מעשה רקח/תרומות/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א
כל אוכל אדם וכו'. כתב מרן ז"ל שאע"פ שכתוב דגן תירוש ויצהר סובר רבינו דלאו דוקא אלא הוא הדין לכל דדמי להו ופשטא דלישנא דירושלמי בריש מעשרות ודספרי פרשת עשר תעשר מסייעא ליה וכו' ע"כ. נ"ב מהירושלמי יש קצת הוכחה אמנם מהספרי איני יודע מה הוכחה יש שהרי ריבה התם אפילו ירקות דלכו"ע הם דרבנן ומ"ש דלישנא דגמרא דריש פרק כיצד מברכין הכי הוא מעשר אילן דבארץ גופה מדרבנן ע"כ אין משם הכרח דהתם קאי אדברי ר' עקיבא גבי צלף דידוע שהוא פרי גרוע ואין תרומתו אלא מדרבנן וכ"כ מרן גופיה פ"א דמעשר שני הל' ג' עיי"ש והמל"מ ז"ל הקשה מההיא דבכורות דף נ"ד דמוכח התם דמאי דלא כתיב בתורה אין חיובו כי אם מדרבנן וצ"ע עכ"ל. וגם מהא לא איריא דהתם סתמא קאמר ושני מינין בעלמא מנלן וכו' ולדעת רבינו הכוונה לאותם שאינן דומין לדגן תירוש ויצהר והילך ראיה עצומה לדעת רבינו שהזכירו התוס' שם ממתני' דפרה דקתני דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת וכו' והאוכלה במיתה ע"כ מדחייב עליה מיתה מוכרח שתרומת התאנים היא מדאורייתא ומסכים [ו]הולך עם הסוגייאות שהזכיר מרן ז"ל דתאנה חייבת מן התורה. שוב ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פ"א דפרה שגם הוא הביא סיוע לדברי רבינו מאותה משנה ולשיטת הראב"ד והתוס' ורש"י ז"ל צריך לידחק דמיתה לאו דוקא כמ"ש התוס' שם:
ב
הכרשינין וכו'. בפ"א דטומאת אוכלין הל' ט' כתב רבינו הכרשינין אם יחדן למאכל אדם מטמאים טומאת אוכלין וכיון שכן בלא שנת רעבון נמי היה ראוי לחייבן אלא דסירכא דלישנא דירושלמי נקט וכמ"ש מרן ז"ל וניחא טפי דבאותו זמן הוי מאכל כל אדם:
ג
אבל הקצח וכו'. פי' הערוך ז"ל שדומה לכמון אלא שהקצח שחור ע"כ ואף שאינו ראוי לאכילה חייב בתרומות ומעשרות לבית הלל מפני שהטעם שלו יפה ללב עיין להתוס' יו"ט ז"ל פ"ה דעדיות:
ד
תמרות של תלתן וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דהראב"ד מפרש דר' עקיבא חולק על רבן שמעון בן גמליאל ודבר תימה הוא וכו' רבינו בפירוש המשנה כתב והלכה כר"ע לבדו תיבת לבדו מורה שגם לרשב"ג קאי ומעתה אינו פלא על הראב"ד ז"ל אך לא ידעתי איך יתרץ הראב"ד ז"ל מתני' דפ"א דמעשרות דקתני סתמא התלתן משיצמח דמשמע דהתלתן לכו"ע חייב במעשר ומוכרח לחלק בין תמרות לתלתן כדברי רבינו בהל' ח':
ח
התלתן וכו'. להשגת הראב"ד ז"ל כבר כתבתי בהל' ד' עיי"ש:
י
ומנין יודע וכו'. במתניתין פ"ק דמעשרות תנן התלתן משתצמח התבואה והזתים משיכניסו שליש ורבינו פ"ב דמעשרות הל' ה' כתב התלתן משתהיה זרעה ראוי לצמיחה אם נזרע וכיון ששיעור השליש היינו שזורעו ומצמיח אמאי לא תני ליה להתלתן בהדי תבואה וזתים ומדקתני שיעורא לתלתן ושיעורא לזתים ותבואה משמע דלאו כי הדדי נינהו ובתוס' יו"ט ז"ל פ"ק דתרומות ראיתי שהקשה קושיא זו על הרע"ב ז"ל וגם על הירושלמי עצמו שמשם הוציאו רבינו והוסיף עוד דבר"ה דף י"ב לא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש אלא קאמר דקים להו ואם איתא דהבבלי ס"ל כהירושלמי הא איכא מוכיח על השליש וכו' והניחה בצ"ע. אך לענ"ד נראה בעיקר הקושיא ע"פ מ"ש רבינו פ"ק דמעשרות וז"ל תלתן כדי שתצמח וכו' עניינו שיהיה זה התלתן כל כך קשה ומבושל שיהא צומח כשיזרעו אותו ע"כ משמע שהתלתן אין שיעורו בשליש כשאר תבואה לשיצמח אלא בעי טפי וזהו מ"ש שיהיה כל כך קשה ומבושל וכו'. ודבר זה נראה לענ"ד שהוא מוכרח מצד עצמו שהרי בירושלמי אמרו התלתן כדי שתצמיח כיני מתניתא כדי שתזרע ותצמיח ובתר הכי אמרו א"ר זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח ע"כ וזה ודאי קאי אתבואה וזתים דקתני מתני' מוכרח שהתלתן אין שיעורו בשליש אלא דקצת קשה דאי ילפינן מהאי קרא דרבי זעירא אמאי קתני שיעורין אחרים בשאר פירות במתני' כיון דעכ"פ בעינן שליש לכל המתעשרין שהוא כדי שתצמח וי"ל על פי מ"ש בתלתן דדוקא בזתים ותבואה הוא דאמרינן דשליש בישולן מזריע ומצמיח אבל שאר פירות האילן בעי טפי והתוס' שם בר"ה כתבו דכל הנך שיעורין הוא הבאת שליש שלהם והוא מכוון למ"ש שבח לקל יתברך וגם שם הזכירו דברי רבי זעירא הנ"ל משמע שהבינו בפשיטות דזה הירושלמי לא פליג אגמרא דידן כלל אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ועל דרך שכתב מרן פ"ד הל' ט' ד"ה האומר וכו' ודו"ק:
יא
וכן ההפקר וכו'. ופרטי ההפקר כתבם רבינו פ"ב דהל' נדרים הל' י"ד וכו' עיי"ש:
יב
הפקיר קמה וכו'. עיין מה שהשיג הראב"ד ז"ל הילכך כשהפקירם הפקיע אותם מן התרומה ונפטרו ודוקא כשלא עשה מהם גורן אבל עשה מהם גורן חייבים ואפילו בעיר ע"כ מדכתב לשון אפילו משמע דלא מבעיא בשדה אלא אפילו בעיר וקצת קשה דרבינו פסק לעיל הל' ט' גבי לקט וכו' דבשדה חייב ובעיר פטור וידוע דלקט וכו' מתורת הפקר נגעו בה ואם איתא למה לא השיגו לעיל ולזה י"ל דהתם גבי לקט פטרוהו בעיר מפני שהשכנים רואים שהוא מאסף מעט מעט א"כ הוי לקט ודאי והוא פטור משא"כ בשדה וכמ"ש רש"י ז"ל שם משא"כ באלו שמנה רבינו דאין שייך חילוק זה אכן קצת קשה דבריש פ"ב דהל' מעשר משמע דהשוה סתם הפקר ללקט וכו' דבעיר פטור ובשדה חייב ויש ליישב ודו"ק:
יד
אם היה שמן וכו'. ואם היה יין מזלפין בו כמ"ש ז"ל ועיין להמל"מ ז"ל שהאריך בפרטי דין זה:
טז
כל המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר. ולא הזכיר הפרשת פאה וכו' מפני שאין בה מעשה אלא מניעתו. ולא תיקנו ברכה אלא בעשיה עיין להרשב"א ז"ל בתשובה סי' (תר)י"ח ופרטי ברכה זו ביארם רבינו סוף פ"א דהל' מעשר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |