פני יהושע/גיטין/סו/ב

פני יהושע גיטין סו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אמר ר' ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לשנים כתבו ותנו כו' וחתמו הן מהו. ומשמע להדיא מפירש"י ז"ל דלענין החתימה לא קמיבעיא להו דודאי מדאמר לשנים רוצה שיחתמו דעיקר לשון כתבו אחתימה קאי ויתכן יותר לפמ"ש לעיל פרק כל הגט דלענין החתימה הו"ל עד מפי עד דמ"ש התוס' בסמוך בד"ה אמרו דלא מיקרי עד מפי עד שעיקר העדות לא נמסר אלא לאחרונים היינו דוקא באומר אמרו משא"כ בדאמר לשנים כתבו לא שייך ה"ט. אלא דקמיבעיא להו אי כתב ידן לחוד הוא דקאמר מדלא קפיד לומר בפירוש שיכתבו ויחתמו או דלמא דכתב הגט נמי קאמר כן מבואר להדיא מלשון רש"י ז"ל בסמוך שכתב אי כתב ידן הוא איכא למימר דכתב הגט מדלא קפיד כו' עכ"ל וכן מבואר ג"כ מל' רש"י במשנה שכתב ובגמרא מפרש על כתב הגט אם יכולין כו' אלמא דלענין החתימה פשיטא ליה דאין יכולין ולפי זה הא דשלחו מבי רב כתבו ותנו דוקא בכה"ג הוא דקמיבעיא להו אבל בדאמר תנו לחודא אפשר דמסתמא אית לן למימר דאתרווייהו נתכוון שיכתבו ויחתמו עד שיתנו לידה אבל מדאמר לישנא יתירא כתבו דהיינו ודאי כתב ידן איכא למימר מדלא אמר נמי בפירוש שיכתבו גוף הגט לא איכפת ליה אלא שהרשב"א ז"ל בחידושיו בשם התוס' כתב בזה להיפוך והא דקאמר בסמוך ותפשוט מדר' יוסי והיינו באומר תנו נראה דפשיט שפיר מדקאמר ר"י מקובלני שאפי' אמר לב"ד כו' ילמדו ויכתבו והיינו בין כתיבה ובין חתימה וא"כ משמע דברישא באומר לשנים נמי קאי אתרוייהו והא דאיצטריך לאתויי מי איכא ב"ד דלא ידעי מיחתם היינו משום דבלא"ה היה באפשר לומר דאפילו באומר תנו נמי אחתימה לחוד קאי ודחי הש"ס איכא בי דינא חדתא ולעולם דאפילו בתנו נמי מספקא לשמואל. מיהו למאי דפרישית שכן מבואר בלשון רש"י ז"ל יש לדקדק התינח במאי דשלחו מבי רב היינו דכרב ס"ל דחתם סופר ועד כשר מסתפקא להו דאיכא למימר דלתרוייהו נתכוון משא"כ לשמואל גופא דקאמר נמי בהאי לישנא מספקא ליה אי כתב ידן או כתב הגט ומשמע מפירש"י ז"ל דאיכא למימר דלתרוייהו נתכוון לפ"ז צ"ל דלשיטת רש"י ז"ל סובר שמואל נמי חתם סופר ועד כשר כמו שאפרש לקמן בסמוך שזה מוכרח משיטת רש"י ז"ל והתוס' לשיטתייהו דלשמואל למסקנא סובר חתם סופר ועד פסול וע"כ דמספקא ליה אי נתכוון אכתיבה לחוד או אחתימה לחוד ולא אמרינן דכתב ידו פשיטא טפי מצד הל' מכתב הגט וא"כ בההיא דשלחו מבי רב משמע להו דה"ה דהוי מצי למיבעיא בתנו גרידא דאע"ג דלרב חתם סופר ועד כשר ל"ל דבתנו פשיטא להו דלתרוייהו נתכוון ובכתבו מספקא להו אי אחתימה לחוד אי אתרוייהו דא"כ מאי שלחו ליה לשמואל דאיהו ודאי הוו ידעי דלשמואל חתם סופר ועד פסול וא"כ פשיטא דלדידיה ליכא למימר דנתכוון אכתיבה ואחתימה אלא אחתימה לחוד ואכתי לדידהו לא תיפשוט למאי דאית להו חתם סופר ועד כשר וא"כ אפשר דאתרווייהו נתכוון שזה עיקר האיבעיא דידהו אע"כ דלדידהו נמי לא משמע להו דנתכוון אתרווייהו אלא דמספקא להו אי אכתיבה או אחתימה ומש"ה שלחו שפיר לשמואל דלא תליא מילתא בחתם סופר ועד ומש"ה שפיר כתבו התוס' לשיטתם דה"ה דהו"מ למיבעיא באומר תנו לחוד ואע"ג דאכתי מאי שלחו מבי רב לשמואל ותיפוק ליה דלרב הטעם משום בזיון ולשמואל משום מילי לא מימסרי לשליח אלא דדא ודא אחת היא כיון דעיקר הספק מצד הל' כתבו אי כתב ידן או כתב הגט א"כ מדשמואל תפשוט לדידהו דלכ"ע למה שנתכוון הבעל ושינו בזה פסול לכ"ע אי לדידהו משום בזיון ולשמואל משום מילי לא מימסרי לשליח כנ"ל בשיטת רש"י ז"ל ותוס' ועיין בסמוך אמנם כן ראיתי למהרש"א ז"ל שיטה אחרת דמשמע ליה לשיטת התוס' דלעולם לא שייך האיבעיא אלא משום דחתם סופר ועד פסול ומש"ה כתב דמה שלא כתבו התוס' דה"מ למיבעיא בשלשה דהתם ודאי לתרווייהו איכוון אבל יש לתמוה עליו טובא דא"כ מאי קא פשיט לקמן מדר' יוסי דכתב הגט הוא ותיפוק ליה דהתם ודאי כתב הגט נמי הוא דהא באמר לשלשה איירי ול"ל דאפ"ה פשיט שפיר מדקתני שנים דומיא דג' וכיון דהתם ודאי אכתיבה ואחתימה קאי דאי אחתימה לחוד מי איכא ב"ד דלא ידעי למיחתם וע"כ דאכתיבה נמי קאי וא"כ ה"ה לשנים הא נמי ליתא דהא לקושטא דמילתא בשנים ע"כ אי אפשר לומר דלתרוייהו איכוון למאי דמסקינן דלשמואל חתם סופר ועד פסול ובשלשה ע"כ לתרווייהו איכוון לשיטת מהרש"א ז"ל ומאי האי דקאמר נמי מי איכא ב"ד דלא ידעי למיחתם ות"ל דודאי בשלשה צריכין לכתוב ג"כ בעצמם וא"כ ילמדו אכתיבה קאי מלבד כמה קושיות שאפרש בשמעתין לאחד אחד על שיטה זו והאמת של' התוס' בד"ה כתב ידו משמע לכאורה כשיטת מהרש"א ז"ל ושם אפרש בעז"ה:

תוספות בד"ה והאמר שמואל כו' אבל ממתניתין דאפילו רבי מאיר מודה כו' לא מצי למפרך כו' עכ"ל. והא דקשיא להו דליפשוט ממתני' אע"ג דבמתני' לא קאמר אלא יכתבו ויתנו ואיכא למימר דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד שפיר קאמר שמואל שהדבר צריך תלמוד וע"כ דפשיטא להו להתוס' שאין לנו שום טעם לומר דלכתחילה צריכין לכתוב או לחתום בעצמם אי לאו משום בזיון או משום דמילי לא מימסרי לשליח ממילא דמחד מהני טעמי יש לפסול בדיעבד ואע"ג דבפ' כל הגט דף כ"ט משמע להדיא דלמאי דס"ד התם מעיקרא דהוי טעמא דמתני' דהכא משום שאין השליח עושה שליח ואדרבא קס"ד בטל נמי הוי מה"ט ומשני דבטל משום בזיון או משום מילי וא"כ סוף סוף מגופא דמתניתין דהכא לא מצינן למיפרך דאיכא למימר דיכתבו היינו לכתחלה דכ"ע מודו דלכתחילה אין השליח עושה שליח אפי' בשליח גמור דלאו מילי כשליח הגט אלא היכא דאניס ובהכי הוי שפיר לישנא דמתני' דהכא לענין ויתנו דאינהו אין שליח לא אלא דבהא איכא למימר דהתוס' לשיטתייהו שכתבו לעיל דף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו בני דיעה נינהו דבכתיבת הגט לא שייך שליחות והא דאמרינן הכא מילי לא מימסרי לשליח לענין הכתיבה היינו לענין דלא הוי לשמה כמבואר שם בתוספות ובשמעתין בל' הר"ן ז"ל וכ"ש לענין חתימה לא שייך ה"ט דאין שליח עושה שליח והא דלא ניחא להו לתוס' לפרש דממתני' לא מצי למיפרך דאיכא למימר דלענין חתימה ודאי צריכין לחתום בעצמם ולא לצוות לאחר כשאמר להם כתבו דהו"ל עד מפי עד כבר כתבתי שם בזה באריכות בחידושי פ' כל הגט ע"ש אבל אכתי קשה לי טובא דודאי ממתני' דאפילו ר"מ מודה לא מצי למיפרך דאיכא למימר דיכתבו ויתנו היינו לכתחלה צריכין לחתום בעצמם ולא לצוות לאחר משום גזירה דשמא תשכור דלענין החתימה פשיטא לקמן בשמעתין דלכ"ע אפילו אמר אמרו כשר ולא תעשה מה"ט דשמא תשכור ותקנו חכמים שאין לחתום עד שישמע מפי הבעל וא"כ מה"ט גופא כשא"ל תנו אסור לכתחלה להחתים אחרים דודאי לא יחתמו דהא כשר ולא תעשה וכ"ש למ"ד דלענין הכתיבה נמי כשר ולא תעשה וא"כ אי לאו דאמר שמואל הלכה כר' יוסי דמילי לא מימסרי לשליח לא הוי קשה עליה דשמואל דשפיר מספקא ליה אי תצא משום דחיישינן לבזיון או למילי או לא והא דקתני יכתבו ויתנו היינו משום דשמא תשכור ולמ"ד דבתרוייהו כשר ולא תעשה קאי בין אכתב ידן ובין אכתב הגט ולמ"ד בכתיבה כשר ותעשה קאי ויכתוב אחתימה לחוד כמו שתירצו התוספות כאן לענין בזיון. והנלע"ד בזה לכאורה דהתוספות לשיטתייהו שכתבו בד"ה מתני' מני דלר"מ חתם סופר פסול ואם כן בדאמר לשנים דקאמר ר"מ יכתבו ויתנו היינו לצרף עמהם אחר או לכתיבה או לחתימה ולמ"ד בתרוייהו כשר ולא תעשה מסקו התוס' דיכתבו ויתנו דקאמר ר"מ היינו לענין שהגט כשר בדיעבד ולפ"ז שפיר כתבו התוס' כאן דמוכח ממתני' דאם לא כתבו וחתמו בעצמם תצא אפי' בדיעבד ובהכי מיתרצא נמי קושיא קמייתא לענין אין שליח עושה שליח דהיינו לכתחלה וא"א לומר כן בטעמא דמתני' דהא סוף סוף אין תקנה לזה הגט לכתחילה:

מיהו לשיטת מהרש"א ז"ל שכתבתי בסמוך דלמאי דמספקא לשמואל סובר לענין הכתיבה כשר ותעשה דמה"ט חתם סופר ועד פסול ולפ"ז ודאי שפיר מצינן למימר דלא קשיא ממתני' דאיכא למימר דיכתבו דקאמר ר"מ היינו יחתמו ויצרפו אחר לענין כתיבה דהו"ל כשר ותעשה משא"כ אם לא יחתמו בעצמם הו"ל כשר ולא תעשה ולמה שאפרש בסמוך להיפוך משיטת מהרש"א ז"ל דלמאי דמספקא לשמואל ע"כ סובר כשר ולא תעשה בתרוייהו א"ש. אמנם בכל זה לא הונח לי דמ"ש התוספות לקמן דלר"מ חתם סופר ועד פסול היינו לבתר דמייתי הש"ס מימרא דשמואל דטעמא דר"י דמילי לא מימסרי לשליח אף בשלשה וממילא דטעמא דר"מ בשנים תנו ובג' כתבו ותנו נמי משום טעמא דמילי לא מימסרן לשליח ומש"ה ע"כ לר"מ חתם סופר ועד פסול כמ"ש התוס' דחיישינן לחורבא אחריתי שיאמר לג' תנו וילכו שנים מהם בלא דעת השלישי ומחתמי לסופר משום כסופא וזה פסול דאין להם רשות לשנות צווי הבעל אלא כשהם שלשה שעשאן ב"ד ולא שנים מהם דהו"ל מילי ולא מימסרן לשליח משא"כ מקמי דס"ד דטעמא דמתני' משום מילי א"כ לא מצי למיפרך כלל ממתני' דקתני יכתבו ויתנו דאיכא למימר שפיר דהיינו לכתחלה וכשר בחתימת סופר ועד דהא ליכא למיחש להאי חורבא שכתבו התוס' בסמוך כיון דמילי מימסרן לשליח ואף אם יאמרו השנים לסופר שיכתוב ויחתום לית לן בה ולאומר אמרו לפלוני ולפלוני נמי לית לן למיחש דהא כשר ולא תעשה לא שכיח ולפ"ז א"ש הא דקתני במתני' דיכתבו ויתנו לכתחילה ולא יצוו לאחר לחתום משום דכשר ולא תעשה משום חששא דשמא תשכור ואין לחתום עד שישמע מפי הבעל ומכ"ש למ"ד דבכתיבה נמי כשר ולא תעשה מש"ה הוצרך להקשות דוקא מדשמואל דאמר מילי לא מימסרן וא"כ פשיטא דבטל בין בכתיבה בין בחתימה ויש ליישב קצת לפי מה שאפרש בסמוך בלשון התוס' בד"ה מתני' מני בחורבה דר"מ ע"ש ודוק היטב:

בא"ד אבל ממתני' דאפילו ר"מ מודה כו' לא מצי למיפרך דהו"א דטעמא משום בזיון עכ"ל. וקשיא לי טובא לפי מה שפרש"י ז"ל לעיל בפרק כל הגט דף כ"ט ולקמן פרק מי שאחזו דף ע"א דטעמא דבזיון דבעל היינו משום שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו הכל שאינו יודע לכתוב הגט וכן משמע מסתימת לשון התוס' וכ"כ כל המפרשים קדמאי ובתראי. ולפ"ז קשה מכדי אליבא דר"מ קיימינן הכא במתני' ושמעינן לר"מ דאפילו מצאו באשפה כשר משום דוכתב לאו אכתיבה קאי אלא אחתימת עדים וא"כ אין על הבעל לכתוב הגט ותו לא שייך בזיון דבעל לר"מ. ואף שרש"י ז"ל כתב שם הטעם שהבעל נותן שכר הסופר אלא דמלשון התוס' שם לא משמע כן ועוד דלפ"ז כ"ש דלא הוי מקשו הכא מידי דהא מסקינן בפרק גט פשוט דהאידנא תקנו רבנן משום תקנת עגונות דהאשה נותנת השכר וא"כ שפיר מספקא לשמואל דנהי דלר"מ פסול משום בזיון דבעל משא"כ עכשיו דליכא בזיון דבעל מספקא ליה דבזמן אמוראי קדמאי נתקנה תקנה זו דהאשה נותנת שכר דמה"ט אמר רב חסדא לעיל בפ"ב יכילנא לפסול כולהו גיטי ע"ש אע"כ דהתוס' סברי דלאו בשכר תליא מילתא אלא משום דאכתי על הבעל לכתוב משום דכתיב וכתב והדרה קושיא לדוכתיה ועמ"ש בזה בפרק כל הגט. ולכאורה היה נראה ליישב לפמ"ש לעיל דף כ"ב דלר"מ נמי עיקר פשטא דקרא וכתב אכתיבת הגט קאי והיינו שיכתוב בעצמו בכתב ידו דכשר מן התורה אפילו אין עליו עדים אלא הא דאמר ר"מ דוכתב קאי אחתימה ולא בעי כתיבה לשמה היינו היכא שאינו כותב בכתיבת ידו וצריך להחתים עליו עדים נמצא דעידי חתימה הוא דעבדי כריתות דכתיבת הסופר לאו כלום הוא מש"ה מכשיר במצאו באשפה. ולפ"ז מצינן למימר שפיר דלר"מ נמי שייך בזיון דבעל דנהי דמתקנת חכמים פסול כתב בכתב ידו ואין עליו עדים לר"מ כדאיתא לקמן דף פ"ז ולעיל ריש מכילתין דף ג' כתבו התוספות הטעם דהוי כגט שאין בו זמן אפ"ה מצינן למימר דאף שצריך להחתים עדים אפ"ה יש לו לכתוב בעצמו כדכתיב באורייתא. אלא דלפ"ז קשה א"כ במתנה נמי נימא הכי דהתם נמי כתיב וכתב את ספר המקנה וא"כ עליו לכתוב בעצמו וכ"ש דהתם מדינא כשר לגמרי בכתב ידו ואין עליו עדים ובשלמא למ"ד עידי מסירה כרתי שפיר יש לחלק בין גט למתנה כדפרישית התם פרק כל הגט משא"כ הכא דאליבא דר"מ קיימינן דאמר ע"ח כרתי תו ליכא לחלק ולפ"ז ממילא נתיישבה קושיית התוספות שכתבו כאן דה"מ למיפרך מדשמואל אדשמואל מדאמר פרק כל הגט מתנה הרי הוא כגט ולמאי דפרישית א"ש דאי לאו מההיא דאמר שמואל להדיא הלכה כר"י דמילי לא מימסרי לשליח הוי מסתבר לפרש ההיא דכל הגט להיפך דשמואל דאמר מתנה הרי היא כגט היינו משום דסבר דטעמא משום בזיון דבעל ובמתנה נמי איכא בזיון שעליו לכתוב השטר מתנה ומש"ה פסול במתנה נמי בין בכתיבה בין בחתימה שנעשה ע"י אחר ורב דאמר מתנה אינו כגט סובר דלא חיישינן לבזיון דבעל אלא טעמא דמתני' דמילי לא מימסרי לשליח וכבר כתבתי בסמוך שכתבו התוס' לעיל דף כ"ב דלכתיבה לא בעינן שליחות וע"כ הא דמשמע בשמעתין דלענין כתיבה נמי שייך מילי לא מימסרן לשליח היינו משום דלא מיקרי לשמה וכ"כ הר"ן ז"ל בשמעתין לענין אומר אמרו נמצא דלפ"ז במתנה דלא שייך לשמה כשר' הכתיבה ע"י שיצוו לאחר לכתוב וכן הא דאמרינן לעיל דאביי ורבא פליגי בדרב ושמואל היה באפשר לפרש להיפך אי לאו דאשכחן בהדיא בשמעתין דשמואל סבר משום מילי לא מימסרן וע"כ דרב סבר משום בזיון וצריך לפרש להיפך ולענין חתימה וא"כ שפיר איצטריך לאקשויי הכא מההיא דאמר שמואל בהדיא כנ"ל נכון ושיטת התוספות צ"ע ודוק היטב:

בא"ד וה"א דבכתיבה ליכא בזיון אלא בחתימה דאיכא פירסום טפי עד כאן לשונם. ולכאורה הא מילתא מרפסן איגרי דלמאי דמשמע משיטת כל המפרשים כשיטת רש"י ז"ל דפרק כל הגט דבזיון דבעל היינו שאינו רוצה לגלות שאינו יודע לכתוב הגט וא"כ שייך האי קפידא יותר לענין הכתיבה שהסופר ירגיש בודאי שאין הבעל יודע לכתוב משא"כ עידי החתימה אפשר שלא ירגישו שאין הגט מכתב ידו של הבעל ויש ליישב בדוחק למאי דפרישית בסמוך דלר"מ אע"ג דמצאו באשפה כשר אפ"ה עיקר כתיבת הגט מתחלה ראוי להיות בכתיבת הבעל בעצמו אלא שאם כבר מצאו באשפה כשר אף לכתחילה דלא בעי כתיבה לשמה אם כן בשעת הכתיבה ליכא פירסום כלל אם יאמרו העדים להסופר שיכתוב דמאן יימר שהבעל גמר בדעתו לגרש ואפשר שרוצה לשחק בה או דאינהו מדעתייהו דנפשייהו עבדי שיהא הגט מצוי בידם כשיצטרך הבעל משא"כ בשעת החתימה שצריכין לחתום לשמה ואם כן צריכין שיאמרו שהבעל צוה לכתוב ולחתום כנ"ל וכבר העליתי בד"א דרך הפילפול ואין להאריך. אמנם למאי דפרישית לעיל פ' כל הגט דלולא פרש"י היה נ"ל לפרש בזיון דבעל בענין אחר שעיקר ענין הגט הוא בזיון לבעל משא"כ במתנה והשתא א"ש טפי דבשעת החתימה שנגמר הגט קפיד טפי דלא ניחא ליה דליבזי אלא באפי הנך כן נ"ל לולא שהקדמונים לא פירשו כן:

בד"ה כתב ידן וכו' אע"ג דלא נ"מ מידי כו' הא מסיק דלשמואל כו' ואם כן חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כו' עכ"ל. ויש לדקדק מאי פסיקא להו דהכי מסיק דהא לא מסקינן הכי בשמעתין אלא אליבא דמ"ד כשר ותעשה אבל אליבא דמ"ד כשר ולא תעשה מצינו למימר דלשמואל נמי חתם סופר ועד כשר אם לא שנאמר דלקמן במסקנא דשמואל פליג אדרבי יוסי הדר ביה תלמודא מהא דמשנינן מעיקרא כשר ולא תעשה לא שכיח וא"כ אפילו למ"ד כשר ולא תעשה נמי ע"כ חתם סופר ועד פסול וכמ"ש מהרש"ל ז"ל בח"ש בשם הרשב"א ז"ל אלא דמל' התוספות לקמן לא משמע הכי אלא כמ"ש מהרש"א ז"ל דלא הדר ביה מההיא סברא דכשר ולא תעשה לא שכיח וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ונראה שמכאן הוציא מהרש"א ז"ל מ"ש דלשיטת התוספות לא אשכחן הא דמספקא לשמואל אי כתב ידן או כתב הגט אלא בהאי גווני דחתם סופר ועד פסול ומשו"ה מספקא ליה כדמסקו התוס' הכא משא"כ אי ס"ל חתם סופר ועד כשר תו לא שייך האי ספיקא דודאי לתרוייהו איכוון הבעל ומה"ט כתב מהרש"א ז"ל דבאמר לג' לא שייך ספיקא דשמואל ולפ"ז ע"כ סבר שמואל כשר ותעשה וממילא דחתם סופר ועד פסול ומלבד מה שכתבתי לעיל דא"א לומר כן דבג' לא שייך האי ספיקא מדאמרינן בסמוך ותפשוט מדרבי יוסי באמר לג' תנו ועוד אפרש לקמן הוכחה גדולה דלשמואל ע"כ סובר דבכתיבה נמי אומר אמרו כשר ולא תעשה וא"כ חתם סופר ועד כשר ואפ"ה מספקא ליה אלא דבר מן דין א"א לומר כן דאי ס"ד דהיכא דאיכא למימר דאתרוייהו נתכוון פשיטא ליה לשמואל דל' כתבו שייך בין בכתיבה ובין בחתימה לפ"ז קשה יותר היאך אפשר לומר דשמואל סבר בכתיבה אומר אמרו כשר ותעשה ומשו"ה חתם סופר ועד פסול דא"כ מאי מספקא ליה האי כתבו דקאמר הבעל אי כתב ידן או כתב הגט דמילתא דפשיטא היא דאית לן למימר דכתב ידן קאמר ולענין הכתיבה נעשה כאומר אמרו דהו"ל כשר ותעשה ממה שנאמר דכתב הגט קאמר ולענין החתימה נעשה כאומר אמרו דבזה לכ"ע כשר ולא תעשה ולקמן אמרינן בפשיטות דכשר ולא תעשה לא שכיח וע"כ היינו משום דמסתמא אין לנו לומר דהבעל אומר אמרו היכא דהוא כשר ולא תעשה וזה מוכרח כמו שאפרש שם בסמוך. ול"ל דאכתי מספקא לשמואל דילמא כתב הגט קאמר ורוצה שיתנו הגט ע"י עידי מסירה דכשר לכתחילה למאי דקי"ל כר"א דע"כ התוספות לא נחתו להכי מדכתבו בסוף הדיבוי דה"ה דה"מ למימר איפכא אי ס"ל כתב הגט הוא הא כתב ידן כו' וע"כ א"א לפרש כוונת התוספות דה"מ למימר איפכא אמילתא דשמואל דמהיכא תיתי הא מילתא דשמואל הכי הוי עובדא דאמר לסופר וכתב וחתמו הן והיאך מצי למימר איפכא אע"כ דאמילתא דרבי יוסי קאי דלמאי דס"ד דילמדו ויכתבו אכתיבת הגט קאי ה"מ למימר איפכא הא כתב ידן כשר ע"י אחר הא מילי לא מימסרן לשליח וא"כ מאי קושיא האיכא למימר לעולם דילמדו ויכתבו אכתיבה קאי ולא יחתמו כלל אלא יתנו ע"י עידי מסירה אע"כ דהתוספות לא נחתו להכי והדרא קושיא לדוכתא מכל זה נראה דלא כשיטת מהרש"א ז"ל אלא דשיטת התוספות דלעולם שייך ספיקא דשמואל אפילו היכא דאיכא למימר דלתרוייהו איכוון אפ"ה מספקא ליה בעיקר ל' כתבו דאיכא למימר דל' כתבו לא שייך אלא כתב ידן לחוד או כתב הגט לחוד או אתרוייהו וע"ז קאמר הש"ס שפיר ותפשוט ממתניתין מדנקיט סתמא יכתבו ויתנו משמע דאתרוייהו קאי דחתם סופר ועד כשר אלא דאפ"ה הוצרכו התוספות לפרש דלמאי דמסיק נמי אומר אמרו כשר וחתם סופר ועד פסול אפ"ה שייך שפיר ספיקא דשמואל כדמסקו התוס' כנ"ל ומ"ש התוספות דהא מסיק אפרש בסוף הסוגיא גבי אלא ר"י תרתי אמר דלמסקנא ע"כ אפילו למ"ד כשר ולא תעשה נמי מוכח דרבי יוסי פוסל באומר אמרו ע"ש ודו"ק:

גמרא ותפשוט ליה ממתני' כו' היא גופא קא מיבעיא ליה כתבו כתב ידן כו' עד איכא בי דינא חדתא. ותמיהא לי טובא אכתי מאי מספקא ליה לשמואל דקאמר הדבר צריך תלמוד אי כתב ידן או כתב הגט ותפשוט ליה ממתני' דפ' מי שאחזו לקמן דף ע"א דקתני להדיא אמרו לו נכתוב גט לאשתך כו' ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו כו' ה"ז גט בטל עד שיאמר לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו ולכל התירוצים דמסקינן התם משמע מיהא דסיפא ר' יוסי היא ולפ"ז מבואר להדיא דלעולם הגט בטל עד שיאמר לסופר ויכתוב ולעדים שיחתמו הרי לפנינו בין בכתב ידן ובין בכתב הגט צריכין שישמעו מפיו דוקא כדדייקינן התם להדיא דאומר אמרו פסול מדלא קתני עד שיאמר אמרו מיהא למסקנא דשמעתין דר' יוסי תרתי אמר ושמואל פליג באומר אמרו א"כ ממתני' דמי שאחזו נמי ליכא למיפשט דר"י היא משא"כ בכל השקלא וטריא דשמעתין דמשמע דשמואל לגמרי פסיק הלכה כר"י וא"כ קשה טובא מאי איצטריך לאתויי מההיא דחתם סופר ועד ממילתא דאמוראי ואמאי לא מייתי ממתני' דמי שאחזו דאפי' אומר אמרו פסול. מיהו לפמ"ש ואפרש עוד בסמוך דלשמואל ע"כ ס"ל דאמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו נמי כשר ולא תעשה יש ליישב משום דנלע"ד דכל השקלא וטריא דפ' מי שאחזו היינו דוקא למ"ד כשר ותעשה וא"כ לא משכחינן בהאי ענינא אלא או פסולא דאורייתא או כשר לגמרי וא"כ מדייק שפיר מדלא קתני עד שיאמר אמרו דכשר נמי לכתחילה לענין הכתיבה דלא שייך חששא דשמא תשכור אע"כ דר' יוסי היא וקפסיל באומר אמרו משום דבכה"ג נמי הו"ל מילי דלא מימסרי לשליח וממילא דבטל מדאורייתא משא"כ בשמעתין דאיירי אליבא דשמואל דס"ל כשר ולא תעשה משום חששא דשמא תשכור וא"כ לא מצינן למיפשט ממתני' דמי שאחזו דלעולם מודה ר"י באומר אמרו דלא חשיב מילי אלא הא דלא קתני עד שיאמר אמרו היינו משום דאומר אמרו הו"ל מיהא כשר ולא תעשה בין בכתיבה בין בחתימה ועמ"ש שם בעז"ה דבלא"ה מוכח דסוגיא דהתם איירי למ"ד כשר ותעשה. מיהו מל' התוספות שם לא משמע כן וא"כ צ"ע ודו"ק. והא דלא פשיט מיהו ממתני' דפ' מי שאחזו דל' כתבו אתרוייהו קאי מדקתני נכתוב גט לאשתו וקתני נמי אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו ה"ז בטל אלמא דכל ששינה בין בכתיבה ובין בחתימה בטל ואו או קתני דהא ל"ל דדוקא בשינה בתרוייהו איירי דמהיכא תיתי אם לא שנאמר דתנא גופא ספוקי מספקא ליה ומש"ה אינו בטל אלא כששינה בשניהם וזה דוחק גדול וכ"ש דקשה טפי לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דפשיטא ליה לשמואל דכתבו כתב ידן הוא אלא דמספקא ליה אי הוי נמי כתב הגט וא"כ באמרו לעדים וחתמו הגט בטל ולמאי קתני אמרו לסופר וכתב אע"כ דאו או קתני אלא דאיכא למימר דהא דתני התם אמרו לו נכתוב גט לאשתך לישנא קלילא נקט ולעולם איירי שאמר להם כתבו וחתמו דבלא"ה צריך לפרש כן לפי שיטת הב"י אבל ממשנתינו דהכא בעי למיפשט שפיר מדנקט אמר לשנים כתבו או לג' כתבו ותנו אלמא דדוקא קתני כן נ"ל ויש ליישב עוד בדרכים אחרים ואין להאריך:

שם פשיטא דכתב הגט הוא דקתני סיפא כו' ואי ס"ד כתב ידן מי איכא בי דינא דלא ידעי למיחת'. וקשיא לי טובא דנהי דילמדו ויכתבו קאי נמי אכתיבה היינו משום דאם יאמרו לאחרים לכתוב הו"ל כשר ולא תעשה דלר"מ דסובר שעשאן ב"ד הו"ל כשר ותעשה כמ"ש התוספות משא"כ לענין אי תצא שפיר מספקא לשמואל דאיכא למימר דכתבו כתב ידן הוא ודוחק לומר דשקלא וטריא דשמעתין בהא לא הוי אלא למ"ד כשר ותעשה ומכ"ש דקשה טפי לפי מה שאפרש בסמוך דע"כ לשמואל כשר ולא תעשה ובשלמא לשינויא בתרא שכתבו התוספות בד"ה מתני' מני דאף למ"ד כשר ולא תעשה זימנין דתעשה אפי' לכתחילה כגון בשעת הדחק א"כ איכא למימר מדקתני ילמדו ויכתבו שעכשיו אין יכולין לכתוב וא"כ הו"ל בשעת הדחק וכשר לכתחלה שיאמרו לאחרים לכתוב שלא תתעגן עד שילמדו משא"כ לשני התירוצים הראשונים של התוספות דמשמע דאפילו בשעת הדחק כשר ולא תעשה ומכ"ש לפי שיטת ה"ה דלהרמב"ם ז"ל כשר ולא תעשה היינו פסול וכמו שאפרש לקמן ראייה לדבריו ואפשר שהיא שיטת התוספות כמו שאפרש בד"ה מתני' מני כמ"ש התוספות דיכתבו היינו יחתמו וא"כ תיקשי טובא מאי פשיט ממתני' דקתני ילמדו ויכתבו דאפילו אי כתב הגט הוא איכא למימר דהיינו משום דכשר ולא תעשה לומר לסופר אחר שיכתוב משום חששא דשמא תשכור. ולכאורה היה נ"ל ליישב דקפשיט שפיר דאי ס"ד דטעמא דר' יוסי במתני' לענין הכתיבה היינו לכתחלה משום דכשר ולא תעשה א"כ תיקשי אדשמואל גופא דקאמר הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי לשליח ומנ"ל לשמואל הא דילמא טעמא דר"י בכולה מתני' היינו לכתחילה ומשום חששא דשמא תשכור אי סבירא ליה כשר ולא תעשה בתרווייהו וליכא למימר דשמואל משמיה דר' קאמר הכי ואפשר דר' הוי קים ליה שפיר מר' יוסי גופא דטעמא דידיה משום מילי לא מימסרן לשליח הא ליתא דא"כ היאך פליג אביי לעיל בפ' כל הגט וקאמר להדיא דטעמא משום בזיון הבעל וע"כ היינו אליבא דר"י כיון דר' קאמר להדיא הלכה כר"י ובלא"ה ק"ל כר"י לגביה דר"מ אע"כ דר' גופא סתמא קאמר הלכה כר"י ושמואל הוא דאסיק טעמא דמילי לא מימסרן וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי פסקא דטעמא דר"י משום הכי הוא דילמא משום דכשר ולא תעשה וכיוצא בזה הקשה הר"ן ז"ל מנ"ל לשמואל דטעמא דר"י הוא משום מילי לא מימסרי דלמא משום דלא מקרי לשמה ע"ש אלמא דלאו משמיה דרבי אמר שמואל מילי לא ממסרי אלא משמיה דנפשיה וכדפרישית. ול"ל דשמואל אמתני' דלקמן סמיך דקתני פ' מי שאחזו הרי זה גט בטל מהתם ודאי לא מוכח מידי דהא רישא דמתני' אפילו כר"מ מיתוקמא לקמן שפיר אי משום בזיון או משום דבתרי אפי' ר"מ מודה דמילי לא מימסרן ואי מסיפא דמתני' דהתם דקתני עד שיאמר לסופר כתוב ולא קתני עד שיאמר לג' או עד שיאמר אמרו כבר כתבתי בסמוך דע"כ סבר הפשטן דהכא דליכא למיפשט מידי מסיפא דמתני' מדלא פשיט בהדיא ממתני' דסיפא דהתם אע"כ משום דאיכא למידחי דהא דלא קתני עד שיאמר לג' או עד שיאמר אמרו היינו משום דבכה"ג הו"ל מיהא כשר ולא תעשה ותנא אתקנתא דהתירא מהדר וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מנ"ל לשמואל הא מילתא דטעמא דר"י בג' משום דמילי לא מימסרי דילמא משום דכשר ולא תעשה אע"כ דלשמואל ס"ל דכשר ותעשה וא"כ פשיט שפיר אלא דא"א לומר כן דא"כ אכתי למאי דדחי הש"ס דאיכא בי דינא חדתא וקבעי למימר דר"י אכתב ידן לחוד קאי וא"כ מנ"ל לשמואל דטעמא דר"י בכתב ידן משום מילי לא מימסרי דילמא משום דכשר ולא תעשה דהא לענין החתימה לכולהו אמוראי ס"ל כשר ולא תעשה אע"כ דמשמע ליה לשמואל דהא דקתני ר"י מקובלני אפי' באומר לב"ד הגדול שיכתבו ויתנו היינו דומיא דב' או ג' שלא עשאן ב"ד וכיון דהתם ע"כ אפי' לר"מ הגט בטל בדיעבד כדמוכח ממתני' דמי שאחזו א"כ ה"ה לג' שעשאן ב"ד בעי ר"י דילמדו ויכתבו דוקא דאל"כ אפי' בדיעבד בטל ועי"ל בד"א כשנדקדק עוד למאי דפרישית לעיל בשיטת רש"י ז"ל דלענין החתימה פשיטא דפסול בלאו טעמא דמילי לא מימסרן אלא משום דהו"ל עד מפי עד דדוקא באומר אמרו כתבו התוספות דלא חשיב עד מפי עד משא"כ באומר תנו לא שייך ה"ט ואם כן למאי דדחי הש"ס איכא בי דינא חדתא ור"י אחתם ידן קאי וא"כ מנ"ל לשמואל דטעמא דר"י משום מילי לא מימסרן דלמא לענין חתם ידן פסול משום עד מפי עד אע"כ דבלא"ה פשיטא ליה לשמואל אפילו לר"מ דמילי לא מימסרי בשנים אלא דוקא בג' שעשאן ב"ד קאמר ר"מ מילי מימסרן וא"כ מה"ט גופא כיון שעשאן ב"ד ממילא לא הוי נמי עד מפי עד נמצא דכיון דפליג ר"י אפי' בג' שאמר תנו וס"ל דאפי' אמר לב"ד הגדול אפ"ה לא עשאן ב"ד דאי ס"ד דעשאן ב"ד לא שייך עד מפי עד אע"כ דלא עשאן ב"ד ואם כן מה"ט גופא פשיטא דמילי לא מימסרן כיון דלא עשאן ב"ד הו"ל כשנים וג' שאמר כתבו ולפ"ז מה"ט גופא לית לן למימר דטעמא דר"י משום שמא תשכור דממ"נ אי ס"ל דעשאן ב"ד תו לא שייך שמא תשכור כמ"ש התוס' אליבא דר"מ בד"ה מתני' מני אע"כ דלא עשאן ב"ד ומש"ה פשיטא לשמואל דלר"י מה"ט גופא מילי לא מימסרן אלא דלשיטת רש"י ז"ל לא יתכן לפ' כן דלא נחית לזו הסברא שכתבו התוספות כמו שאפרש ועוד דלשיטת רש"י ז"ל טעמא דר"מ לקושטא דמילתא לאו משום מילי לא מימסרן אלא משום בזיון דבעל כמבואר מלשונו דלקמן פ' מי שאחזו ולשיטת רש"י ז"ל צריך לפ' מילתא דשמואל כל' הראשון שכתבתי כאן. הדרן למילתין דלכל התירוצים שכתבתי דשפיר דייק שמואל דטעמיה דר"י משום מילי לא מימסרן אכתי קושיא קמייתא בדוכתא קאי מאי פשיט מי איכא בי דינא דלא ידעי למיחתם דלמא לעולם כתבו או תנו דאמר הבעל היינו כתב ידן ובהא קאמר ר"י דאם אמרו לאחרים שיחתמו פסול בדיעבד דומיא דרישא משא"כ הא דקאמרי ילמדו ויכתבו קאי נמי אכתיבה אלא דלצדדין קאמר דבחתימה פסול בדיעבד ובכתיבה ילמדו לכתחלה משום דכשר ולא תעשה ומכ"ש דקשה טפי לפי מה שאפרש דע"כ לשמואל כשר ולא תעשה. מיהו לשיטת התוספות בסמוך דלר"מ חתם סופר ועד פסול וקתני יכתבו ויתנו היינו בדיעבד לפ"ז יש ליישב בדוחק ואין להאריך והמעיין יבין משא"כ לשיטת רש"י ז"ל קשה. והנלע"ד דלשיטת רש"י ז"ל לא משמע ליה לחלק כלל לענין חששא דשמא תשכור בין שלשה שעשאן ב"ד או לא עשאן ב"ד ולהיפך מסברת התוס' וא"כ אי ס"ד בג' שייך חששא דשמא תשכור אפילו בג' שעשאן ב"ד נמי הוי לן למיחש שמא תשכור ג' ויאמרו שעשאן ב"ד ומדקאמר ר"מ בג' שעשאן ב"ד הרי אלו יאמרו לאחרים שיכתבו והיינו לכתחילה ולא חייש לחששא דשמא תשכור ושמואל נמי קאמר דטעמא דר"י בג' דהו"ל מילי אלמא דבג' לא שייך כלל חששא דשמא תשכור וכדאמרינן נמי בעלמא דג' לא חשידי ולפ"ז מדייק שפיר מי איכא בי דינא דלא ידעי למיחתם אע"כ דאכתיבה קאי שילמדו ויכתבו וע"כ היינו משום דמילי לא מימסרן דאי משום דכשר ולא תעשה הא אמרינן דתלתא לא חשידי כנ"ל נכון לפי השקלא וטריא דשמעתין עכשיו אבל למאי דמסקינן לקמן דר"י תרתי אמר ע"כ דליתא להאי מילתא וכמו שאפרש בעזה"י ודוק היטב:

שם בגמרא הא כתב הגט כשר והאמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי. ולכאורה הסוגיא תמוה דמאי איצטריך לאתויי תו הא דאמר שמואל הלכה כר"י מכדי בהא עסקינן דמספקא לשמואל אי כתב ידן אבל פשיטא ליה דאי כתב הגט קאמר תצא משום דמילי לא מימסרי וא"כ מצי לאקשויי בפשיטות נהי דכתב ידן אכתי יש לפסול כתב הגט משום מילי אלא דנראה דהמקשה נקיט האי מילתא משום דבעי לאקשויי ומי מודה ר"י באומר אמרו ולזה נתכוון ג"כ בקושיא הראשונה ומש"ה איצטריך לאתויי הא דאמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי וכיון דלר"י ע"כ אומר אמרו נמי מילי הוא וא"כ מסתמא שמואל נמי הכי ס"ל וק"ל:

תוספות בד"ה הא כתב הגט וא"ת כו' והא לר"מ אפי' מצא באשפה כשר כו' וי"ל דשמואל פוסק הלכה כר"א כו' עכ"ל. אבל בהא דמספקא לן בדר"מ גופא אי כתב ידן או כתב הגט לא קשיא להו הא ע"כ לר"מ כתב ידן הוא דכתב הגט אפילו מצאו באשפה כשר אלא דבהא פשיטא דאפי' לר"מ היכא דאמר הבעל כתבו ונתכוון לכתוב הגט פשיטא דפסול אם אמרו לאחר וכתב שעברו על ציווי הבעל אלא דעיקר קושייתם למאי דדייק הש"ס הא כתב הגט כשר וקבעי למיפשט דאפילו אי כתב ידן קאמר הבעל אפ"ה יש לפסול כשנכתב ע"י אחר משום שלא נכתב בציווי הבעל ובשליחותו משום דמילי לא מימסרן בהא קשיא להו דלר"מ אין טעם לפסול כיון דמצאו באשפה כשר ולא בעינן שליחות ומתרצו שפיר דשמואל סבר כר"א ויש ליישב עוד בד"א דודאי לר"מ לא מספקא לן כלל בכתבו דאמר הבעל אי כתב ידן או כתב הגט דפשיטא דכתב ידן הוא כיון דכתב הגט אפי' מצאו באשפה כשר וכשר נמי ע"י אחר משא"כ בחתם ידן דבעי שליחות מסתמא להא איכוון משא"כ לשמואל מספקא לן למאי דלא קי"ל כר"מ במצאו באשפה וע"ז מסקו שפיר דשמואל כר"א והא דבעי הש"ס למיפשט מדר"מ וקאמר היא גופא מספקא ליה היינו משום דמשמע דבשנים לא פליג ר"י אדר"מ ואי לר"מ אחתימה קאי ה"ה לר"י וע"ז מסיק הש"ס שפיר הא גופא קמבעיא ליה והיינו לכל חד כדאית ליה ובזה א"ש מ"ש התוס' דלפ"ז ר"י דמתני' נמי כר"א ס"ל וק"ל:

בא"ד א"נ נהי דמכשיר ר"מ כו' ואפי' אי כתב ידן הוא הוי כאילו מצוה שיאמרו לסופר שיכתוב כו' עכ"ל. ואע"ג דבאמת עשו כמו שצוה הבעל ואמרו לסופר שיכתוב אפ"ה מקשה הש"ס שיפסול דכיון שהוא רוצה שהסופר יכתוב בשליחותו וא"כ צריך שליחות ממש ואיהו הוא דקטעי דמהני שליחות בכה"ג אבל למאי דקי"ל דלא מהני שליחות בכה"ג דמילי לא מימסרן לשליח לא נעשה ציווי של הבעל וגרע ממצאו באשפה וזה מוכרח בדברי תוס' ומה שהוצרכו לידחק בזה ולא סגי להו בשינויא קמא אע"ג דקושטא דמילתא הכי הוא דשמואל פוסק הלכה כר"א לקמן בפ' המגרש בשטרות וכ"ש בגיטין אלא משום דלא פסיקא להו דר"י פליג אר"מ במצאו באשפה הוצרכו לתרץ כנ"ל וק"ל:

בד"ה חתם סופר שנינו וא"ת הא שמואל גופא כו' א"כ מאי פריך כו' עכ"ל. כל מ"ש בזה הדיבור היינו לשיטתם דלעיל דהאיבעיא וספיקא דשמואל היינו אי כתב ידן לחוד או כתב הגט לחוד או אתרווייהו וכדפרישית נמצא דלפ"ז מצי סובר שמואל חתם סופר ועד פסול וכ"ש דלפמ"ש התוספות לעיל דלמסקנא ודאי סבר חתם סופר ועד פסול משא"כ לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דפשיטא לשמואל דכתב ידן קאמר הבעל וכדפרישית דלענין כתב ידן דהיינו החתימה הו"ל עד מפי עד אם יאמרו לאחרים אלא דמספקא לשמואל אי כתב הגט נמי קאמר א"כ לפ"ז ע"כ סובר שמואל גופיה חתם סופר ועד כשר וא"כ מקשה הש"ס שפיר כיון דלשמואל ע"כ חתם סופר ועד כשר א"כ ממילא דאומר אמרו ודאי פסול וקשה ממ"נ והא דאיצטריך לאתויי מתניתין ומילתא דר' ירמיה ור"ח היינו לענין הא מילתא גופא דהא בהא תליא מדמוקי ר"ח כר' יוסי משום הנך חורבי דבלא"ה לא היה שום הכרח לומר דהא בהא תליא דאפשר דלא חיישינן להנך חורבי כלל אלא מהא דאיירי רבי ירמיה ור"ח ומסתמא לא פליג שמואל בסברא זו דאיכא למיחש להנך חורבי וא"כ הא בהא תליא וקשיא לשמואל גופא ועיין מה שאפרש בסמוך כל הסוגיא בשיטה זו דשמואל גופא סובר חתם סופר ועד כשר אף לפי המסקנא אבל התוספות לשיטתייהו כנ"ל ודו"ק:

בא"ד ובפרק מי שאחזו דייקינן מברייתא לאפוקי ממ"ד מודה ר"י כו' עכ"ל. נראה כוונתם בזה דנמשך לדבריהם הקודמים שכתבו דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו משום דלא ניחא ליה לתלמודא למימר דשמואל ור"ח פליגי אליבא דר"י לענין אומר אמרו וא"כ תיקשה מיהא למסקנא דמסקינן דר"י תרתי אמר ושמואל פליג מסברא דנפשיה עלה דר"י וטפי הוי לן למימר דשמואל לא פליג אדר"י אלא דפליג אדר"ח ור' ירמיה אליבא דר"י דלשמואל מודה ר"י באומר אמרו ע"ז כתבו דלקמן דייקינן מברייתא וא"כ ע"כ ר"י פוסל באומר אמרו דאל"כ ברייתא אמאן תרמייה מש"ה ניחא לן למימר דשמואל פליג מסברא דנפשיה ומוקי לברייתא כר' יוסי כנ"ל וזה ברור וכ"כ מהרש"ל ז"ל אלא שקיצר. אמנם דברי מהרש"א ז"ל כאן אינן מבוררין שכתב דמה"ט לא ניחא לן למימר לקמן גבי הניחא דהני אמוראי דפליגי בכשר ולא תעשה או כשר ותעשה היינו אליבא דר"מ משא"כ אליבא דר"י לכ"ע כשר ולא תעשה אע"כ דאברייתא סמכינן דלר"י פסול לגמרי ודבריו תמוהין דפלוגתא דכשר ולא תעשה דהיינו מחששא דשמא תשכור בלא"ה אינו ענין כלל לפלוגתא דר"י ור"מ ומהיכא תיתי נאמר דפליגי בהא מילתא ואפושי פלוגתא לא מפשינן ואין סוגית הש"ס כן בשום מקום וצ"ע:

גמרא ומי מודה ר"י באומר אמרו וכתב הר"ן בשם הרמב"ם ז"ל דמאן דפוסל באומר אמרו לגמרי היינו משום דלא מיקרי לשמה ע"ש באריכות. ולענ"ד שהוא ג"כ שיטת התוס' לפמ"ש לעיל דף כ"א גבי חש"ו דלענין כתיבה לא בעינן שליחות וא"כ מה טעם יש לפסול באומר אמרו לענין הכתיבה בשלמא בתנו איכא למימר משום דקפיד הבעל שיתנו בעצמן וא"כ כיון דמילי לא מימסרי לשליח לא הוי שליח במקום הבעל נמצא שלא נעשה ציווי הבעל משא"כ לענין אומר אמרו בכתיבה לא מצאנו טעם לפסול כיון דלא בעינן שליחות אע"כ משום דלא מיקרי לשמה אבל קשיא לי לפ"ז מאי קס"ד דהכא דלשמואל נמי פסול אומר אמרו לגמרי אף בכתיבה דסובר הלכה כר' יוסי לגמרי דא"כ תיקשי הא דאמר שמואל בפרק כל הגט מתנה הרי הוא כגט משמע דלגמרי שוה מתנה לגט והאיכא אומר אמרו דבכתיבת הגט גופא לא פסיל אלא משום לשמה וזה לא שייך במתנה ונהי דהרמב"ן ז"ל גופא כתב דמתנה הרי הוא כגט אינו לענין אומר אמרו היינו לדידן דקי"ל כשמואל בההיא דמתנה משום דהלכתא כשמואל בדיני משא"כ לענין אומר אמרו נהי דלמסקנא לשמואל כשר אף בגיטין מ"מ אנן כר' יוסי קי"ל בגט ולא במתנה משא"כ לשמואל גופיה דקפסיק ותני סתמא מתנה הרי הוא כגט משמע בפשיטות דלגמרי קאמר וא"כ מאי קס"ד הכא דשמואל פוסל אומר אמרו בגט דא"כ אין מתנה שוה לגט דבמתנה ודאי כשר ויש ליישב לפמ"ש לעיל דע"כ סובר שמואל דאף לר"מ בכתיבה כשר ולא תעשה משום חששא דשמא תשכור ומצאנו לה"ה שכתב בשיטת הרמב"ם ז"ל דכשר ולא תעשה היינו פסול אלא דלא דמי לבטל דלר' יוסי הוי גט בטל משום טעמא דמילי או משום דלא מיקרי לשמה ואם ניסת תצא משא"כ למ"ד כשר ולא תעשה אינו בטל אלא פסול ואם ניסת לא תצא והשתא א"ש דמתנה הרי היא כגט דבמתנה נמי נהי דלא שייך טעמא דלשמה אכתי הוי פסול משום חששא דשמא תשכור עדים דהו"ל כשר ולא תעשה ומיקרי פסול דלענין מתנה לא שייך לחלק בין פסול לבטל נמצא דלפ"ז סוגי' דשמעתין מסייע לשיטת ה"ה ואין להאריך יותר בסוגי' הפוסקים ועיין מ"ש בסמוך בלשון התוספות במ"ש יכתבו היינו יחתמו ודו"ק:

תוספות בד"ה מתני' מני כו' אבל לר"מ כו' דחיישינן לדידיה לתקלה אחריתא דזימנין דאמר לג' תנו כו' ואזלי תרתי מינייהו כו' עכ"ל. כוונתם מבואר' וכיון דלר' לא מימסרן מילי לשליח אלא היכא דאיכא ג' שעשאן ב"ד וא"כ כי אזלי תרתי מינייהו ומחתמי לסופר בלא דעת השלישי פקע שם ב"ד מינייהו ולית להו רשותא וכבר הקשיתי בזה לשאול דאכתי לוקמיה למתניתין דחתם סופר ועד כר"מ ונימא דר"מ סובר דמילי מימסרי לשליח ולא פסול בב' או בג' שאמר כתבו אלא משום בזיון והשתא לפ"ז תו ליכא הך חורבא שילכו ב' מהג' ויאמרו לסופר בלא דעת הג' שיחתום ומאי חורבא איכא בזה כיון דמילי מימסרן לשליח ואפילו ב' יש להם רשות למנות שליח דאפי' אמר לעשרה כתבו שנים חותמין והו"ל שלוחו של הבעל ויכולין למנות שליח אחר וטעמא דבזיון הבעל לא שייך דבלא"ה יודע הסופר שאין הבעל יכול לכתוב וכתבתי שם דכיון דלר' יוסי הטעם משום מילי לא ממסרי לשליח לא ניחא להו לפרש טעמא דר"מ משום בזיון וכבר הארכתי בזה בפ' כל הגט ולפ"ז עלו דברי התוס' לעיל בד"ה והאמר שמואל בקושיא כמו שהארכתי שם בסמוך. אמנם לכאורה היה מקום אתי ליישב בד"א דאפילו את"ל דר"מ סובר מילי מימסרן לשליח אכתי איכא חורבא אחריתי דזימנין דאמר לג' אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ולפלוני ופלוני שיחתמו וכיון דג' נינהו הו"ל כשר ותעשה ואזלי מחתמי לסופר משום כיסופא ובזה היה מקום ליישב דברי התוס' בד"ה והאמר שמואל ממה שהקשיתי שם אלא דמלשון התוס' כאן נראה מבואר דמ"ש דבג' כשר ותעשה ולא שייך חששא דשמא תשכור היינו דוקא בג' שעשאן ב"ד וא"כ משמע דהיינו דוקא בדאמר להם תנו משא"כ באמר לג' אמרו לפלוני ופלוני לא עשאן ב"ד אלא שלוחים והו"ל כשר ולא תעשה ולפ"ז נשארו דברי התוס' לעיל בקושיא כמ"ש שם ודוק היטב ועיין בסמוך:

בא"ד דכיון דאמר אמרו כשר ולא תעשה לא יחתום הסופר עד שידעו בודאי שעשאן הבעל ב"ד עכ"ל. ולכאורה האי לא יחתום הסופר טעות סופר הוא דמאי טיבו של הסופר כאן ואדרבא הסופר יחתום משום כיסופא ואע"ג דכשר ולא תעשה הוא כדמוכח בסמוך דמשני תלמודא כשר ולא תעשה לא שכיח ואפ"ה מקשה הש"ס וליחוש דלמא אמר לבי תרי אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתמו ואזלו הנך ומחתמי לסופר משום כיסופא והאיך יחתום הסופר הא אמרינן דכשר ולא תעשה לענין חתימה לא שכיח ואין לחתום עד שישמע מפי הבעל אע"כ דאפ"ה חיישינן שיחתום הסופר משום כיסופא והא דאמרינן כשר ולא תעשה לא שכיח היינו דלא שכיח שהבעל יאמר אמרו וא"כ ע"כ מ"ש כאן לא יחתום הסופר לאו דוקא ולאו אסופר קאי אלא שלא יחתום שום עד בעולם עד שידע בודאי שעשאן הבעל ב"ד וא"כ הו"ל כשר ותעשה וא"כ חיישינן שיחתמו הסופר משום כיסופא כנ"ל ברור בכוונת התוס'. מיהו בעיקר דבריהם תמיה לי טובא דא"כ בג' שלא עשאן ב"ד נמי הוי לן למימר דלר"מ באומר אמרו לפלוני ופלוני דכשר ותעשה וליכא למיחש שמא תשכור דכיון דב' כשר ולא תעשה לעולם לא יחתמו עד שידעו בודאי שאמר להם הבעל כשהיו ג' אמרו לפלוני ופלוני ואפילו בב' כשידעו בודאי שנתמנו מפי הבעל הו"ל למימר דכשר ותעשה אע"כ דלא פלוג רבנן וצ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.