הטור הארוך/דברים/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הטור הארוך דברים יז

א

לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו'. כאשר הזהיר על המצבה והאשרה אפי' לשם אמר גם זה אסור לשם לא תזבח וגו':

ב

כי ימצא בקרבך. כתב הרמב"ן כאשר ידבר במשפטי' מזכיר תחלת המשפט בע"ז או בעובדיה:

באחד שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך. לא שיהא דין זה נוהג בארץ שאף העובד ע"ז בחוצה לארץ הוא בסקילה אלא פי' הפסוק כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבלך:

איש או אשה. בעבור קלות האשה שהיא נוחה להתפתות לע"ז על ידי אות ומופת וכן הזכיר באוב וידעוני איש או אשה בעבור שרגילות הנשים בהם. ובספרי בעבור שאמר בעיר הנדחת יצאו אנשים בני בליעל ואין הדין ככה בנשים הוצרך לפרש בעובד שהוא באיש ובאשה:

ד

והוגד לך ושמעת. באיזה עיר שתהיה אתה שם תדרוש הדברים היטב וכאשר תדע שהוא אמת והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם. ואמר:

נעשתה התועבה הזאת בישראל. לחייב אפי' בחוצה לארץ כי בעיר הנדחת אמר נעשתה התועבה הזאת בקרבך אבל כאן אמר באחד שעריך שדיבר בהווה כאשר פירש לו ואחר כך הזכיר בישראל ללמד שנוהג בכל ישראל:

ו

על פי שנים עדים וגו'. פי' ר' אברהם בעבור שאמר והוגד לך בסתר ושמעת הדבר בגלוי הוצרך לפרש אעפ"י שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק על פי שנים עדים או שלשה. פי' רב סעדיה על דרך הפשט על פי שנים או על פי שלשה מקבלי עדות השנים. והקשה הרמב"ן כי אין בכתוב קבלת עדות ועוד כי קבלת עדות של דיני נפשות אינו בפחות מכ"ג אלא פשוטו של מקרא יומת על פי שנים אם אין שם יותר ואם יש שם שלשה או אפי' ך' שראו המעשה יומת על פי כולם שצריך שנשלח אחר כולם שהפסוק אומר ודרשת היטב ובשמענו הדבר מפי כולם יתבאר האמת יותר ואם לא היו שם אלא שנים או שהיו והלכו להם יומת על פי שנים. ויש אומרים אם היו שני עדים מכחישים שני עדים אחרים השלישי מכריע או לזכות או לחובה וזהו או על פי שלשה:

ח

דברי ריבות בשעריך. פירש"י שיהיו חכמי ישראל חלוקין בדבר זה מטמ' וזה מטהר. והרמב"ן כתב וכפי פשוטו בין דם לדם בענייני רציחות ובין דין לדין פי' בענייני דיני ממונות ובין נגע לנגע כמו פצע וחבורה כל דברי ריבות אשר יהיו בשעריך ודיבר הכתוב בהווה כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר מבשאר ההוראות אבל דין הזקן שוה בכולם ולכך אמר אחר כך ועשית על פי התורה ועל פי המשפט כי התורה כולל כל שאר ההוראות:

יא

ימין ושמאל. פרש"י אפי' אומר לך לימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. פי' אפי' אם תחשוב בלבבך שהם טועין והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם ואל תאמר איך אוכל החלב הזה אבל תאמר כן ציוה האדון המצוה על המצות שאעשה ככל אשר יורוני כי על משמעות דעתם נתן לי התורה ואפי' יטעו. והוצרך למצוה הזאת כי התורה ניתנה בכתב וידוע שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כשתי תורות לכך חתך לנו הכתוב הדין שנשמע לב"ד הגדול בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה בין שקיבלו פירושו מפי משה ובין שיאמרו כן לפי משמעות התורה וכוונתה כי על פי דעתם הוא נותן התורה אפי' יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל כ"ש שיש לך לחשוב שיאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל:

יד

ואמרת אשימה עלי מלך. כתב הרמב"ן על דעת רבותי' הוא מצות עשה שחייב אותנו לעשות כן אחר ירושה וישיבה כלשון ועשית מעקה. ואמר ואמרת כי מצוה שיבואו לפני הכהנים והלוים ואל השופט ויאמרו רצונינו שנשים עלינו מלך. ולפי דעתי עוד שגם זה מרמיזותיו על העתידות שכן היה כששאלו את שאול אמרו לשמואל שימה לנו מלך:

טו

אשר יבחר ד' אלהיך בו. פי' המפרשים אשר יבחר השם על פי נביא או על פי אורים ותומים. והק' הרמב"ן וא"כ מה צריך להזהיר לתת עליך איש נכרי והשם לא יבחר בנכרי וכתב הוא ז"ל ולדעת רבותי' יש בכתוב הזה תנאי נסתר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ועל דרך הפשט תשים עליך מלך אשר יבחר השם ולא אשר שנא בו כי הוא בחר בישראל ולהיות המלך מבחיריו ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט כי טעם אשר יבחר שכל מולך על עמים מתת האלהים הוא ועל כן אמר שום תשים עליך מכל אשר יהיה כי נגזר מן השמים ואפי' יהיה מקטני שבטי ישראל אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם:

טז

רק לא ירבה לו סוסים. פי' רק אע"פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך רק לא יהיה כמלכיהם שלא ירבה סוסים כאשר יעשו שם שכל חפצם של מלכים להרבות סוסים. והקשה הרמב"ן מהא דאיתא בירושלמי בסוף סנהדרין לישיבה אי אתה חוזר לסחורה ולכבוש הארץ אתה חוזר ואם ישלח המלך לקנות משם סוסים סחורה הוא ומותר. וכתב הוא יתכן לפרש שהכתוב מזהיר לא ירבה לו סוסים אפי' מארצו ובדרך סחורה המותרת שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד אבל יבטח בשם אלהיו ואחר כך מזהיר עליו שלא ישיב את העם מצרימה שיהיה לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי המקנה:

למען הרבות סוס. כענין שנאמר בשלמה ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב שהיו מעבדיו יושבים שם ומגדלים לו הסוסים ושולחים לו:

וד' אמר לכם. פי' כי השם אומר לכם עתה שלא תוסיפו לשוב בדרך מצרים וכן כאשר צוך ה' אלהיך שהוא מצוה אותך כן. או אמר לכם שאמר לי כן לצוות אתכם. ועל דעת רבותינו הוא מה שאמר אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד. וטעם המצוה הזאת מפני שהיו המצריים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד כמו שנא' כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו' וכמעשה ארץ כנען אשר אתם באים שמה וגו' רצה השם שלא ילמדו ממעשיהם והכרית הכנענים ואמר לא ישבו בארצך והזהיר במצרים שלא נשב שם בארצם:

יט

והיתה עמו. פי' התורה הנזכרת:

וקרא בו. פי' חוזר על הספר:

כ

לבלתי רום לבבו. כאן רמז איסור הגאוה שמנע מהמלך רוממות הלב וכ"ש האחרים שאינם ראוים לכך כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפי' במלך כי לה' הגדולה ולו לבדו התהלה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.