נאד של דמעות/ב/ה

נאד של דמעות ב ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרק ה

א

מצינו מאמר נפלא מחז"ל שהוא סתום וחתום, ואחרי חדירת עין עליו נראה כי גם הם שמו להם את היסוד הזה של השקפות אלו התלויות בגלגל ההשפעה הנסתרת, וגם הם התבוננו על הפרשה ההיא [של ועתה כתבו לכם כו' שדברנו ממנה בפרק הקדום] ובארו ג"כ המקראות על הדרך הנ"ל שתוכנם הוא לעורר על ההשפעה הנסתרת, והוא במ"ר (בראשית פמ"ב ובכ"מ):"כל מקום שנאמר ויהי כו' ויהי בימי אחז (ישעיה ז א) מה צרה הייתה שם ארם מקדם ופלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו אמר אם אני הורגו עכשיו אתחייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים כו' אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיה ח טז), ר"ה בר"א אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא אמר ישעי' וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב (שם יז), אין לך שעה קשה כאותה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא יח), ומאותה שעה קויתי לו שנא' כי לא תשכח מפי זרעו (שם כא), ומה הועיל לו. (ובמ"ר אסתר פ"א הגירסא ומה אתה מועיל והיא נכונה יותר). הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים (ישעיה ח יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו". [ושם הגירסא"מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו"]. ודברי המד' הזה אין להם שום מובן, וגם אין שום המשך להדברים האלה, וביחוד אינו מובן המאמר האחרון של ר"י בשם ר' אחא"אמר ישעי' וחכיתי לה'" כו' המאמר הזה אין לו שום מובן, ואמנם דברינו הנ"ל יפלסו לנו נתיב ודרך בע"ה עד חקר הדברים, והמאמר האחרון של ר' יעקב ב"ר אחא, יהיה לנו המפתח לפתוח המנעל מכלל הדברים הנ"ל, כי הנה בעל המאמר העקרי הוא ר' אחא [דר"י ב"ר אבא אומר המימרא הזאת בשם ר' אחא], ומצינו עוד מאמר מר' אחא שהוא ג"כ מאמר סתום וחתום, ועוד לא הסיר אחד מהמפרשים המסכה הנסוכה עליו, וכאשר נעמוד עליהם בעזרת הדברים, הנ"ל נראה בע"ה שרוח אחד להם ויאירו לנו הדברים מאד והוא:

ב

בע"ז (ג:) אחרי שהביאו שם המאמר מר"י א"ר כי"י"ב שעות הוי היום ג' הראשונות כו' וכו' רביעיות יושב ומשחק עם לויתן כו'" [שעצם המאמר בארתי ג"כ בע"ה ואכ"מ.] איתא שם:"א"ל רב אחא לר"נ בר יצחק מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק להקב"ה כו'" ושאלו שם ע"ז"ברביעיות מאי קא עביד?" [דהשעות האלו היו קבועות בזה"ב לשחוק ועתה שאין לפניו שחוק מאי קא עביד]. ואמר לו:"יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה כו'", ושאל לו ע"ז:"ומעיקרא מאן הוה מגמר להו?" [בזמן הבית שאז היו קבועות לשחוק א"כ מאן הוה מגמר לתשב"ר תורה.] וע"ז א"ל:"אב"ע מטטרון ואב"ע הא והא כו'", הננו רואים דר' אחא אומר, דקודם החורבן היה מטטרון לומד עם התינוקות תורה, ומעת החורבן לומד הקב"ה עמהם תורה. והנה לבד דעצמי הדברים כפי חציונותם שגבו מגבולי הבנה, וכמעט שקשה לשמוע הגשמה בולטת כזאת, דהקב"ה או מטטרון לומדים עם תשב"ר תורה, ולפי"ז אין להשתדל עוד לייסד בתי תלמוד תורה וישיבות בעד הבנים, אחרי דהקב"ה בעצמו לומד עמהם תורה, לבד כ"ז גם הציור מהמאמר קשה מאד להבין, דאיך אפשר לומר דבהירות ההשגחה נתגברה אחר החורבן, עד שההשפעה שקודם החורבן הייתה ע'"י מטטרון שבה להיות אחר החורבן ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו, הלא כבר מקובל אצלינו שמעת החורבן נתצמצמה ההשגחה האלהית, להתעטף בכמה מעטפות, ולהתלבש בכמה לבושים, ולימוד התורה עם תשב"ר הוא ג"כ עניין השפעה תולדות ההשגחה, ואיך יוצדק לומר כי בזמן הבית הייתה ההשפעה הזאת ע"י מטטרון ורק אחר החורבן החלה להיות ע"י הקב"ה? הדברים האלה הם מופלאים מאד. ואולם עפ"י דברינו הנ"ל, נראה שהדברים האלה כוללים מליצה נשגבה ונפלאה, ואצור בהם רעיון נשגב ומרום. כי מצינו שדרך חז"ל הוא כשרצו לדבר על עניין יוצא מדרך המורגל ומההנהגה הטבעית ולהעיר לכל, שיתנו לב לראות את ההשגחה האלהית הבולטת בעניין הזה, אז בשפת החידותית שלהם, המליצו ע"ז שבעניין הזה יש לראות הופעת הקב"ה, ורק אופן הופעת הקב"ה בזה המליצו ע"ז באיזה ביטוים שונים, כפי טבע מהלך הענין, לפעמים ציינו ההופעה בהעובדא ההוא, שאמרו שבעת עשיית מעשה הזה ראו הופעת הדר כבוד הקב"ה וכש"א במכילתא בשלח (מסכת דשירה פ"ג):"מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שנאמר בהם וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), משל למלך בשר ודם שבא לספינה ועליו צפירה מקיפתו, וגיבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו, הכל שואלין איזהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם, אבל כשנגלה הקב"ה על הים, לא שאל אחד מהם לשאול אי זהו המלך, אבל כשראוהו הכירוהו ופתחו כולן ואמרו"זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב)". והכוונה הפנימית היא, שמרוב הנפלאות והעניינים היוצאים מדרכי הטבע שהיו שם ראו כולם כוחו של הקב"ה, כי הכירו אשר כל אלה הם מעשי ידי הקב"ה. ולפעמים ציינו עניין ההופעה במקום, שהמליצו כי במקום המעשה הזה שורה הקב"ה וכש"א בירושלמי תענית (פ"א ה"א)"אמר ריב"ל אם יאמר לך אדם: איכן הוא אלהיך? אמור לו: בכרך הגדול שברומי, מה טעמא? אלי קורא משעיר", שהכוונה היא שאם נשים עין על עניין הזה, ונדע שרומי נתנה חתיתה אז כמעט על כל העולם, וגיבורי רומא דכאו עמים רבים תחתיהם, וגיבורים עריצים כאלה הנאזרים ברעם גבורתם שמו אז כל מעיינם להכחיד את ישראל מגוי. ועל גוי הקטן והחלוש הזה לטשו עיניהם ולא יכלו לו, וכל כוחם וגבורתם עיזוזם ותקפם לא עמדו להם להשבית ישראל מגוי ולהכחיד אמונתם, ע"כ המליצו חז"ל ע"ז ברוח מליצתם האלהית כי שם הוא מקומו של הקב"ה, כי כל מי שיתבונן בעניין זה של רומי יראה כוחו וגבורתו של ה' אלהים אלהי ישראל, איך שהוא שומר קיומם ונצחויותם של בני ישראל שלא להכחידם מגוי, וע"כ י"ל דשם הוא מקומו. ולפעמים ציינו ההופעה בשם כי אמרו ששם של העניין הנשגב הזה הוא ה' אלהי ישראל להורות שכל כך היה ניכר כי רק יד ה' עשתה זאת עד שיש שהמליץ כי שם הפועל מהפעולה המצויינה הזאת הוא ה' אחד. וכש"א במ"ר איכה (פ"א על הקרא"כי רחק ממני מנחם" (איכה א טז)):"מה שמו של מלך המשיח ה' שמו" ובארתי בספרי שערי אורה (שער א' פ"ג אות ב') שהכוונה היא שביאת משיח תהיה ע"י ניסים גלויים כאלה, עד כי כולם יראו כי רק ה' בעצמו ובכבודו עשה זאת ועז"א כי שמו הוא ה':

ג

וברוח מליצה הקדושה הזאת דבר גם ר' אחא פה בעניין למוד תשב"ר, עת שהתבונן על עניין של קיום התורה, איך שהיא משתמרת ומתקיימת בכל ימי הגלות למרות כל המצודות והמכמורים שפורשים עליה, למרות כל המועקות והמצוקות הבאות לבני ישראל לרגלי שמירתה, למרות כל זאת היא משתמרת בקדושתה ובטהרתה, ולא עוד אלא שכל אב ואב יעמול לטעות שרשי האמונה על תלמי לב בנו ומנוער יאמנו ילדי ישראל רק על ברכי התורה. עת התבונן על כל זה אמר, שאם נשים עין על המחזה הנורא הזה, יש להמליץ ע"ז כי בימי הגלות לומד רק הקב"ה בעצמו עם תשב"ר תורה, כי רק רוחו הנצחיי מרחף שם, רק ע"י כח רוחני נעלם וטמיר של הקב"ה יתקבצו הנערים ללמוד תורה, ומי שרואה תינוקות של בית רבן, איך שהם יושבים צפופים ולומדים תורת ה' הוא יכול לראות נצחיות האומה ונצחיות התורה, ושבצדק נקרא עם ישראל עם הרוח. ואמנם בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, אז יש להמליץ, כי מטטרון היה לומד עמהם, כי מטטרון שר העולם שר הטבע (עיין ספרי חותם תכנית ח"ב בהערות צד קס"ב) לומד עם תשב"ר תורה, כי על העם ששורה על אדמתו וממשלתו בידו אין להתפלא, אם הוא מתחזק באמונתו ודתו, ואם הוא יחנך את בניו בדרכי תורתו ואמונתו, כי אצלו הוא רק עניין טבעי ומורגליי, ולזאת מלמוד התורה לתשב"ר בזמן ההוא אין לקחת עוד ראיה על השגחת הקב"ה ביחוד ע"ז, כי זהו עניין טבעי כי בני הנעורים הם שעשועי כל העמים וכל הארצות, והם הם תקות כל אומה ואומה, כי הם אבני יסוד בניין הדור הבא, והזקנים אחרי שרואים את המוות לעיניהם, ועוד מעט ואינם, אז יהיה הנחם היחידי שלהם, רק בני הנעורים, עליהם ישליכו יהבם, ואליהם ישאו נפשם, ובני הנעורים האלה הם הם משאת נפשם, יודעים הם שמהם יבנה ויתכונן דור הבא, ועליהם ישימו מבטחם, שהם יצעדו עוד צעד אחד הלאה, וירחיבו את גבולי מדינתם, ויאדירו את תורתם ואמונתם, ולזאת ישתדלו תמיד האבות לטעת על בני הנעורים שרשי דתם ואמונתם ולהשריש בקרבם אהבת ארצם ומולדתם, למען יהיה ליבם מלא אהבה לדתם ואמונתם לארצם ולמדינתם, ויראו להגדיל כבוד עמם ודתם, וישגיאו פעלם ויפליאו לעשות ישועות בקרב עמם, לרוממם מעלה מעלה, והם המה חוקות החיים הקבועים לעד לראות מקור חיים חדשים בעת ובמקום אשר המוות ישום כליון ואבדון לההולכים לפניהם, ובני הנעורים בראותם ממשלתם הרחבה והאדירה, וכבוד גדולת תפארת דתם ואמונתם, ירחב ליבם ויתלהב רוחם להתדבק בתורתם ודתם, ויראו לקבץ חילים ולעשות תושיה, ולהגביר חיל בשפתם, למען יטב להם ליהנות מכל טוב ארצם המבורכת, להתענג מתענוגיה, ולשתות כוס מלא יין ממנעמי החיים, אשר דתם משפעת עליהם ביד רחבה, יודעים הם אשר כל מה שיעשו מותר חיל באהבת דתם וארצם, יבואו על שכרם, כי לרגלי ידיעתם ינחלו אושר ועושר כבוד יקר וגדולה:

ולפי"ז מובן כי בעת שבני ישראל היו שרויים על אדמתם, ואדירם מהם יצא ומושלם מקרבם, לא היה שום דבר פלא בלימוד תשב"ר, כי כן עושים כל העמים היושבים שלוים ושקטים על אדמתם. ואמנם אם בימי גלותם, בעת שהם נאנחים תחת עול סבלותם, ואשר כל מצוקתם ומכאובם הוא רק בגלל דתם ואמונתם, כל המועקות וההגבלות בדרכי חייהם הם רק בגלל תורתם ושמירת מצותיו, אם בני העם הנענה והנדכא הזה לומדים מנערותם תורתם, ומתאמצים להתקשר בקשר אמיץ וחזק לדתם ואמונתם. בזה יש לראות באספקלריא המאירה, כי רק ההשגחה האלהית חופפת עליהם והיא רק היא תניעם לזה, לבלי להביט על מצבם החומרי והגופני, לבלי לחשוב חשבון מצבם ומעמדם ולבלי לבקש חשבון טבעי מפעולתם זאת, רק לדכא כל רגש גופני, ולהכניע כל מחשבה גשמי לעומת רגש רוחני, ומחשבת קיום הדת. וע"כ ראה ר' אחא להעיר על עניין של למוד תורה בבני הנעורים בישראל בשני המצבים האלה [מצב שלוות ישראל והיותם על ארצם, ומצב גלותם ונדודם] כי כשיערכו המצבים האלה מערכה מול מערכה, אז יש לראות מה שונים הם המצבים האלה בייחוסם ללמוד הבנים, עד שי"ל כי בעת שהיו על אדמתם היה למוד התורה של הבנים ע"י מטטרון, כי לא היה בזה שום פלא ועניין יוצא מגבול הטבע, אבל בזמן הגלות ובימי הנדודים יש להמליץ, כי הקב"ה לומד תורה עמהם, כי רק רוחו מרחפת שם, והשגחתו הנצחית והבלתי תכלית חופפת שם, כי כפי ההשקפה הטבעית בבקשת חשבון גשמי וטבעי מכל פעולה, הלא היה להם עוד להתרחק מזה, אחרי שיודעים כי רק עי"ז סובלים הרבה, ובכ"ז משתדלים בכל המיני השתדלות לחנך את בניהם עפ"י דרכי התורה לשמור נצחיות התורה, א"כ יש לראות כי כבוד ה' חופף עליהם והוא ישמור הרוח הזה מכל משמר באשר שבו תלוי כל אושר ונצחיות האומה, ועפ"י המליצה הנהוגה לכנות פעולה כזאת על שם הקב"ה, המליץ גם פה ר' אחא כי בעת החורבן י"ל דהקב"ה לומד עם תשב"ר תורה, כי הקב"ה ישגיח ע"ז ממכון שבתו, אחרי שזהו יסוד כל תקנת בני האומה הזאת שע"י בניהם ובני בניהם תצא המטרה ממטרת ההשתלמות, ומלאה הארץ דעה ובא לציון גואל, כי רק כל עוד ששלשלת התורה אינה נפסקת, והאבות מוסרים יסודי אמונתם ותורתם לבניהם אחריהם, ובניהם לבני בניהם, רק עי"ז יש תקוה, כי יבאו מעט מעט להשגת תכליתם ומטרתם, והמטרה הזאת יכולה לצאת רק ע"י למוד התורה להבנים, ואז יש תקוה כי גם הם ילמדו לבניהם אחריהם וכל דור ודור יצטיין במעשיו הטובים עד שישיגו המטרה הנכבדה מטרת ההשתלמות הרצויה:

ד

ויש עוד מאמר נפלא מאד שאין קצה לזרותו ופליאותו, וכאשר התבוננתי עליו ובע"ה צלחה בידי להסיר המסכה הנסוכה עליו ולבא עד חקר כוונתו, ראיתי שמשם יש לראות ג"כ, איך שר' אחא הצטיין מאד בהשקפתו הבהירה הזאת להשקיף על עניין למוד התורה מבני הנעורים, כעל עניין יסוד אושר האומה ותכלית הצלחתה, ולזאת ראיתי להעתיק פה מתוכן הדברים, למען יראו כולם כי באורי פה [בהא שלר' אחא מתייחס למוד תורה מתשב"ר בזמן החורבן להקב"ה], הוא באור אמיתי, אחרי שגם משם יש לראות, איך שר' אחא לן בעומקה של הלכה זו, מהלכות חינוך הבנים על דרכי התורה, ואיך שהוקיר מאד את עניין זה, והעלהו למעלה ראש עד שבו תלה כל תקוות גאולת ישראל אושרה ותכליתה והשגת מטרתם הנכבדה כמו שעיני הקורא תראינה בדברינו שנדבר פה בע"ה, וזהו:

במדרש חזית (פ"א על הקרא"משכני אחריך"):"אר"מ בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקב"ה אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו אמר להם אבותיכם צריכים ערבים, למה"ד לאחד שהלך ללוות מן המלך א"ל הבא לי ערב ואני מלוה אותך הלך והביא לו ערב אחד, א"ל ערבך צריך ערב הלך והביא לו ערב שני וא"ל ערבך צריך ערב כיון שהביא לו ערב שלישי, אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך, כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו ערבים אותנו אמר להם הקב"ה אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע (בראשית טו ח), יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו שנאמר ואת עשו שנאתי (מלאכי א ג), יעקב שאמר נסתרה דרכי מה' (ישעיה מ כז), אלא הביאו לי ערבים טובים ואני נותנה לכם, אמרו לפניו רבש"ע נביאנו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם שנא' והרועים פשעו בי (ירמיה ב ח), וכתיב כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו (יחזקאל יג ד), אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו ערבים אותנו, אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהילים ח ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהילים כט יא), בשעה שהלווה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד ו)א"ר אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך, לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם שנא' לשוא הכיתי את בניכם (ירמיה ב ל) כביכול גם אני בשכחה מי יאמר ברכו את ה' המבורך לפני, לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד שיאריך ימים בעולם שנא' כי בי ירבו ימיך (משלי ט יא)." עכ"ל המדרש:

ה

והנה לבאר זרות וסתימות הדברים האלה היא רק למותר, כי כל מי שלב מבין לו יראה עד כמה שהדברים האלה מרעישים ומפליאים, ולבד שכל העניין מערבות כפי שהבינוהו כולם, הוא כחידה סתומה, ואין לזה שום מובן. עוד יש להתפלא ולהשתומם במה שהקב"ה לא רצה לקבל הערבות של האבות, ושמצא עוד כמו דופי במעשיהם עד שמש"ז פסל ערבותם. והדברים האלה זרים ותמוהים מאד, האבות אשר עליהם אנו נשענים, ובצר לנו הננו מתפללים לה' להושע ולהיעזר בזכותם, ובכל תפלה ותפלה אנו מזכירים אותם, וחז"ל בעצמם אמרו"האבות הן הן המרכבה" (מ"ר בראשית פ' מ"ז ופ' פ"ב) ולסוף יאמרו דהקב"ה הראה פגם במעשי אבות ולא קבלם לערבים בטוחים, ועוד יותר יש להתפלא על התשובה ששמו בפי הקב"ה לפסול הערבות של הנביאים משום שיש לו עליהם טענה שנא'"והרעים פשעו בי" גם"כשועלים בחרבות" וכו', והלא המקראות האלה נאמרו על נביאי השקר, והם כשרצו להעמיד נביאים לערבים כיונו בלי ספק על הנביאים האמיתים, וא"כ אין זה שום טענה על הנביאים האמיתים, כי במה הם אשמים, במה שנמצאים נביאי השקר, וכן גם עניין הערבות של הבנים לבד שבכלל אינו מובן עניין ערבותם, ביחוד יש להתפלא על זה, שהשוו עניין ערבות זו לכל ערבות, וכמו שבכל ערבות ידוע אשר בשעה שהלווה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב כן גם בזה נתפסים הבנים בעניין הערבות, וזה תמוה מאד, דהא בכל ערבות רק אם אין ללווה לשלם גובים מהערב, והכא הלא יש להעניש להאבות כמו לבנים, ובאיזה פרט יש לומר שיש יותר ממה לגבות מהבנים ממה שיש לגבות מהאבות. וגם מה שמזכירים מי יאמר ברכו ה' המבורך כו' אינו מובן כלל, וכן סיום המאמר לפיכך צריך כל אדם להכניס בנו לתורה כו' אין לו שום מושג, דהכא מדברים מעניין הערבות של הבנים שמשו"ז נענשים הבנים בעד עוון האבות, וא"כ כשרוצים להזהיר שיראו להשתמר מזה שהבנים לא יענשו בעד ערבותם, היה להם להזהיר שהאבות יראו ללכת בדרך התורה והמצווה בכדי שהבנים לא יענשו, ואיזו שייכות יש בזה להזהירם שמשו"ז יראו ללמד את הבנים? סוף דבר דהמאמר הזה כפי שהבינוהו כולם הוא תמוה מאד, הן בכללו והן בחלקיו ובפרטיו, ויותר ממה שכתבתי פה מהזרות והפליאות יראה הקורא בעצמו, אחרי שישים עיניו על המאמר הזר והנפלא הזה, כי לחשוב כל הפליאות יארכו הדברים כי רבים הם ואי אפשר לפורטן:

ו

ואולם בדברי המדרש הזה אצור רעיון נורא ונשגב כמו שנבאר בע"ה, כי הנה תכלית נתינת התורה לבני ישראל היתה שתתקים בפועל ושהם ישמרו ללכת בדרכי', וביחוד הוטל עליהם להוציא המטרה הכללית של התפשטות התורה בכל העולם, והפצתה בין כל העמים, וכמו שכתבתי בספרי שערי אורה (שער א' פ"ג) עיי"ש (אות ט"ו) מש"כ בבאור ד' המד'"אמרו הנביאים לירמיה מה ראית לומר מלך הגוים כל הנביאים קורין אותו מלך ישראל ואתה קורא מלך הגוים", ותכלית דברי הוא שאחד מהיעודים הוא שאמונת ישראל תתפשט בכל העולם ועיי"ש (אות י"ד) שכתבתי וז"ל אחת מהפעולות שהוטל על ישראל במשך נדודו וגלותו. להפיץ ענני אמונות טפילות ולבדר ערפלי דעות כוזבות, ולהעמיד את שׁמי האמונה בטהרם ובזהרם ולהרחיב הדעת עייש"ה. ובמאמרי התורה והעולם הראיתי דזאת היתה תכלית החזרת הקב"ה עם תורתו על כל אומה ולשון להראות להם דהתורה הזאת שעתה עוד רחוקים ממנה, ושמרגישים בנפשם חלישות כחם לקבל תורה רוחנית ומדעית כזאת. כי יודעים הם שהם עודנם בוסר לקבל התורה וכמו דאיתא במד' הובא בילקוט פ' יתרו (רמז רפ"ו)"ולפיכך נתבעו אומות העולם בתורה, שלא ליתן פתרון פה לאומות אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו ולפיכך נתבעו אומות העולם בתורה, שלא ליתן פתחון פה לאומות אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם, ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע וא"ל מקבלים אתם עליכם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה א"ל לא תרצח, אמרו לו היא ירושה שהוריש לנו אבינו ועל חרבך תחי', נגלה על בני עמון ומואב, א"ל מקבלים אתם את התורה, א"ל מה כתיב בה א"ל לא תנאף, א"ל והלא כולן בני מנאפים הן שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, נגלה על בני ישמעאל א"ל מקבלים אתם עליכם התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תגנוב, א"ל זו ברכה שנתן לנו אבינו שנא' והיא יהי' פרא אדם, וכתיב כי גונב גונבתי, וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כולם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". שהכונה הפנימית היא שעמדו אז עוד במצב הבערות והפראות, עד שהרגישו בעצמם שאינם מסוגלים עוד לקבל תורה כזאת הנוסדה על טהרת המדות ואהבת האדם וכבישת היצר והגבלת התאות, ובכ"ז הופיע עליהם והודיעם שרצונו ליתן להם את התורה וההופעה ההיא וההודעה הזאת לא הי' על מנן כי הקב"ה אינו עושה פעולות ריקות לבטלה, רק שהכוונה היתה להראות להם שאם אמנם שעתה אינם עומדים עוד במדרגה כזאת שיהיו ראוים להתחמם לאור התורה ולהתהלך לאורה, בכ"ז ידעו שהזמן יגעילם מזוהמתם מעט מעט, ויכשירם להשתמש במאור התורה, ונתינת התורה לישראל היא היא התחלה טובה לפניהם כי על ידי אומה זו יכירו מעט ערך התורה, ויתנערו מעפר שפלות דעותיהם, ויבינו פחיתות עבדות האלילות, וכשחז"ל (ילקוט תהלים קל"ח) על הקרא"יודוך כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך" וז"ל,"לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה מ"ט כי שמעו אמרי פיך ואומר אלוה מתימן יבא וגו' ה' מסיני בא וגו', יכול שמעו וקבלו ת"ל ואותם לא יעשו, ואומר ועשיתי באף ובחמה נקם בכל הגוים אשר לא שמעו, אפי' שבע מצות שקבלו עליהם פרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששלח את חמורו ואת כלבו לגורן" וכו' [יל"ע בספרי פ' ברכה פסקא שמ"ג דשם מועתק כל המשל] בא דוד ונתן הודאה למקום על כך, שנאמר אתה האל עושה פלא וגו' אמר דוד רבון העולמים פלאות שעשית בעולמך שהודעת תורתך לעובדי אלילים ואין עוז אלא תורה שנא' ה' עוז לעמו יתן, עכ"ל. וכל העובר על דבריהם אלו ישום וישתומם, במה הגדילו הפלא מזה שהודיעם, ודוד התרגש כל כך מהפלא הזה עד שנתן הודאה ע"ז, אחרי שבאמת לא שמעו ולא רצו לקיים ונשארו במעמדם הפראי, וכמו המחנך האומן שאומנתו עמדה לו לחנך בן פרא ושובב ועשהו לאיש ישר משכיל ושלם יודע תורה וחכמה, אז יש לפאר ולרומם את המחנך הנפלא הזה. אבל אם המורה המחנך הזה, רצה לחנכו בדרך ישרה ונסה לדבר על לבו והבן מרוב בערותו והשתובבותו, לא אבה ולא שמע, אין שום מקום להלל את המורה המחנך הזה. כמ"כ יש להתפלאות מאד מזה שהגדילו מעשה ההודעה והתפלאו ע"ז כאלו בזה הי' איזה ענין נפלא, והלא אחרי שבאמת לא שמעו ולא אבו הלוך בדרכיו, א"כ יש בזה עוד כמו פחיתות, וכעין זה יש גם בילקוט (תהלים ע"ז) על הקרא אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך וז"ל מלמד שהחזיר הקב"ה את התורת על עו"א שנא' יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, וכה"א ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, יכול שרצו לשמוע בא מיכה המורשתי ואמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו, הא למדת שלא רצו לשמוע בא דוד ונתן הודאה למקום על כך, אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך ואין עוז אלא תורה שנאי' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והוא ג"כ כעין מאמר הנ"ל, שנראה שהם מבארים שההודאה היא ע"ז שהקב"ה הודיעם מהתורה ורצה להשפיע עליהם תורתו, והדברים האלה מרעישים את הבנה הישרה ומפליאים את השכל הפשוט, כי אחרי שהם לא רצו לקבל התורה, א"כ איזה פלא יש בזה, והרבה יותר יש להתפלאות על הפלא הזה ממה שהתפלאו על ההודעה וההופעה:

ז

ואמנם אמיתת הכוונה היא שבדפיקתו על פתחם והופעתו עליהם, רמז להם רמיזה עצומה ובולטת, שידעו כי לקץ הימים יוכשרו גם הם לזה וישליכו את דעותיהם הכוזבות, וישובו להחסות בצל התורה, ורק שזאת תהי' באמצעית בני ישראל מקבלי תורת ה' מקיימי אש דת, כי כל הלמודים בעת שיוצאים מעולם העיון ונכנסים אל עולם המעשה והמציאות, ומראים תועלתם ופעולתם אז נוחים ועלולים יותר להתקבל, וכבר בארתי במק"א דכל המדות, היותר נאות ומועילות ואשר העיון והשל יעידו ויאמתו למדי על טובם ואשרם, בכ"ז לא יפעלו כ"כ להרחיבם ולהפיצם בין אנשים, כמו בעת שכבר הראו פעולתם בעולם המעשה והמציאות, ובעת שכבר נתאזרחו באיזה אנשים וקנו להם זכות אזרח בעולם המעשה, אז האיש הזה בעל המדות ההוא שהוא כמו למוד חי, הוא יועיל הרבה להפיץ המדות הטובות, ולתת להן מהלכים, וכש"א במד' ויקרא רבה פ' אחרי (פ"כ) והוא טוב רואי א"ר יצחק טוב רואי בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו, כי כל מעשיו ופעולותיו היו עפ"י דרכי התורה, ע"כ כל מעשיו ותנועותיו היו למודים חיים, שכחם רב להזכיר לכל אחד למודי התורה ומצותי'. ולזאת גם העמים שלא היו עוד מסוגלים בעת קבלת התורה לקבל ולקלוט הלמודים העיוניים מהתורה, בכ"ז על ידי זה שבני ישראל יהיו שרוים ביניהם ויראו בעיניהם לפניהם אנשים חיים המתנהגים עפ"י דרכי התורה בפועל ובמעשה, ויתבוננו על ההנהגה הרצוי' הזאת אז יקל עליהם לקבל הלמודים האלה, כי יראו בעיניהם את האושר הרוחני שיש בתוה"ק, ואז יבינו כי רק לטובתם הופיע הקב"ה אז עליהם לזכותם בהתורה. זאת היא הכוונה הצפונה בהמאמרים האלה, וברוח מליצתם זאת פירשו הקרא יודוך ה' כל מלכי ארץ על זמן העתיד, כי לע"ל יודוהו ע"ז ששמעו אמרי פיך, וכמו אם אחד מייעץ איזה עצה לחבירו ורק שחושב שהיא עצה נבערה, ולא ישמע לעצתו ולא לבד שלא יחזיק לו טובה בעד עצתו זאת כי עוד יכעוס עליו ע"ז שרוצה להביא עליו אסון עפ"י עצתו, אבל אם אח"כ בהמשך הזמן רואה שהעצה היתה באמת טובה ומאושרה לפניו, ורק שהוא בבערותו חשבה לאסון, ועתה נפקחו עיניו לראות, כי רק טובתו דרש, ולוא שמע לו אז הי' איש צולח אז ידע שבאמת הי' לו להודות בעד עצתו, בעוד שהוא בסכלותו דחה עצתו וכעס עוד עליו, ועד"ז אמרו גם כאן כי אז כאשר יכירו גדולת הבורא ויקבלו עול מלכות שמים, ויתחילו להרגיש מעט מנועם וערבות התורה, אז יראו עד כמה שיש להם להודות על מחשבתו הראשונה אז, ועל עצתו הנאמנה, ואם הם לא הוכשרו עוד אז, אבל הלא הקב"ה רצה להצליחם בהצלחה עולמית, וראוי להם להודות לו ע"ז, וזש"א אתה האל עושה פלא כי עשית פלא עצום כזה אשר הודעת בעמים עזך, שמההודעה הזאת הראית כי סוף סוף יקבלו עליהם עול מ"ש, ואם נביט ע"ז מנקודת הראות של מצבם הפרוע והפראי אז, הלא כמו זר יחשב לנו הרעיון הזה, שיצוייר אשר עמים פראים כאלה יזדככו כ"כ עד שיהיו מסוגלים לקבל התורה, ומי הי' יכול להאמין בזה, ומה נשגבה מליצתם האלהית אמר דוד רבון העולמים פלאות עשית בעולמך שהודעת תורתך לעובדי אלילים שאין ספק שבההודעה הזאת הראית לדעת, כי אחרי עדן ועדנים תתבטל האלילות וכל עובדי' ישובו לאור באור התורה הזאת, וא"כ כשנשקיף על מצבם אז יש לראות מזה נפלאות ה' איך שידע מראשית אחרית:

והדברים האלה מותאמים עם הדרש שדרשו (שבת פט:) ואמרו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לעכו"ם עלי', שהכונה כי כבר נקרא אז ההר בשם זה על שם סופו, באשר כי ההר הקטון והנמוך הזה, ינצח כל ההרים הרמים, התורה שנתנה על ההר הזה תחריב ותהרס את כל האלילים, אשר על ההרים הרמים והנשאים, ומן ההר הזה ירד הרס וחורבן להאלילות [והכונה של חורבה לעכו"ם קאי על האלילות לא על האנשים העובדים], ורוח אחד לכל המאמרים האלה שבכללם מרמזים על העקר הגדול הזה, לדעת, כי מטרת נתינת התורה היתה שתתרחב בכל העולם ותתפשט בין כל העמים, ומי שיזכה לעמוד על כונת דברי הרמב"ם בסוף פי"א מהל' מלכים [שהם נדפסים רק בהדפוסים הישנים מווינעציא] יראה עד כמה שמאמת הרעיון הזה ומברר שם ענין זה ותכלית דבריו שיש לקות כי עוד מעטו ויתוקן כל העולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשם ה' אחד, ואין בידי להעתיק הדברים היקרים והנעימים האלה של מורינו הרמב"ם [כמובן]. ורק מי שיזכה לראות דבריו בדפוסים הקודמים הוא ירגיש נועם דבריו וישיב את נפשו, [ואחרי שספרי הרמב"ם האלה הם מיקרי המציאות, ע"כ ראוי לעיין בהקדמות תשו' מהר"ץ ששם העתיק דבריו אות באות] וכן הוא בכוזרי (כ"א לרביעי) וע' ספרי חותם תכנית ח"ב בהערות לפ"ז מס' יסוד תורה שבע"פ (צד קצ"ה – קצ"ז) עיש"ה:

ח

ועפ"י הדברים האלה, נבא בע"ה עד חקר דברי המד' הנ"ל הסתומים והחתומים, ואור חדש יאיר עליהם. הנה מודעת כי במשרות המדינה וכהונות המלך יש מדרגות שונות, ויש משרות וכהונות כאלה, שרק איזה מיחידי הדור מבעלי כשרונות המצויינים בכשרונותיהם מסוגלים לזה, לאשר המשרה הזאת היא משרה נכבדה מאד, שעלי' תלוי כל אושר המדינה, ואחריות התמלאות הכהונה הזאת גדולה מאד, כי אם לא ימלא פקודת כהונתו יכול להביא אסון גדול על מדינתו, ע"כ דורשת ערובה גדולה מהאיש אשר יכהן פאר בכהונה הנכבדה הזאת והערובה היא שלימותו במדעים בהצטיינות נפלאה, רוחו הכביר, אומץ לבו לשאת ולסבול כל מיני הסבלות שבעולם, מדותיו הנעלות, ועוד מעלות ומדות הדרושות לאיש כזה הם המה הערובה הנאמנה על התמלאות חובת פקודתו. וכבאנשים פרטים כן הוא גם בעמים, שכל עם ועם יש לו תעודה מיוחדה ומטרה מצויינת, לפי ערך כשרונו ומצבו בשלימות ומדות. ואולם הוצאת התעודה הלאומיות והעממית שהיא תעודה תולדתיי, יכול להיות שלפעמים תצא לאור רק אחרי דורות רבים, כי התעודה הלאומיות והמטרה העממית אינן תלויות ועומדות בחיי דור אחד, ואם גם יש תקוה שאחרי השתלשלות איזה דורות תצאנה לפעלן, אז ג"כ לא אבדה עוד תקות הוצאת מטרתה, כי כימי עץ ימי כל עם ועם ויאריך ימים רבים, ומה גם העם שיודע בידיעה נאמנה, כי הוא בן אל-מות, וכימי השמים ימיו, כי אז יש לו לדעת מראש שלהגיע למחוז חפצו, יש לו להלוך מהלך גדול, כי דרכו היא דרך ארוכה ורחבה, וכל דור ודור פוסע רק פסיעה אחת בדרך הגדולה הזאת, ויש לו רק להשגיח שכל הפסיעות תהינה בדרך כבושה, וכל צעדיו יהיו בדרך סלולה, ואז ילך לבטח דרכו, ומעט מעט יגיע למחוז חפצו, ועיניו תהינה פקוחות לשמור רגליו לבל תכשלנה ותנגפנה לבלי להטות הצדה, כי אם רק יטה מעט אז יאבד דרכו ותוחלתו נכזבה:

והנה לפי"ז מובן, כמו שבמשרות המדינה כל מה שהמשרה יותר נכבדה יש יותר להתחקות על נושא המשרה לתהות על קנקנו ולראות במה כחו גדול להוציא מטרת משרה רבת הערך כזאת, כן גם העם שתעודתו יותר נכבדה ראוי להתחקות יותר על בטחונו בהוצאת תעודתו זאת, וההתחקות על הבטחון בהוצאת תעודתה ומטרתה, היא היא התחקות על הערבות שלה, כי יש להמליץ על ההתחקות הזאת כי היא תתחקה על ערבי העם הזה, לדעת מי הם הערבים שלו שנתנו ערובה בעדו שיוציא מטרה רמה ונשגבה כזאת, ושראוי הוא העם הזה לשאת משרה זאת על שכמו, וברוח מליצה הקדושה הזאת דברו חז"ל פה במדרש כי רצו להראות פה אשר מטרת ישראל היא מטרה רמה ונשאה מאד, ותעודתו היא תעודה כללית ורבת הערך עד כי על הוצאת מטרה רמה ונכבדה כזאת וההגעה להפקת תעודה רמה ורבת הערך כזו, יש לדרוש בצדק ערובה טובה, כחוק כל המשרות החשובות והנכבדות שבעת שתמסרנה לאיזה איש מתבוננים הרבה אם ראוי לזה ואם יש לקוות ממנו התמלאות חובתו זאת, שההתחקות הזאת נקראת ע"ד מליצה בשם ערבות, כי הוא כמו שמתחקים עליו אם יש לו ערבים טובים שיערבו בעדו שיהא מסוגל למלאות משרה נכבדה ונשאה כזאת ושבאמת יוציא אל הפועל התכלית המקוה. ולזאת אמרו שבעת נתינת התורה התחקה הקב"ה על הערבות הזאת, שהתבונן במה כחם גדול להוציא המטרה הרמה הזאת ובמה גדול כח הצטיינותה של האומה הזאת, עד שיהי' מקום לקוות שתפיק התעודה הכללית הזאת, ומראים פה כמה ענייני הצטיינות, שהאומה נצטיינה בהם והוא מה שעל ברכה נולדו אנשים מצויונים אנשי המופת, שכפי השקפה ראשונה היא באמת ערובה טובה בעדה על הגעתה לתכליתה, וע"ז מראים אח"כ, שענינים האלה עם כל מעלתם והעדאתם על גודל ערך מעלת האומה, בכ"ז אינם מספיקים עוד לערוב ערובה נאמנה על הוצאת התכלית הזאת, וזש"א שהם אמרו אבותינו ערבים אותנו שהכונה היא מאחרי שמהם יצאו אבות העולם, שהצטיינו בקדושתם ובטהרתם ברוחב לבם ובדעתם הגדולה והקדושה, אנשים נעלים כאלה שכל אומה ולשון לא זכו להעמיד אנשים כאלה, א"כ הלא זאת לבד מספקת להיות להם לערובה שיש להם לקוות שיוציאו המטרה הזאת, וע"ז מראים איך שע"ז לבד אין להם עוד להשען, אחרי כי גם האבות האלה ג"כ לא היו בטוחים בזה כי אברהם אמר במה אדע שבזה הראה שאינו בטוח אם בניו יגיעו לזה [ע"ל שער ד' פ"ד מש"כ בבאור שאלה זו של אברהם ותבין יותר דברינו] ואחרי שהוא בעצמו נסתפק בזה, איך יכולים לסמוך עליו, שעי"ז יהיו בטוחים שיגיעו למטרתם. וגם יצחק שאהב את עשו מצד שידע כי יהיו עתים רבים שההזדככות שלהם תהי' ע"י כמה מיני סבלותים, ואחד מהם הוא שההשפעה הזמנית שלהם תהי' רק על ידי עשו, כי לא יהיו עוד מסוגלים לשלב חיי הזמן עם חיי הנצח, ולחבר ההשפעה הזמנית עם הרוחנית, א"כ יש לראות מזה שיצחק בעצמו לא הי' בטוח בהשגת תכליתם. [ויש לי בזה בע"ה מאמר מיוחד שבו בארתי כל הענין הזה של הברכות לעשו והראיתי איך שזאת היתה מטרת יצחק, ודברתי שם בזה דברים נכבדים בע"ה] וגם יעקב ראה שעוד יעברו זמנים הרבה, שההסתר יהי' גדול מאד, וא"כ מובן עד כמה שאין להם להשען ע"ז לבד, וגם מזה שיצאו מקרבם נביאים חוזי יה אשר מחזה שדי יחזו, אין זה עוד ערובה מספקת על הוצאת המטרה שהרי גם בזמן הנביאים השחיתו דרכם, ולא עוד אלא שאז בזמן ההוא ובהתקופה ההיא, היו עוד נביאי שקר, שלקחו ענין מציאת הנבואה לתחבולה לרמות את הבריות ולהדיחם מעל ה', וא"כ יש מזה לראות עד כמה שאין לבנות עוד על מציאות הנביאות שזאת תהי' ערובה טובה על הוצאת התכלית:

ט

ואחרי שהראו שכל אלה אינם מספיקים להיות לערבים נאמנים ובטוחים על השגת מטרתם, אמרו שהערובה היותר נאמנה ובטוחה היא הבנים, כל עוד שהבנים מחזיקים בתורת ה', ומתחזקים במסורת האבות, יש לקוות כי מעט מעט ישתלמו בתורת ה', וכן ילכו וישתלמו מדור לדור, עד שיגיעו למטרתם הנכבדה, כי הוצאת תעודת עם, כמו שאיננה תלוי' ועומדת על אנשים יחידים ופרטים, כן גם אינה נשענת על דור אחד או שנים ושלשה דורות, ואם יש תקוה שאחרי דורות רבים תצא המטרה אין לה להתיאש מהוצאת תעודתה [וכמש"ל], ולזאת כל עוד שמהלך הדורות בנוגע לההשתלמות, הולך כשורה וכסדר, וכל דור מתחיל במקום שהדור העבר פסק, יש תקוה כי יגיעו למטרתם, ויש להמליץ ע"ז, כי הערבים על הוצאת מטרת עממותם, הם רק הבנים, כי הבנים הם הם הערבים הבטוחים על הוצאת מטרת עממותם:

והנה בכל הערבים בעת שהלוה עומד ג"כ במצב טוב עד שיש לקוות שהוא בעצמו ישלם חובו [והערבות היתה רק ליתר בטחון], לא יתבונן המלוה עוד על מצב הערב. אבל כשיראה שמטה ידו של הלוה, אז יתחיל לדקדק מחדש בעיון על הערב, אחרי שגם מצב הערב אפשר להשתנות וע"כ בעת שרואה שכל תקותו לגבות חובו הוא רק על הערב, ישים עינו על מצב הערב, ואם יש עוד איזה יחס למצב הלוה עם מצב הערב, אז אין ספק כי אם רק יראה שמצב הלוה מתרופף יתחיל לעשות תחבולות לגבות מיד מן הערב, ובאופן זה יש להמליץ גם על ענין של ערבות הבנים, שבכלל הכונה היא שכל דור שרואה שבימיו לא יצתה עוד המטרה, יש לו לשום תקותו על דור הבא, ומובן מאליו שעל פי זה הוטל על כל דור לדאוג בעד דור הבא, ולחנכו באופן שילך במהלך ההשתלמות. אבל אם יהי' דור סורר ומורה, דור מקולקל, עד שלא ישים לב לדאוג בעד מצב המוסרי של הדור הבא, אז הלא יש לדקדק עם הערבים האלה, היינו עם הבנים שהדקדוק בענין זה הוא להראות, שעתה הבנים הם למותר, וראוי לאבדם מן העולם, אחרי שאין להעולם עוד צורך בהם ואז יתנו האבות אל לבם לתקן מעשיהם, ולהחל לחנך הבנים על פי דרכי התורה, ולנהלם על מבועי היראה לתת מקום לתקות הוצאת המטרה הכללית, וזש"א שם הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, אחרי שהנך שוכח מטרתך ולא תשום לב להדריך הבנים בדרכי התורה ע"כ אשכח בניך, כי השכחה היא הסרת ההשגחה כמו כל דבר הנשכח מן האדם איננו משים עוד השגחתו ע"ז, וכן יומלץ על הסרת השגחת ה' ענין שכחה, שאז ממילא עלולים הם לאבוד ולכיליון, כי הקיום הוא רק עפ"י ההשגחה, ואם רק יסיר הקב"ה השגחתו רגע אחד, אז ממילא הם אבודים מן העולם, כי הלא גם אני כמו כב"י לי נוגע הדבר, ומביאים ע"ז מאמר ר' אחא שמפרש זאת ביותר באור גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך לא היונקים. הפה מצייר לנו הענין הזה בציור נשגב, כי הנה ענין של ברכו את ה' המבורך שמברכים על התורה יש להסגיר בה ע"ד המליצה כונה זו, שבעת שאיש ישראלי נגש אל התורה הקדושה לקרות בה, יש לו להתרגש מיד ולהתפעל, ולשום אל לבו, כי תכלית התורה הזאת היא שתתפשט בכל העולם, ועתידה היא לפקוח עינים עורות לראות בקדושתה, שיכירו וידעו את רוממותה, ולהכיר על ידה מציאות ה' אלהי צבאות בורא העולם, וע"כ כשיגלול רק התורה אומר ברכו את ה' המבורך כמדבר לכלל העולם: שאו עיניכם והתבוננו בדברי התורה הזאת, וכקורא בקול גדול: כל יושבי תבל ושוכני ארץ שימו עיניכם על התורה הקדושה הזאת, ומיד תכירו קדושת ה' אחד ותנו כולכם הודאה לה' המבורך, ברכו אותו בברכה הנובעת מקרב ולב עמוק, וע"ז עונים כולם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, כמו שכל השומעים דבריו אלה הנמרצים והאמיתים מקיימים גם הם את דבריו שאמנם כן הוא וכן יהי' שלעולמי עד יתברך וישתבח שמו ומלכותו תתפשט בכל העולם, כי כמו שהוא נצחי, ואין לו גבול בזמן, כן אין לו גבול גם במקום, וסוף סוף יתבטלו הגבולים שישנם עתה עוד בעולם, ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, תתפשט בכל העולם כולו, כולם יודו ויברכו שמו הגדול, כולם ידעו ויכירו אלהותו. הכונה האמיתית והנעלית הזאת, הבינו חז"ל בברכה זו שמברכים על התורה, ואחרי שכל דור יש לו לשום תקות הוצאת המטרה ע"י הבנים, ע"כ ימליצו ע"ז כי תקות קיום של הברכה הזאת ברכו את ה' המבורך הוא רק על היונקים והבנים, כי עפ"י המושג הפנימי שיש בענין ברכה זו של ברכו את ה' המבורך היא היא הוצאת המטרה הכללית מהכרת ה' אחד בכל העולם, שהיא רק ע"י הבנים, וע"כ בעת שהבנים לא יתחנכו בדרכי התורה, יש להמליץ ע"ז כמו שהקב"ה אומר מי יאמר ברכו את ה' המבורך לפני, מי זה ישתדל להוציא המטרה הזאת לראות אשר כולם יפקחו עיניהם להכירני:

י

וראה והתבונן במאמרו היקר והנפלא של ר' אחא וכמו דאיתא שם אמר ר' אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך לא היונקים, כי בעת שהקב"ה רואה שהבנים אינם מתחנכים עוד על פי דרכי התורה, אז יאמר להם שאין לי עוד חפץ בהבנים, אחרי שעתה גם אני כביכול בשכחה, כאלו יאמר תכלית הבנים הוא שהם יזכירוני, וקיומו של כל דבר הוא רק הוצאת התכלית, וכל דבר בעת שאיננו מוציא תכליתו אינו נחשב למאומה והי' כלא הי', והבנים שתכליתם הוא להזכיר לבאי עולם ממציאת ה' ולהכירם בהכרתו, ע"כ בעת שאינם מוציאים תכליתם אינם נחשבים למאומה, עד שיש לשכוח מהם, כי עתה יש לחוש שגם הקב"ה כב"י ישתכח מן אלו שאין להם עוד הכרה ממנו. וראה להסמיך ענין המאומת הזה להמקרא הזה. ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, כי במקרא הקצר הזה יש להסגיר הרעיון הנשגב הזה וכפי דרכם שבעת שרצו להסגיר איזה ענין במקרא מצד השתוותם הפנימית, אז בכדי לחזק את ההשתוות הזאת [של הענין ההוא ושל המקרא הזה שרוצים להסגיר בו הענין הזה], ראו לבטא הענין בבטוים כאלה, שגם המלים החיצונים יתדמו להמלים האלה של הקרא, ולזאת ראה גם פה לבטא ענין זה גם בלשון שכחה, ולהמשיך מלת שכחה על שניהם כי ע"י העדר התכלית של הבנים יש להמליץ כי שניהם עלולים לשכחה, הקב"ה כב"י, כי כל עוד שיש עמים רבים שלא הכירו עוד כבוד ה', יומלץ ע"ז שהקב"ה כב"י נשכח מהם. והבנים נשכחים, כי אחרי שהם אינם מוציאים מטרתם א"כ אינם נחשבים למאומה ועלולים הם שיצא דינם לכיליון ואבדון, ומה יקרו עתה דבריהם בסיום המאמר לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד כו' כי באמת זהו תכלית וקוטב מכל המאמר הנכבד הזה, להראות עד כמה שיש חיוב על כל אחד להדריך בניו בדרכי התורה, וכי כל תקות הוצאת התכלית הכללי הוא רק ע"י הבנים. וע"כ מסיימים, שמכל זה יש לראות, עד כמה שיש חוב קדוש על כל אחד להשגיח על בניו, שילכו בדרך התורה, זאת היא כונת המאמר הנשגב הזה, וראוי להתבונן עליו כי הוא רב הערך. ואחרי כל זה מבואר אמיתת דברינו (לעיל אות ד'), כי גם ממאמר זה יש לראות איך שר' אחא הצטיין מאד בהשקפתו הבהירה הזאת להשקיף על ענין למוד התורה מבני הנעורים כעל ענין יסוד אושר האומה ותכלית ההצלחה, ואיך שר' אחא לן בעומקה של הלכה זו מהלכות חנוך הבנים על דרכי התורה, ואיך שהוקיר מאד את ענין זה והעלהו למעלה ראש עד שבו תלה כל תקות גאולת ישראל אושרה ותכליתה והשגת מטרתה הנכבדה, ומובן שעפי"ז מתחזקים דברינו בכוונת ר' אחא, במה ששם הבדל בענין למוד תורה מתשב"ר בין זמן הבית לעת החורבן, שבזה"ב למד מטטרון תורה עם תשב"ר, ובזמן החורבן לומד הקב"ה עמהם, שהכונה שבזמן החורבן משגיח הקב"ה על למוד תשב"ר, ובעת שאנו רואים תשב"ר לומדים תורה, יש לראות מזה השגחת ה', כי כמו שר' אחא הצטיין בהשקפתו על ענין למוד התורה של תשב"ר, לראות בזה תקות הוצאת התכלית הכללי, כן העמיק בזה לראות שיש בזה ענין השגחה פרטית, ושאם נתבונן בשום לב על ענין למוד תשב"ר יש לראות מזה השגחת ה' על עמו ישראל:

יא

ועתה יש לנו דרך ונתיב לבוא עד חקר המאמר הנפלא של ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא [שהבאנו באות א'] שז"ל אמר ישעי' וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתיר אסתר פני ביום ההוא ומאותה שעה קויתי לו שנא' כי לא תשכח מפי זרעו ומה אתה מועיל הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו, כי עתה יש לראות שהרעיון הזה שם לו ר' אחא לקו גם במאמרו הזה, והציור הנפלא הזה מההשגחה הנפלאה שיש בענין למוד תורה מתשב"ר, ואיך שבזמן החורבן יש ראי' מלמוד תשב"ר על השגחת ה', הציור הנורא הזה אשר מלא את כל חדרי לבבו הטהור, ראה ר' אחא לצייר לנו גם בהמקראות האלה, שמצאם ראוים לציור הזה ומסוגלים מאד לאצור הרעיון הנשגב הזה, ואחרי שהראו שם כי אחז כשנתן את לבו להעביר את עם ישראל מדתו ראה בראשית דרכו לנעול שערי התורה לפני תשב"ר, לבלי ליתנם ללמוד תורה, וידע כי עי"ז יעשה כלה ונחרצה לבני ישראל ודתם, וכמו שהמשילו שם ע"ז את המשל הנפלא והנמרץ מהפדגוג שבעת שעלה על דעתו להמית את בן המלך לא מצא עצה היותר טובה ומוכשרת לפניו להוציא מחשבתו זאת רק על ידי שימשיך מינקתו מהבן וימות מעצמו. וכמ"כ ראה אחז שהמיצוע היותר נבחר להכחיד שם ישראל ולהעבירם מדתם הוא רק ע"י סתימת צינורות התורה מתשב"ר, כי עי"ז יכלו ויתמו מאליהם. ואולם גם אז בעת המסוכנת ההיא, התגברה ההבטחה האלהית של כי לא תשכח מפי זרעו על כל פעולותיו אלה, ונצחה את כל השתדלותו הנמרצה הזאת. ועם כל ממשלתו הרבה והגדולה לא עצר כח להוציא מחשבתו זאת [מנעילת דלתי התורה לפני ילדי ישראל] לפעולת ידים. ע"כ ראה ר' אחא לשבץ כל הרעיון הזה בהמקרא ההוא של וחכיתי לה' שסובב הולך על התקופה האיומה ההיא מתקופת אחז, וזו היא תכלית דבריו של ר' אחא אמר ישעי' וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, אין לך שעה קשה לישראל כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר דהכונה בזה הוא שההסתר יתעצם אז מאד וכנ"ל (פרק ד' אות ו'), וענין של ההסתר הוא המכאובים העצומים שיהיו לישראל והתרבות הגזירות להעבירם מדתם, ומאותה שעה קויתי לו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, שכוונת הקרא הוא דמעת ההסתר יש עוד יותר להכיר השגחת ה' מזה שגם אז איננה משתכחת התורה מבניהם, וע"פ מראה ר' אחא הכא, דהנביא הולך פה בהלך רוחו של משה שאמר בתוה"ק בשם ה', דבעת שהסתר יהיה גדול מאד יהי' אז קיום התורה לאות ולמופת לעד ולראי' על השראת ההשגחה האלהית בתמידות, ובאופן זה אומר גם הנביא פה וחכיתי לה' דע כי באיזה עת יש עוד יותר לחזק תקותי בה', בעת אשר הוא הוא המסתיר פניו מבית יעקב, בעת אשר ה' יענישם מאד, והם מסורים אז תחת יד שעבוד קשה, ואויביהם יציקום ויעיקום, וישתדלו בכל המיני השתדלות להעבירם מדתם ומאותה שעה קויתי לו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, כי אז הנני רואה קדושת תורת ה' ואמיתתה לעד, כי ההבטחה ההיא היא הבטחה נאמנה וקיימת לעד, וקיום ההבטחה הזאת בכל עת הוא המופת היותר נאמן על אמיתת קדושת התורה, ושמזה יש לדעת שכל היעודים הטובים יתקיימו בישראל ויש להם מה לקוות, ועז"א עוד ומה אתה מועיל הנה אנכי והילדים אשר נתןלי ה' לאותות ולמופתים בישראל וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו. בפה ראה לצייר הציור הנפלא הזה בצבעים בהירים המרהיבים עין ולב, אחרי שהראו שאחז שם כל מעייניו להעביר ישראל מדתם ואחז בהתחבולה היותר מסוגלת לזה, והוא להסיר לב הבנים הצעירים מתורת ה' ולנעול בפניהם שערי התורה, שאלו הי' באמת מצויר להוציא ההצעה הזאת לאור, כי אז נעלה מכל ספק, שעלה בידו להעבירם מדתם, אבל ההבטחה האלהית נלחמה נגד הצעתו ונצחה אותו, והיא שמה לאל כל הוצעותיו ומועצותיו ועז"א ומה אתה מועיל, כאלו ידבר לאחז ראה אם עלה בידך מה מכל תחבולותיך, ואם באמת פעלת לחסום דרכי התורה בעד ילדי ישראל הנה אנכי והילדים, הלא בכל עת שאביט על עצמי היינו על דורי, ואראה שדורי הולך בדרכי התורה, וכן בעת שאביט על הילדים על יסוד תקות דור הבא, ורואה אנכי כי גם הם למרות כל התחבולות וההשתדלות להניעם מתורת ה' ולמכות כל המצוקות, והתלאות שכפי ההשקפה הטבעית יש לחשוב שהן מעותדות לבא עליהם לרגלי דביקותם בתורת ה', למרות כל זה הנם מתאמצים להתחנך על פי דרכי התורה. בהתבונני על כל אלה אראה ואדע כי הם אתות חיים ומופתים קיימים על השגחת ה', וכי לשוא יחגרו צוררי ישראל שארית כחם להסירם מתורת ה', וכל חכמתם תתבלע בזה, וכל מי שיתבונן בשום לב על המקראות האלה, יראה עד כמה שהם מסוגלים לאצור הרעיון הזה, ולזאת ראה להמשיך כל המקראות לרעיון הזה, ומצייר בפה כמו שיאמר לאחז [שהוא הוא מראשי המשתדלים בזה להסיר לב הבנים מתורת ה'] צור תעודה חתום תורה בלמודי, דע שאינני מניע אותך מלהשתדל לסתור שערי התורה מלפני הילדים, כי אדע ברור אשר רק לחנם תגבב תחבולות לצרור התורה ולחתום תעודה לבלי יהיו להם מהלכים בין בני ישראל, כי הלא וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, כי כל מה שההסתר יתגבר, יותר תתגבר תקותי כל בכל תחבולותיהם ופעולותיהם הנמרצות להפריעני מתורתו ולהשביתני מדתי לא פעלו עלי כלום כי הלא אנכי והילדים אשר נתן לי ה' כו' וכנ"ל:

יב

הננו רואים עין בעין, כי גם חז"ל פירשו הפרשה ההיא של ועתה כתבו לכם כמו שבארנו שהיא סובבת הולכת לבאר ענין של ההשפעה הנסתרת, ובכלל יש לראות מזה, איך שהרימו למעלה ראש את הענין של ההשפעה הנסתרת, כי ראו שבה אצור מושג יקר ונעלה המועיל מאד להזכיר לבני ישראל תקות גאולתם ושובם לארצם, ומסוגל לחזק את לבם ללכת בדרכי התורה והמצוה, גם בכל ימי גלותם, ולשאת ולסבול בדומי' כל העובר עליהם, אחרי שע"י המושג הזה מהשפעה הנסתרת, יכולים לשוות נגד עיניהם הוצאת מטרתם והגעתם לתכליתם, ולא יכבד עליהם לשאת המשא הכבד הזה, בזכרם כי עוד מעט ויצאו למרחב וירימו ראש:

והנה מדברינו אלה נתברר רק המושג הכללי האצור בההשפעה הנסתר, ועתה נדבר מפרטי ענין זה, והוא מאיזה מושגים פרטים להראות שההשפעה הנסתרת הזאת, כוללת בקרבה כמה חלקים, כי ההשקפה על קיום ישראל בגלותו שהיא היא ענין השפעה הנסתרת, ההשקפה הזאת מתחלקת לכמה חלקים, יען שיש כמה עניינים מיוחדים המתחייבים לקיום ישראל ודתו, שמכל ענין וענין יש לראות השגחת ה' על עמו הנענה והנדכא בימי נדודו, וכל ענין וענין הוא הוא המושג הפרטי האצור בההשפעה הנסתרת, וכמו שיבואר כ"ז בהשערים שיפתחו עוד לפנינו פה בספרי זה:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף