תולדות יוסף/שיר השירים/ח

תולדות יוסף ‏ שיר השירים ח

ח.

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי וכו'. הנה ידענו הקדמה נפלאה מדברי האר"י הגדול וחכמי האמת, ועם היותה במקומות מפוזרין נקבץ בקיבוץ א'. והענין בתוספת ביאור הוא, כי בקדושה יש עשר היכלות והם עומדין בציור אדם, והוא כי השלשה היכלות העליונים הם לעומת ראש האדם, שכן בראש יש ג' מדריגות והם שני מיני מוחין, מוח ימיני ומוח שמאלי, במוח הימיני שורה כח החכמ"ה מן הנשמה הרוחניית, והוא מעיין החכמה שעל ידו האדם מחכי"ם בכל דבר, ובמוח השמאלי בו שורה כח מן הנשמה שעל ידו הוא מבי"ן דבר מתוך דבר והוא כח הבינ"ה אשר בו הוא מבי"ן, ועוד יש כח רוחני א' שורה בראש האדם והוא כח דק ונעלם וחנייתו הוא בקרום הדק הסובב את המוח ומכתיר"ו והוא גולת הכותר"ת אשר בהפסד דק בה יעדר חיות האדם, שלכן אם ניקב קרום של מוח נטרף האדם וימות אף אם הוא נקב כל שהוא, ולהיות כל שלשת המדריגות אלה נכללין במקום א' דהיינו בראש לכן גם השלשה היכלות עליונים נכללין שלשתן כאחד וכאחד יחשבו. ויש עוד שבע היכלות תחתונים לעומת שבעה איברים הכלליים שבגוף האדם, דהיינו שני ידים ושני רגלים ומשך הגוף וברית קודש ועטרה של הברית שבהן שורים שבעה כוחות כללים רוחניים מן הנשמה, והנה את זה לעומת זה עשה האלקים וכמו שיש עשר כחות בקדושה שכנגדם עשר היכלות כן גם בקליפה היה ראוי שיהיה עשרה דהיינו שבעה מדריגות מן הגוף ושלשה מן הראש, אך לא עשה כן הקב"ה במרכבה הטמאה של הקליפה, כי היכל העליון שהוא לעומת הראש הכולל שלשה הפריד הקב"ה מהם וגנז הרא"ש שלהם בשמים בקדושה, והוא סוד שאמר הכתוב ומחץ רא"ש על ארץ רבה, והענין כי רא"ש זה בנקל יוכל להתברר כי בו יש בחינת קדושה והיא דקה, ועל זה רמז הכתוב רמז נפלא בשירת האזינו באומרו (רא"ש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי) והבן עוד וראה ענין הנפלא הזה, כי מי לנו גדול מקליפת עשו הרשע שהוא ניצוץ סמא"ל ממש, ואף כי גופו מושלך ככלב ארצה כאשר הרגו חושים בן דן אצל מערת המכפלה בשעה שהלך נפתלי אילה שלוחה למצרים אחר השטר מכירה שחתם עליו עשו שמכר חלקו במערה ליעקב כמארז"ל במס' סוטה, הנה אעפ"כ ראשו של עשו זכה להקבר פנימה במערת המכפלה בעטפוי דיצחק כדברי יונתן בן עוזיאל בתרגומו לתורה, שהוא דוגמת הראש פתנים אכזר הכמוס וחתום באוצרות הקדושה, כי כן בראש עשו היו כלולים ניצוצי קדושה רבים, ועיקר התגלותן היה בפיו (ועיין לעיל אחר פסוק משכני אחריך נרוצה בדרוש ה' מ"ש על פסוק ויחזק ה' את לב פרעה ענין נכון) שעל זה נאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפי"ו, כלומר ציד ומזון קודש היה בפי"ו כמ"ש חכמי האמת, ולפיכך רשעים בחייהם קרויים מתים כי פסיק רישייהו שהוא גנוז ומושרש בקדושה, וקומת גופם מובדלת בסוד פסי"ק ריש"א ול"א ימו"ת, ולכן נקראו זרע אומה הישראלית בשם ישרא"ל שהוא אותיות רא"ש לי, שהרא"ש הוא בקדושה (ועיין בפירוש יואל משה בשם המקובל הגדול רבי יוחנן בדף פ"ו ופ"ז) ברשותם של ישראל גוי קדוש, והנה הקב"ה עשה זאת בכוונה גמורה להפריד הראש מהקליפות ולגנזו בקדושה, כי אם היו הם ח"ו מדובקין בראש שלהם שיש בו חיות גדול של קדושה, הנה ע"י גדול רוב סיגים ורע אשר בגוף היו מזהמים את הראש מאד שהיו מטילין גם בו זוהמא גדולה והיו פועלים בכח הקדושה שבו כל מה שהיו רוצים והיו מחריבין את העולם כולו, לכן הפריד הקב"ה הרא"ש מהם, והפריד רוב הטוב ממיעוט הרע שבו, וגנוז בשמים בקדושה ויונק ראש זה מהקדושה דהיינו מן דדי השכינה המשפיעים בו, אף כי הוא איש נכרי לפי הנראה, מ"מ נטהר שם באופן שיונק מן שדי אמנו הקדושה, וגם כעת הקליפה והטומאה בוקעת ועולה מנוקבא דתהומא רבא ורוצה לעלות ולהתדבק לרא"ש זה בכדי להמשיכו למטה להדביקו אל הגוף ולהטיל בו זוהמא שישאר שם, אבל בעלותן הקב"ה מורידם כמאמר הכתוב (אם תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי"ה) ואמנם כל זה הוא עכשיו אך לעתיד בימות המשיח שהוא זמן הבירור של כל הניצוצי קדושה כידוע הנה אז יוברר גם מעט הקדושה שבתוך הגוף של הקליפה מחמת כי יהיה יורד הראש מפנימה אשר למעלה ויתפשט חוצה אל הגוף לטהרו, דהיינו שיברר ויפריד הרע מהטוב ויוציא הטוב מתוכו ויבוז אותם בביזה גדולה ויעלם למעלה, כי אז לא יהיה חשש שיטיל הגוף זוהמא בראש, אלא אדרבא הראש יתקן גם את הגוף ויטהרנו באופן שהראש יתייחס לבחינת א"ח גמור לישראל שהאחוה הגמורה לא תתבטל לעולם, כן הוא לא יקבל זוהמא מהגוף להיות נפרד מקדושת ישראל ולפעול רע, וגם יטהר את הגוף ויבוז ניצוצי הקדושה שבגוף אליו אף כי לעת עתה הוא מהנמנע שיהיה כן, וזהו הסוד אשר סובר ר' אליעזר בפרק עגלה ערופה דתנן (מוליכין הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר) והוא סוד הקדושה של הראש העתידה להשתרבב למטה אצל הגוף לקדש כל המציאות ניצוצי קודש שיש בגוף (ועיין בגלאנטי בפסוק ישבו לארץ ידמו) ע"כ ענין הקדמה זו בתוספת ביאור קצת משלנו. וכלל הענין הוא שכעת עתה אף שהראש יתכנה בשם יונק שדי אמי כי הוא בקדושה ויונק מדדי השכינה שהיא אמנו, מ"מ אינו בבחינת אח לנו כי הלא אם היינו מוציאין אותו בחו"ץ שהי' יורד מפנימה למטה אצל הגוף היה מתעבר ומתזהם בזוהמא רבה, משא"כ עת העתיד אשר עת ההיא שואלין ישראל תמיד ומבקשין שימהר לבא הנה, אז יהי' הראש זה בבחינת א"ח גמור שאף בירידתו לחוץ אצל הגוף יהיה ראוי אשר נשקנו כי גם מה שהיה מן הנמנע לברר, דהיינו ניצוצי הגוף גם כן יברר ואף הניצוצין שהן קטני הערך מאד שלגודל מיעוט ערכן הן מדובקין מאד בקליפה, גם אותם יברר הרא"ש. והנה מלת ישרא"ל יש בו בחינת שמאל, השמאל הוא סוף התיבה שהיא לעומת פני הקורא לשמאלו והוא אות הלמ"ד, והימין הוא ראש התיבה שהיא לעומת פני הקורא לימינו והוא אות היו"ד, ששניהם מלת ל"י, וביניהם מלת רא"ש שהם מלות רא"ש ל"י המרמזין שהראש הוא מחוב"ק ומדובק בקדושת ישראל שנגנז שם, ולא שהוא דבוק עם הקליפה, ולכן מחובקי"ם אותיות רא"ש בין אותיות ל"י באמצעם, יו"ד מימין ולמ"ד משמאל, וזהו יתכן ענין רמז הכתבי קדש שלפנינו שאמר שמבקשין ישראל והם כאומרים אל הרא"ש (מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי) כלומר אתה איש נכרי היונק מדדי אמי הוא הראש דקליפה הגנוז בקדושה שעדיין כעת אינך בגדר א"ח לי, מי יתן אשר היית נעשית לי בגדר אח שהוא שיהיה דביקות עצום בך כ"כ עם הקדושה עד גדר אשר גם אם (אמצאך) אפילו (בחוץ) ממקום גניזתך דהיינו שתרד חוצה אל הגוף (אשקך) ר"ל הייתי נושקך מגדול החביבות גם שם כי לא היית נפגם בירידתך והתחברך אל הגוף, אלא אדרבא (גם לא) כלומר ג"ם מה אשר ל"א היה ראוי מעולם לבא אל הקדושה דהיינו ניצוצי קדושה המעטים שבגוף גם אותם בוז (יבוזו לי) כחי הקדושה שבראש והוא עת העתיד מי יתן ויומהר ביאת עת זו שתבוז לי גם ניצוצי הגוף ותהיה לי בחינת א"ח גמור, ובעת ההיא כאשר (אנהגך אביאך אל בית אמי) ר"ל אל הקדושה בחזירתך מן טהרתך את הגוף, הנה אז היית (תלמדני) כלומר היית מלמדני ותאמר אשר אהיה (אשקך) ומניקך משפע אמי גם (מיין הרקח מעסיס רימוני) שהוא מקום גבוה ועצום ונפלא שהוא בחינת יין המשומר בענביו (ממדת הבינה) שהיא מעלה נשגבה מאד על מעלת השפע שהיה לך מקודם. ושוב אח"ז ישראל כמהפכין פניהם לעומת כל הברואים והמלאכים ואומרים להם אל תהי בעיניכם לתימה גדולה אשר אני אומר שאהיה משקה אל הראש הזה מיין הרקח, כי ראו נא היתרון הגדול שעשה עכשיו הראש הזה, כי (שמאלו) של תיבת רא"ש זה שהוא תחת דייקא ר"ל שהיא תחת ואחרי אותיות (ראש"י) דהיינו אות הלמ"ד שבתיבת ישראל הבא אחרי אותיות ישר"א שהן אותיות ראש"י, (ולכן לא אמר לראשי בלמ"ד כמו שאמר בקפיטל ב' בפסוק ו', כי מלת שמאלו קאי על הלמ"ד ודו"ק) והוא משמאל התיבה, וכן (וימינו) דהיינו אות היו"ד שהוא מימין, ששניהן הן מלת ל"י, הנה השמאלו וימינו (תחבקני) ר"ל תחבק בחינת קדושתי עם הרא"ש חיבוק עצמיי כל כך עד גדר שעי"ז (השבעתי) גם (אתכם בנות ירושלים) דהיינו בחינת הניצוצין שבגוף שלמיעוט ערכן לא יחשבו לעומת ערך חלקי הקדושה שבראש רק בערך בנו"ת של ירושלים שבחינת בנו"ת הוא כינוי גרוע דהיינו כפרים ולא עיירות של ירושלים, שכינוי עיירות יצדק לבחינת הרא"ש והשבעתי גם אתכם הבנות לומר (מה תעירו ומה תעוררו) ר"ל שבלתי תעוררו שם עירעור (את האהבה) והחיבור ניצוצי הקדושה לשורשם (עד שתחפץ) דייקא ר"ל כל כמה שתחפץ האהבה לברר תברר, דהיינו אף ניצוצי מעטי הערך מאד אשר בגוף שהוא כבד מאד לבררן מחמת רוב סיגים הנדבקין בהן עבור מיעוט ערכן באופן שאם היה הדבר תלוי ברצון הקליפות מצד עצמן לא היה אפשר להוציאן, כי אם מצד חפ"ץ ורצון הקדושה שכל כמה שתחפץ לברר תברר, עד שלגודל התמי' יתמהו כל הברואי' ויאמרו (מי זאת) אשר (עולה מן המדבר) כלומר מי הם אשר יוכלו לעלות מן בחינת מדבר וקליפה עצומה להיות (מתרפקת על דודה) ר"ל ולהתחבר עם דודה בקדושה כמו הניצוצין אלה שיצאו ועלו מן הגוף של הקליפה שהיא טומאה חמורה מאד שהוא ענין נפלא מאד ורצו לומר אם תפעל הרא"ש הזה פעולה נוראה כזו שתטהר כל הגוף אף בחינת ניצוצי מעטי הערך מאד שבו שהן גסין מאד א"כ את תתמהו בתימה גדולה אם אשקה אל הראש מיין הרקח שהוא מעלה יותר נפלאה, וכל זה הוא נכלל בכלל בקשתן של ישראל שהם כמבקשין לומר מי יתנך וכו', וכלומר שהלואי יתן וימהר עת ההיא שיהיה כאח לי, ועל זה משיב הקב"ה לישראל ואומר תחת התפוח עוררתיך (ואל יקשה היות דברי השואל והמשיב באו מעורבין בכתוב א' כי מצינו כיוצא בפסוק ונראה מה יהיו חלומותיו שדברים הקודמין הן דברי שמעון ולוי ומלות ונראה מה יהיו חלומותיו הן דברי הקב"ה וכן בסמוך בפסוק האלף לך שלמה לפירש"י, ורבות כאלה ע"כ הג"ה) כלומר הנה כבר הייתם ראויים לזו המעלה בהיותכם (תחת התפוח) והיינו תחת הר סיני העשוי על הראש כמו תפוח (כפירש"י) ואז (עוררתיך) להיות מדרגה זו אליך שיהיה הראש כאח גמור לך כי אז נעקר היצה"ר מלבם לגמרי בשני דברות ראשונות והיו מעותדין להיות כל המעלות הראויין לבא לימות המשיח וממילא שהיה נטהר אז גם הגוף דקליפה אך שמה גופא בהר סיני (חבלתך אמך שמה חבלה ילדתיך) במה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה אחר שני דברות ראשונות שעי"ז חזר יצה"ר למקומו (כמ"ש במדרש רבה על פסוק ישקני) ומחזרת היצה"ר למקומו נמשך גם חטא העגל וכל החטאים ושעבוד מלכיות וחזר הדבר לכמות שהיה ולא תקויים כל הייעודים הטובים כי אם לימות המשיח ובתוכן גם ייעוד זה שיוטהר הגוף דקליפה, אך איעצך בכדי שתזכה מהר למעלה זו זאת עשה ותזכה שיובררו גם ניצוצי הגוף כולה והוא (שימני כחותם על לבך) ר"ל שתשים אותי ואהבתי כחותם חקוק על פנימיות לבך כמו שהחותם זה הוא על זרועך בחוץ, וזהו (כחתם על זרועך) והוא חותם התפילין שבזרוע דהיינו שתהיה (עזה כמות אהבה) ר"ל שהאהבה שלך תהיה עזה מאד אף כמו"ת דהיינו אף בבוא זמן המו"ת שנוטלין את נפשך שהוא ממש ככתוב בחות"ם זרוע"ך בפרשיות שבו בפסוק ואהב"ת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שפירושו אף בזמן שנוטלין את נפשך, ואם תהיה אהבתך בי עזה כל כך אז תהיה גם (קשה כשאול קנאה) דהיינו קנאתי שאקנא ואנקום מן האומות תהיה ג"כ קשה מאד ע"י אשר (רשפיה) של קנאה זו יהיו (רשפי אש) כי כוחי הקנאה ממשכו מן דרגא גבוה הנקראת (שלהבת י"ה) י"ה דייקא. דהיינו שאשפיע שפע כחי קנאה מן בחינת י"ה של שמי הרומזים לבחינת הרא"ש הקדוש (הג"ה שכן י"ה רומזין לג' ראשונות שהן סוד ראש כידוע ע"כ הג"ה) אל הרא"ש של הקליפה הגנוזה בקודש ובכח זה ירד הראש דקליפה הגנוז בקדש אל הגוף ויוציא ממנו ויברר כל ניצוצי הקדושה כי השלהבת יה ישרוף כל גוף הקליפות וימשיך אליו ניצוצי הקדושה שבו:

מים רבים לא יוכלו לכבות וכו', אחר שאמר תחילה שימני כחותם וכו' שהוא סגולה למהירת הקץ, ובאם לאו יתמהמה עד עת אשר לבא לפומא לא גליא ויהיו בגלות, אמר עוד שאף בהיותן בגלות המציא הקב"ה להם צדקה גדולה במה שפיזרן בין אומות רבים ואינן במקום א', וכמ"ש רז"ל (בפסחים פרק ח') א"ר אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות, והיינו דאמר ההוא מינאה לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו דכתיב בכו (כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל איש ישראל עד הכרית כל זכר באדום) ואלו אנן אותיבתין כמה שנים גבן ולא עבדינן לכו מידי, א"ל רצונך יוטפל לך תלמיד א', נטפל לו ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי עבידו תיכלינהו לכולהו ליתנייהו גבייכו, תכלו מאי דאיכא בנייכו קרו לכו מלכות קטיעא, א"ל גפא דרומה בהא סלקינן ובהא נחתינן ע"כ. והנה אומה הישראלית לעולם נמצא בהם בחינת האהבה להקב"ה, אלא שביאת קץ האמיתי לא יוכל להיות אלא שתהיה אהבתם עזה מאד אך לא יבצר מהיות תמיד אהבה פשוטה עכ"פ ביניהם, משא"כ האומות שאין להם כלל בחינת אהבה, וז"ש ראה נא איך צדקה גדולה עשה הקב"ה בפזרונו לישראל כי מה אשר (מים) הזדונים של האומות הם (רבים) מאד המצירים לישראל כי נתפזרו באומות רבים הוא סיבה אל אשר (לא יוכלו לכבות את האהבה) ר"ל שלא יוכלו לכלות את ישראל שבהן נמצאת בחינת אהב"ה להקב"ה, וכן (ונהרות) הוא כינוי לד' מלכיות שמרומזין בד' נהרות הכתובין בתורה בפ' בראשית (כמ"ש מוהר"ר משה אלשיך שם) ע"י היות לא בם בלבד ישראל אלא גם תחת אומות אחרים, ע"כ (לא ישטפוה) אבל (אם יתן איש) זה הקב"ה הנקרא איש כמד"א ה' אי"ש מלחמ"ה, ואם היה נותן איש הזה (את כל הון ביתו באהבה) ר"ל שהון ביתו אשר הוא בבחינת האהב"ה אלו ישראל, היו כולם ביחד וזהו כ"ל דייקא דהיינו שהיו כולם ביחד ולא מפוזרין, (וע"ד רמז אהבה גימטריא אח"ד, ור"ל אם כל הון ביתו אלו ישראל היו באהבה ר"ל לא בפיזור מקום אלא בבחינת אחדות מקום דהיינו במקום א') אז הנה (בוז יבוזו לו) ר"ל שהיו ישראל לביזה ולמשיסה ולכליון חרוץ דלא הוי קרי להו מלכות קטיעה, וא"ת איך היו אובדין כולם ולא היה הקב"ה להם לעזר, לז"א שהנה אם היה להם זכות באמת הי' הקב"ה להם לעזר, אך כשיארע עת וזמן אשר (אחות לנו קטנה ושדים אין לה) ר"ל שישראל הנקראי' אחות יהיה קטנה מזכיות, כי תהיה אהבתה להקב"ה חלושה מאד ואין לה שדים שאינה גורמת שום השפעה טובה מלמעלה מן שדים של השכינה ע"י העדר זכיותיה, הנה אז (מה נעשה) איזה תיקון (לאחותינו) אלו ישראל (ביום שידובר בה) באומות בהתייצם להעבירן מן העולם, שאז לא יקראו מלכות קטיעא, כי הנה (אם חומה היא) ר"ל אם היתה קשה כחומה דהיינו שהיה גודרת את מעשיה הרעים שעשתה מהם פירצה ע"י עשותה תשובה שהיא גדר וחומה לפרצות הנעשות מהעבירות, הנה אז לא היתה היראה כל כך אף אם היו במקום אחד, כי ע"י היותה מתדמה לחומה אז (נבנה עליה טירת כסף) ר"ל היינו בונים בשבילה בניני חסדים שהם לבנים, ורחמים שעליהם מורה כינוי כס"ף שהוא לבן, ור"ל שהייתי מתנהג עמהם בחסד ע"ד התשובה אף כי כבדו עוונותם, אך הנה (ואם דלת היא) ר"ל שהיא דלה וענייה מן התשובה, וגם שהיא כדלת שאף שהיא סוגרה היא חוזרת להפתח ונעשה פירצה בפתיחתה, הנה אז ע"י ריבוי המקטרגים בהכרח שגם אני ובית דיני (נצור עליה) צרו"ת צרורות הדומין אל (לוח ארז) ר"ל שיהיו קשין כארז שכל הרוחות שבעולם אינם מזיזות אותן ממקומן, כן הגזירות לא היו מתבטלין והיו נשארין בגודלן כמו ארז, (הג"ה ואטמין ברמז שרמוז במלות לוח ארז דין גדול, כי אר"ז הוא מספר יצח"ק שהוא דין גדול כמו ופח"ד יצחק, ולו"ח מספרו ד"ם המורה על הריגת ושפיכת ד"ם ע"כ הג"ה) וע"כ טוב לישראל הפיזור. ועל זה משיבים ישראל ואומרים אמת הדבר שאתה הקב"ה דובר, כי אף שהיה עת היותינו במצרים שהיו הללו עע"ז והללו עע"ז והיינו כולנו במקום א' ואעפ"כ לא הניח הקב"ה לכלותינו וגאלנו, כי השכינה הנקראת (אני) כידוע היתה לחומה נשגבה להגן בעדי, וכן (ושדי) אלו הצינורות המשפיעין שפע מהשכינה המתייחסין לי, כי הם משפיעים לי היו (כמגדלות) להגן בעדי, מ"מ אין ללמוד משם כי (אז הייתי) באמת רק (כמוצאת שלום) מוצא"ת דייקא ע"ד שארז"ל בפסוק ונח מצא חן, לא היה כדאי אלא שמצא. וכלומר שבאמת לא הייתי במצרים כדאי לזה, אלא שמצאתי בבחינת מציאה של חן לגאלני ולהצילני, ואין ללמוד משם דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא. או יהיה מלת כמגדלות נדרש דרך רמז ורומז על זמן של מצרים שאז התחיל גוי ישראל להתגדל להיות לעם שמתחילה היו רק שבעים נפש בלבד, והתכת הכתוב הוא שאומרים ישראל תוקף לדברי הקב"ה וכאומרים אף שהשכינה הנקראת (אני) היתה לי כמו (חומה) וכן (ושדי) הם צינורות השפע שלה היו לי כחומה בזמן (כמגדלות) ר"ל כאשר היו ישראל מתחילים להתגדל להיות לעם, דהיינו בזמן גלות מצרים שאז היינו עע"ז וכולם במקום א', מ"מ אין ללמוד משם כי (אז הייתי בעיניו) באמת רק (כמוצאת) בבחינת מציאה לבד (שלום) ממנו וכאמור:

כרם היה לשלמה וכו', להבין ביאור פסוקי' אלה עיין מקודם מ"ש במגילה זו בסימן א' אחר פסוק משכני אחריך נרוצה דרוש השלישי כולו המדבר מענין דל"ת דאחד ורי"ש דאל אח"ר ע"פ הקדמת ס' מלחמות ה', והיא הקדמה יקרה ונפלאה מאד, וממוצא כל הדברים האמורים שם כלל הענין הוא שהקדושה מכונה בשם אח"ד והיא בחינת תיבת אל"ף, שאף לפי הנראה מספרה מרובה דהיינו בחינת אלפי"ם, אך שורשה הוא אחד דהיינו א' פשוטה שהיא מספר אח"ד, ולכן באות זו פתח הקב"ה הדברות באומרו אנכי ה' אלהיך וכו', כי אות זו מורה על עיקר האחדו"ת, דהיינו היות הדל"ת דאח"ד בלתי נפגמת ח"ו, אך לא כן יסוד הקליפה כי כל יחוסה היא רק בחינת מספר הרי"ש הוא רב דהיינו מאתיים, כי כן בה נמצא הריבו"י והפירוד היפך הקדושה ששורשה הוא אות א' דהיינו אח"ד אחדות הגמור ובה נמצא כל טוב, לכן היא נכספ"ת מאד בכיסו"ף גדול. ובמדרש כינו המלכיות בשם המוני"ם, והמה מבחינת הקליפה הנקראת בע"ל כמד"א ויעבדו את הבע"ל, וזהו ענין הכתובים שאומרת השכינה הנה (כרם) אלו ישראל הנקראים כרם הוי"ה, (היה לשלמה) זה הקב"ה מלך שהשלום שלו, (בבעל המון) ר"ל בין מלכי האומות ההמוניים שהן מסיטרא דבע"ל ואל אח"ר, ושם (נתן את הכרם לנוטרים) ומשל למה הדבר דומה למלך אשר מינה שומר על כרמו, והשומר היה לו כרם קטן בזוי וחרב, וגנב את הנטיעות החשובים מכרם המלך החשוב מאד ונטעם בפרי כרמו השפל והבזוי והחרב והמשומם, והנמשל הוא שכן האומות רואין שיחטיאו את ישראל בגלות כמו נ"נ בהשתחוית ישראל לצלם, ואחשורוש שנהנו מסעודתו ובהשתחוויתן להמן שעשה עצמו ע"ז, וכדומה בכל המלכיות שכל מגמתן להחטיא את ישראל בגזרם עליהם ביטול מצות כמו שבת ומילה וכיוצא, וכל עיקר כוונתם הוא שע"י החטיאם אותם יופגם הקדושה שהוא סוד קוץ הדל"ת דאח"ד ותגא שלו שהיא נטיעה חשובה מאד, ויגנבו אותה וינטעוה בתוך כרמם הטמא והשפל דהיינו שיכניסו להרי"ש דאל אח"ר ויעשוהו לדל"ת, וז"ש שכאשר ניתן כרם זה לנוטרים אז הנה כל (איש) מהנוטרים אלו רואה בכל מגמתו אשר (יבוא) בגזילה וגניבה מהקדושה (בפריו) ר"ל שיביאה ויטע אותה בתו"ך פרי"ו דהיינו בכרם שלו הבזוי והשפל, ומהו הדבר אשר יביאהו בפריו, לז"א שהוא (אלף כסף) ר"ל בחינת האל"ף הידוע שהוא ענין נטיעה נכספ"ת וחשובה מאד, והוא סוד קוץ האחדו"ת שבחינת יסודה הוא אות א' הנרמז באות ד' דאח"ד, ולאל"ף זו הם כוספי"ם וחושקים מאד להורידה בכרמם הבזוי. או יאמר מלת בפרי"ו כמו עם פריו, ומוסב על ישראל שהן פרי כרם הקודש, וכלומר שכל (איש) מהנוטרים (יביא) לעצמו (בפריו) כלומר עם פריו של הכרם קודש, דהיינו עם ישראל ע"י שמחטיאין אותם מביאין לעצמם את בחינת (אלף כסף) שהוא א' הנז'. ואומרת השכינה אף כי לפעמים יהיה הדבר הרע הזה, זהו רק זמן מועט אך כאשר ישוב (כרמי שלי) הם ישראל כאשר ישובו בתשובה שלימה באופן שחוזרים ובאים (לפני) ע"י תשובה, הנה אז חוזר (האל"ף) של שורש האחדו"ת שהוא כתר הדל"ת (לך שלמה) ר"ל אל קדושת הקב"ה הנקרא שלמה, (ומאתי"ם) שהיא הרי"ש שבאה במספר מאתיים, היא נשארת (לנוטרים את פריו) ר"ל אל האומות והקליפות שניתן להם לנטור את הכרם, להם נשאר המאתיי"ם שהוא חותם הרי"ש ונעשים בבחינת אח"ר כבראשונה, כי (היושבת בגנים) הם ישראל היושבין בגני האומות ורועים שם, חוזרין להקרא בשם (חבירים) על היותם חוזרים ומתחברים חיבור עצמיי את תגא דדל"ת בגגה ומעטרין הכתר אל הקדושה שהיא האחדו"ת ע"י אשר המה (מקשיבים לקולך) ואומרים לך רבש"ע כמו שאנו מקשיבים לקולך זה כן (השמיעני) גם קולות של ששון ושמחה שנפדה מגלותינו, או שהוא לשון אסיפ"ה כמו (וישמ"ע שאול את העם), וכלומר שהם נקראים חבירי"ם על היותם מחברים כל הקדושה כאחד שאוספין כל ניצוצי הקדושה אל מקום הקדושה, ואומרים כן גם אתה (השמיעני) ואספני מארבע כנפות הארץ לבית הבחירה, ואף אם לפעמים אני כנסת ישראל אהיה נוטה מן הדרך הישר באופן אשר (ברח דודי) ר"ל שתברח ממני אתה הקב"ה הנקרא דוד"י, לא תהא בריחה זו בריחה גמורה אלא (ודמה לך לצבי) שהצבי בבורחו הוא מסתכל תמיד לאחוריו, כן אתה אף בברחיך תסתכל תמיד לאחוריך כלפי ישראל להשגיח בהם בהשגחה טובה, ואף אם תהיה בריחתך דומה לעופ"ר שריצתו היא קלה מאד ומאד וכהרף עין תתרחק מאתנו הרבה מאד, אף קודם הסתכלך לאחוריך, הנה ראוי שאף שתתרחק תחזור לנו עכ"פ במעט זמן ברחמים כמו שיש רחמים לאילים, שמאחר שתדמה עצמך במרוצתך לעופ"ר הזה, תדמה לו עצמך ג"כ בבחינה שניה שהוא היות עופר זה הוא של האילי"ם, שלאילים יש להם מדת הרחמנות כמ"ש רז"ל שהם החסידים שבחיות שכולם ילכו אל האי"ל לבקש מים, והאי"ל צועק במר נפשו להקב"ה עד שהקב"ה ממציא לו מים, וכל זה מחמת שהאיל הוא רחמן גדול על כל החיות ומוסר נפשו בתפילתו עליהם להמציא להם מים, וזהו (או לעופר האילים), וכל זה הזכות שתתנהג עמנו ברחמים הוא (על הרי בשמים) ר"ל מלת על תתפרש כמו בעבור ור"ל בעבור זכות האבות הנקראים הרי"ם שהיה ריחם הטוב נודף כבשמים ובזכותם תקבץ גליותינו מארבע כנפות הארץ אל בית הבחירה ותקרב הקץ האמיתי במהרה בימינו אמן:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף