חתם סופר/גיטין/סו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png סו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ודילמא צרה היא. ומסיק בשעת הסכנה כותבים אעפ"י שאין מכירין ודעת הפוסקים דלא חיישינן לצרה דלא שכיחא אבל בבואה דבבואה צריך דבאותן המקומות שכיחי שדים טפי מחשש צרה. ונראה דהיינו דחשש שנאת צרה לא שכיחי כולי האי כמו שדים. אפי' יש צרה בפנינו מ"מ שנאה המקלקלת לא שכיחא אבל רש"י ביבמות פי' דילמא צרה שנשא אשה במקום אחר פי' ודאי אי איכא צרה בפנינו חיישינן טפי משדים אלא אדם שמוחזק אצלינו ולא ידעינן לו אשה אחרת ואנן ניקום וניחוש שמא יש לו אשה במקום אחר ואנחנו לא נדע זה לא שכיחא ולא חיישינן בשעת סכנה. וכבר כתבנו מזה לעיל בסוגי' דשיירות מצויות:

הוכיח סופו על תחלתו. עיין ספ"ב דחולין דבעי' ג"כ הוכיח תחלתו דהיינו דאמר תחלה כתבו וע"ש. ופשוט דוקא תחילתו של עצמו וסופו של עצמו הוא עצמו אמר כתבו והוא עצמו נפל ומת אבל אם אמר כתבו וכדומה ושוב נפל א' מן הגג ולא ניכר מי הוא לא נאמר הוכיח תחילתו באומרו כתבו שזהו שנפל לפנינו חלילה לא יעלה על הדעת ושם ביארתי בעה"י:

ההוא גברא דעל לבי כנישתא וכו'. הטור פי' עובדא דא בשליח הולכה ותמה הריב"י הא בש"ס בשליח כתיבה ונתינה איתמר אע"ג דאין נפקותא לדינא מ"מ מ"ט לשנות ממאי דאיתמר בש"ס. ונלע"ד דלהטור ס"ל אומר אמרו פסול וגם חתם סופר ועד אינו אלא כשר בדיעבד א"כ כשיארע לפנינו ככה בודאי יש לנו לומר שכוונתו היה שנים יחתמו חתם ידן וא' מהם השלישי יכתוב ולא ששנים יחתמו ויצוו לא' מבחוץ לכתוב דהוה אומר אמרו ולא שיחתמו הם וא' מהם יכתוב וה"ל חתם סופר ועד נמי לאו שפיר דמי ומכ"ש אי חתם סופר ועד פסול ממש ואומר אמרו כשר ולא תעשה. פשיטא דיש לנו לומר שכוונתו היה על השלישי הזה ששמע קולו הוא יכתוב וא"כ ע"כ מעשה שהיה שכבר כתב הבן וחתם האב בצירוף השני ושוב שכיב האב ונסתפקו אי שוי בן שליח להולכה:

אמר לשנים. מדלא אמר האומר לשנים משמע אדלעיל קאי הבריא שאמר כתבו ולא אמר תנו אינו אלא כמצחק אבל אמר תנו בלא כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו. אעפ"י שלא אמר אלא תנו מ"מ גם הכתיבה בכלל. ובזה יובנו דברי ירושלמי שבא להוכיח מסיפא אמר לשלושה כתבו ותנו ש"מ רישא ר"מ היא. ורוצה לומר דרישא הומ"ל אינו ענין כלל לדינא דר"מ ור"י ולא בא למעט דאלו דוקא יכתבו ויתנו ולא אחרים. אלא לא בא אלא לומר שאעפ"י שלא אמר אלא תנו מ"מ יכולים לכתוב וליתן ולא בא למעט אחרים אך מדנקט בחד בבא וכו' אם אמר לג' כתבו ותנו ובג' בודאי אתא לאשמועינן הרי אלו ולא אחרים יכתבו ויתנו מטעמא דמחלוקות ר"מ ור"י הה"נ בשנים הדין כן. ועיין לעיל כ"ט ע"א תוס' ד"ה משום וכו' שכתב אגב כתבו תני תנו ונראה קצת דחוק. ובחי' רשב"א בזה דברים שקשים להבינם. הנלע"ד ע"פ מ"ש ד תנו קמ"ל נמי אעפ"י שלא אמר אלא תנו מכל מקום יכתבו. ואלו לא בא לאשמועינן אלא הך מילתא לחוד שפיר שייך למיתני הרי אלו יכתבו ויתנו. אך כיון שבא להשמיענו ג"כ הם בעצמם יכתבו ולא אחרים ע"כ קשה קצת לשון תנו דהא נתינה אפי' באחרים. והנה הוסיף רשב"א דאפי' אי נימא בשנים בעי' שהם יתנו דוקא מ"מ בשלשה לר"מ דהוה ב"ד ורק משום שהוסיף לומר כתבו אמרינן דקפיד א"כ תינח בכתיבה קפיד אבל לענין נתינה ה"ל ב"ד ויצוו לאחרים ליתן וא"כ לענין שלשה הוה ודאי יתנו לאו דוקא ולענין שנים כבר כתבנו דצריך לומר יתנו לומר אע"ג דלא אמר אלא תנו מ"מ יכתבו ויתנו וא"כ איידי דנקט תנו לענין שנים משום הנ"ל תני נמי גבי שלשה ולעולם בין בשנים בין שלשה יתנו לאו דוקא. ודע דלעיל אמרינן איכא בינייהו שליח מתנה ה"ה הומ"ל א"ב שכ"מ שאמר כתבו דמשום בזיון ליכא דאין בכחו לכתוב ואפי' למימר תנו ולגמור דבורו אינו יכול מכ"ש לכתוב בעצמו. ולראב"ד נמי דסבר הבזיון הוא שבושה לו לגרש אשתו היינו מחמת קטטה אבל שכ"מ אדרבא טוב עושה בעליו שלא לעגן אשתו. ולהראב"ד לא הוה צריך לומר הכא מבעל לא קפיד אלא הו"מ למימר בשולח ממד"ה ליכא קפידא אפי' בכתיבה דאין כאן בושה שהרי לטובתה מגרשה מ"מ הומ"ל הך איכא בינייהו אלא בעי למימר איכא בינייהו דשליח מתנה דפליגו בי' רב ושמואל להדיא. ופני יהושע שם הקשה אי ס"ד למ"ד משום מילי בנתינה ליכא משום מילי א"כ הול"ל נתינה איכא בינייהו דמשום בזיון איכא לחד תי' בתוס' ומשום מילי ליכא ולק"מ דהא בלא"ה הומ"ל איכא בינייהו שכ"מ אלא בעי למימר א"ב דפליגי בי' רב ושמואל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף