תוספות הרא"ש/קידושין/מז/ב

תוספות הרא"ש קידושין מז ב

אלא הכא במלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו ת"ק סבר אינה מקודשת אע"פ שנשתיירה שם ש"פ והשאר נגנב או נאבד קסבר דאי בעי מלוה למיהדר לא מצי הדר רשב"א משום ר"מ סבר מצי מיהדר ביה ומקודשת באותו שיור דברשות מלוה קאי ומיהו אם שלח בה יד הלוה תו לא מצי למיהדר כמו בשואל קרדום מחבירו דאם בקע בו קנאו ולא מצי משאיל הדר ביה והשתא לא הוי מילתיה דרב כתנאי לרבנן אפילו כולה עדיין בעין ולרשב"א בשולח בו יד:

לעולם בשטר חוב דאחרים דאע"ג דאותה המלוה נתנה אצל הלוה בהוצאה מ"מ מקודשת במה שמשליטה על הלוה להוציא מידו ומוסר בידה השעבוד ולא דמי למלוה דידה שאע"פ שמחל השעבוד אינו נותן לה דבר שלא היה ברשותה ולא דמי לנתינת כספו דשדה עפרון ומ"מ בהנאת מחילת מלוה מקודשת דהוי כעין נתינת ממון שמקדש בהנאת ש"פ:

ואיבעית אימא דכ"ע לית להו דר'. מכאן י"ל דק"ל דאין אותיות נקנות במסירה מדנקט לכ"ע לית להו דר' ולא קאמר דכ"ע אית להו דר' ובדלא אמר קני לך איהו וכל שעבודיה. וגם יש לדקדק מדברי רב ספרא דנקט צריך למיכתב ליה ולא אמר צריך למימר ליה ש"מ דכתיבא בעי:

צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודיה. בפ' מי שמת משמע דמכירת שטר חוב מדרבנן בעלמא דקאמר התם ורבא אמר רב נחמן מתנת ש"מ מדרבנן ופריך והאמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מהול ואפי' יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו שאינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול אלמא דהיכא דיכול למחול הוי מדרבנן ותימא כיון שכתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה אמאי לא קני מדאורייתא והלא קרקע נקנית בכסף בשטר בחזקה וי"ל כיון דלא אתי לידיה ואינו אלא שעבוד בעלמא לא מצי מקני ליה והק' הר' אליעזר ממיץ מהא דממעט (בין) שטרות מאונאה בפ' הזהב אלמא ישנן במכירה מן התורה ואר"ת דאית להו מכירה מן התורה ואע"ג דיכול למחול וההיא דפ' מי שמת ה"פ אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אין היורש יכול למחול לפי שהוא אינו יורש אלא מקבל מתנה הוא יורש דאי הוי דאורייתא נפקא לן מוהעברתם את נחלתו לבנו ודרשי' התם יש לך העברה אחרת שהיא כזו אבל המוכר שט"ח אע"ג דקנה מדאורייתא מצי מחיל והיינו טעמא דשני שעבודים יש לו למלוה על הלוה אחר שעבוד נכסיו ועוד שגופו משועבד לפרוע לו ושעבוד נכסיו יכול המלוה למכור אבל שעבוד גופיה של הלוה אין קנין נתפס עליו הילכך כל זמן שלא מחל לו גובה את חובו מנכסים של לוה אבל אם מחל לו פקע שעבוד גופו של הלוה ופקע נמי שעבוד נכסיו דנכסוהי דאיניש ערבין ליה וכשנסתלק שעבוד הלוה נסתלק גם שעבוד נכסיו. ונר' דקושיא דאונאה לאו קושיא הוא דאפי' אי הוי דרבנן שייך אונאה בשטרות כגון שמכר לו שדה ולא כתב שטר עליו או לוה ממנו בלא שטר ובא הלה ונתן לו דמים לכתוב לו שטר ושייך אונאה או מצא מלוגא דשטרי לאחר יאוש ומכרן לבעלים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף