פרישה/אורח חיים/תרל

פרישה אורח חיים תרל

סימן תרל

א

(א) הלכך אם יש לה שתי דפנות זו אצל זו כו'. צ"ע מאי לשון 'הלכך' דקאמר. ואין לומר דה"ק כיון דלא סגי בצ"פ אלא בעינן נמי טפח הילכך צריכין לומר שעושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג' לכותל דרוב שיעור הדופן נעשה ע"י לבוד ואז דוקא אמרינן צ"פ, דז"א דהא זה הכל גמרא ערוכה הוא שם דבעינן טפח שוחק וצ"פ ע"ש ד' ז' מיהו י"ל דנקט לשון הגמרא בקצרה. וכתב מילתא בטעמא ודו"ק:

ב

(ב) אבל רי"ף פסל וכן כתב כו'. ע"ל בסימן תרל"ג שכתבתי הטעם דאע"ג דגבי שבת אמרי' גוד אסיק, גבי סוכה בעינן מחיצה ניכרת. ומ"מ י"ל כאן להתיר כיון שיש כאן שם מחיצה עליהן שהן מחיצה למטה בבית משא"כ שם באצטבא ולפיכך כ"ע פסלו שם ודו"ק:

ג

(ג) וסיכך על גביו באותו הצד כו'. פי' אף באותו צד ולאפוקי אי לא סיכך אלא בצד הפרוץ לבד:

ד

(ד) והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג'. עיין בסמ"ק בסימן צ"ד דף כ"ז ע"א שכתב שם דברי ר"ף בהגהות וקאי אמ"ש בפנים דעושה טפח שוחק או פס ארבע כו' ע"ז כתב ז"ל ונהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין לעשות בעניין זה ומה שנהגו העולם לעשות כל הד' מחיצות ע"י סדינין בלא ערבה אין נכון אף על פי שקושרין בטוב משום דזימנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והיא מחיצה כו' והרוצה לעשות בסדינין בלא עירב טוב שיארג' במחיצת קנים פחות פחות מג' עכ"ל. ונלע"ד דה"פ שיארג קנים להיותם ערב תוך עצים שתחב בקרקע רחוקים זה מזה במקום שתי ואח"כ יפרוס על השתי והערב סדינין למלאות חללן להיות מחיצות שלימות ויש מקשים פחות מג' כיון דבלא קנים נמי היא מחיצה כשרה וא"כ ע"י אריגת קנים שיכול להתקיים אפי' טפי מג' נמי ולאידך גיסא נמי אם אינם מחיצות בפחות מג' הסדינין תו למה לי. ולק"מ דהא כתב בהדיא דאע"ג דקשר בטוב עכ"פ חוששין שמא ינתק ולאו אדעתו וא"כ עכ"פ צריך האריגה באופן שלא ימשך זה מזה ג' ובודאי הסדינים תו לא היה צריך מן הדין אלא שכ"כ לפי המנהגים שנוהגין לעשות מחיצות שלימות. וה"ק שלא יסמוך אסדינין אא"כ ארגה במחיצות השתי קנה ערב פחות מג' ואז אף אם ינתק ולא יהיה מחיצות שלימות מ"מ יהיו דפנות הסוכה בהכשר ע"י לבוד פחות מג' וק"ל. וגם אין לאוסרו משום דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח דהאי מחיצות עכ"פ יעמוד וק"ל. וגם הכלבו ריש סי' ע"א הביא דברי הר"ף הנ"ל ע"ש וגם מהרי"ל ד' ס"ו כתב ז"ל מותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות מג' טפחים דאמרינן לבוד ויתלה שם יריעות להציל מן הרוח והיריעות אין יכולין להתיר הרחקת הדופן ביותר מג' טפחים עכ"ל. ונ"ל דמ"ש אין יכולין כו' ר"ל דאע"ג שקשורין היטב היטב חיישינן שמא ינתק הסדינין וכמ"ש וק"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף