מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/מח/א

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה מח א

גמ' מאי מעוררין כו' ואומרים עורה למה תישן כו' וכי יש שינה כו'. מפי' הרמב"ם הכא ובסוף מסכת מעשר שני לפי שהיו אומרים זה הפסוק כאילו הם מדברים עם השם יתברך והיו צועקים אליו בזה הפסוק וזה מה שאינו ראוי לעשות כלפי מעלה עכ"ל וקשה דאם כן בני קרח שיסדו זה במזמור בתהלים האיך אמרו וכי יש שינה כו' ויש לומר דזה המזמור נאמר ברוח הקדש על בני הגלות שיאמרו כן כדכתיב לעיל מיניה אף זנחת ותכלימנו גו' עד כי עליך הורגנו גו'. כדמסיק הכא אלא בזמן שישראל בצער ואומות עולם בשלוה לכך נאמר עורה גו' כביכול כאילו אז שינה לפני המקום אבל בימי יוחנן כהן גדול היה המקדש קיים וישראל היו בשלוה על אדמתן אין ראוי לאומרו וכה"ג אמרי' בהנזקין אההוא שאמר הלא אלהים זנחתנו גו' ע"ש:

וממאי דמשבטלה סנהדרין כו' דאמר קרא זקנים משער שבתו גו'. ואהאי קרא סמיך במתני' דמשמע משבטלו סנהדרין שנקראו ע' זקנים אז בעל הנגינה והשיר ומיהו איצטריך לאתויי במתני' קרא דבשיר לא ישתו יין דבההוא קרא מפורש דאיירי בנגינה ושיר שבבית משתאות וק"ל:

זמרא בביתא כו' שנאמר קול ישורר בחלון גו'. דקדק לומר בביתא דההוא זמר לתענוג הוא לאפוקי זמרא דנגדי ודבקרי שאינו לתענוג אלא למלאכה בחוץ דשרי כדלקמן.

ומייתי שנאמר קול ישורר בחלון גו' דהיינו שמעמידין להם לתענוג עופות המצפצפים בחלונות.

ואמר מאי כי ארזה ערה אר"י בית כו'. משום דמשמע ליה לפרש ערה מלשון עיר ומקום קאמר בלשון תימה כיון דחורב בסף קאמר היאך קאמר היפך זה כי ארזה של אותו בית יהיה לו קיום כעיר וקאמר דאינו כן אלא ערה מלשון ערה וחורבן שאותו בית שמשוררין בו גם שיהיה מסוכך בארזים מתרועע כן נראה לפרש מפירש"י. ובע"י יש גירסא אחרת בזה ע"ש:

ואיבעית אימא מהכא ושאיה יוכת גו' נראה דאכולה מלתא מייתי ליה מהכא דהאי קרא גבי בשיר לא ישתו יין כתיב דעל ידי שמשוררין במשתה יין בא שאיה להכות שער והענין מפורש בפרק כיצד הרגל ע"ש:

ביטל זמרא קם ק' אווזי בזוזא כו'. יש לכוון בזה ע"פ מ"ש בפ' הרואה הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה כי האווז הוא הקולני בעופות טהורים ולזה המבטל זמר האיסור זוכה לרינון החכמה ומביא הברכה במין האווז הרומז ע"ז ובהיפך כי זלזל ביה כו' וק"ל:

כל השותה בד' מיני זמר מביא ה' כו'. ע"פ מ"ש פרק כל כתבי א"ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא שבטלו בה ק"ש שחרית וערבית שנאמר הוי משכימי גו' אמר כדרכי המשכרים על הרוב ביום השבת עד מ"ש לבטל ק"ש של ערבית וגם למחרת בשחרית וז"ש הוי משכימי בעת שכרותם בבוקר שאומר הוי כי עדיין ראשו עליו דוי ואמר שאז שכר ירדופו אפשר שכר הנזכר כאן הוא שכר תמרים וז"ש בהשכמה למחרת שכר תמרים ירדוף לכבות ממנו הדלקת יין שהיה לו בנשף של אתמול ואמר והיה כנור ונבל גו' כי תחת שהיה לו לקרוא ק"ש בד' ברכותיה בערב הרי הוא שותה יין בד' מיני זמר ונעשה שיכור ומבטל ק"ש והיינו ואת פועל ה' לא גו' שצריך לומר מדת יום בלילה בברכת מעריב ערבים ומדת לילה ביום בברכת יוצר המאורות וחשב כנגד זה שבטל ק"ש בד' ברכותיה ע"י ד' מיני זמר במשתה יין שמביא ה' מיני פורעניות נגד ברכת מעריב ערבים שמספר בו מעשה ה' אמר בביטולה לכן גלה עמי מבלי דעת שלא ידעו מעשה ה' כמ"ש ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו ונגד ברכת אהבת עולם שמספר בו כי היא חיינו כו' אמר בביטולה וכבודו מתי רעב ונגד ק"ש שהוא קבלת התורה ומצותיה כמ"ש פ' היה נוטל אמר בביטולה שגורמין לתורה שתשכח כו' ומייתי ליה מקרא והמונו צחה צמא גו' כמ"ש הוי כל צמא לכו למים דהיינו התורה ונגד ברכת אמת ואמונה שמספר בגדולתו יתברך ב"ה ונפלאותיו שעשה במצרים אמר בביטולה השפל איש כביכול אהקב"ה דכיון שאינו מפורש מי הוא האיש רמז בו על הקב"ה שהיה איש מלחמה במצרים ונגד ברכת השכיבנו שבקש בה על הצלחת ישראל מה' יתברך אמר בביטולה שגורמין שפלות בו.

ואמר ומה כתיב אחריו לכן הרחיבה גו' האי קרא מקמיה דוישח אדם וישפל איש גו' הוא דכתיב ותלמודא הקדים המאוחר ע"פ הדרש דלעיל דה' פורעניות שהזכיר בעוה"ז אבל האי עונש לכן הרחיבה שאול גו' הוא העונש שבעוה"ב ובקרא הקדימו וכתבו בתר והמונו צחה צמא שהוא פורענות דביטול ק"ש גופה בעוה"ז לפי שגם זה הרחיבה שאול גו' הוא עונש דביטול ק"ש גופה בעוה"ב וע"פ מ"ש בפ' היה קורא כל הקורא ק"ש כו' מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג גו' וההיפך קאמר הכא בביטול ק"ש הרחיבה שאול גו' וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף