גליוני הש"ס/נדרים/לה/א
גליוני הש"ס 
נדרים לה א
מי מעל כו' למעול מקבל יכול דאמר היתירא בעיתי איסורא לא בעיתי א"ל מקבל מעל לכשיוציא שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא מועל אף זה מועל. נ"ב דוגמתו ב"מ צ"ו ב' מי מעל כו' למעול בעל דהיתירא ניחא לי' דליקני איסורא לא ניחא לי' דליקני כו' אלא כו' בעל מעל לכשיוציא מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין:
ר"ן ד"ה ירושלמי נדר מן הככר מהו לחמם כו'. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף כ"ה וע"ש חידוש דהא דיש מעילה בקונמות היינו רק באומר קונם דהוא ל' קרבן ומש"ה אית בי' מעילה כקרבן אבל באומר הנאת דבר זה עלי הוי איסור גרידא ואין בו מעילה וצע"ק מיבמות פ"ח א' וע' רוקח ה' חלה סי' שנ"ט דכ' וז"ל חלת האור לחמם בה ישראל אינו אסור דבירושלמי לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר עכ"ל ואולי הי' לו גירסא אחרת בירושלמי וגוף מאי דמדמי לי' להך דירושלמי יש לדון בו דהי' נ' מסברא דרק לחמם ידיו בככר חם אין הדרך בכך וה"ל שלכה"נ ומש"ה איבעי לי' לירושלמי אבל לחמם ידיו וגופו אצל האור נ' וודאי מסברא דחשיב הנאה ואסור באיסורי הנאה ואם יהי' נדור מעצים יהי' אסור לחמם עצמו באור שריפתם וא"כ ה"ה בחלה הנשרפת ומחמם עצמו באורה ומטעם אחר יש לדון עוד כאן שריותא דחימום בחלה הנשרפת דאם שורפה מפני הטומאה נמצא שהכליון נצרך בלא"ה מפני מצוותו ונמצא שמה שהוא נהנה בשעת הכליון שוב איננו הנאה של כילוי רק הנאה גרידא כיון דהכליון איננו בשביל זה רק בשביל המצוה וה"ל כהך דמדליקין במבואות האפלים ברשות כהן והיינו משום דכיון דהמעשה נעשית בהכרח בלא"ה עבור הכהן נמצא שמה שהזר נהנה מאורו הנאה גרידא הוא ולא הנאה של כילוי דהכליון נצרך בלעדו עבור הכהן ולכן שרי דרק הנאה של כילוי אסרה תורה ובחידושי הארכתי בזה בעניין הנאת זר מתרומה טמאה בשעת שריפתה ולומר דהך דמדליקין במבואות כו' הטעם משום דמתחללת התרומה בהנאת הכהן וניתרת דכי היכי דשרי כה"ג בזאח"ז בכהן שסך שמן תרומה דבן בתו ישראל בא ומתעגל על גביו כו' ה"נ שרי בב"א דחילולו והיתירו והנאתו באין כאחד זה רחוק קצת ואילו הי' מקום לומד כן היו מתיישבים דברי תוס' גיטין מ"ב ב' ד"ה מעוכב דכ' דאיירי בח"ע וחב"ח ותמהו דבלא"ה הרי אסור בתרומה מפאת הצד חירות ועמש"ש בגליון ולהנ"ל כיון דגם חצי העבדות אוכל כאחד עמו וחצי העבדות אוכל בהיתיר ממילא מתחללת התרומה וה"ל היתיר גם לצד חירות וכנ"ל דגם בב"א אמרי כן אולם יוקשה ע"ז מפ' אלמנה לכ"ג דמבואר דעבד כהן שיש לזר חלק בו אסור בתרומה וכ"ה בירושלמי תרומות דאפי' אחד ממאה אוסר ובתוס' גיטין הנ"ל י"ל עוד דכוונת האיבעי' לדיעבד אי לוקה דאי נימא דמעוכב ג"ש אוכל א"כ הצד חירות הוא דעבר ואז א"א להלקותו שהרי יולקה גם צד העבדות והוא לא חטא כלום ושפחה חרופה למ"ד דהיא חצי' שפחה וחצי' ב"ח מאורסת לעבד עברי אף דרק חצי החירות מקודש מ"מ שם דגילתה תורה בהדיא דאסורה ולוקה א"כ לכולה הזהירה וחייבה תורה גם לצד העבדות וגזה"כ הוא ומשא"כ כאן בתרומה דלא שייך זה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |