ערך/ארבעת המינים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ארבעת המינים

במקדש

רש"י בסוכה (מא.) הביא דברי התורת כהנים שלמדו מהכתוב ושמחתם לפי ה' אלוקיכם שבעת ימים, שיש דין נוסף ליטול לולב במקדש והוא מצוה בפני עצמה ואינה שייכת למצות ולקחתם לכם ביום הראשון.

ובערוך לנר (לו.) כתב לפי זה שאף אם נטל לולב ביום הראשון מחוץ למקדש, צריך לחזור וליטול במקדש כדי לקיים דין זה של "ושמחתם".

בירושלים

דעת הרמב"ם שאפשר לקיים מצוה זו של "ושמחתם לפני השם" בכל ירושלים.

ובביכורי יעקב (סימן תרנח סק"א) כתב לפי זה שמצוה זו נוהגת אף בזמן הזה. אמנם עיין בחידושי רבי מאיר שמחה (סוכה מא.) מה שהקשה בזה. ובמנחת שלמה (תניינא, סימן נז) יישב דעת הביכורי יעקב אך פליג עליו מטעם אחר שבודאי אף לדעת הרמב"ם עיקר השמחה היא במקום המקדש ולא שייך שיהיה החיוב בירושלים ולא במקדש כבזמן הזה.

נטילתם

בביכורי יעקב (סימן תרנב סק"י) דן בגדר מצוות נטילת לולב אם קיום המצווה הוא בלקיחה והגבהת המינים או במה שמחזיק אותם בידיו. ונפקא מינה באופן שהיו בידו כבר מקודם שיבוא זמן המצוה, כגון שהגביהם קודם עלות השחר והחזיקם בידו עד שתנץ החמה.

ובספר בנין שלמה (סימן מח) דן כעין זה בהגביה ד' מינים של חבירו בכדי לקנותם, אם צריך עתה לשוב ולהגביהם או שיוצא במה שעתה מחזיקם בידו.

ובשו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סימן נ) הוסיף לדון באופן שנטל את הד' מינים לידיו כשהיה קטן והגדיל אם מועלת החזקתו בהם כשהוא גדול.

ועיין במחנה חיים שם שנקט שנחלקו בזה רבי עקיבא איגר והחתם סופר, שלדעת רע"א יצא ידי חובתו ולדעת החת"ס לא יצא. וע"ע מה שדנו בנדון זה בחלקת יואב (או"ח סימן יב); שו"ת משיב דבר (ח"א סימן מ); שו"ת ערוגת הבושם^{[השלם מקור]}; חזון איש^{[השלם מקור]}.

נטילתם כמה פעמים ביום

אם עובר משום בל תוסיף - עי' תוספות (ר"ה כח: ד"ה ומנא).

בריבוי שיעורם

אם עובר משום בל תוסיף - עי' תוספות (שם), ועי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לד).

ד' מינים שלו פחות מהודר או של חברו מהודר יותר

עי' אוצר:בית המדרש/מועדים/סוכות#אתרוג שלו פחות מהודר או של חברו מהודר יותר, ובערך *אתרוג#קדימה בנטילת אתרוג.

במחובר לקרקע

אם אפשר ליטול ד' מינים במחובר לקרקע - עי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לג).

אחר סוכות

שמירה לאפיית מצות או שריפת חמץ

בתשובות מהר"י וייל (סימן קצ) הביא מנהג אנשי מעשה לשמור את הלולב לערב פסח לאפות בו את המצות, הואיל ונעשתה בו מצוה אחת תעשה בו מצוה אחרת. ובמהרי"ל (אפיית מצות סימן כב) הביא שמהר"ח אור זרוע היה נוהג לשרוף את ההושענות באפיית מצות. ויש נהגו לשרוף בו את החמץ, וכ"פ הרמ"א (סימן תרסד ס"ט) והובא להלכה במשנ"ב (סימן תמה סק"ז) בשם גדולי האחרונים.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף