מראי מקומות/אורח חיים/ריג

מראי מקומות אורח חיים ריג

כמי ההלכה בב' הלישנות גבי הסבה ביין

הב"י ציין שכתב על זה בסי' קעד, ועי"ש במה שהוספתי.

אם יכול המברך להוציא את השומע אף כשלא אכל המברך

הטוש"ע בסעיף ב, כתבו בפשיטות דאינו יכול, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קט אות מד, כתב דר"י סובר דבברכת המזון יכול להוציא, וכתב סמ"ק דלא משמע הכי בירושלמי.

עניית אמן אם מעכבת בשומע כעונה

הב"י בסעיף ב-ג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהר"ש בדמאי א,ד ד"ה ומזמנים, הביא ירושלמי וביאר אותו, ולפי ביאורו הירושל' קורא לשומע כעונה עניית אמן, ואי לא הוי לעיכובא אלא ככל אמן לא הוה קרי ליה הכי, וא"כ משמע קצת דס"ל לר"ש דמעכב, ובתשובות הגאונים שערי תשובה סי' ע, כתב גאון דהשומע ברכת הלולב מהש"ץ ועונה אמן יצא, ע"כ, ומשמע דאם לא ענה לא יצא.

בדברי הב"י גבי אם הנידון של מצוות צריכות כוונה תלוי בכוונת שומע ומשמיע

הב"י בסעיף ב-ג, בסופו, כתב בפשיטות דתלי הא בהא, אמנם אין דבר זה מדוייק כדכתבתי בסי' תקפט.

שומע כעונה כשאינו שומע את הברכה

כתבו תלמידי רבינו יונה בברכות צג ד"ה ונראה, לחד תירוצא, שיוצא אע"פ שלא שמע, וקשה דהא בברכות נ. אמרי' דבבית ריש גלותא נחלקים לשלשה ומפסידים זימון בעשרה, כיון שלא שומעים ברכת המזון (לפי' הרמ"א אות ג והב"ח אות ה בסי' קצג, דלפי' הב"י דאיירי בברכת הזימון קשה בלאו הכי כדכתבתי בערך זימון), וקשה דאם יוצאים יד"ח בכה"ג, א"כ יתקנו לנענע בסודרין בכל ברכה בברכהמ"ז ולא יפסידו זימון בעשרה, דאין סברא לומר דריש גלותא יקפיד בזה, וצ"ע, ועוד קשה על זה מההוכחה שהביא הב"י בסעיף ב-ג, וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף