ערך/יהרג ואל יעבור

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי יהרג ואל יעבור

יהרג ואל יעבור הוא כלל הלכתי לפיו במצבים מסויימים יש למסור נפש על קיום המצוה, ואם הדבר תלוי בהריגה, הרי ש"יהרג ואל יעבור".

בדרך כלל כשקיום מצוה עומד בניגוד לחיי אדם, אנו נוהגים על פי הכלל "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה". אמנם באופנים מסויימים אנו חורגים מכלל זה ונוקטים "יהרג ואל יעבור".

בשלשה אופנים אומרים "יהרג ואל יעבור":

א. שלש עבירות חמורות.

ב. בפני עשרה מישראל (אף בשאר המצוות).

ג. בשעת השמד (אף בשאר המצוות ואפילו במנהג ואף שלא בפני עשרה מישראל).

שלש עבירות חמורות

למרות שלגבי כלל המצוות אנו נוקטים ש"וחי בהם - ולא שימות בהם", עם זאת לגבי שלש עבירות חמורות אנו אומרים "יהרג ואל יעבור", והם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

בגמרא בסנהדרין (עד.) "א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק, נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים".

וכך נאמר גם לגבי התר התרפאות באיסורי הנאה (פסחים כה.) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.

מקור

הגמרא בפסחים ובסנהדרין מביאה מקור לדין זה בכל אחד משלש העבירות:

עבודה זרה - מהפסוק (דברים ו ה) "ואהבת את ה' אלקיך בכל ללבך ובכל נפשך". למדנו, שיש למסור את הנפש על אמונת השם.

שפיכות דמים - סברא, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי [- מה ראית שדמך אדום יותר, שמא דמו של אותו אדם אדום יותר].

גילוי עריות - שנאמר (שם כב כו): "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה [- נערה המאורסה, עריות]". הרי שדין גילוי עריות כדין שפיכות דמים.

בעבודה זרה

כמבואר לעיל, "עבודה זרה" היא אחת מהעבירות עליהן נימנו וגמרו חז"ל בעליית בית נתזה בלוד שדינן "יהרג ואל יעבור". אך דין זה אינו מוסכם על כל התנאים, שרבי ישמעאל היה דורש "מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג, מנין שיעבוד ואל יהרג, ת"ל וחי בהם, ולא שימות בהם". אבל הכרעת חז"ל בעליית בית נתזה בלוד היתה על פי שיטת רבי אליעזר שדרש כך "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך. אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך".

בגילוי עריות

מקור "דין יהרג ואל יעבור" בגילוי עריות, הוא על פי דרשתו של רבי בלשון הפסוק שבפרשת נערה המאורסה, "דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, וכי מה למדנו מרוצח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור".

בשפיכות דמים

הגמרא בסנהדרין (עד.) מבארת שאין צריך מקור לדין זה, דסברא הוא, למה שתהיה אתה עדיף עליו. "דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך. אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול, מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי".

כשאין סברת מאי חזית

דעת הכסף משנה (יסודי התורה פ"ה) שאף שבגמרא מבואר שהטעם שיהרג ואל יהרוג הוא משום סברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי, מכל מקום אף במקום שאין טעם זה מכל מקום הדיון הוא שיהרג ואל יעבור.

ובקובץ שיעורים (פסחים אות ד) הקשה על שיטתו מדין בא במחתרת שהתירה התורה לרצוח משום פיקוח נפש, והטעם הוא שגלי רחמנא שנפשו של בעל הבית חביבה יותר מנפשו של הגנב, ומוכח שבמקום שאין את הסברא דמאי חזית לא אמרינן יהרג ואל יעבור ברציחה.

במצבים וזמנים חריגים

"כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרת המלכות אבל בשעת גזרת המלכות אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור".

"כי אתא רבין א"ר יוחנן אפי' שלא בשעת גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור".

"מאי מצוה קלה אמר רבא בר רב יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא".

"וכמה פרהסיא אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם".

"פשיטא ישראלים בעינן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל בעי רבי ירמיה תשעה ישראל ונכרי אחד מהו תא שמע דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה וכולהו ישראל אף כאן עשרה וכולהו ישראל".

"והא אסתר פרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה רבא אמר הנאת עצמן שאני דאי לא תימא הכי הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן לה אלא הנאת עצמן שאני הכא נמי הנאת עצמן שאני".

"ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא עכו"ם דאמר ליה להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך ליקטיל ולא לקטליה שדי לנהרא ליקטליה ולא ליקטול מ"ט לעבורי מילתא קא בעי".

בבני נח

"בעו מיניה מר' אמי בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם אמר אביי ת"ש שבע מצות נצטוו בני נח ואם איתא תמני הויין א"ל רבא אינהו וכל אבזרייהו מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי וכתיב ויאמר לו לך לשלום ואם איתא לא לימא ליה הא בצנעה הא בפרהסיא".

בגילוי עריות

"אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ולינסבה מינסב לא מייתבה דעתיה כדר' יצחק דא"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם".

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף