פני יהושע/גיטין/סו/א

פני יהושע גיטין סו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י בד"ה גיטו כמתנתו ומינה ילפינן אנן נמי כו' עכ"ל. לכאורה לקמן דף ע"ב מייתי הש"ס עיקר מימרא דר"ה ומסיק נמי להא מילתא דמה גיטו אע"ג דלא פריש א"כ משמע דר"ה גופא קאמר לה דהא לא שייך התם כלל האי מילתא כי היכא דנימא דהתם נמי סתמא דתלמודא קא דייק הכי ממילתא דר"ה וצ"ע. אמנם מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן נראה משום דקשיא ליה קושית התוספות דמאי איצטריך ליה לר"ה לאשמעינן הא פשיטא לן ממתניתין דבבא בתרא דמצוה מחמת מיתה או שכ"מ בכולה לא בעי קנין ועל מה שתירצו בתוס' דאתא לאשמעינן איוצא בקולר קשיא לי טובא דאם כן אמאי הוצרך הש"ס לומר אלא רבי אבא הכי קשיא ליה חמרא לא קאמר שאין זה כלל מעין דבריו הראשונים ובפשיטות ה"מ למימר דרבי אבא הכי קשיא ליה דכיון דלקושטא דמילתא לית ליה לרבי אבא הא מילתא דגיטו כמתנתו מדאמרי' בסמוך מכלל דרבי אבא סבר מצוה מחמת מיתה בעי קנין והא קי"ל דלא בעי קנין ואמאי לא אקשינן מגופא דע"כ לא בעי קנין דגיטו כמתנתו אע"כ דפשיטא מיהא לתלמודא דר"א לית ליה גיטו כמתנתו לענין מצוה מחמת מיתה כמו שאפרש בסמוך או משום דאנן נמי לא קי"ל כלל עיקר מימרא דרב הונא בגיטו כמתנתו כדמסקינן לקמן דף ע"ב וא"כ הו"ל למימר דקי"ל לרבי אבא דיוצא בקולר אין לו דין מצוה מחמת מיתה ודוקא לענין גיטין שוה יוצא בקולר למסוכן משום דטעמא דכולהו לענין גיטין משום דבהול משו"ה לא פי' לומר תנו ומסתמא תנו קאמר דאינו רוצה לשחק בה כיון שבחזקת סכנה ואומדן דעתא הוא שרוצה לגרשה לאלתר משא"כ לענין מתנה דמצוה מחמת מיתה דמדינא בעי קנין ודיבורא לאו כלום אלא שחכמים תקנו שלא תטרף דעתו עליו והאי טעמא לא שייך ביוצא בקולר וכמו שנזכר' סברא זו בלשון הרשב"א והר"ן ז"ל ונהי דר"ה סובר דיוצא בקולר דינו כמסוכן היינו משום דמדמה גיטו למתנתו בכל מילי משא"כ לר"א דלא מדמה להו כדפרישית ולכאורה היה נ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דטעמא דמצוה מחמת מיתה לאו משום שלא תטרף דעתו הוא אלא דילפינן מקרא מאחיתופל או מוהעברתם יש לך העברה אחרת שהיא כזו ולפ"ז ממילא דה"ה ליוצא בקולר דאחיתופל יוצא בקולר הוי כמ"ש הרא"ש ז"ל להדיא בפרק מי שמת ע"ש ואף שהר"ן ז"ל בשמעתין הקשה ע"ז מדמסקינן התם דרבא א"ר נחמן מתנת שכ"מ מדרבנן שלא תטרף דעתו נלע"ד ליישב דהתם לאו במצוה מחמת מיתה איירי אלא בסתם שכ"מ ומשו"ה תקנו דוקא במתנת שכ"מ בכולה משא"כ מתנת ש"מ במקצת לא שייך שלא תטרף דעתו דעיקר טירוף הדעת לא שייך אלא במתנת שכ"מ בכולה שרוצה אדם שיתקיימו דבריו לאשר ישליטנו אחריו ומדחזינן דמצוה מחמת מיתה מהני אפילו במקצת אף ע"ג דלא מהני בסתם שכ"מ ע"כ דלאו מחדא טעמא נינהו אלא ר"נ גופא מודה דמצוה מחמת מיתה הוא מדאורייתא ומפיק לה מהנך קראי דלעיל דהא פשטא דהנך קראי משמע דאיירי במצוה מ"מ ע"ש ובזה יש לי ליישב מה שהקשו התוס' שם דר"נ אדר"נ ונדחקו לפרש דקראי אסמכתא בעלמא נינהו ולפמ"ש אין צורך בזה והדברים ברורים למעיין שם אלא דלפי"ז תיקשה יותר בשמעתין על מ"ש התוספות דר"ה אתא לאשמעינן דיוצא בקולר דמי למסוכן ויליף לה מגיטו ולמאי דפרישית אדרבא פשיטא לן טפי דיוצא בקולר הוי מצוה מ"מ כיון דמדאורייתא הוא וכ"ש למאן דיליף מאחיתופל ועוד דרבי זירא גופא דאמר בשמעתין דרא רבי אבינא לסילתיה ואזיל לגבי דר"ה רביה איהו גופא קאמר בפרק מי שמת דמתנת שכ"מ דאורייתא מקרא דוהעברתם וממילא דאין לחלק בין יוצא בקולר למסוכן מחמת חולי לכך נראה דמשום הא פרש"י דאנן דייקינן ממילתא דר"ה גופא דע"כ ס"ל דמצוה מ"מ דאורייתא לא בעי קנין משום דבהול כדמצינן בגיטין דאי ס"ד דלרב הונא כולהו מתנת שכ"מ אינן אלא מדרבנן כדי שלא תטרף דעתו א"כ אמאי קאמר גיטו כמתנתו דאם עמד חוזר משום אומדנא ומאן לימא לן דבמתנה גופא טעמא משום אומדנא דבלא"ה פשיטא דאם עמד חוזר כיון שלא חלה המתנה מעיקרא אלא מדרבנן שלא תטרף דעתו ומסתמא לא שייך האי תקנה אם עמד דליכא טירוף דעת בהכי אע"כ דר"ה ממצוה מ"מ דייק דאף ע"ג דהוי מדאורייתא אפ"ה אם עמד חוזר והיינו משום אומדנא וה"ה לגיטין כן נ"ל נכון ובזה נתיישב הא דמייתי הש"ס לקמן הני תרי מילי דגיטו כמתנתו משום דשייכי אהדדי. אמנם לאחר זה הגיע לידי מהדורא בתרא של מהר"ם ז"ל וכתב שם בכוונת רש"י ז"ל דאי ס"ד דר"ה גופא קאמר דבהני תרי מילי שוין גיטו ומתנתו אם כן מאי ס"ד דר"א אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה ותיפוק ליה דרב הונא גופא לא קאמר דשוין אלא להני תרי מילי אלא ע"כ דר"ה חדא קאמר ואנן הוא דילפינן דמסתמא יש לנו לדמותן בשאר מילי וא"כ מקשה רבי אבא שפיר עכ"ל מהר"מ ז"ל במהדורא בתרא ולענ"ד דברים ברורין הם ועכ"ז לא נמנעתי לכתוב כל האריכות שכתבתי לפלפולא בעלמא שהם דברים נכונים ודו"ק היטב ועיין בסמוך:

שם בגמרא אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה חמרא לא קאמר כו'. ויש לתמוה דלפ"ז צ"ל דהאי אתקפתא דר' אבא דמייתינן לעיל אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה לא אמרה מעולם וזה דוחק גדול ועוד קשה דלאיזה צורך א"ר זירא דהא רבי אבינא כו' לגבי דרב הונא רביה ומה שייטיה דר"ה לעובדא דגניבא ומה שתירצו התוספות דהיינו לענין יוצא בקולר כבר כתבתי מה שיש להקשות ע"ז והנלע"ד ליישב משום דקשיא לי הא דקשיא ליה לרבי אבא חמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר ומאי קושיא הא קי"ל דאין שכ"מ מוציא דבריו לבטלה ויש לנו לתקן דבריו בכל אופן המועיל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות זכיה בשכ"מ שנותן שטרות במתנה דאע"ג דבבריא צ"ל קני איהו וכל שיעבודא אפ"ה בשכ"מ מתקנינן לישנא והו"ל כאילו אמר וכתב שם ה"ה דבכל דוכתי מתקנינן לישנא כיון שהתחיל באותו דבר עצמו ולא גמרו מכ"ש דהכא יש לנו לתקן כוונת השכ"מ שאמר כשימכרו היין יתנו לו מעות או שהיין יהיה משועבד לו לד' מאה זווי ואף שהרשב"א והר"ן ז"ל נחלקו שם על הרמב"ם ז"ל מההיא דאמר רב נחמן בפרק מי שמת שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דליתא בברי ולא מתקנינן לישנא דליהוי כאילו הקנה לו גוף הדקל לפירותיו וגוף הבית לדירה מיהו כבר יישב' שם ה"ה והר"ן ז"ל דשאני התם שגוף הבית ענין אחר הוא ולא התחיל בו משא"כ בהא מילתא גופא שכבר התחיל מתקנינן לישנא והביאו ראיה משכ"מ שאמר כתבו גט לאשתי אע"ג דלא גמר לומר תנו אפ"ה מתקנינן לישנא עיין בזה באריכות בל' הב"י בח"מ סימן רנ"ג בענין השטרות שכתבתי. ועוד אפשר לומר בד"א דהא דקאמר ר"נ ידור פלוני בבית זה איירי בסתם שכ"מ שאינו בהול מש"ה אף ע"ג דקנו מיניה אפ"ה לא מהני מדלא א"ל קני גוף הבית לדירה משא"כ במצווה מ"מ דבהול מתקנינן לישנא כי היכי דמתקנינן לישנא לענין גיטין וכמ"ש הר"ן וה"ה ז"ל. ולפ"ז א"ש כל הסוגיא דלעולם כולהו מילתא דר"ה ואתקפתא דרבי אבא לעיל אי מה מתנה בדוכתא קאי אלא בהא דאמרינן אאתקפתא דר"א אלא רבי אבא הכי קשיא ליה מתנת שכ"מ במקצת הוא היינו נמי אתקפתא דלעיל משום דמעיקרא ס"ד דהא דקאמר ר"ה גיטו כמתנתו אמצווה מ"מ קאי ומה"ט מהני אפילו במקצת אע"ג דלא קנו מיניה וע"ז מתקיף רבי אבא שפיר אי מה מתנה ישנו לאחר מיתה ונהי דמהדרינן הכי השתא סוף סוף ע"כ לא אמר ר"ה גיטו כמתנתו לענין מצווה מ"מ דהא לא דמו כלל דדוקא בגיטין משום דאינו לאחר מיתה וכיון שרוצה לגרשה מחיים משו"ה מהני כתבו לחוד אע"ג דלא אמר תנו דודאי רוצה בכך שיתנו מיד משא"כ במתנה אפילו במצווה מח"מ לא גמר להקנות אלא לאחר מיתה ובאמת אינו מועיל במקצת אי בעי קנין אע"כ דל"ק ר"ה גיטו כמתנתו אלא לענין מתנת שכ"מ בכולה דכי היכי דהתם אם עמד חוזר משום אומדנא דמחמת מיתה יהיב ה"ה לענין גיטו דאיכא נמי האי אומדנא גופא. וע"ז מקשינן שפיר והא קי"ל דמצווה מ"מ לא בעי קנין ומסקינן אלא רבי אבא הכי קשיא ליה חמרא לא קאמר והיינו נמי אתקפתא דלעיל דאיהו סבר דהא דמייתי ר"ז ממימרא דר"ה בגיטו כמתנתו היינו נמי להא מילתא דכי היכי דמתקנינן לישנא בגיטין בדאמר כתבו אף ע"ג דלא אמר תנו משום דבהול ה"ה הכא מתקנינן לישנא כאילו אמר דמי חמרא וע"ז מהדר רבי אבא אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה וכיון דלא דמו בהא אם כן לענין מתקנינן לישנא נמי אין לדמותן מה"ט גופא דבגיטין ודאי רוצה שיתנו מיד כיון דלא שייך גט לאחר מיתה משא"כ במתנה שישנה לאחר מיתה ולא גמר להקנות אלא לאחר מיתה דנפלו ניכסי קמי יתמי מש"ה יש לומר דיד המקבל מתנה על התחתונה ולא מתקנינן לישנא כי האי דר"נ דידור פלוני בבית זה לא אמר כלום ומסקינן התם דהיינו משום דליתא בירושה וה"נ דכותיה דכיון דעיקרה לאחר מיתה כירושה שויוהו רבנן כדאיתא שם וע"ז מסקינן שפיר ואידך מחמרא כדי ליפות כחו והיינו כתירוצם של הר"ן ז"ל וה"ה שכתבתי דכל היכא שנוכל לייפות כחו לתקן לישנא באותו דבר שכבר התחיל השכ"מ מתקנינן לישנא כמו בגיטין כנ"ל נכון בעז"ה. ועי"ל דה"ק ר' אבא כיון דגט אינו לאחר מיתה אם כן בגיטין נמי לאו משום טעמא דבהול אלא דע"כ רוצה לגרשה מעכשיו וא"כ במתנה נמי לא אמרינן טעמא דבהול וא"כ א"ש דדמי חמרא לא קאמר אח"ז מצאתי במרדכי שכתב בשם ר"ת ונראה שם להדיא הא דאמרינן ליפות כוחו היינו נמי משום דגיטו כמתנתו ות"ל שזכיתי לכווין לדעת הגדול בעזה"י ודוק היטב:

תוספות בד"ה כדי ליפות כחו פי' בקונטרס כו' ונראה שלא רצה לומר שיהא כל ההפסד שלו. עיין מ"ש הרא"ש ז"ל בזה דודאי כוונת רש"י ז"ל שיהא כל ההפסד שלו וכ"נ משיטת הרמב"ם ז"ל:

בא"ד ואמר ריב"ם דאיצטריך ליה לאשמעינן דאפילו יוצא בקולר כו' עכ"ל. ומשמע מלשונם דמגיטו כמתנתו קא דייק הכי וכבר כתבתי דמוכח מזה דהתוספות סברי דמצווה מ"מ לאו מדאורייתא הוא דא"כ פשיטא שאין לחלק בין יוצא בקולר למסוכן אע"כ דמדרבנן שלא תטרף דעתו וקס"ד דביוצא בקולר לא שייך האי חששא ומש"ה יליף מגיטו כמתנתו וצ"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו ומה שהקשיתי לעיל דבמתנה במקצת לא שייך שלא תטרף דעתו מדלא מהני בלא קנין בסתם שכ"מ וא"כ אמאי מהני במצווה מ"מ יש ליישב כמ"ש מהרש"ל ז"ל בשמעתין בח"ש דבמתנה במקצת בסתם שכ"מ לא חיישינן לטירוף דעת דמאן יימר דמתנת שכ"מ הוא דלמא במתנת בריא יהיב ליה ומהיכא תיתי נחוש לטירוף דעת ודוקא בכולה דאיכא הוכחה דמחמת מיתה יהיב חיישינן לטירוף דעת ומש"ה במצווה מ"מ בפירוש חיישינן לטירוף דעת אפילו במתנה במקצת וזה מוכרח לשיטת התוספות ועמ"ש לעיל בזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.