוי והנעלם, כי הכתב כולל בקרבו כ"ז. ומעתה לא יהא עוד שום דבר חדש ועניין נולד שלא יהא לו שורש בתורה, וע"ז בא התורה לכלל

ד

ה

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף