קרן אורה/נדרים/לה/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף ל"ה ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף ל"ה ע"א'''}} | ||
יש מעילה בקונמות כו' ופשיט דיש מעילה עיין במל"מ ז"ל פ"ד מהלכות מעילה שנסתפק בזה היכא דלא אסר בהנאה אלא באכילה אי יש מעילה ומירושלמי שהבאתי לעיל דמוקי לברייתא דככר זו הקדש באומר שלא אוכלנו אלמא דבאכילה לחוד ג"כ איכא מעילה אלא דהא דתניא יש לה פדיון צ"ע דהאי פדיון מה דינו דאי יפול להקדש תיקשי אמאי הא לא נאסר הככר בהנאה כ"א באכילה וא"כ הפדיון ג"כ לא יאסר בהנאה וי"ל דקדושה שיש בככר לאוסרו באכילה חלה על הפדיון ונאסר גם בהנאה אבל לא מצינו כיוצא בזה שיהיה הפדיון חמור מן העיקר גם מה שנסתפק שם באוסר הנאתו עליו וכן היכא דהוא אוסר על עצמו הניית חבירו גם כן פשיטא ליה ממתניתין דתפול הנאה להקדש ומתניתין איירי באוסר הנייתו ומי לא מיירי נמי דבעל האבידה אסר על עצמו הניית המחזיר ואפ"ה תפול להקדש: | יש מעילה בקונמות כו' ופשיט דיש מעילה עיין במל"מ ז"ל [[משנה למלך/מעילה/ד#|פ"ד מהלכות מעילה]] שנסתפק בזה היכא דלא אסר בהנאה אלא באכילה אי יש מעילה ומירושלמי שהבאתי לעיל דמוקי לברייתא דככר זו הקדש באומר שלא אוכלנו אלמא דבאכילה לחוד ג"כ איכא מעילה אלא דהא דתניא יש לה פדיון צ"ע דהאי פדיון מה דינו דאי יפול להקדש תיקשי אמאי הא לא נאסר הככר בהנאה כ"א באכילה וא"כ הפדיון ג"כ לא יאסר בהנאה וי"ל דקדושה שיש בככר לאוסרו באכילה חלה על הפדיון ונאסר גם בהנאה אבל לא מצינו כיוצא בזה שיהיה הפדיון חמור מן העיקר גם מה שנסתפק שם באוסר הנאתו עליו וכן היכא דהוא אוסר על עצמו הניית חבירו גם כן פשיטא ליה ממתניתין דתפול הנאה להקדש ומתניתין איירי באוסר הנייתו ומי לא מיירי נמי דבעל האבידה אסר על עצמו הניית המחזיר ואפ"ה תפול להקדש: | ||
והר"ן ז"ל נסתפק במעילה בקונמות אי משתרי ההוא קונם כהקדש שיוצא לחולין ע"י מעילה ולכאורה בקונם כללי כיון דיש לו פדיון ה"ה דיוצא לחולין ע"י מעילה אבל בקונם פרטי דאין לו פדיון אפשר דאינו יוצא לחולין ע"י מעילה ג"כ אלא די"ל דלענין פדיון לא אלים למתפס פדיונו ולחול קדושה על הפדיון אבל ע"י מעילה אפשר שיוצא לחולין ובירושלמי איתא גבי קונם פרטי הוא מעל בטובת הנאה משמע דאין כאן מעילה גמורה אלא לפי טובת הנאה לחוד ואם כן נראה דאין יוצא לחולין כמו לעיל גבי להורישה לבניו דמעל לפי טובת הנאה ולא יצאה לחולין כמ"ש הרא"ש ז"ל: | והר"ן ז"ל נסתפק במעילה בקונמות אי משתרי ההוא קונם כהקדש שיוצא לחולין ע"י מעילה ולכאורה בקונם כללי כיון דיש לו פדיון ה"ה דיוצא לחולין ע"י מעילה אבל בקונם פרטי דאין לו פדיון אפשר דאינו יוצא לחולין ע"י מעילה ג"כ אלא די"ל דלענין פדיון לא אלים למתפס פדיונו ולחול קדושה על הפדיון אבל ע"י מעילה אפשר שיוצא לחולין ובירושלמי איתא גבי קונם פרטי הוא מעל בטובת הנאה משמע דאין כאן מעילה גמורה אלא לפי טובת הנאה לחוד ואם כן נראה דאין יוצא לחולין כמו לעיל גבי להורישה לבניו דמעל לפי טובת הנאה ולא יצאה לחולין כמ"ש הרא"ש ז"ל: | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ויש לדקדק עוד אי נימא דלא מישתרי הקונם ע"י מעילה אם כן אמאי קיי"ל כר"מ בהא דיש מעילה בקונמות דלמא ר' מאיר לטעמיה דס"ל דבשוגג גם הקדש אינו מתחלל ואפ"ה מייתי קרבן מעילה כדאיתא בקדושין פרק האיש מקדש מש"ה ס"ל דאיכא מעילה בקונמות ג"כ אע"ג דלא מישתרי ע"י מעילה אבל לדידן דקיי"ל דבשוגג מתחלל וכר' יהודה וילפינן לה מדחייבה רחמנא קרבן אשוגג ש"מ דיוצא לחולין א"כ הכא בקונמות דלא מישתרי ע"י מעילה גם כן קרבן לא ליחייב כמו מזיד דהקדש ועיין מש"כ בזה בחידושי למס' מעילה ולמאי דמפכינן בשבועות דר"מ לרבנן א"ש ולשיטת הרמב"ם ז"ל שם במעילה דמוקי לכמה משניות במזיד והא דתנן מעל היינו לשלם להקדש א"כ י"ל דהכא נמי בהא פליגי אי תפול הנאה להקדש: | ויש לדקדק עוד אי נימא דלא מישתרי הקונם ע"י מעילה אם כן אמאי קיי"ל כר"מ בהא דיש מעילה בקונמות דלמא ר' מאיר לטעמיה דס"ל דבשוגג גם הקדש אינו מתחלל ואפ"ה מייתי קרבן מעילה כדאיתא בקדושין פרק האיש מקדש מש"ה ס"ל דאיכא מעילה בקונמות ג"כ אע"ג דלא מישתרי ע"י מעילה אבל לדידן דקיי"ל דבשוגג מתחלל וכר' יהודה וילפינן לה מדחייבה רחמנא קרבן אשוגג ש"מ דיוצא לחולין א"כ הכא בקונמות דלא מישתרי ע"י מעילה גם כן קרבן לא ליחייב כמו מזיד דהקדש ועיין מש"כ בזה בחידושי למס' מעילה ולמאי דמפכינן בשבועות דר"מ לרבנן א"ש ולשיטת הרמב"ם ז"ל שם במעילה דמוקי לכמה משניות במזיד והא דתנן מעל היינו לשלם להקדש א"כ י"ל דהכא נמי בהא פליגי אי תפול הנאה להקדש: | ||
גמ' ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא והקשה הר"ן ז"ל מכאן להרמב"ם ז"ל שכתב דהמדיר לוקה משום לא יחל וי"ל דלענין מעילה שפיר קאמר דלא אסירא ולגביה לאו הקדש הוא ומשום בל יחל הוא דעבר ואצל המודר הוי איפכא דליכא גביה בל יחל דברו דהא הוא לא נדר אבל מעילה איכא גביה דעליה שויא כהקדש וכ"כ הלח"מ ז"ל | גמ' ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא והקשה הר"ן ז"ל מכאן להרמב"ם ז"ל שכתב דהמדיר לוקה משום לא יחל וי"ל דלענין מעילה שפיר קאמר דלא אסירא ולגביה לאו הקדש הוא ומשום בל יחל הוא דעבר ואצל המודר הוי איפכא דליכא גביה בל יחל דברו דהא הוא לא נדר אבל מעילה איכא גביה דעליה שויא כהקדש וכ"כ הלח"מ ז"ל ב[[לחם משנה/נדרים/ה#|פ"ה מהלכות נדרים]] אלא דמש"כ סתם אם עבר שמעון ונהנה אינו לוקה ואמאי לא ילקה משום לאו דמעילה ועיין במל"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מעילה אם לא שנאמר כמו שכתבנו לעיל דמעילה דקונמות היינו ליפול הנאה להקדש אבל קרבן ומלקות ליכא גביה דלאו קודש גמור הוא אבל בשבועות בשמעתין דשני קונמות מבואר דאיכא קרבן במעילה דקונמות ועיין בזה במל"מ ז"ל בפ"ד מהלכות שבועות באורך ועיין בירושלמי ס"פ קונם יין דאיתא התם אמר ר' יוסי הדא אמרה ההן דמשמע לחבריה שלא יאכל ההן אוכל וההן עבר ופירש הק"ע דזה מותר לאכול והמדיר עובר והרי זה מבואר כדעת הרמב"ם ז"ל אלא דמ"ש הדא אמרה אינו מובן וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו שם ונראה לפרש איפכא ההן אוכל וההן עבר דזה שאוכל הוא העובר וצ"ע: | ||
למעול מקבל מצי אמר היתרא בעית איסורא לא בעית מדברי הר"ן ז"ל נראה דמיבעי ליה אי מעל המקבל בקבלתו לחוד וכתב דלא דמי למוציא מרשות הקדש דמעל בלקיחתו מרשות הקדש לחוד משום דהתם הוא המוציא אבל הכא חבירו נתנה לו. ולפ"ז לאו בתורת בעיא אמר ליה אלא דרך שאלה מי ימעול בזה דבהקדש דעלמא מעל הנותן וכדתנן נתנה לחנוני הוא מעל ומקבל בהקדש ג"כ לא מעל ע"י קבלה לחוד דאיסורא לא בעי למיקני ואמר ליה רבא דמעל לכשיוציא אבל מלשון הרא"ש ז"ל נראה דרב אחא ס"ל דאפילו לכשיוציא לא מעל המקבל מהאי טעמא דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ולא דמי למוציא מעות הקדש דהתם הוא עצמו לקחם ע"ש ולפ"ז יקשה לרב אחא ממתניתין דחנוני מעל לכשיוציא אע"ג דאחר נתנה לו והרשב"א ז"ל כתב ג"כ דלכשיוציא קמיבעי ליה ולפמ"ש לעיל דבקונם פרטי אינו יוצא לחולין ע"י מעילה י"ל דהכא דוקא מיבעי ליה כיון דלא מישתרי ע"י מעילה אפילו לכשיוציא לא לימעול דאיסורא עליה כדקאי קאי ומהא דאמר רב אחא איסורא לא בעית משמע דמיירי הכא במעילה גמורה ובשוגג דבמזיד לא שייך למימר לא בעינא באיסורא ולדברי הר"ן ז"ל דבקבלה לחוד קאמר דאין המקבל מועל קצת קשה למה ליה טעמא דאיסורא לא בעית הא בלא"ה נראה דלא שייך הכא מעילה דהוצאה מרשות הקדש כיון דלא הוי הקדש גמור אלא קונם פרטי ואין לו פדיון ואין רשות הקדש עליו וע"כ לכשיוציא מיבעי ליה והיכא דאכלו המודר לכ"ע מעל ובהוצאה לחוד הוא דמיבעי ליה ובחידושי למעילה הארכתי בדינים אלו: | למעול מקבל מצי אמר היתרא בעית איסורא לא בעית מדברי הר"ן ז"ל נראה דמיבעי ליה אי מעל המקבל בקבלתו לחוד וכתב דלא דמי למוציא מרשות הקדש דמעל בלקיחתו מרשות הקדש לחוד משום דהתם הוא המוציא אבל הכא חבירו נתנה לו. ולפ"ז לאו בתורת בעיא אמר ליה אלא דרך שאלה מי ימעול בזה דבהקדש דעלמא מעל הנותן וכדתנן נתנה לחנוני הוא מעל ומקבל בהקדש ג"כ לא מעל ע"י קבלה לחוד דאיסורא לא בעי למיקני ואמר ליה רבא דמעל לכשיוציא אבל מלשון הרא"ש ז"ל נראה דרב אחא ס"ל דאפילו לכשיוציא לא מעל המקבל מהאי טעמא דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ולא דמי למוציא מעות הקדש דהתם הוא עצמו לקחם ע"ש ולפ"ז יקשה לרב אחא ממתניתין דחנוני מעל לכשיוציא אע"ג דאחר נתנה לו והרשב"א ז"ל כתב ג"כ דלכשיוציא קמיבעי ליה ולפמ"ש לעיל דבקונם פרטי אינו יוצא לחולין ע"י מעילה י"ל דהכא דוקא מיבעי ליה כיון דלא מישתרי ע"י מעילה אפילו לכשיוציא לא לימעול דאיסורא עליה כדקאי קאי ומהא דאמר רב אחא איסורא לא בעית משמע דמיירי הכא במעילה גמורה ובשוגג דבמזיד לא שייך למימר לא בעינא באיסורא ולדברי הר"ן ז"ל דבקבלה לחוד קאמר דאין המקבל מועל קצת קשה למה ליה טעמא דאיסורא לא בעית הא בלא"ה נראה דלא שייך הכא מעילה דהוצאה מרשות הקדש כיון דלא הוי הקדש גמור אלא קונם פרטי ואין לו פדיון ואין רשות הקדש עליו וע"כ לכשיוציא מיבעי ליה והיכא דאכלו המודר לכ"ע מעל ובהוצאה לחוד הוא דמיבעי ליה ובחידושי למעילה הארכתי בדינים אלו: | ||
גרסה אחרונה מ־15:28, 4 ביולי 2023
יש מעילה בקונמות כו' ופשיט דיש מעילה עיין במל"מ ז"ל פ"ד מהלכות מעילה שנסתפק בזה היכא דלא אסר בהנאה אלא באכילה אי יש מעילה ומירושלמי שהבאתי לעיל דמוקי לברייתא דככר זו הקדש באומר שלא אוכלנו אלמא דבאכילה לחוד ג"כ איכא מעילה אלא דהא דתניא יש לה פדיון צ"ע דהאי פדיון מה דינו דאי יפול להקדש תיקשי אמאי הא לא נאסר הככר בהנאה כ"א באכילה וא"כ הפדיון ג"כ לא יאסר בהנאה וי"ל דקדושה שיש בככר לאוסרו באכילה חלה על הפדיון ונאסר גם בהנאה אבל לא מצינו כיוצא בזה שיהיה הפדיון חמור מן העיקר גם מה שנסתפק שם באוסר הנאתו עליו וכן היכא דהוא אוסר על עצמו הניית חבירו גם כן פשיטא ליה ממתניתין דתפול הנאה להקדש ומתניתין איירי באוסר הנייתו ומי לא מיירי נמי דבעל האבידה אסר על עצמו הניית המחזיר ואפ"ה תפול להקדש:
והר"ן ז"ל נסתפק במעילה בקונמות אי משתרי ההוא קונם כהקדש שיוצא לחולין ע"י מעילה ולכאורה בקונם כללי כיון דיש לו פדיון ה"ה דיוצא לחולין ע"י מעילה אבל בקונם פרטי דאין לו פדיון אפשר דאינו יוצא לחולין ע"י מעילה ג"כ אלא די"ל דלענין פדיון לא אלים למתפס פדיונו ולחול קדושה על הפדיון אבל ע"י מעילה אפשר שיוצא לחולין ובירושלמי איתא גבי קונם פרטי הוא מעל בטובת הנאה משמע דאין כאן מעילה גמורה אלא לפי טובת הנאה לחוד ואם כן נראה דאין יוצא לחולין כמו לעיל גבי להורישה לבניו דמעל לפי טובת הנאה ולא יצאה לחולין כמ"ש הרא"ש ז"ל:
ויש לדקדק עוד אי נימא דלא מישתרי הקונם ע"י מעילה אם כן אמאי קיי"ל כר"מ בהא דיש מעילה בקונמות דלמא ר' מאיר לטעמיה דס"ל דבשוגג גם הקדש אינו מתחלל ואפ"ה מייתי קרבן מעילה כדאיתא בקדושין פרק האיש מקדש מש"ה ס"ל דאיכא מעילה בקונמות ג"כ אע"ג דלא מישתרי ע"י מעילה אבל לדידן דקיי"ל דבשוגג מתחלל וכר' יהודה וילפינן לה מדחייבה רחמנא קרבן אשוגג ש"מ דיוצא לחולין א"כ הכא בקונמות דלא מישתרי ע"י מעילה גם כן קרבן לא ליחייב כמו מזיד דהקדש ועיין מש"כ בזה בחידושי למס' מעילה ולמאי דמפכינן בשבועות דר"מ לרבנן א"ש ולשיטת הרמב"ם ז"ל שם במעילה דמוקי לכמה משניות במזיד והא דתנן מעל היינו לשלם להקדש א"כ י"ל דהכא נמי בהא פליגי אי תפול הנאה להקדש:
גמ' ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא והקשה הר"ן ז"ל מכאן להרמב"ם ז"ל שכתב דהמדיר לוקה משום לא יחל וי"ל דלענין מעילה שפיר קאמר דלא אסירא ולגביה לאו הקדש הוא ומשום בל יחל הוא דעבר ואצל המודר הוי איפכא דליכא גביה בל יחל דברו דהא הוא לא נדר אבל מעילה איכא גביה דעליה שויא כהקדש וכ"כ הלח"מ ז"ל בפ"ה מהלכות נדרים אלא דמש"כ סתם אם עבר שמעון ונהנה אינו לוקה ואמאי לא ילקה משום לאו דמעילה ועיין במל"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מעילה אם לא שנאמר כמו שכתבנו לעיל דמעילה דקונמות היינו ליפול הנאה להקדש אבל קרבן ומלקות ליכא גביה דלאו קודש גמור הוא אבל בשבועות בשמעתין דשני קונמות מבואר דאיכא קרבן במעילה דקונמות ועיין בזה במל"מ ז"ל בפ"ד מהלכות שבועות באורך ועיין בירושלמי ס"פ קונם יין דאיתא התם אמר ר' יוסי הדא אמרה ההן דמשמע לחבריה שלא יאכל ההן אוכל וההן עבר ופירש הק"ע דזה מותר לאכול והמדיר עובר והרי זה מבואר כדעת הרמב"ם ז"ל אלא דמ"ש הדא אמרה אינו מובן וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו שם ונראה לפרש איפכא ההן אוכל וההן עבר דזה שאוכל הוא העובר וצ"ע:
למעול מקבל מצי אמר היתרא בעית איסורא לא בעית מדברי הר"ן ז"ל נראה דמיבעי ליה אי מעל המקבל בקבלתו לחוד וכתב דלא דמי למוציא מרשות הקדש דמעל בלקיחתו מרשות הקדש לחוד משום דהתם הוא המוציא אבל הכא חבירו נתנה לו. ולפ"ז לאו בתורת בעיא אמר ליה אלא דרך שאלה מי ימעול בזה דבהקדש דעלמא מעל הנותן וכדתנן נתנה לחנוני הוא מעל ומקבל בהקדש ג"כ לא מעל ע"י קבלה לחוד דאיסורא לא בעי למיקני ואמר ליה רבא דמעל לכשיוציא אבל מלשון הרא"ש ז"ל נראה דרב אחא ס"ל דאפילו לכשיוציא לא מעל המקבל מהאי טעמא דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ולא דמי למוציא מעות הקדש דהתם הוא עצמו לקחם ע"ש ולפ"ז יקשה לרב אחא ממתניתין דחנוני מעל לכשיוציא אע"ג דאחר נתנה לו והרשב"א ז"ל כתב ג"כ דלכשיוציא קמיבעי ליה ולפמ"ש לעיל דבקונם פרטי אינו יוצא לחולין ע"י מעילה י"ל דהכא דוקא מיבעי ליה כיון דלא מישתרי ע"י מעילה אפילו לכשיוציא לא לימעול דאיסורא עליה כדקאי קאי ומהא דאמר רב אחא איסורא לא בעית משמע דמיירי הכא במעילה גמורה ובשוגג דבמזיד לא שייך למימר לא בעינא באיסורא ולדברי הר"ן ז"ל דבקבלה לחוד קאמר דאין המקבל מועל קצת קשה למה ליה טעמא דאיסורא לא בעית הא בלא"ה נראה דלא שייך הכא מעילה דהוצאה מרשות הקדש כיון דלא הוי הקדש גמור אלא קונם פרטי ואין לו פדיון ואין רשות הקדש עליו וע"כ לכשיוציא מיבעי ליה והיכא דאכלו המודר לכ"ע מעל ובהוצאה לחוד הוא דמיבעי ליה ובחידושי למעילה הארכתי בדינים אלו:
ומדברי הרא"ש ז"ל נראה דבכל קונם לית ביה פדיון דמפרש ככר זו הקדש דרישא היינו הקדש גמור והעיקר בזה כדברי הר"ן ז"ל וכ"כ התוס' ביבמות ושבועות וכאן בשמעתין ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |