נאד של דמעות/ב/ד

נאד של דמעות ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרק ד

א

ההכרה השלישית [הכרת הפועל ביחוד ובפרט] שדברתי ממנה בפרק הקדום וכפי שתארתי בכל פרטיו, לבד שהיא רבת הערך וכבירת התועלת מצד עצמה, והיא דרושה בכל מפעל ומפעל, ביחוד היא נחוצה לנו בזמן גלותינו, ובכל ימי נדודינו יקרה לנו ההכרה הזאת עד מאד, וכל מה שהארכתי לדבר בפרק הקדום ממעלת ההכרה הזאת גודל ערכה ורוממות מעלתה ורוב תועלתה והציור שציירתי בעניין הכרה הזאת של הכרת הפועל ביחוד ובפרט, ועד כמה שההכרה הזאת תעמוד להבן הגולה לשוב לכבודו מיאשון, כל הדברים האלה הם רק כמו מבוא ומשל לבוא מהם אל תכלית דברינו לבאר עד כמה שיש לנו תמיד לשום לב אל ההכרה הזאת, ולבלי לשכוח גם רגע אחד ממנה וזאת רק זאת היא תכלית דברינו בזה:

ב

מודעת כי בני ישראל מעת שמפני חטאיהם גלו מארצם ונתרחקו מעל אדמתם, והוטל עליהם להיוה מפוזר ומפורד בין העמים, ולנוע ולנוד להתהלך מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה, מני אז הם צפוים בכל שעה אל כל אסון נורא ולכל פגע רע, כי מה לא עבר עליהם בזמן גלותם, חרב רעב ביזה רצח הרג ואבדון משלחת מלאכי רעים, וכל מצרי שאול ואבדון הקיפום בכמה זמנים מכל עבר ופנה ואין קצה לצרה לבבם ומכאובם הנורא, כל מחלה, כל תקלה כל פגע רע כל עקא ומרעין בישין כולם באו עליהם כתומם להמעיטם ולכלותם מעל פני האדמה, מה נקל אשר בימים נוראים ובעיתים איומים כאלה ישפטו למראה עיניהם, כי הקב"ה הסיר השגחתו מהם והשליכם מעל פניו, ולא יאבה לדעת מהם, ומשפט שוא כזה יכול להזיק להם הרבה ולהמיתם בהמשך הזמן מיתת הרוח והנפש, כי לרגליו יבאו עליהם ימי יאוש ימי שפלות הנפש ימי רפיון הרוח, וכן יחלו מחלה ממושכת בחולי הנפש עד שיתמו לגוע גויעת הנפש, כי יעזבו חלילה את דתם העומדת להם למחיצה של ברזל בינם ובין העמים השלוים ושקטים, ויכפרו באמונתם המבדלת להם לרעה מכל שבטי גויי הארץ היושבים לבטח על אדמתם, ויסורו מתורתם המפסקת בינם ובין כל העמים הנאורים השבעים כסף וכבוד למרבה, למען להתדמות עי"ז אל העמים ולהתבולל ביניהם בלילה גמורה ומוחלטת, עד כי כל רואיהם לא יכירום כי ממי יהודה יצאו, ואז יחיו חיי נחת ושלוה ככל העמים והגויים. ואולם ע"י הכרת המטרה הזאת, לבד שהמועקות והסבלות לא תהיינה להם לסיבה שיסורו מדרכי ה', כי עוד תהיינה לסיבות מספיקות לפקוח עיניהם לראות, איך שגם עתה ישגיח הקב"ה עליהם בהשגחה נפלאה וישמור מכל משמר את קיומם, ורק שמסתיר פניו מהם עד אשר ישובו מדרכם הרעה, והניח להם מקום שיכירו שמבין מפלשי עבי ההסתר מתנוצץ אור ההשגחה האלהית, ומבעד ערפלי ההעלם זורח אור בהיר אור ה', ומבעד המעטה הכהה המעולפת על ההשגחה, נשקפה השגחה נפלאה, והעננים האלה אם כי הם מעננים את שמי ההשגחה, בכ"ז יש לראות כי הם מריקים גשמי ברכות, וכל נטף ונטף יורד בקול רעש גדול המודיע ומכריז ומפרסם השגחת הקב"ה עליהם, וכגשמים האלה המבשרים כי עוד מעט ויטהרו השמים, כן גם הם מבשרים כי עוד מעט ויטהרו העננים ויתבדרו העבים ושמש ההשגחה תזרח בעצם טהרה וזהרה, ותאיר לארץ ולדרים עליה באור גדול ומבהיק, עד כי כולם יהנו לאור הזה, כי אם רק יחקרו על כל ענין קיומם אז הלא גם במעט ההתבוננות יראו שההשפעה הזאת שהם מושפעים בכל ימי גלותם היא היא השפעה נסתרת. אם אמנם אשר למראה העין נדמה כמו שהם מושפעים מהעמים השוכנים בקרבם, בכ"ז לא תקצר יד החקירה וההתבוננות להבינם, כי הם רק כמו צירי ושלוחי ההשגחה הממלאים משלחתם בהכרח ובאונס, כי הלא לא נכחד מכל איש יהודי היודע גם מעט מקורות עמו, כי היו כמה עיתים שהעמים האלה שבני ישראל היו שרוים ביניהם, עמלו בכל כחם להכחידם מגוי, ופערו פיהם לבלי חוק לבלעם חיים, או להעבירם מדתם, ונסו בכל המיני תחבולות שבעולם להוציא חפצם זה לאיר, ובכ"ז הם קיימים וחיים נזונים ומתפרנסים ודתם משתמרת אצלם בטהרה, האם כל אלה אינם עדים כשרים ונאמנים להעיד, כי ההשפעה הזאת שבני ישראל מושפעים בזמן גלותם [בעת היותם מפוזרים בין העמים שההשפעה כפי שהיא נראה שבאה להם מהם, כי הם מושפעים בהם ומהם] היא השפעה נסתרת, והם [העמים הנראים כמו משפיעים] הינם משפיעים מדומים, כי הם מצוים ועומדים ע"ז ממקום גבוה, ויד נעלמה יד גדולה וחזקה אדירה ורוממה נטויה עליהם בכח אדיר וחזק להכריחם לזה שיהיו משפיעים להאומה הזאת גם שלא ברצונם ושלא מדעתם, ובמעט התבוננות יראו כי היד הזאת והכוח הזה הם הם ידו וכוחו של ה' אלהים אלהי ישראל השומר שארית עם אחד לבל יאבד גוי אחד המיחדים שמו בקדושה ובטהרה, וה' הטוב השומר שארית ישראל הוא הוא אב הרחמים אשר ברחמיו העצומים משפיע עליהם השפעתו כפי צורך ההכרחי לקיומם, והוא הוא המשפיע האמיתי שלהם, ומה שמסתיר פניו מהם הוא רק בכדי שמזה יראו שעוד ירחם עליהם ומחכה עליהם על העת שישובו אליו, ואז יאיר פניו אליהם להראות להם אהבתו וחבתו גלוי לעיני כל יושבי תבל:

ג

קץ ותכלית הדברים כי ההשפעה שבני ישראל מושפעים בימי גלותם ונדודם מן העמים אשר המה מפוזרים שמה היא השפעה נסתרת, וכל מה שכתבתי בפרק הקדום מענין השפעה נסתרת איך שהיא מתלכדת משלשה חלקים [משפיע אמיתי, משפיע מדומה, והעלם והסתר] ושכל חלק וחלק יש לו סיבה מיוחדת, והסיבות האלה הן הן סבות הידיעה וכפי המשל שמשלתי שם מההשפעה על בן המלך בימי התרחקותו מאביו שההשפעה הנסתרת יכולה להיות סיבה מספקת לפקוח עיני הבן שיטיב דרכו. כל הדברים ההם חלים ושייכים גם בענין שלפנינו, והקורא שיעמוד על דברינו שם ויעמיק בכל פרטי העניין, יראה ויבין כל העניין של השפעת בני ישראל בימי נדודם, ואז יבין שזאת זאת היא תכלית ההשפעה נסתרת, שבני ישראל מושפעים בימי גלותם ושהרבה למודים טובים תלויים בהשפעה זו, אם רק יתנו לב וישימו עין להתבונן ע"ז התבוננת הראויה:

ד

הדברים האלה שדברתי משבח מעלת השפעה הנסתרת ומתועלתה הרוחנית לא מלבי הוצאתים, כי באמת מצינו פרשה שלימה בתורה הנאמרה מפי ה' אל משה רבינו, שהיא כוללת כל דברינו הנ"ל, כי הפרשה ההיא סתומה וחתומה וכל עמל המפרשים לפרשה באופן נאות ומתקבל עלה בתוהו, כי כל מי שיתבונן על דבריהם יראה עד כמה שדבריהם רחוקים ודחוקים, ואולם דברינו הנ"ל יסולו לנו דרך ונתיב לבא עד חקר הדברים למצער, עפ"י שער הראשון משערי הבנה והוא שער הפשט, שהוא פתיח לפנינו, ויש לנו רשות להתבונן עפ"י השער הזה, ואו אז נראה כי תכלית הפרשה הזאת הוא לעוררם על ענין של השפעה הנסתרת בימי הגלות, ושיוציאו התועלת הרוחני שיש להוציא מענין זה, ושרק על ידי ההתבוננות בסגולת ההשפעה הזאת יש תקוה שלא יאבדו דרכם בימי סבלותם, ושיחחזקו במעוזם לשמור את דתם ואמונתם, ואתה הקורא הט אזניך ושמע ופקח עיניך וראה נפלאות מתורת ה':

ה

(דברים ל"א פ' וילך) "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו: וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי: והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרותו וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי": והנה אין דרכי מעולם לפרוט את הדקדוקים בפרטיות בשגם שבפה רבו מאד ובהרבה מהם כבר הרגישו המפרשים, ואולם בכלל יש לראות כי אין שום המשך לכל המקראות האלה, וביחוד יש לשום לב על המקרא הזה: "ואמר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה": שהוא אינו מובן כלל וכלל, וכן מה שבתחילה נאמר "והסתרתי פני מהם" ואח"כ נאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני". ונכפל ההסתר והוא ג"כ אינו מובן כלל, ויתר הדקדוקים יבין כל אחד מאליו, ומי שישים עיניו בדבר מפרשי התורה בפרשה זו, יראה מה שדקדקו בפרטיות בפרשה זו. אמנם לדרכינו נאמר, שהקב"ה העיר את משה בפרשה זו על ידיעת עניין רב הערך הזה של שימת עין ולב בימי ההסתר וההעלם על ענין של השפעה הנסתרת, לדעת כי גם אז משרה הקב"ה שכינתו עליהם, וידעו בני ישראל שגם אז איננו מסיר השגחתו מהם, וגם ראה להודיעו בפה האמצעים שעל ידם יתברר להם כל זה, ובהיות כי הענין הזה עומד בנפש ונשמת האומה וכל נצחיותה תלויה בזה, ע"כ תאר הקב"ה למשה בפרשה זו את הסכנה העצומה הכרוכה בעקב אי ידיעת הענין הזה, ושלזה הכין מראש תרופת תעלה שעל ידם יגיעו לידיעת העניין הזה, וכל אלה ביאר הקב"ה למשה בפרשה זו וכמו שנבאר על הסדר. "הנך שוכב עם אבתיך" ולא יהיה עוד מי שיעיר כ"כ למוסר אזנם ויכול היות אשר "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו". ואז הלא "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים" כפי חוקי משפטי העונשים השוררים ממני בארץ וגם יתמשך מזה "והסתרתי פני מהם". כי ההשגה וההשגחה הנן קשורין ואחוזין זב"ז כשלהבת הקשורה בגחלת, ובערך שהאדם משיג ויודע את ה' בערך זה משגיח עליו ה' מן השמים, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מלהשיג גדולת הבורא ב"ה וישום בזה כל מעייניו עד שיגיע למדרגה רמה ונשגבה בהשגת ה' תהיה גם ההשגחה האלהית עליו בתמידות בשפע רב. וכמ"כ בכלל האומה בזמן שהיא עומדת במדרגה רמה בנוגע לידיעה אלהית, והיא דבוקה בידיעה זו, ורעיון זר לא יעלה על מחשבתה תאיר גם ההשגחה העליונה פניה אליה, וכל מסך ומחיצה לא יבדילו ביניהם. ואולם בעת שהיא עומדת במדרגה נמוכה ושפלה ואינה נותנת לבה להשיג ידיעת ה' והשגחה בעניין זה מועטת מאד, אז לא תאיר ההשגחה פניה בהתגלות אליה, כי יסוד מוסד הוא בההנהגה העליונה שהשפעת ההשגחה היא לערך ההשגה אם בפרט ואם בכלל. וכמו שכתב מורינו ומאורינו במו"נ (חלק ג' פרק נ"א): "הנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספיקות ויתגלו בו סודות אלהיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד" כו' וכו', עייש"ה כל דבריו הנעימים והנחמדים, וכן כתב בעל חובת הלבבות בשער הבטחון בפתח דבריו וז"ל שם: "ומי שבוטח בזולת ה' מסיר האלהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו", ובסוך שער הבטחון כתב וז"ל: "וכש"ד בענין הבטחון כי יתרון הביטחון מהבוטחים באלהים כפי יתרון ידיעתם אותו ואמונתם בהגנותו עליהם ורוב השגחתו על טובותם":

ו

מבואר מכל זה, שבעת שבני ישראל מעבטים אורחותם ומסירים לבם מן ידיעת השגת ה', אז בהכרח כפי חוקי ההנהגת האלהית לא תאיר עוד ההשגחה בגילוי ובפרסום ותבא רק ע"י מעטפות וקיפולים שזה נקרא הסתר, וההשפעה היורדת עליהם אז היא השפעה הנסתרת, כי היא יורדת דרך צינורות מסותרים עד שאינו ניכר לעין מקום חיבור הצינור שידעו גם בידיעה שטחיית מאין נמשכה ההשפעה, וע"כ אומר הקב"ה כי אם הם יזנו אחרי אלהי נכר יתמשך מזה אשר "ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול". וקץ הדבר יהיה אשר "ומצאהו רעות רבות וצרות". כי גם העונשים הבאים בעת הזאת אינם באים באופן זה שכל אחד יכירם שהם באים בתורת עונש, כי בליטת ההכרה הזאת היא רק תוצאות ההשגחה הגלויה, ובעת שההשגחה מצמצמת דרכיה ועושית כל מעשיה בסתר ובהעלם, עושית גם העונשים באופן זה, שבחציונותם לא ישאו עליהם אות עונש מרי, ויש מקום לחשוב, כי הם בלא בעלים, ולהפקר נחשבו הנתונים לאכול לאוכליהם, והרעות הרבות והצרות הם כמו במקרה עד שיש להמליץ שמצאום והשיגום ולא באו עליהם בכוונה מיוחדת להענישם, וכמו מי שמוצא מציאה תבא המציאה אליו במקרה, כי לא עמל ע"ז ולא השתדל כלל בזה, ורק במקרה בא לידו, כן כל דבר הבא לאדם בתורת מקרה יש לכנות זה בשם מציאה. וזש"א שבחציונותם יראה הדבר כאלו ישראל נמסר לאוכליהם לאוכלם בכל פה "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". אחרי שיהיה לו מקום לחשוב כי הרעות והצרות הם תולדות העזיבה והסרת ההשגחה, א"כ יאמת עוד יותר כי רק על אשר כבר הסיר ה' השגחתו ממנו ע"כ יבאו עליו כל אלה בתורת מקרה, וא"כ יהיו העונשים סיבה להגדיל עוד יותר עותתם, אחרי פועל ידם יערערו על ההנהגה השמיימית, ויכחישו בהשגחה האלהית, וא"כ יתחייב הדבר אשר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", כי עוד אוסיף להסתיר פני מהם "על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים". כי בערך שיגדילו המרתם והסרתם מדרכי ה' בערך זה יתגדל עוד יותר ההסתר, כיון שההשגחה וההשגה עומדין תמיד בערך אחד, זו לעומת זו, והן עשוין בשיווי המשקל, ובזה שיוסיף לסור מדרכי ה' עד שיבא לספק ולערער בלב ובפה על ההשגחה, בזה הוי כמו שפונה אל אלהים אחרים, ובמצב הסרה גדולה כזאת יסבב שההסתר יתגבר מאד עד שיומלץ שההסתר יוכפל [שזו היא כוונת הסתר אסתיר], וא"כ באופן זה הלא רחוק ממנו כל רפואת תעלה, כי במצוקות ותלאות כאלה שענני ההסתר יתגברו על שמי היהדות ובכל פינות שהיהודי יפנה יהיה רק זוועה מעוף צרה ומצוקה, א"כ הלא המצוקות והתלאות תסבבנה להביאו עוד יותר להסרה, כי יחשוב שהקב"ה הסיר השגחתו ממנו לגמרי ומחשבה נבערה כזאת היא הסרה גדולה מאד, עד שזאת לבד תסבב עוד להגדיל ההסתר, וההסתר יסבב להגדיל יותר ההסרה ויחזור הדבר חלילה, ההסרה תסבב ההסתר, וההסתר את ההסרה, וכן ילך הדבר עד אין קץ, וא"כ יש לחוש שילכו כן מדחי אל דחי, עד שיסורו לבם לגמרי מאת ה', ומה יש לקוות עוד מהם? ולזה הנני להראות לך שבאמת יש עצה נאמנה, ומראש הכינותי סגולה יקרה לזה איך שבכל עת יכירו ההשגחה האלהית גם מן המעטפה, ומבין ערפלי התלאות יתנוצץ תמיד אור גדול אשר יאיר את עיניו לראות את ההשגחה החופפת עליו, עד כי ההשפעה הנסתרת לבד שלא תסבב הסרה, כי עוד תסבב התעוררת גדולה לראות באור פני ההשגחה העליונה, ולזה הנני אומר לך "ועתה כתבו לכם את השירה הזאה ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". כי התורה הזאת תהיה לעד על ההשגחה התמידית, והולך ומפרש במה גדול כחה של השירה הזאת להעיד, ואמר. "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכלו שבע ודשן". כי מצבו יהיה איתן ויטיב לבו, "ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות". כי אז אחרי שכבר היה למוד לחיות בטוב, ובכ"ז יסבול אח"כ הרבה, גירוש טלטול נדנוד ביזה הרג וכל מצרי שאול, שכפי דרכי הטבע קשה מאד לשאת ולסבול מכאובים ומצוקות כאלה למי שהורגל כבר לחיות חיי שרים חיי נחת ועונג, ובמצבו הנורא אז אם רק יטה מן המסילה הכבושה מסילת האמונה והתורה, "ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי". ואז יראה דבר פלא, כי גם "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות". שכל אלה יבאו עליו רק בעד שמירתו תורת ה' ובעד שם ישראל אשר יקרא עליו, כי לוא יאבו בני ישראל לוותר על אמונתם ולפרוק מעליהם שם ישראל, אז לבד שלא ירדפום כי עוד יהיו לברכה בארץ ויהנו מכל הזכויות ולאזרחים נאמנים יחשבו, וכשאז"ל במ"ר פ' מטות: "לתת נקמת ה' במדין, הקב"ה אומר נקמת בני ישראל ומשה אמר נקמת ה' במדין, אמר הקב"ה להם אינו אלא דיקו שלכם שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה רבון העולמים אם היינו ערלים או עובדי ע"ז או כופרי מצות לא היו שונאין אותנו ואינן רודפין אותנו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך לתת נקמת ה' במדין" ואמרו עוד במד' שה"ש על הקרא "כי חולת אהבה אני" וז"ל: "אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע כל חלאים שאוה"ע מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך" ואמרו עוד (שם פרשה ז'): "ונחזה בך אוה"ע אומרים לישראל, עד מתי אתם מתים על אלהיכם ומשלמין לו הדא הוא דכתיב על כן עלמות אהבוך, ועד מתי אתם נהרגין עליו כדכתיב כי עליך הורגנו כל היום, עד מתי אתם גומלין טובות עליו לו לעצמו והוא גומל לכם רעות, בואו לכם אצלינו ואנו ממנין אתכם דוכסין אפרכין ואיטרטלין, ונחזה בך ואתון אינון מחזיתי' דעלמא הה"ד ואתה תחזה מכל העם". ולפי"ז בעת הזאת שהסבלות תגבר עליהם באופן נורא ומבהיל, ובעד מה? רק בעד תורתם ואמונתם, הלא כפי ההשקפה הטבעית ומשפט השכל, היה אפשר לשער כי באמת יפרוק מעליו עול התורה והמצוות ושם ישראל לא יזכור עוד, בכדי שיגאל מצרותיו וממצוקותיו, ואז בעת הנוראה הנני מבטיח אשר "וענתה השירה הזאת לפניו לעד". אז תבא תורת ה' ותעיד עדות נאמנה על ההשגחה הנפלאה השוררת על עם ישראל, כי גם אז יראה כי אשר בכ"ז "לא תשכח מפי זרעו", גם בעת שכל המכאובים והייסורים יבאו עליו רק בעד קיום התורה, בכ"ז לבד שהם בעצמם לא יסורו מתורת ה', כי גם ישתדלו לחנך את בניהם במסילת התורה, מבלי לראות בעיני בשר את התלאות והמצוקות העלולות לבא עליהם לרגלי חינוכם זה, כי העיקר ישימו לבם אל היסוד הזה העקרי והשרשי להרחיב תורת ה' ולמוסרה לבניהם אחריהם מדור לדור, וא"כ ההשקפה הזאת היא רבת אונים לעורר תמיד את בני ישראל להתבונן על ההשפעה הנסתרת ולראות שהיא מלאה נסים רצופים, והיא בעצמה מעידה על השגת תכליתם הנעלה, ושתגיע העת שתזרח שמש הצלחתם עליהם, ויעלו מעלה מעלה. כי לוא היתה כוונתו לדכאם ולרצצם ולבטלם בבטול היש, מדוע זה יסוכך עליהם לשמור אמונתם ותורתם, וההשקפה הזאת של קיום הדת היא אחת מההשקפות הנכבדות, שיש להשקיף על ההשפעה הנסתרת, שבכלל ההשקפות האלה הן רבות הערך, והן מועילות מאד, ומפאת רוב יקרת מעלתה העיר לנו פה הקב"ה עליהן, והראה כי ההשקפות האלה הן הן הסגולות היקרות שעל ידן ישאר תמיד היהודי בטהר דתו ואמונתו:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף