ערך/סברא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png סברא

אם סברא דאורייתא[עריכה]

בכמה מקומות בגמרא נאמר שאין צורך בפסוק לדבר הנלמד מסברא, ולדוגמא: בכתובות (כב.) לענין נאמנות אדם במיגו דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ובבא קמא (מו:) בדין המוציא מחבירו עליו הראיה.

עיין פני יהושע (ברכות לה.) שנקט שברכות הנהנין דאורייתא שהרי למדו זאת בגמרא שם מסברא שכחה דאורייתא[1]. ועיין גליוני הש"ס (למהר"י ענגיל, שם) ובבית האוצר (ח"א ערך איסור כלל קלא) ובשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן קפט) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן קלה).

ובגליוני הש"ס (שם) הביא דברי הנמוקי יוסף (ב"מ) על דעת רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות: דבר תורה לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא, הרי שסברא דאורייתא.

עם זאת, יש סברות שאינם מוכרחות ותוקפן רק מדרבנן[2] ופעמים שנצרך פסוק כדי לתת לסברא תוקף דאורייתא[3].



שולי הגליון


  1. אמנם דעת הצל"ח (ברכות שם, בתוס' ד"ה לפניו) נקט שלמסקנת הגמרא שסברא היא אין חיוב ברכות הנהנין אלא מדרבנן. ועי' קובץ עיון הפרשה (גליון נג, אשיחה בחוקיך אות סא) מה שהק' על הצל"ח.
  2. ראה דברי הצל"ח המובאים לעיל.
  3. ראה תוספות שבועות (כב: ד"ה איבעית אימא) שכתבו וז"ל ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא, עכ"ל.
מעבר לתחילת הדף