הר המוריה/ביאת מקדש/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הר המוריה ‏ ביאת מקדש ו

א

בין

מום וכו'. עי' תו"כ אמור פרשה ג' יעו"ש היטיב.

מן

המזבח וכו'. עי' מל"מ שהביא מחלוקת רבינו ורמב"ן בזה אם גם המזבח בכלל או לא יעו"ש היטיב ועי' ברמב"ן בכמה מקומות מספרו בזה. ועי' לעיל פ"א הל' ט"ו ט"ז דמבואר שם דדווקא בין האולם ולמזבח אסורים יעו"ש. וע"ע יומא מ"ד ב'. וצריך לחלק לדעת רבינו בין בע"מ לשתויי יין ופרועי ראש. והטעם ק"ל. (ועי' במש"כ לעיל הל' בית הבחירה פ"ז ה"כ ד"ה וקרועי בגדים בשם הרא"ש) מה שהביא המל"מ בשם תוס' דיומא כ"ג ב' והקשה עליהם להיכן דעתם נוטה אי כרבינו או כרמב"ן יעו"ש היטיב. עי' בסוכה מ"ד א' ד"ה א"ל ר"י וכו' משמע קצת דס"ל כרמב"ן יעו"ש היטיב ועי' בתוס' זבחים נ"ח ב' ד"ה הא מני וכו' שהרוחב שחוץ למזבח לא מיקרי בין האולם ולמזבח יעו"ש היטיב.

וחלל

עבודה וכו'. זבחים ט"ו ב' יעו"ש ובכורות מ"ג ב' וקדושין ס"ו ב' ופ"ח דתרומות מ"א. וע"ע יומא מ"ט א' זבחים י"ד א' (ועי' רדב"ז ח"ה סי' ק"א).

ב

בע"מ

עובר וכו'. עי' ס' המצות לאוין סי' ע"א. וה"ה על הכניסה חייב לדעת רבינו כמש"כ בהלכה א' (ועי' זבחים צ"ח ב').

ואין

בע"מ וכו'. סנהדרין פ"ג א' ותוספתא פי"ב דזבחים ופ"א דכריתות ועי' תוס' זבחים ט"ז ב' ד"ה שם טומאה וכו' ועי' תו"כ אמור פ"ג פרשה ג'.

ג

א'

שהיו בו וכו'. עי' תו"כ שם פרשה ג' פ"ב וז"ל אשר יהיה בו מום אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדבור כזיבה וכנגעים היה בו מום לפני הדיבור מנין ת"ל אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בע"מ נולד בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל אשר יהיה בו מום עכ"ל ועיי"ש בקרבן אהרן ומזה משמע דס"ל דנולד בע"מ ממעי אמו עדיף טפי אולם בזבחים ק"ב א' תניא אידך כל זכר לרבות בע"מ (ר"ל לאכול בקדשים) למאי אי לאכילה כבר אמור אי לחלוקה הרי כבר אמור שיכול אין לי אלא תם ונעשה בע"מ בע"מ מעיקרא מנין ת"ל כל זכר יעו"ש ומכאן משמע איפכא דבע"מ שנעשה אח"כ טפי עדיף. ואולי יש לחלק דלענין עבודה עדיף מי שנולד בע"מ ממעי אמו דברייתו כך היא ולענין אכילה טפי עדיף מי שנעשה בע"מ אח"כ והיה לו שעת הכושר וצ"ע (ודע כי מרן הראה מקום ג"כ לזבחים צ"ח ב' יעו"ש ולא ידעתי כוונתו).

ד

גרב

וכו'. וכ"כ רבינו בס' המצות לאוין ע"א ואי"ה יבואר לפנינו פ"ז ה"י.

אלא

כל וכו'. עיין תו"כ אמור פרשה ג' פ"ג ועיין בכורות ל"ז א' ושם מ"ג א' יעו"ש.

ו

עבודתו

וכו'. שם בבכורות מ"ג ב' וכנ"ל הלכה א'.

אע"פ

שהוא וכו'. עיין מש"כ לעיל פ"א ה"א והט"ו יעו"ש היטיב וכ"מ קצת דקאמר שם דהנפק"מ בין המומין דפוסלין באדם ובבהמה ובין המומין דפוסלים באדם לבד אחולי עבודה איכא בינייהו יעו"ש משמע דלמלקות שניהם שוים והא דקאמר דעשה איכא בינייהו ר"ל דדברים הפוסלים משום מראית העין אין בהם רק עשה אף דהוא מדרבנן בעלמא מ"מ עשה אית ביה עי' הל' ממרים פ"א ה"ב בלח"מ יעו"ש היטב.

ז

שבגלוי

וכו'. עיין בכורות ל"ז א' יעו"ש היטיב וע"ע שם ל"ט א' יעו"ש היטיב ובחנם הביא מרן התוספתא במקום שמבואר בש"ס דידן (ועיין רדב"ז ח"ה סי' פ"ט).

אע"פ

שנעשה וכו'. שם מ"ה ב'.

ח

הכותי

וכו'. באמת אין לו ביאור ומהיכי תיתי יוכשר הכותי ואפילו למ"ד כותים גירי אמת הן מ"מ אינם חשובים יותר משאר גרים וגריעי מזרים כדאיתא בשבת ל"א א' אלא ודאי דצ"ל הערל הרי הוא כבן נכר ועיין בפי' רבינו לפ"ב דזבחים במשניות. ועיי"ש כ"ב ב' בתוס' ד"ה ערל וכו' ובחגיגה ד' ב' ד"ה אדרבה יש וכו' ב' דיעות לרש"י מיירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה ולר"ת מיירי במומר לערלות יעו"ש וע"ע ביבמות ע' א' (ועיין לקמן ס"ק י"ז).

אבל

אינו וכו'. עיי"ש בזבחים כ"ג א' וסנהדרין פ"ג ותוספתא זבחים פי"ב ובכריתות פ"א ומש"כ דלוקה עיין מרן ועיין לקמן ה"י יעו"ש (ועיין רדב"ז ח"ה סי' פ"ו).

ט

שהיה

נושא וכו'. עיין בכורות מ"ה ב' ושם וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה קסבר צריך לפרט את הנדר הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר אלא למ"ד א"צ לפרט את הנדר מאי איכא למימר דמדרינן ליה ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד יש לו הפרה מאי איכא למימר דמדרינן ליה על דעת רבים אמר אמימר הלכתא ואפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה וכו' יעו"ש היטיב. והנה מבואר מזה דלמ"ד צריך לפרט את הנדר א"צ לדור על דעת רבים וא"כ יש להקשות על רבינו כיון דהוא פסק כמ"ד דצריך לפרט הנדר עי' בפ"ד דנדרים ה"ה ובהל' שבועות פ"ו ה"ה וא"כ מה צורך לעל דעת רבים. וביותר יש לתמוה על רבינו שכתב בפי' המשניות בבכורות שם וז"ל מפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו בטומאה כשיקבל בלבד לפי ששם יצרו מתגבר עליו ולפיכך אינו נמנע אלא בנדר וע"מ שידור על דעת רבים שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששים שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי על דעת רבים אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט את הנדר עכ"ל וכן כתב הרע"ב שם ובעיני הדבר תמוה דאם עלה על דעתו לפרש זה לענין דבר מצוה א"כ למה לי כלל על דעת רבים ועוד יקשה דא"כ למ"ד א"צ לפרט את הנדר אין מועיל שום דבר בעולם דיאמר צריך אני לדבר מצוה וא"כ מאי תירץ הש"ס בבכורות שם ובגיטין וע"ע בערכין כ"ג א' תוס' ד"ה מר סבר וכו' יעו"ש היטיב. ועוד יש לדקדק אדברי רבינו בפי' המשניות שכתב שיאמר אבל מצוה בא לידי וכו' איך יהי' מצוה שלא לגרש אשתו הפסולה. ואם ניחוש שירמה את החכם המתיר ויאמר לו נדר נדרתי ויש בזה מצוה להתיר א"כ מאי הועילו במאי שתיקנו דידור על דעת רבים. הא מ"מ ירמה את החכם ולא יאמר לו שנדר על דעת רבים רק יאמר לו סתם נדר נדרתי על דעתי בלבד. והנה גוף הקושיא כתובה במג"א סי' קכ"ח ס"ק נ"ח ובב"ש באהע"ז סי' צ"ו ס"ק ל"ו יעו"ש היטיב והנה כל הדברים יגעים והנה באיכות לשון הנדר ג"כ יש לעיין דמלשון רבינו משמע שלא יוסיף עוד לישא נשים הפסולות ועיין בתוס' ערכין הנ"ל ועיין בש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ו יעו"ש היטיב. והנה עלה בדעתי לחלק עוד דס"ל לרבינו דאף דצריך לפרט הנדר מ"מ בש"ס לא איפסיקא בהדיא דצריך לפרט ולכן ס"ל לרבינו דאם נדר על דעת רבים דאין מתירין אלא לדבר מצוה בזה לכו"ע צריך לפרט הנדר דלידע החכם אם דבר מצוה היא אי לא ובזה כו"ע מודו דצריך לפרט הנדר והדבר נכון בסברא ודוק היטיב ובזה מבוארים דבריו כמין חומר גם בפי' המשניות. שוב מצאתי בתשובות מהרי"ט סי' קמ"ב וע"ע בפמ"ג לאו"ח שם מש"כ בזה.

ואם

עבר וכו'. עיין מרן ועיין קדושין ע"ז א' וביבמות פ"ה א' יעו"ש בתוס' וע"ע מכות ב' א'. והנה כיון שלא נעשה פסול בזה א"כ ודאי דעדיף מחלל גמור שעבודתו כשר ומ"ה לא חשיב לה במשנה רפ"ב דזבחים בין הנך דמחלי עבודה ומזה ראיה לדברי רבינו וכדאיתא לקמן הלכה י'.

י

ואם

עבד וכו'. נראה לענ"ד דהיינו דוקא אליבא דר"י אמר שמואל דנפקא ליה בקדושין ס"ו ב' מפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול וכן לאבוה דשמואל דנפקא ליה מפסוק ברך ה' חילו אבל לר' ינאי דנפקא ליה מפסוק ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם זה כשר ונתחלל אה"נ דעבודתו שעבד אח"כ פסול כן נראה לכאורה אבל יש לעיין דא"כ הו"ל לחשוב ברפ"ב דזבחים פסול דחללים שעבדו לאחר שנודע שהם חללים אלא ודאי משמע מזה שכשר בדיעבד לכו"ע ועיין בירושלמי רפ"ח דתרומות דמבואר שם דאף שנודע בעדים דהוא חלל מ"מ כל שלא פסלוהו בי"ד אינו פסול יעו"ש ויש לעיין למה לא ביאר רבינו זה החילוק בין עבד קודם שפסלוהו בי"ד לעבד אח"כ וע"ע בשער המלך מה שהאריך בזה יעו"ש היטיב (ומה שהביא בשם התוס' דתענית י"ז ב' בד"ה דבר זה וכו' דאמאי לא ילפינן ערל מבע"מ יעו"ש עיין תוס' זבחים ט"ז א' ד"ה אף אני וכו' שתירץ באופן אחר משום דלא מצינו אזהרה בערל יעו"ש היטיב (ודע דשם כתב עוד בתענית דלכן לא מפקא מבע"מ די"ל שכן עשה קריבים כמקריבים יעו"ש אבל יש לעיין דאכתי איכא למימר טמא יוכיח וכמו דאיתא בזבחים שם וצ"ל על כרחך דס"ל כסברת התוס' דזבחים שם דמה לצד השוה שכן ישנן באזהרה. אבל א"כ לא הו"ל להזכיר הא דכן עשה קריבים כמקריבים ואולי דכוונת התוס' לפי מש"כ בתוס' שבת קל"ב ב' דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא ולכן לק"מ מהא דאתא יחזקאל. אבל א"כ בלא"ה לק"מ קושייתם דהא מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל על כרחך צ"ל דכאן לא שייך זה דא"כ כיון דנימא דלהכי כתב לה קרא בערל משום מילתא דאתיא במה הצד או בק"ו טרח וכתב לה קרא א"כ לא נילף שאר אינך דילפינן לה בזבחים שם כגון זר ואונן דא"כ נמי ניטרח ונכתוב לה קרא עיין זבחים ק"ז ב' יעו"ש ועיי"ש י' א' סוף דבר דברי התוס' צ"ע בעיני) וי"ל דרבינו הוקשה לו ג"כ זאת הקושיא ולכן דעתו דלוקה על ערל ומשום ק"ו לא היה לוקה ע"ז וכמו לעיל פ"ב ה"ח יעו"ש.
ודע דדברי רבינו לכאורה אינם מדוקדקין דלמאי נפק"מ כתב דעבודתו כשרה לשעבר וכו'. הא ק"ו הוא דאם אף לאחר שנודע כשר כ"ש דכשר למפרע דהוי דיעבד וכך הו"ל למיכתב כהן שנבדק ונמצא חלל אינו עובד להבא ואם עבד לא חילל. ואולי דמשמיענו דיגמור עבודתו וכדאיתא בירושלמי שם יעו"ש היטיב ואולי עוד נפק"מ שנודע שהוא חלל אז מה שעבד קודם שנודע ה"ז כשר גמור ומותר באכילה משא"כ אם עבד לאחר שנודע אסור באכילה דלא נרצה רק העבודה ולא האכילה והויא דומיא דקרבן צבור הבא בטומאה דאינו נאכל וצ"ע בזה סוף דבר דברי רבינו בכאן צ"ע ועיין פסחים ע"ב ב' לכאורה ראיה לדברי רבינו יעו"ש ועיין לקמן פ"ג מהל' שגגות הי"א.

יא

היו

יושבין וכו'. סוף מדות ותוספתא פ"ב דחגיגה ופ"ז דסנהדרין.

ועיקר

מעשיהם וכו'. אבל וודאי שהיו עסוקים ג"כ בדברים אחרים בכל דבר שצריך בי"ד של ע"א ומשם היה יוצא תורה לכל ישראל כדאיתא בסנהדרין פ"ו ב'.

יב

יושב

בלשכת וכו'. עי' מדות פ"ב ויומא נ"ד א' ובירושלמי פ"ו דשקלים ה"א יעו"ש.

וחולק

בקדשים וכו'. עי' ב"ק ק"י א' ובזבחים רפי"ב ובתו"כ פרשת צו פ"ז ופ"ח יעו"ש היטיב. ועי' קדושין נ"ג א'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.