ספר המקנה/קידושין/מז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית (השם המלא הוא 'סֵפֶר הַמִקְנָה' הדפים יועברו ותושאר הפניה)) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון הפרדה בין נושאים) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''והנה''' בתוס' רי"ד כתב בזה וז"ל והנכון בעיני כגון שגילתה דעתה דניחא לה להתקדש בכל דהוא דאל"ה לא הוי מתקדשה במה שנשתייר כיון שהיא סמוכה על מנה של פקדון להתקדש ולא נמצא ובאמת צריך להבין למה לא מפרש הרא"ש כן דהא הברייתא לא הזכיר שאמרה היא הן כמ"ש הרשב"א והריטב"א דהא הכא הוי שתיקה לאחר מתן מעות א"כ כמו כן יש לפרש שגילתה האשה שרצונה להתקדש לו בכל דהוא ונראה דקשי' לי' הא דאית' בירושלמי והביאו הריטב"א אמר ר"י אם אמר בכל מה שהפקדתי אצלך אינה מקודשת ואי נימא דמיירי שגילתה דעתה להתקדש בכל דהוא אפילו אמר בכל מה שהפקדתי הוי מקודשת אע"כ כמ"ש הרא"ש דלא ידעה סכום הפקדון וא"ש הירו' כמ"ש בק"א ועוד נראה דלכאורה קשה הא ברייתא מיירי בפקדון ממטלטלין מדנקט לשין נשתייר הימנה ש"פ א"כ קשה הא דנקט ואם נשתייר ממנו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ואמאי לא הוי ספק קידושין כדשמואל וכ"כ הרא"ש לעיל [[בבלי/קידושין/יג/א|דף י"ג]] בעובדא דציפתא וצ"ל כמ"ש לעיל דחששא דשמואל אינו אלא כשהיא מתרצה להתקדש בזה אלא כיון דאינו ש"פ דמשה לא מיקרי כסף כלל ובזה חיישינן שמא ש"פ דמשה במדי אבל כשאינה מתרצה בפי' גנאי הוא לה ואינה מתקדשת אפי' אם הוא ש"פ במדי ולפ"ז אי אפשר לפרש כפי' התו' רי"ד דמיירי שגילתה דעתה שהתרצה בכל דהוא דא"כ האיך נקט בברייתא ואם לאו אינה מקודשת כיון דאפי' בש"פ בעינן שנתרצית בפי' להתקדש בכל דהוא ובזה מהני אפי' בפחות מש"פ דחיישינן שמא ש"פ במדי ומיהו נראה דיש ליישב לשיטתו דמיירי בפקדון מעות. כדמשמע מלישנא דסיפא במלוה אף על פי שנשתייר ממנו שוה פרוטה וסתם מלוה הוא מעות ואין לדחוק ולפרש שהמלוה בא מחמת מכירת מטלטלין ועדיין הם בעין זה אינו דבזה לא שייך לומר דהיא ברשות בעלים לחזרה דהא קנתה המטלטלין במשיכה ואינו יכול לחזור מן המכירה ונקט נמי לישנא דמשתייר בו ש"פ אלא דמיירי שמטבע באותו זמן היא פחותה שאין בו כשיעור כסף כמו שהי' בפרוטה דמשה ובזה לא שייך חששא דשמואל כיון שלא הי' שיעור כסף כמו שהי' בימי משה כמ"ש בס"ס כ"ז ואתי שפיר לישנא דש"פ שאין פרוטה זו שוי' כמו פרוטה דמשה ודוק: | '''והנה''' בתוס' רי"ד כתב בזה וז"ל והנכון בעיני כגון שגילתה דעתה דניחא לה להתקדש בכל דהוא דאל"ה לא הוי מתקדשה במה שנשתייר כיון שהיא סמוכה על מנה של פקדון להתקדש ולא נמצא ובאמת צריך להבין למה לא מפרש הרא"ש כן דהא הברייתא לא הזכיר שאמרה היא הן כמ"ש הרשב"א והריטב"א דהא הכא הוי שתיקה לאחר מתן מעות א"כ כמו כן יש לפרש שגילתה האשה שרצונה להתקדש לו בכל דהוא ונראה דקשי' לי' הא דאית' בירושלמי והביאו הריטב"א אמר ר"י אם אמר בכל מה שהפקדתי אצלך אינה מקודשת ואי נימא דמיירי שגילתה דעתה להתקדש בכל דהוא אפילו אמר בכל מה שהפקדתי הוי מקודשת אע"כ כמ"ש הרא"ש דלא ידעה סכום הפקדון וא"ש הירו' כמ"ש בק"א ועוד נראה דלכאורה קשה הא ברייתא מיירי בפקדון ממטלטלין מדנקט לשין נשתייר הימנה ש"פ א"כ קשה הא דנקט ואם נשתייר ממנו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ואמאי לא הוי ספק קידושין כדשמואל וכ"כ הרא"ש לעיל [[בבלי/קידושין/יג/א|דף י"ג]] בעובדא דציפתא וצ"ל כמ"ש לעיל דחששא דשמואל אינו אלא כשהיא מתרצה להתקדש בזה אלא כיון דאינו ש"פ דמשה לא מיקרי כסף כלל ובזה חיישינן שמא ש"פ דמשה במדי אבל כשאינה מתרצה בפי' גנאי הוא לה ואינה מתקדשת אפי' אם הוא ש"פ במדי ולפ"ז אי אפשר לפרש כפי' התו' רי"ד דמיירי שגילתה דעתה שהתרצה בכל דהוא דא"כ האיך נקט בברייתא ואם לאו אינה מקודשת כיון דאפי' בש"פ בעינן שנתרצית בפי' להתקדש בכל דהוא ובזה מהני אפי' בפחות מש"פ דחיישינן שמא ש"פ במדי ומיהו נראה דיש ליישב לשיטתו דמיירי בפקדון מעות. כדמשמע מלישנא דסיפא במלוה אף על פי שנשתייר ממנו שוה פרוטה וסתם מלוה הוא מעות ואין לדחוק ולפרש שהמלוה בא מחמת מכירת מטלטלין ועדיין הם בעין זה אינו דבזה לא שייך לומר דהיא ברשות בעלים לחזרה דהא קנתה המטלטלין במשיכה ואינו יכול לחזור מן המכירה ונקט נמי לישנא דמשתייר בו ש"פ אלא דמיירי שמטבע באותו זמן היא פחותה שאין בו כשיעור כסף כמו שהי' בפרוטה דמשה ובזה לא שייך חששא דשמואל כיון שלא הי' שיעור כסף כמו שהי' בימי משה כמ"ש בס"ס כ"ז ואתי שפיר לישנא דש"פ שאין פרוטה זו שוי' כמו פרוטה דמשה ודוק: | ||
'''ברש"י ד"ה אע"כ בדקיבלה אחריות וכו'.''' משמע מלשונו דעיקר דינא דברייתא מיירי בדקיבלה אחריות דומי' דמלוה וכן משמע מדהוצרך לאשמועי' דאם לא נשתייר אינה מקודשת דבלא קיבל אחריות פשיטא במה תתקדש אלא דב"ש כתב באה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ז לדעת הפרישה והב"ח בדברי הרא"ש דמיירי עיקר הבריית' באין בו אחריות מדכתב סתם דמיירי שלא ידעה סכום הפקדון ואפשר לומר דהא דקאמר ואם לאו אינה מקודש' היינו דטובא קמ"ל דאפי' אם הוא ספק שמא נגנב אחר הקידושין אפ"ה מוקמינן לה בחזקת פנוי' ואע"ג דאיכא לאוקמי הפקדון בחזקת קיים בשעת הקידושין מ"מ כיון שחזקת פנוי' קיימת ונגנב לפניך הוי תרתי לריעותא כדאי' לקמן [[בבלי/קידושין/עט/א|דף ע"ט]] גבי מקוה וצ"ע בדין זה ועיין בק"א. ועוד י"ל דקמ"ל דאם נשתייר פחות מש"פ לא חיישינן שמא ש"פ במדי כיון שהיא לא ידעה לא חיישינן שמא נתרצה להתקדש בפחות מש"פ כאן כמ"ש לעיל וק"ל: | '''ברש"י ד"ה אע"כ בדקיבלה אחריות וכו'.''' משמע מלשונו דעיקר דינא דברייתא מיירי בדקיבלה אחריות דומי' דמלוה וכן משמע מדהוצרך לאשמועי' דאם לא נשתייר אינה מקודשת דבלא קיבל אחריות פשיטא במה תתקדש אלא דב"ש כתב באה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ז לדעת הפרישה והב"ח בדברי הרא"ש דמיירי עיקר הבריית' באין בו אחריות מדכתב סתם דמיירי שלא ידעה סכום הפקדון ואפשר לומר דהא דקאמר ואם לאו אינה מקודש' היינו דטובא קמ"ל דאפי' אם הוא ספק שמא נגנב אחר הקידושין אפ"ה מוקמינן לה בחזקת פנוי' ואע"ג דאיכא לאוקמי הפקדון בחזקת קיים בשעת הקידושין מ"מ כיון שחזקת פנוי' קיימת ונגנב לפניך הוי תרתי לריעותא כדאי' לקמן [[בבלי/קידושין/עט/א|דף ע"ט]] גבי מקוה וצ"ע בדין זה ועיין בק"א. ועוד י"ל דקמ"ל דאם נשתייר פחות מש"פ לא חיישינן שמא ש"פ במדי כיון שהיא לא ידעה לא חיישינן שמא נתרצה להתקדש בפחות מש"פ כאן כמ"ש לעיל וק"ל: | ||
'''בגמ' ואמינא להו אנא אלא וכו'.''' יש לפרש פלוגתייהו דרבה לשיטתו דפליג עם ר' יוסף בשומר אבידה דס"ל לרבה דהוי ש"ח ור' יוסף ס"ל ש"ש משום דעביד מצוה וכה"ג איתא בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/פא/א|דף פ"א]] דפליגי במלוה על המשכון דלר' יוסף הוי ש"ש משום דעביד מצוה שהלוהו דכתיב אם כסף תלוה את עמי. והסמ"ע בח"מ [[סמ"ע/חושן משפט/עב#|סי' ע"ב]] הביא בשם הר"ן דשואל ספר מחבירו פטור מאונסין משום דאין כל הנאה שלו דהמשאיל ספרים עביד מצוה א"כ י"ל דלא שייך סברא דרבה דלא גרע משאלה לענין אונסין דוודאי גרע משאלה כיון שהמלוה עביד מצוה דהלוהו א"כ אין כל הנאה שלו משא"כ בשאלה דליכא מצוה אבל רבה לשיטתו אזיל דס"ל שומר אבידה ש"ח דלית לי' שכר מצוה לענין דינא שפיר קאמר דלא גרע משאלה וק"ל: | '''בגמ' ואמינא להו אנא אלא וכו'.''' יש לפרש פלוגתייהו דרבה לשיטתו דפליג עם ר' יוסף בשומר אבידה דס"ל לרבה דהוי ש"ח ור' יוסף ס"ל ש"ש משום דעביד מצוה וכה"ג איתא בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/פא/א|דף פ"א]] דפליגי במלוה על המשכון דלר' יוסף הוי ש"ש משום דעביד מצוה שהלוהו דכתיב אם כסף תלוה את עמי. והסמ"ע בח"מ [[סמ"ע/חושן משפט/עב#|סי' ע"ב]] הביא בשם הר"ן דשואל ספר מחבירו פטור מאונסין משום דאין כל הנאה שלו דהמשאיל ספרים עביד מצוה א"כ י"ל דלא שייך סברא דרבה דלא גרע משאלה לענין אונסין דוודאי גרע משאלה כיון שהמלוה עביד מצוה דהלוהו א"כ אין כל הנאה שלו משא"כ בשאלה דליכא מצוה אבל רבה לשיטתו אזיל דס"ל שומר אבידה ש"ח דלית לי' שכר מצוה לענין דינא שפיר קאמר דלא גרע משאלה וק"ל: | ||
'''בגמ' במלוה ברשות בעלים לחזרה וכו'.''' הקשה תוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/צט/א#רבי|דף צ"ט]] ד"ה ר"מ סבר המקדש במלוה מקודשת תימא דבקידושין סבר ר"מ המקדש במלוה שאינה בעין אינה מקודשת ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה דאף דס"ל לר"מ דאיתא בחזרה מ"מ מודה דאשתעבד נכסי לוה משעה שלוה כמ"ש הש"ך בח"מ [[ש"ך/חושן משפט/לט|ס"ס ל"ט]] ואף דבספר [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] כתב עליו די"ל לר"מ לא אשתעבד אלא משעה שהחזיק בה נראה דברי הש"ך עיקר לא מיבעי' לדעת הרמב"ם דס"ל גבי שואל אשתעבד נכסי משעת שאלה כמבואר בח"מ סי' שמ"א כ"ש בהלואה אלא אפי' לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל דבשאלה לח אשתעבד נכסי בשעת שאלה אבל בהלואה ע"כ אשתעבד נכסי משעת הלואה דאל"כ משכחת מע"פ מאוחרת שתקדום למלוה ע"פ מוקדמת דהא אינה ידוע הזמן שהחזיק בו כל א' בהלואתו אלא עיקר הוא דאשתעבד נכסי מיד אלא שהוא ע"מ שלא יחזיר בו עד שיחזיק וכשהחזיק בו משתעבד נכסי למפרע כמו למ"ד עבז"ל היכא דמטא שטרא לידי' זוכה למפרע משעת כתיב' אבל כשחוזר בו בטלה ההלואה ואין כאן שיעבוד כלל. | '''בגמ' במלוה ברשות בעלים לחזרה וכו'.''' הקשה תוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/צט/א#רבי|דף צ"ט]] ד"ה ר"מ סבר המקדש במלוה מקודשת תימא דבקידושין סבר ר"מ המקדש במלוה שאינה בעין אינה מקודשת ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה דאף דס"ל לר"מ דאיתא בחזרה מ"מ מודה דאשתעבד נכסי לוה משעה שלוה כמ"ש הש"ך בח"מ [[ש"ך/חושן משפט/לט|ס"ס ל"ט]] ואף דבספר [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] כתב עליו די"ל לר"מ לא אשתעבד אלא משעה שהחזיק בה נראה דברי הש"ך עיקר לא מיבעי' לדעת הרמב"ם דס"ל גבי שואל אשתעבד נכסי משעת שאלה כמבואר בח"מ סי' שמ"א כ"ש בהלואה אלא אפי' לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל דבשאלה לח אשתעבד נכסי בשעת שאלה אבל בהלואה ע"כ אשתעבד נכסי משעת הלואה דאל"כ משכחת מע"פ מאוחרת שתקדום למלוה ע"פ מוקדמת דהא אינה ידוע הזמן שהחזיק בו כל א' בהלואתו אלא עיקר הוא דאשתעבד נכסי מיד אלא שהוא ע"מ שלא יחזיר בו עד שיחזיק וכשהחזיק בו משתעבד נכסי למפרע כמו למ"ד עבז"ל היכא דמטא שטרא לידי' זוכה למפרע משעת כתיב' אבל כשחוזר בו בטלה ההלואה ואין כאן שיעבוד כלל. | ||
ולפ"ז נר' דלר' הונא אם שאל קורדום ונפחת באונס וחזר בו המשאיל קודם שהחזיק בו אין השואל צריך לשלם לו הפח' וכן לר"מ אם לוה מנה ונאבד מקצתה ואח"כ חזר המלוה מן ההלואה נעקר ההלואה למפרע ופטור לשלם מה שנאבד כיון שההלואה הי' ע"מ שיחזיק בה ולא יחזור המלוה ולא אמרינ' דלענין מה שנאבד קיים ההלואה ויחזור בו על מה שהוא בעין א"כ י"ל דאם חזר בו מן ההלואה ואמר התקדשי לי בו לא הוי כפרעון אלא שנעקר ההלואה למפרע כיון שחזר בו דאפי' אם לא תהי' מקודשת פטורה לשלם כיון שחזר בו א"כ שפיר קאמר ר"מ אם לא נשתייר אינה מקודשת אפילו אם נימא דהמקדש במלוה מקודשת מ"מ אין כאן מלוה דהא הי' פטורה לשלם אפי' אם לא תתקדש ולכאורה היה נראה דמשמע הכי מלישנא דרבא ליפלוג וליתני בדידיה בד"א שלא קיבל עליו אחריות כו' ולא קאמר בד"א שאין אחריות עליו אבל אם אחריו' עליו וכו' משום דבשואל ושוכר אף שאחריות עליו מ"מ אם נגנב וקידשה קודם שהחזיקה בה נעקר השאלה והשכירות ואין כאן אפילו מלוה להתקדש בו כיון שחזר בי משא"כ בשומר חנם שקיבל עליו אחריות דאף אם אמר התקדשי אין כאן חזרה כיון שאין לו הנאה ממנו ואין חיוב השמירה נעקר למפרע ונראה דס"ל להתו' דע"כ א"א לומר הכי דא"כ למאי דמוקי רבא פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה אזלי לי' קושיא דרבא ואין צריך להגיה הברייתא ואיכא לפרושי פלוגתייהו דר"מ ורבן במלוה ברשות בעלים לחזרה דת"ק ס"ל דאינה בחזרה וחייבת לשלם ההלואה אף שאמר התקדשי לי בו מ"מ הוי הלואה עד אותו שעה ולכך אע"פ שלא נשתמר מקודשת והיינו דקמ"ל במלוה דאינה לחזרה ור"מ ס"ל דישנו לחזרה ואין לה במה להתקדש אא"כ נשתייר ממנה ש"פ מיהא מזה אין הכרח כ"כ דאיכא למימר דלמאי דמסיק דפליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה באמת איכא לתרוצא כפשטיה אלא דרב מתרץ לה כרבא אן נראה דלפי מ"ש הדרישה והב"ח דהיכא דחייב באחריות אפי' ידעה סכום הפקדון מ"מ כיון שהיא פטורה מן החוב הוי קידושין והוי כמלוה ופרוטה וכמ"ש לעיל דדוחק לומר דמיירי שלא ידעה סכום ההלואה ח"כ תי נימא סברא זו דכשחזרה ואמר התקדשי לי בו קודם שהחזיקה עקרה ההלואה ופטורה לשלם הגניבה אפי' אם לא תתקדש א"כ הדרא קושי' לדוכתי' כיון שהיא נתכוון להתקדש בכל סך ההלואה וכיון שבאמת היא פטורה ואינה מקודשת אלא במה שנשאר דלמא אין רצונה להתקדש במעט הנשאר אלא ע"כ דאף אם חזר בו צריכה לשלם מה שנגנב ודוק: | ולפ"ז נר' דלר' הונא אם שאל קורדום ונפחת באונס וחזר בו המשאיל קודם שהחזיק בו אין השואל צריך לשלם לו הפח' וכן לר"מ אם לוה מנה ונאבד מקצתה ואח"כ חזר המלוה מן ההלואה נעקר ההלואה למפרע ופטור לשלם מה שנאבד כיון שההלואה הי' ע"מ שיחזיק בה ולא יחזור המלוה ולא אמרינ' דלענין מה שנאבד קיים ההלואה ויחזור בו על מה שהוא בעין א"כ י"ל דאם חזר בו מן ההלואה ואמר התקדשי לי בו לא הוי כפרעון אלא שנעקר ההלואה למפרע כיון שחזר בו דאפי' אם לא תהי' מקודשת פטורה לשלם כיון שחזר בו א"כ שפיר קאמר ר"מ אם לא נשתייר אינה מקודשת אפילו אם נימא דהמקדש במלוה מקודשת מ"מ אין כאן מלוה דהא הי' פטורה לשלם אפי' אם לא תתקדש ולכאורה היה נראה דמשמע הכי מלישנא דרבא ליפלוג וליתני בדידיה בד"א שלא קיבל עליו אחריות כו' ולא קאמר בד"א שאין אחריות עליו אבל אם אחריו' עליו וכו' משום דבשואל ושוכר אף שאחריות עליו מ"מ אם נגנב וקידשה קודם שהחזיקה בה נעקר השאלה והשכירות ואין כאן אפילו מלוה להתקדש בו כיון שחזר בי משא"כ בשומר חנם שקיבל עליו אחריות דאף אם אמר התקדשי אין כאן חזרה כיון שאין לו הנאה ממנו ואין חיוב השמירה נעקר למפרע ונראה דס"ל להתו' דע"כ א"א לומר הכי דא"כ למאי דמוקי רבא פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה אזלי לי' קושיא דרבא ואין צריך להגיה הברייתא ואיכא לפרושי פלוגתייהו דר"מ ורבן במלוה ברשות בעלים לחזרה דת"ק ס"ל דאינה בחזרה וחייבת לשלם ההלואה אף שאמר התקדשי לי בו מ"מ הוי הלואה עד אותו שעה ולכך אע"פ שלא נשתמר מקודשת והיינו דקמ"ל במלוה דאינה לחזרה ור"מ ס"ל דישנו לחזרה ואין לה במה להתקדש אא"כ נשתייר ממנה ש"פ מיהא מזה אין הכרח כ"כ דאיכא למימר דלמאי דמסיק דפליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה באמת איכא לתרוצא כפשטיה אלא דרב מתרץ לה כרבא אן נראה דלפי מ"ש הדרישה והב"ח דהיכא דחייב באחריות אפי' ידעה סכום הפקדון מ"מ כיון שהיא פטורה מן החוב הוי קידושין והוי כמלוה ופרוטה וכמ"ש לעיל דדוחק לומר דמיירי שלא ידעה סכום ההלואה ח"כ תי נימא סברא זו דכשחזרה ואמר התקדשי לי בו קודם שהחזיקה עקרה ההלואה ופטורה לשלם הגניבה אפי' אם לא תתקדש א"כ הדרא קושי' לדוכתי' כיון שהיא נתכוון להתקדש בכל סך ההלואה וכיון שבאמת היא פטורה ואינה מקודשת אלא במה שנשאר דלמא אין רצונה להתקדש במעט הנשאר אלא ע"כ דאף אם חזר בו צריכה לשלם מה שנגנב ודוק: | ||
'''שם. בגמרא לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח.''' נראה דלפי הס"ד הא דנקט התקדשי לי בשטר חוב ולא נקט התקדשי לי במלוה שבידך או במלוה ביד אחרים דהא גופא קמ"ל דאם המלוה בשטר חוב לא סמכה דעתה ער שיחזיר לה את השטר שמא יחזיר ויתבענה כשהעדים ילכו להם וכ"ש לדעת הפוסקים בח"מ סימן רמ"א דאם מוחל חוב והשטר בידו יכול לחזור בו ולא סמכה דעתה אי נמי דנקט הכי משום דבכה"ג שנתן לה את השטר אין צריכה לומר הן משא"כ כשמקדש במלוה שבידה לא עדיף מפקדון שבידה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות וצריכה לומר הן וכן צ"ל הני טעמא לפי מה דמשני דסיפא במלוה ביד אחרים מיירי שבמעמד שלשתן והא דנקט והרשה עליהם כפירש"י דכתב לה הרשאה עליהם היינו נמי משום הני טעמא דלא סמכה דעתה שמא יכחישה או משום שלא בעינן שתאמר הן כיון שקיבלה כתב הרשאה. והנה המהרש"א הקשה דהו"ל לאוקמי פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה ונראה דמלוה בשטר שאני דהיכא דמסר לה השטר ונשתעבדו נכסיו אף לדעת הרשב"א והוא בש"ע ח"מ [[ש"ך/חושן משפט/לט#יז|סי' ל"ט ס"ק י"ז]] דאינו יכול לכפות את המלוה להלותו אפי' מסר לו השטר מ"מ בהא מודה ר"מ אם כבר נתן המעות אינו יכול לחזור דדוקא בשטר לבד דאין השיעבוד נקנה אלא עם הכסף משום דלא סמכה דעתו כמ"ש הרשב"א בתשובה והביאו הב"י סי' ל"ט אבל כשנתן גם הכסף ליכא למ"ד דיכול לחזור וכ"כ בספ"י תדע דלרבנן דבי רב דסברי דפטו' הלוה אפי' מאונסין אם כן קשה הא דמלוה בשטר אינו יכול לומר פרעתי וגובה מנכסים משועבדין כדאית' במתני' סוף ב"ב ואמאי לא יהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו כמו במפקיד בשטר. ודוחק גדול לומר שיש עדים שהוחזק בו לכאורה הי' נרא' דאפי' לרבה דמודה ר"מ באונסין משום דלא גרע משאלה מ"מ כיון דאינו אלא מדין שמירה כמו שואל הא המלוה ג"כ שומר על השטר דהנייר הוא של הלוה כדקי"ל דהלוה נותן שכר והוא כמשכון אצלו כמ"ש הב"ש בס"ק כ"ב בהא דס"ל לרבנן לקמן שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת אף דהנייר שלה הוא משום דשטר הוי לי' משכון נגד הפרוטה של הלואה ע"ש אפי' ש"ש הוי על השטר דהא כתבו תו' הטעם דמלוה על המשכון הוי ש"ש משום שיכול לקדש בו אשה והרי בשטר זה ס"ל לר"מ דיכול לקדשה בשטר מלוה דאחרים א"כ אי נימא דבמלוה בשטר הוא ברשות בעלים לחזרה ואין הלוה חייב באונסין אלא מדין שמירה דלא גרע משואל הא קימ"ל דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה א"כ כיון דגם המלוה הוא שומר על השטר פטור הלוה מאונסין ויהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אלא דלקמן בסמוך יבואר בס"ד דליתא לסברת הב"ש מ"מ לרבנן דבי רב קשה ודוחק לומר דמתני' דסוף ב"ב דלא כר"מ וכן מוכח ממתני' דב"מ [[בבלי/בבא מציעא/יב/א|דף י"ב ע"א]] מצא שט"ח וכו' דברי ר"מ וכו' הרי דמוכח דאין יכול לטעון פרעתי אע"כ היכא דמסר לו השטר ונתן המעות אין המלוה יכול לחזור לכ"ע ודוק: | '''שם. בגמרא לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח.''' נראה דלפי הס"ד הא דנקט התקדשי לי בשטר חוב ולא נקט התקדשי לי במלוה שבידך או במלוה ביד אחרים דהא גופא קמ"ל דאם המלוה בשטר חוב לא סמכה דעתה ער שיחזיר לה את השטר שמא יחזיר ויתבענה כשהעדים ילכו להם וכ"ש לדעת הפוסקים בח"מ סימן רמ"א דאם מוחל חוב והשטר בידו יכול לחזור בו ולא סמכה דעתה אי נמי דנקט הכי משום דבכה"ג שנתן לה את השטר אין צריכה לומר הן משא"כ כשמקדש במלוה שבידה לא עדיף מפקדון שבידה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות וצריכה לומר הן וכן צ"ל הני טעמא לפי מה דמשני דסיפא במלוה ביד אחרים מיירי שבמעמד שלשתן והא דנקט והרשה עליהם כפירש"י דכתב לה הרשאה עליהם היינו נמי משום הני טעמא דלא סמכה דעתה שמא יכחישה או משום שלא בעינן שתאמר הן כיון שקיבלה כתב הרשאה. והנה המהרש"א הקשה דהו"ל לאוקמי פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה ונראה דמלוה בשטר שאני דהיכא דמסר לה השטר ונשתעבדו נכסיו אף לדעת הרשב"א והוא בש"ע ח"מ [[ש"ך/חושן משפט/לט#יז|סי' ל"ט ס"ק י"ז]] דאינו יכול לכפות את המלוה להלותו אפי' מסר לו השטר מ"מ בהא מודה ר"מ אם כבר נתן המעות אינו יכול לחזור דדוקא בשטר לבד דאין השיעבוד נקנה אלא עם הכסף משום דלא סמכה דעתו כמ"ש הרשב"א בתשובה והביאו הב"י סי' ל"ט אבל כשנתן גם הכסף ליכא למ"ד דיכול לחזור וכ"כ בספ"י תדע דלרבנן דבי רב דסברי דפטו' הלוה אפי' מאונסין אם כן קשה הא דמלוה בשטר אינו יכול לומר פרעתי וגובה מנכסים משועבדין כדאית' במתני' סוף ב"ב ואמאי לא יהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו כמו במפקיד בשטר. ודוחק גדול לומר שיש עדים שהוחזק בו לכאורה הי' נרא' דאפי' לרבה דמודה ר"מ באונסין משום דלא גרע משאלה מ"מ כיון דאינו אלא מדין שמירה כמו שואל הא המלוה ג"כ שומר על השטר דהנייר הוא של הלוה כדקי"ל דהלוה נותן שכר והוא כמשכון אצלו כמ"ש הב"ש בס"ק כ"ב בהא דס"ל לרבנן לקמן שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת אף דהנייר שלה הוא משום דשטר הוי לי' משכון נגד הפרוטה של הלואה ע"ש אפי' ש"ש הוי על השטר דהא כתבו תו' הטעם דמלוה על המשכון הוי ש"ש משום שיכול לקדש בו אשה והרי בשטר זה ס"ל לר"מ דיכול לקדשה בשטר מלוה דאחרים א"כ אי נימא דבמלוה בשטר הוא ברשות בעלים לחזרה ואין הלוה חייב באונסין אלא מדין שמירה דלא גרע משואל הא קימ"ל דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה א"כ כיון דגם המלוה הוא שומר על השטר פטור הלוה מאונסין ויהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אלא דלקמן בסמוך יבואר בס"ד דליתא לסברת הב"ש מ"מ לרבנן דבי רב קשה ודוחק לומר דמתני' דסוף ב"ב דלא כר"מ וכן מוכח ממתני' דב"מ [[בבלי/בבא מציעא/יב/א|דף י"ב ע"א]] מצא שט"ח וכו' דברי ר"מ וכו' הרי דמוכח דאין יכול לטעון פרעתי אע"כ היכא דמסר לו השטר ונתן המעות אין המלוה יכול לחזור לכ"ע ודוק: | ||
גרסה מ־14:56, 26 בינואר 2024
מר סבר מלוה ברשות בעלים לחזרה קיימא וה"ה לאונסין. לכאורה קשה מזה על מה שכתב הרא"ש בשמעתין דע"כ מיירי כשאין יודעת סכום פקדון דאם יודעת כיון שנגנב ונחסר שמא אין דעתה להתקדש אלא בכל הפקדון א"כ קשה הכא במלוה מסתמא יודעת סכום הלואה וא"כ אף דס"ל לר"מ דברשות בעלים היא לחזרה מ"מ דילמא אין דעתה להתקדש אלא בכל המלוה וצ"ל כמ"ש הפרישה דבפקדון שיש בה אחריות מודה הרא"ש וה"ה במלוה דאף דס"ל לרבנן דבי רב דפטורה מאונסין אבל בגנבה ואבידה חייב דלא גרע ממפקיד אצל שולחני דחייב בגנבה ואבידה כיון דיש לו היתר תשמיש כדאית' בב"מ דף מ"ג וח"מ סי' רצ"ב א"כ כיון דבריית' קתני נגנבו או נאבדו שפיר מתחיי' והוי כמלוה ופרוטה כמ"ש הב"ח והפרישה סי' כ"ח (אך אכתי קשה מזה על הב"ש ס"ק י"ז שכתב דאף בפקדון שיש בו אחריות כתב הרא"ש דאם יודעת סכום הפקדון אינה מתקדשות דשמא אין דעתה להתקדש במה שאינו בעין א"כ אפי' אם מחויבת בגניבה ואבידה מ"מ כיון שאינו בעין שמא אין דעתה להתקדש בה וכ"ש דקשה טפי על הט"ז שכת' דבכה"ג לא הוי כמלוה ופרוטה ואינה מקודשת כיון שלא ידע שנגנבה הי' דעתה על כל הפקדון והרי במלוה מסתמא יודעת סכום המלוה וצ"ל בהכרח לדעת הט"ז וב"ש דבמלוה נמי מיירי שיודעת סכום הלואה שהלוה לה המעות צרורין וממילא כיון שלא פי' הסך בשעת קידושין נתקדשה בכל מה שיש בה) ועמ"ש בק"א לחלק בין אם הפקדון מטלטלין דניח' לה בהן ולא בדמיהן ולהכי לא ניחא לי' להרא"ש לאוקמי בהכי משום דמשמע לי' דמיירי בפקדון מטלטלין מדנקט אם נשתייר ש"פ אבל במלוה דהוה מעות מודה הרא"ש ודוק:
והנה בתוס' רי"ד כתב בזה וז"ל והנכון בעיני כגון שגילתה דעתה דניחא לה להתקדש בכל דהוא דאל"ה לא הוי מתקדשה במה שנשתייר כיון שהיא סמוכה על מנה של פקדון להתקדש ולא נמצא ובאמת צריך להבין למה לא מפרש הרא"ש כן דהא הברייתא לא הזכיר שאמרה היא הן כמ"ש הרשב"א והריטב"א דהא הכא הוי שתיקה לאחר מתן מעות א"כ כמו כן יש לפרש שגילתה האשה שרצונה להתקדש לו בכל דהוא ונראה דקשי' לי' הא דאית' בירושלמי והביאו הריטב"א אמר ר"י אם אמר בכל מה שהפקדתי אצלך אינה מקודשת ואי נימא דמיירי שגילתה דעתה להתקדש בכל דהוא אפילו אמר בכל מה שהפקדתי הוי מקודשת אע"כ כמ"ש הרא"ש דלא ידעה סכום הפקדון וא"ש הירו' כמ"ש בק"א ועוד נראה דלכאורה קשה הא ברייתא מיירי בפקדון ממטלטלין מדנקט לשין נשתייר הימנה ש"פ א"כ קשה הא דנקט ואם נשתייר ממנו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ואמאי לא הוי ספק קידושין כדשמואל וכ"כ הרא"ש לעיל דף י"ג בעובדא דציפתא וצ"ל כמ"ש לעיל דחששא דשמואל אינו אלא כשהיא מתרצה להתקדש בזה אלא כיון דאינו ש"פ דמשה לא מיקרי כסף כלל ובזה חיישינן שמא ש"פ דמשה במדי אבל כשאינה מתרצה בפי' גנאי הוא לה ואינה מתקדשת אפי' אם הוא ש"פ במדי ולפ"ז אי אפשר לפרש כפי' התו' רי"ד דמיירי שגילתה דעתה שהתרצה בכל דהוא דא"כ האיך נקט בברייתא ואם לאו אינה מקודשת כיון דאפי' בש"פ בעינן שנתרצית בפי' להתקדש בכל דהוא ובזה מהני אפי' בפחות מש"פ דחיישינן שמא ש"פ במדי ומיהו נראה דיש ליישב לשיטתו דמיירי בפקדון מעות. כדמשמע מלישנא דסיפא במלוה אף על פי שנשתייר ממנו שוה פרוטה וסתם מלוה הוא מעות ואין לדחוק ולפרש שהמלוה בא מחמת מכירת מטלטלין ועדיין הם בעין זה אינו דבזה לא שייך לומר דהיא ברשות בעלים לחזרה דהא קנתה המטלטלין במשיכה ואינו יכול לחזור מן המכירה ונקט נמי לישנא דמשתייר בו ש"פ אלא דמיירי שמטבע באותו זמן היא פחותה שאין בו כשיעור כסף כמו שהי' בפרוטה דמשה ובזה לא שייך חששא דשמואל כיון שלא הי' שיעור כסף כמו שהי' בימי משה כמ"ש בס"ס כ"ז ואתי שפיר לישנא דש"פ שאין פרוטה זו שוי' כמו פרוטה דמשה ודוק:
ברש"י ד"ה אע"כ בדקיבלה אחריות וכו'. משמע מלשונו דעיקר דינא דברייתא מיירי בדקיבלה אחריות דומי' דמלוה וכן משמע מדהוצרך לאשמועי' דאם לא נשתייר אינה מקודשת דבלא קיבל אחריות פשיטא במה תתקדש אלא דב"ש כתב באה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ז לדעת הפרישה והב"ח בדברי הרא"ש דמיירי עיקר הבריית' באין בו אחריות מדכתב סתם דמיירי שלא ידעה סכום הפקדון ואפשר לומר דהא דקאמר ואם לאו אינה מקודש' היינו דטובא קמ"ל דאפי' אם הוא ספק שמא נגנב אחר הקידושין אפ"ה מוקמינן לה בחזקת פנוי' ואע"ג דאיכא לאוקמי הפקדון בחזקת קיים בשעת הקידושין מ"מ כיון שחזקת פנוי' קיימת ונגנב לפניך הוי תרתי לריעותא כדאי' לקמן דף ע"ט גבי מקוה וצ"ע בדין זה ועיין בק"א. ועוד י"ל דקמ"ל דאם נשתייר פחות מש"פ לא חיישינן שמא ש"פ במדי כיון שהיא לא ידעה לא חיישינן שמא נתרצה להתקדש בפחות מש"פ כאן כמ"ש לעיל וק"ל:
בגמ' ואמינא להו אנא אלא וכו'. יש לפרש פלוגתייהו דרבה לשיטתו דפליג עם ר' יוסף בשומר אבידה דס"ל לרבה דהוי ש"ח ור' יוסף ס"ל ש"ש משום דעביד מצוה וכה"ג איתא בב"מ דף פ"א דפליגי במלוה על המשכון דלר' יוסף הוי ש"ש משום דעביד מצוה שהלוהו דכתיב אם כסף תלוה את עמי. והסמ"ע בח"מ סי' ע"ב הביא בשם הר"ן דשואל ספר מחבירו פטור מאונסין משום דאין כל הנאה שלו דהמשאיל ספרים עביד מצוה א"כ י"ל דלא שייך סברא דרבה דלא גרע משאלה לענין אונסין דוודאי גרע משאלה כיון שהמלוה עביד מצוה דהלוהו א"כ אין כל הנאה שלו משא"כ בשאלה דליכא מצוה אבל רבה לשיטתו אזיל דס"ל שומר אבידה ש"ח דלית לי' שכר מצוה לענין דינא שפיר קאמר דלא גרע משאלה וק"ל:
בגמ' במלוה ברשות בעלים לחזרה וכו'. הקשה תוס' בב"ק דף צ"ט ד"ה ר"מ סבר המקדש במלוה מקודשת תימא דבקידושין סבר ר"מ המקדש במלוה שאינה בעין אינה מקודשת ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה דאף דס"ל לר"מ דאיתא בחזרה מ"מ מודה דאשתעבד נכסי לוה משעה שלוה כמ"ש הש"ך בח"מ ס"ס ל"ט ואף דבספר פני יהושע כתב עליו די"ל לר"מ לא אשתעבד אלא משעה שהחזיק בה נראה דברי הש"ך עיקר לא מיבעי' לדעת הרמב"ם דס"ל גבי שואל אשתעבד נכסי משעת שאלה כמבואר בח"מ סי' שמ"א כ"ש בהלואה אלא אפי' לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל דבשאלה לח אשתעבד נכסי בשעת שאלה אבל בהלואה ע"כ אשתעבד נכסי משעת הלואה דאל"כ משכחת מע"פ מאוחרת שתקדום למלוה ע"פ מוקדמת דהא אינה ידוע הזמן שהחזיק בו כל א' בהלואתו אלא עיקר הוא דאשתעבד נכסי מיד אלא שהוא ע"מ שלא יחזיר בו עד שיחזיק וכשהחזיק בו משתעבד נכסי למפרע כמו למ"ד עבז"ל היכא דמטא שטרא לידי' זוכה למפרע משעת כתיב' אבל כשחוזר בו בטלה ההלואה ואין כאן שיעבוד כלל.
ולפ"ז נר' דלר' הונא אם שאל קורדום ונפחת באונס וחזר בו המשאיל קודם שהחזיק בו אין השואל צריך לשלם לו הפח' וכן לר"מ אם לוה מנה ונאבד מקצתה ואח"כ חזר המלוה מן ההלואה נעקר ההלואה למפרע ופטור לשלם מה שנאבד כיון שההלואה הי' ע"מ שיחזיק בה ולא יחזור המלוה ולא אמרינ' דלענין מה שנאבד קיים ההלואה ויחזור בו על מה שהוא בעין א"כ י"ל דאם חזר בו מן ההלואה ואמר התקדשי לי בו לא הוי כפרעון אלא שנעקר ההלואה למפרע כיון שחזר בו דאפי' אם לא תהי' מקודשת פטורה לשלם כיון שחזר בו א"כ שפיר קאמר ר"מ אם לא נשתייר אינה מקודשת אפילו אם נימא דהמקדש במלוה מקודשת מ"מ אין כאן מלוה דהא הי' פטורה לשלם אפי' אם לא תתקדש ולכאורה היה נראה דמשמע הכי מלישנא דרבא ליפלוג וליתני בדידיה בד"א שלא קיבל עליו אחריות כו' ולא קאמר בד"א שאין אחריות עליו אבל אם אחריו' עליו וכו' משום דבשואל ושוכר אף שאחריות עליו מ"מ אם נגנב וקידשה קודם שהחזיקה בה נעקר השאלה והשכירות ואין כאן אפילו מלוה להתקדש בו כיון שחזר בי משא"כ בשומר חנם שקיבל עליו אחריות דאף אם אמר התקדשי אין כאן חזרה כיון שאין לו הנאה ממנו ואין חיוב השמירה נעקר למפרע ונראה דס"ל להתו' דע"כ א"א לומר הכי דא"כ למאי דמוקי רבא פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה אזלי לי' קושיא דרבא ואין צריך להגיה הברייתא ואיכא לפרושי פלוגתייהו דר"מ ורבן במלוה ברשות בעלים לחזרה דת"ק ס"ל דאינה בחזרה וחייבת לשלם ההלואה אף שאמר התקדשי לי בו מ"מ הוי הלואה עד אותו שעה ולכך אע"פ שלא נשתמר מקודשת והיינו דקמ"ל במלוה דאינה לחזרה ור"מ ס"ל דישנו לחזרה ואין לה במה להתקדש אא"כ נשתייר ממנה ש"פ מיהא מזה אין הכרח כ"כ דאיכא למימר דלמאי דמסיק דפליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה באמת איכא לתרוצא כפשטיה אלא דרב מתרץ לה כרבא אן נראה דלפי מ"ש הדרישה והב"ח דהיכא דחייב באחריות אפי' ידעה סכום הפקדון מ"מ כיון שהיא פטורה מן החוב הוי קידושין והוי כמלוה ופרוטה וכמ"ש לעיל דדוחק לומר דמיירי שלא ידעה סכום ההלואה ח"כ תי נימא סברא זו דכשחזרה ואמר התקדשי לי בו קודם שהחזיקה עקרה ההלואה ופטורה לשלם הגניבה אפי' אם לא תתקדש א"כ הדרא קושי' לדוכתי' כיון שהיא נתכוון להתקדש בכל סך ההלואה וכיון שבאמת היא פטורה ואינה מקודשת אלא במה שנשאר דלמא אין רצונה להתקדש במעט הנשאר אלא ע"כ דאף אם חזר בו צריכה לשלם מה שנגנב ודוק:
שם. בגמרא לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח. נראה דלפי הס"ד הא דנקט התקדשי לי בשטר חוב ולא נקט התקדשי לי במלוה שבידך או במלוה ביד אחרים דהא גופא קמ"ל דאם המלוה בשטר חוב לא סמכה דעתה ער שיחזיר לה את השטר שמא יחזיר ויתבענה כשהעדים ילכו להם וכ"ש לדעת הפוסקים בח"מ סימן רמ"א דאם מוחל חוב והשטר בידו יכול לחזור בו ולא סמכה דעתה אי נמי דנקט הכי משום דבכה"ג שנתן לה את השטר אין צריכה לומר הן משא"כ כשמקדש במלוה שבידה לא עדיף מפקדון שבידה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות וצריכה לומר הן וכן צ"ל הני טעמא לפי מה דמשני דסיפא במלוה ביד אחרים מיירי שבמעמד שלשתן והא דנקט והרשה עליהם כפירש"י דכתב לה הרשאה עליהם היינו נמי משום הני טעמא דלא סמכה דעתה שמא יכחישה או משום שלא בעינן שתאמר הן כיון שקיבלה כתב הרשאה. והנה המהרש"א הקשה דהו"ל לאוקמי פלוגתייהו במלוה ברשות בעלים לחזרה ונראה דמלוה בשטר שאני דהיכא דמסר לה השטר ונשתעבדו נכסיו אף לדעת הרשב"א והוא בש"ע ח"מ סי' ל"ט ס"ק י"ז דאינו יכול לכפות את המלוה להלותו אפי' מסר לו השטר מ"מ בהא מודה ר"מ אם כבר נתן המעות אינו יכול לחזור דדוקא בשטר לבד דאין השיעבוד נקנה אלא עם הכסף משום דלא סמכה דעתו כמ"ש הרשב"א בתשובה והביאו הב"י סי' ל"ט אבל כשנתן גם הכסף ליכא למ"ד דיכול לחזור וכ"כ בספ"י תדע דלרבנן דבי רב דסברי דפטו' הלוה אפי' מאונסין אם כן קשה הא דמלוה בשטר אינו יכול לומר פרעתי וגובה מנכסים משועבדין כדאית' במתני' סוף ב"ב ואמאי לא יהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו כמו במפקיד בשטר. ודוחק גדול לומר שיש עדים שהוחזק בו לכאורה הי' נרא' דאפי' לרבה דמודה ר"מ באונסין משום דלא גרע משאלה מ"מ כיון דאינו אלא מדין שמירה כמו שואל הא המלוה ג"כ שומר על השטר דהנייר הוא של הלוה כדקי"ל דהלוה נותן שכר והוא כמשכון אצלו כמ"ש הב"ש בס"ק כ"ב בהא דס"ל לרבנן לקמן שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת אף דהנייר שלה הוא משום דשטר הוי לי' משכון נגד הפרוטה של הלואה ע"ש אפי' ש"ש הוי על השטר דהא כתבו תו' הטעם דמלוה על המשכון הוי ש"ש משום שיכול לקדש בו אשה והרי בשטר זה ס"ל לר"מ דיכול לקדשה בשטר מלוה דאחרים א"כ אי נימא דבמלוה בשטר הוא ברשות בעלים לחזרה ואין הלוה חייב באונסין אלא מדין שמירה דלא גרע משואל הא קימ"ל דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה א"כ כיון דגם המלוה הוא שומר על השטר פטור הלוה מאונסין ויהא נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אלא דלקמן בסמוך יבואר בס"ד דליתא לסברת הב"ש מ"מ לרבנן דבי רב קשה ודוחק לומר דמתני' דסוף ב"ב דלא כר"מ וכן מוכח ממתני' דב"מ דף י"ב ע"א מצא שט"ח וכו' דברי ר"מ וכו' הרי דמוכח דאין יכול לטעון פרעתי אע"כ היכא דמסר לו השטר ונתן המעות אין המלוה יכול לחזור לכ"ע ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |