קרית ספר/מחוסרי כפרה/ה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''אי ''' | '''אי ''' זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא. | ||
== ב == | == ב == | ||
'''אשם ''' | '''אשם ''' מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''יש ''' | '''יש ''' לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא אחר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר"ש ז"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה. | ||
== ח == | == ח == | ||
'''מצורע ''' | '''מצורע ''' שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ונתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מביא קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו. | ||
== י == | == י == | ||
'''ב' ''' | '''ב' ''' מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל. | ||
== יא == | == יא == | ||
'''עשיר ''' | '''עשיר ''' שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אהבה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־18:20, 21 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אי זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא.
ב[עריכה]
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן.
ד[עריכה]
יש לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא אחר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר"ש ז"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה.
ח[עריכה]
מצורע שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ונתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מביא קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו.
י[עריכה]
ב' מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל.
יא[עריכה]
עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אהבה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |