ביאור הגר"א/אורח חיים/תרז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תרז

א

ס"א צריך כו'. שם ת"ר מצות כו'.

ויחיד כו'. שם:

בי"כ. עס"ה בהג"ה:

א"צ כו'. טור וכר"ע שם פ"ו ב' וכמש"ש פ"ז ב' לא אמרן אלא דלא אמר אבל כו' וע' מ"א ס"ק ה':

ב

ס"ב ואם רצה כו'. שם ת"ר עבירות כו' ראב"י או כו' ולדברי שניהם מפרט החטא וכ"ש דקי"ל בס"ד כראב"י:

ואם מתודה כו'. הכל דבר א' ור"ל אם מתודה בלחש ורצה לפרט הרשות בידו ונכון לפרט אבל בקול רם אסור לפרט כמ"ש בהג"ה:

נכון כו'. דהרמב"ם פסק כריב"ב דפלוגתא דת"ק וראב"י מ' כריב"ב וכן אף לר"ע נכון לפרט מדפליגי על עבירות שלא שנה עליהן כנ"ל והטור פסק כר"ע דהלכה כמותו מחבירו ושם מיירי באם רוצה לפרט לכן נכון כו' ומהא דפלוגתא דר"י ור"נ אין ראיה כמ"ש המ"א דודאי ל"פ בפלוגתא ותנאי אלא אינהו מיירי לפרסם לב"א בקול רם אבל התנאי ריב"ב ור"ע בלחש לפני המקום וז"ש בהגה:

אבל כו' בקול כו'. כמ"ש בסוטה ל"ב ב' מ"מ תקנו תפלה כו' ובפרק ה' דאבות וביומא כ"א א' ומשתחוים רוחים וערש"י שם ד"ה משתחוים ובספ"ה דברכות:

ע"ח כסדר כו'. רוקח וכ"כ המרדכי:

ג

ס"ג ויחזר כו'. מהנ"ל וכי מטא ש"ץ כו' ר"ן וע' רפ"ד דיומא ל"ט ב':

ועיקר. וגמרא:

ד

ס"ד עונות כו'. ע' ספ"ו דגיטין ס"ז א':

ה

ס"ה בתפלת כו'. ערש"י שם ד"ה אינו חותם. אבל לא גרס לה כו' וכ' הרא"ש בשם רב עמרם מי שחותם בוידוי במנחה טועה והטור כ' דלפירש"י שפי' בפו' הראשון דכ"מ שזקוק א"כ יש לחתום וכת' ומוטב שלא לחתום כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא ובלאו הכי אין לחתום דהא רש"י סתר פי' הראשון וכ' אבל כ"ג כו' ועוד שאף לפי' הראשון אינו חובה ודוקא בתפלות יה"כ כמ"ש כ"מ שזקיק לשבע כו' והיאך יקבע ברכ' במנחה לעצמה ואף בתפלת יוה"כ אינו רשאי לחתום בוידוי אלא הש"ץ שאומ' באמצע ואינו קובע ברכה בשביל הוידוי אלא כמ"ש רש"י שם שמשנה הנוסח ממקדש ישראל ואומר האל הסלחן וז"ש ר"ע מי שחותם כו' טועה דלא אמרו אלא בש"ץ וביה"כ אבל בתפלת י"ח לא וכ"ש לפי' הגאונים ובהג"ה שכת' ואין הש"ץ כו' ועמ"א ס"ק ז' כת' של"ה כו'. שפיר' דמ"ש מצות וידוי יה"כ עם חשיכה לא קאי אשל ערבית אלא עם כניס' היום וז"ש ואע"פ שהתוד' קודם כו' ואע"פ שהתודה ערבית קאי אוידוי של תפלת ערבית ובתוספתא מפורש להדיא ואע"פ שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתוד' לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעוד' ואע"פ שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואף ע"פ שהתודה ערבית כו' ועיין בר"ן. אבל בירושלמי אמרו מצות הוידוי עיה"כ עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה אע"פ שהתודה בערבית צריך להתודות בשחרית אע"פ כו':

ואין כו'. שא"י לאומרו באמצע ועוד שאף היחיד אינו אומרה אלא מפני שמא כו'. הרא"ש:

ו

ס"ו כל הקהל כו' שמתוך כו'. ר"ל דאין מלקות בזה"ז כמ"ש הרמב"ם רפט"ז דסנהדרין וע' בכ"מ ולח"מ שם:

שמתוך' כו'. עיין בפ"ק דברכות ז' א':

ונהגו כו'. כמ"ש הרמב"ם שם דמלקות במקום מיתה עומדת וכמ"ש בפ"ק דסנהדרין ו' ע"ש מ"ג ב':

והמלקה כו'. מכות כ"ב ב' במתניתין לפי גירסתינו שם:

שלשה פעמים כו'. נגד מכות המשתלש אבל לדינא דגמרא אינו אומר אלא פ"א:

ונהגו כו'. עמ"א:

ויקח רצועה כו'. מתניתין שם:

ע"ד שנאמר כו'. גמ' שם עמ"א:

והנלקה לא כו'. במתני' שם:

פניו כו'. עמ"א וט"ז:

יה"כ. דמכפר אף עכשיו אף בלא שעיר ועתוס' דשבועות י"ג ב' סד"ה דעבר בשם תוספתא וכ"ה בירושלמי סוף יומא וע"ש באריכות:

אינו מכפר כו'. כריתות ז' א' וכר' יוחנן אביי ורבא ושם אלא שבין דאמר יכפר כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.