אליה רבה/אורח חיים/ריג

אליה רבה ‏ אורח חיים ריג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] והא דאמרינן וכו'. ובדיעבד כתבו הבית יוסף וב"ח בשם הרשב"א דיוצא בשמיעה אף בברכה אחרונה עיין שם, והאידנא דמזלזלין בו כתב הט"ז יש לברך בקול רם שיצאו אחרים על ידו. כתב הדרישה נראה דפת לאו דוקא אלא הוא הדין מיני דייסא העשויה מחמשת דגן, וכמו שכתב הרא"ש לעיל סימן קע"ח לענין דברים הטעונים ברכה במקומן עד כאן לשונו. וצריך עיון לדינא דמלשון הלבוש שכתב דאין זימון אלא בפת מפני חשיבתו לא משמע הכי דאין חשיבות אלא בפת כדלעיל סימן קע"ח סעיף ג', ועוד הא יש פוסקים לעיל דדוקא פת ממש טעון ברכה במקומן. ומה שכתבו הבית יוסף ולבוש בפשיטות דיין כפירות צריך עיון דמצאתי בסמ"ק שפסק דיין לענין ברכה אחרונה כפת, שוב ראיתי בתשובת ראב"ן סימן קצ"ו ורבינו יונה וסמ"ק כדברי בית יוסף. כתב מלבושי יום טוב גם בעלי השולחן ערוך השמיטו להא דהביאו לפניו יין ושמן טוב להריח בו שמברך על היין תחילה לפי שכבר אמרנו בסימן קע"ז סעיף ב' דעכשיו אין דין דברים הבאים לאחר הסעודה נוהגין, עד כאן. ולעיל בסימן קע"ד וקע"ז מבואר דהלבוש סבירא ליה דגם בזמנינו המנהג הזה ומשום כך כתבו הטור, גם קשיא לי דהא אפילו שלא בתוך הסעודה שייך דין זה כשבאו שניהם כאחת. ולעניות דעתי נראה דהא כתב מעדני מלך דף נ"ד טעמא דטור משום שיין גורם ברכה לעצמו משום הכי חשוב טפי וכן כתב הדרישה, ואם כן יש לומר דכבר נשמע ממה שכתב השולחן ערוך ולבוש סימן רי"א סעיף ג' דיין קודם אפילו לזיתים, ולפי זה קשה על הטור שכתב נמי הכי בסימן רי"א. גם קשה לי על טעמו דאם כן דשאר משקים אינו קודם לברכת הריח, ולא משמע כן מדברי בית יוסף בסוף סימן זה, וכן מבואר מדברי עולת תמיד שאביא בסימן רט"ז ס"ק [ו'] דכל ברכת אכילה ושתיה קודמת לברכת הריח, וכן מצאתי מבואר בחידושי רשב"א דף ל"ג וכלבו דף כ"א שכתבו דטעמא משום דהנאה הנכנסת בגוף חשובה מריח, עוד יש ליתן טעם דאכילה ושתיה הגוף ונשמה נהנה ממנו מה שאין כן בריח. ואולי דגם הדרישה ומעדני מלך לא כתבו טעם דיין חשוב אלא נגד שמן שהוא לריח ולסיכה כדאמרינן בש"ס סוף פרק כיצד מברכין לכך בעינן דוקא טעמא דיין חשוב, וצריך עיון:

ב

[ב] ויש אומרים דלדידן וכו'. לשון הרמ"א ויש אומרים דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה, והוא הדין ישיבה לדידן ולכן נהגו עכשיו בפירות שכל אחד מברך לעצמו, עד כאן. מבואר דגם לדידהו יש חילוק והוא דעת הראב"ד הביאו בית יוסף בסימן קע"ד דפוסק כלישנא בתרא דר"י עיין שם. ועולת תמיד משמע שהבין שהוציאו רמ"א מדברי רשב"א בסימן זה, ועל כן תמה דהא לרשב"א עצמו אין נראה סברא זו ואדרבה הוה ליה לרמ"א לפסוק כתוס' ומרדכי וסמ"ג דסבירא להו דאפילו ליין לא מהני הסיבה, והוא הדין ישיבה לדידן, עד כאן ולא דק. ומכל מקום זה צריך תירוצא אמאי לא פסק כתוס' ומרדכי וסמ"ק, ועוד הא הבית יוסף כתב לעיל בסימן קע"ד שדברי ראב"ד יחידאי הן נגד כל הפוסקים. ונראה לעניות דעתי דרמ"א כתב לדברי הראב"ד משום שראה שנוהגין בפירות לברך כל אחד בעצמו וביין אין נוהגין כן, וסמך המנהג לדברי הראב"ד והיינו דסיים ולכן נהגו וכו'. והנה מלבושי יום טוב הקשה על הלבוש מאי טעמא לא כתב כדברי רמ"א, וכן בלחם חמודות דף נ"ג כתב דנשתבש ר' מרדכי יפה בכאן. ולעניות דעתי יפה כיוון הלבוש כי קשה ליה לסמוך מנהגינו על דברי ראב"ד יחידאי, אלא סבירא ליה דקיימא לן כתוס' ומרדכי וסמ"ג דמדינא בכולהו מהני הסיבה (וכן מצאתי להדיא בסמ"ג דף קי"א. ותימא גדולה על הב"ח בסימן קע"ד שכתב דסמ"ג סבירא ליה כראב"ד דמדינא לא מהני הסיבה, גם בלאו הכי תמוה). אלא במה שכתב הסמ"ג וסייעתו דאין אנו רגילין לקבוע עצמינו על היין וכו' סבירא ליה ללבוש דזה דוקא בימיהם, וכן משמע מהב"ח בסימן קע"ד. אבל האידנא כיון שנוהגין לקבוע על היין דינו כפת, ומשום הכי נוהגין ביין לברך אחד לכולם:

ג

[ג] נהגו עכשיו בפירות וכו'. כתב עולת תמיד דכן יש לנהוג בשאר משקין כגון יין שרף וכיוצא בהן שאין אחד נפטר בברכת חבירו והעולם אין נוהגין וטעות הוא בידם, עד כאן. ולמאי דפירשתי לעיל דמדינא בכל הדברים מהני, אלא במנהגא דקביעות תליא מילתא אם כן אפשר דקביע להו האידנא בשאר משקים כמו ביין, ועוד הא נראה דבדיעבד כשמכוין בשמיעה יוצא אף בפירות כמו בברכה אחרונה דלעיל. ועיין לעיל סימן קס"ז סעיף י"ג כתבו הט"ז ומגן אברהם דעכשיו הוי שכר ומי דבש שקורין מע"ד כיין שאחד מברך לכולם, ופשוט דאם באו בתוך הסעודה אף בפירות אחד מברך לכולם דמיגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי לשאר דברים:

ד

[ד] שאחד מברך וכו'. עיין לקמן סימן רי"ט סעיף ד' ועיין בט"ז דבמחילה לא עיין בסעיף ג':

ה

[ה] [לבוש] צריכות כוונה וכו'. כן כתב בית יוסף בסימן זה ולקמן סימן רי"ט כפירוש הטור דלמאן דאמר אין מצוות צריכות כוונה הכא נמי לא בעי כוונה שומע ומשמיע, ועולת תמיד תמה שם דסותר השולחן ערוך גופיה כמו שכתב לעיל סימן ס' סעיף ד' שני דעות אם מצוות צריכות כוונה הוה ליה לפסוק הכא בספק ברכות לקולא דאף שלא כיוון יצא, עד כאן. ולא קשה מידי לעניות דעתי דהא סיים השולחן ערוך לעיל דהלכה דצריכה כוונה הרי דהלכה כך ולא מטעם חומרא, וכן הלבוש פסק לעיל כן בסתם. ועוד נראה לי דסמך הבית יוסף בשולחן ערוך על מה שכתב בבית יוסף סימן תקפ"ט למאן דאמר מצוות אין צריכין כוונה הני מילי בדבר שיש בו מעשה אבל במצוות שתלויה באמירה בלבד צריך כוונה דאמירה בלב הוא, עד כאן. והכי נמי תליא באמירה ומזה קשה על בית יוסף בשני מקומות שזכרתי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.