תורה תמימה/במדבר/כה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
ביאורי תורה תמימה
שולי הגליון
(העלאת דפים אוטומטית - טקסט ברשיון נחלת הכלל מאתר 'ספריא' + התאמה על ידי חברי האוצר) |
(טקסט ברשיון נחלת הכלל מ'ספריא' + התאמה ע"י חברי האוצר) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== | == ב == | ||
''' | '''וירא את ישראל. ''' מה ראה, ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה {{תוספת|א|ר"ל שצמצמו בניניהם באופן כזה שלא יראה אחד מהנעשה בבית חבירו, ומדת צניעות היא שלא תשלוט עה"ר, וכתב הרשב"ם דנפקא ליה שאמר כן מדאמר אח"כ מה טובו אהליך יעקב וכו', עכ"ל. ובתוס' כתבו דיליף מסוף הפסוק ותהי עליו רוח אלהים, עכ"ל. ויש לפרש דבריהם דהרשב"ם מדייק מהכתוב אח"כ מה טובו אוהליך יעקב, דמזה נראה דסדר אהליהם מצא חן בעיניו עד שראוים הם שהשכינה תשרה עליהם ולכן אמר משכנותיך ישראל, וכמו שדרשו לקמן פסוק ה' ומשכנותיך ישראל, בקש שלא תשרה שכינה עליהם אמר ומשכנותיך ישראל, והתוס' סברו דהכונה לסיפיה דקרא כאן ותהי עליו רוח אלהים ואל תקרי וַתְּהִי אלא וּתְהִי כלומר ראוי שתהי עליהם רוח אלהים. | ||
ודע דעל יסוד דרשה זו כתב רמב"ן בחדושיו ריש ב"ב דהיזק ראיה הוא איסור דאורייתא ממש, ומה ששקיל וטרי הגמרא שם אם היזק ראיה שמיה היזק או לא, לאו בעיקר היזק דהיינו בפתיחת חלון כנגד חלון או דלת איירי דזה בודאי אסור מדאורייתא כמבואר, אלא שקיל וטרי בפרטי היזק ראיה כמו לענין פתיחת חלון לחצר השוחפין או לענין שותפין שרצו לעשות מחיצה וכדומה. – | |||
ודע שכתב בעל העטור דף צ"ב דשטח המקום מהיזק ראיה אין לו שיעור ואפילו רחוק כמה, ולכאורה צ"ע, דהא כתיב בפ' וירא ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד, הרי דלהלאה ממטחוי קשת שוב אין כח הראיה שולט, ומבואר במ"ר שם דשיעור מטחוי קשת הוא אלפים אמה, וצ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם, והגר שיערה בעצמה שכח ראייתה מגיע עד כמטחוי קשת, וז"פ. ופרטי דינים מענין היזק ראיה בחו"מ סי' קנ"ד.}}. (ב"ב פ׳ א׳) | |||
== ג == | |||
'''שתום העין. ''' תניא, א"ר יוחנן, בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר. ונאם הגבר שתום העין {{תוספת|ב|מפרש שתום העין כמו עין פתוחה וכמש"כ רש"י בע"ז ס"ט א' על מ"ש שם כדי שישתום ויסתום, שישתום – שיפתח, ושתום לשון שתום העין עין פתוחה דשפיר חזי, עכ"ל. ומדלא כתיב שתום העינים כ"א שתום העין משמע דרק עינו אחת היתה פתוחה, ועיין מש"כ לעיל בפ' הקודמת פ' י' בדרשה מי מנה עפר יעקב השייך לפסוק זה.}}. (סנהדרין ק"ה א׳) | |||
== ד == | == ד == | ||
''' | '''נפל וגלוי עינים. ''' א"ר יוחנן, בלעם קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם (אסתר ז') והנה המן נופל על המטה וגו׳ {{תוספת|ג|פירשו המפרשים שכל מעשה רשעתו שהיה עינו רעה להזיק בהשקפתו לרעה, כמו שקראו חז"ל עין רעה, ולכן היה קוסם באמתו כדי לטמא עצמו, כידוע מ"ש שאשה בשעת וסתה מזקת ומקלקלת בראיתה עד שאם תראה במראה באותו שעה נעשה כתם על המראה. ואולי מפרשי עינים מלשון מַעְיָן וכמו מעינות הזב וצ"ע. וכלל דרשה זו ותכונתה ומה ראו חז"ל לדרוש כן, עיין מש"כ לעיל פרשה כ"ב פסוק ל"א אות י"ג עיי"ש וצרף לכאן. וע"ע מש"כ השייך לפסוק זה לקמן פסוק ט' בדרשה כרע שכב.}}. (שם שם) | ||
== ה == | == ה == | ||
''' | '''מה טבו אהליך וגו׳. ''' א"ר יוחנן, מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו {{תוספת|ד|ר"ל מברכותיו ניכר שהיה רוצה לקללם ורק נמנע מקללה ע"פ ה' וכמבואר לעיל בפרשה הקודמת פ' ה'. ורש"י פירש על זה וז"ל, דכתיב (פ' תצא) ויהפך ה' לך את הקללה לברכה, עכ"ל. ונראה כונתו דהלשון ויהפך את הקללה משמע שקלל ובאמת לא מצינו שקללם אלא משום דבלבו היה לקללם כמבואר וכדמפרש.}}, בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – אמר מה טבו אהליך יעקב, בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם – אמר ומשכנותיך ישראל {{תוספת|ה|מפרש אהליך ומשכנותיך שבכאן אהלי תורה ודעת ה', מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים ומלשון ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, יען כי אין סברא לומר שכיון בפשיטות על אהלי ומשכני דירה, שהרי רק כעוברי דרכים היו דרים במדבר באהלים כמלוני אורחים ומה היה לו להתרגש מהם.}}, בקש לומר לא תהא מלכותם נמשכת – אמר כנחלים נטיו, בקש לומר לא יהיה להם זיתים וכרמים – אמר כגנות עלי נהר, בקש לומר לא יהא ריחן נודף – אמר כאהלים נטע ה׳ {{תוספת|ו|ר"ל ביקש לומר שלא יהיה שמם נודע לתהלה ולתפארת וכמש"כ שמן תורק שמך, אמר כאהלים – מלשון מור ואהלות – מיני בשמים.}}, בקש לומר לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – אמר כארזים עלי מים {{תוספת|ז|המפרשים לא פירשו מאומה בכונת רעיון זה, ונראה לפרש ע"פ המבואר בסנהדרין י"ז א' שצריך להושיב בסנהדרין אנשים בעלי קומה כדי שתהא אימתן מוטלת על הבריות, ובתענית ט"ו א' איתא אדם של צורה ופירש"י בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו, עכ"ל. וכן אמרו בשבת צ"ב א' אין הנבואה חלה אלא על בעל קומה, הרי דמעלה זו נכבדה היא לאנשי סגולה, וביקש בלעם שיהיו להם מלכים חסרי מעלה זו ולא יטילו אימה על הצבור ויהיה העם פרוע לשמצה, וזה באמת קללה נמרצה.}}, בקש לומר לא יהיה להם מלך בן מלך – אמר יזל מים מדליו, בקש לומר לא תהא מלכותן שולטת באומות – אמר וזרעו במים רבים, בקש לומר לא תהא אימת מלכותן – אמר ותנשא מלכותו. | ||
'''אמר רבי אבא בר כהנא. ''' כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות {{תוספת|ח|כשחטאו ישראל נתקיימה בכל הדברים מחשבת בלעם חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שלא יפסקו מישראל לעולם,}}, שנאמר (פ׳ תצא) ויהפך ה׳ אלהיך את הקללה לברכה – קללה ולא קללות {{תוספת|ט|אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם, ואינו מבואר מניין לו דדוקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת, וי"ל ע"פ מ"ד בעלמא (ע"ז ה' א') אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, וא"כ בקיום התורה דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. תלוי קיום העולם, ולכן בהכרח שלא יבטלו לעולם. – | |||
' | ובעיקר טעם הדבר שכל הברכות שלו חזרו לקללות – נראה ע"פ המבואר במדרשים פ' חיי בטעם הדבר שהיתה רבקה עקרה עד שהתפלל יצחק עליה, מפני שבבית לבן ברכו אותה את היי לאלפי רבבה לא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי, יעו"ש. ולפי"ז י"ל גם כאן דלכן לא נתקיימו ברכותיו של בלעם כדי שלא יתפאר שדבריו עשו פרי. | ||
ועל פי זה יתבאר היטב למה דרשה הגמרא חזרת הברכות לקללות רק על הברכות שבפרשה זו ולא גם על הברכות שבפרשה הקודמת (כ"ג) פסוק ט' וי' כי מראש צורים אראנו וגו', מי מנה עפר יעקב וגו', ועוד שם פסוק כ"א והלאה לא הביט און ביעקב וגו' הן עם כלביא יקום וגו', עיי"ש. אך הנה בפרשה הקודמת מבואר שדבר בלעם כל דבריו ע"פ ה' כמש"כ שם בפסוק ה' ובפ' ט"ז וישם ה' דבר בפיו ויאמר אליו כה תדבר, ולכן אין חשש שיאמר שדבריו עשו פרי, אחרי כי לא מרצונו החפשי דבר מה שדבר כי אם מרצון וצווי ה', ולכן נתקיימו דבריו, משא"כ בברכות שבפרשה זו דבר מרצונו החפשי כמבואר בפרשה שלא נצטוה כאן מאומה מהקב"ה מה לדבר, ואף שרש"י פי' בתענית כ' א' שגם שם היה ע"י מלאך אבל רק סוף הדברים ולא כל הדברים, ועי' לקמן אות י"ג. ולכן יש חשש שלא יתפאר על קיום דבריו כמבואר, ולכן לא נתקיימו כאן דבריו, ודו"ק.}}. (סנהדרין ק"ה ב׳) | |||
== ו == | |||
'''כנחלים. כאהלים. ''' א"ר חמא ב"ר חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים {{תוספת|י|לפנינו בגמ' כתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה', אבל כפי המתבאר מרש"י ותוס' שנביא באות הסמוך אין זה מנוסחת הגמ' העקרית, רק באה בפנים הגמרא ממה שציין אחד בגליון מן הצד.}} לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות {{תוספת|יא|מפרש אהלים מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים, דענינו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו שהתורה אגוני מגנה והופכת חובות לזכיות. | |||
והנה הסמיכות אהלים לנחלים פירש"י הא דכתיב כנחלים נטיו כאהלים נטע ה', והתוס' והרשב"א הקשו עליו, דהאי כאהלים ענינו בשמים, מלשון מור ואהלות, וכתרגומו בוסמיא, ולכן פרשו דהכונה על סמיכות הכתוב מה טובו אהליך יעקב לפסוק זה כנחלים נטיו, ולכאורה פירושם נכון מאוד, ופירש"י קשה טובא, שהרי בפי' פסוק זה כתב בעצמו כאהלים לשון מור ואהלות, וכן מבואר בגמ' בדרשה הקודמת כמש"כ שם אות ט', וגם אינו מבואר כלל מה הכריחו לפרש כן ולא בפשיטות על הפסוק מה טובו אהליך. | |||
''' | ואפשר לומר שהוכרח רש"י לפרש כן ע"פ מה שדקדקתי בכ"מ בגמ' כשבא לשון זה למה נסמך ענין זה לענין זה תפסה הגמ' מקודם הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג') ושם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה (ע"ל פ' חקת כ' כ"ו), ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה, ובערכין ט"ז א' למה נסמכה פרשת קרבנות לפ' בגדי כהונה (פ' תצוה), ובתנחומא פרשה נצבים [והובא בפירש"י] למה נסמכה פרשת אתם נצבים לפ' הקללות, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), וברש"י ר"פ חיי למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, ושם ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים, ושם באותה פרשה למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, ובמרדכי הלכות קטנות סי' תתקמ"ו בשם מדרש ר' תנחומא [ולפנינו חסר] למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, – בכולה מםסודר ומוקדם המאוחר למוקדם, כמש"כ, ובאמת כן מוכרח לפרש יען דהראשון הלא צריך להיות כתוב באיזה מקום. | ||
ובענין שלפנינו אי ס"ד כפי' התוס' דקאי על הפ' מה טבו אהליך הול"ל כאן למה נסמכו נחלים לאהלים ולא כמש"כ לפנינו למה נסמכו אהלים לנחלים, אחרי דפסוק כנחלים כתיב אחר הפ' מה טבו אהליך, אבל לפירש"י שפיר, דאהלים כתיב אחר נחלים, ומפרש אהלים מלשון אהל, כמש"כ.}}. (ברכות ט"ז א׳) | |||
''' | '''כארזים עלי מים. ''' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע {{תוספת|יב|לא נתבאר מ"ש מאי דכתיב וכו', מאי קשה לו בלשון הפסוק שראה לדורשו, וי"ל דקשה לו הלשונות נאמנים ונעתרות שאינם מקבילים זל"ז, כי נעתר פירשו מלשון רבוי, כמו והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג), ולעומת נאמנים הול"ל כוזבות נשיקות שונא, או כשאומר נעתרות הול"ל מעטים פצעי אוהב, ולכן דריש דהכונה נעתרות כמו מהופכות, וכמ"ש ביבמות ס"ד א' מה עתר זה מהפך את התבואה, ובתוספתא ריש פ"א דעוקצים מפני שהופכה בעתר, ור"ל שהברכות שברכם בלעם היה רמז קללה, כדמפרש.}}, אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א י״ד:ט״ו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם, וכיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם בארז, מה ארז אינו עומד במקום מים {{תוספת|יג|פירש"י ואע"פ דכתיב כארזים עלי מים, ההוא לאו בלעם קאמר ליה, דבלעם אמר כארזים והמלאך השיב עלי מים וכן כולהו, דבלעם אמר כנחלים דזמנין מתיבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבשין לעולם, והיינו דכתיב ויהפך ה' לך את הקללה לברכה – ע"י מלאך, שהשיבו ע"י מלאך, עכ"ל. ונראה דסמיך על הדרשה דלעיל פרשה כ"ג פסוק ה' וישם ה' דבר בפי בלעם, ר"א אומר מלאך שם בפיו, יעוי"ש.}} ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף וכיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו {{תוספת|יד|תפס רוח דרומית מפני שקשה היא מכולן, כמבואר בב"ב כ"ה ב'.}}. (תענית כ׳ א׳) | ||
== ז == | == ז == | ||
''' | '''יזל מים מדליו. ''' שלחו מתם, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו – כדלים שבהם תצא תורה {{תוספת|טו|פי' הר"ן מפני שאין להם עסק אחר, ועוד שדעתם שפלה עליהם, עכ"ל. וגם יש לפרש מפני שבני עשירים עסוקים בתענוגים ותפנוקים, ודרכה של תורה להתקיים באורח חיים מצומצמת, כמ"ש באבות פ"ה כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו', ובעיקר הדרשה מלשון מים סמך על מ"ש אין מים אלא תורה (ב"ק פ"ב א') והיא דרשה רמזית ואסמכתית.}}. (נדרים פ"א א׳) | ||
== ח == | |||
'''כתועפת ראם. ''' כתועפת – אלו מלאכי השרת, ראם – אלו השדים {{תוספת|טז|ר"ל יש לו להקב"ה שלוחים למלא משלחתו גם מלאכים גם שדים. וצ"ע לפי"ז כ"ף הדמיון של כתועפות, דהול"ל תועפות ראם לו, וי"ל עפ"י מ"ש בעלמא הרבה שלוחים למקום, ולפי"ז הכונה שיש לו הרבה שלוחים כתועפות וראם ותפס שנים לדוגמא.}}. (גיטין ס"ח ב׳) | |||
== ט == | |||
'''כרע שכב. ''' א"ר אבהו בן זוטרתי, אלמלא טורח הצבור היו קובעין פרשת בלק בקריאת שמע, משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו {{תוספת|יז|דדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא. ובתנחומא מובא כאן הפסוק הקודם הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף. וכתב המהרש"א דהוא נכון טפי בדרש זה לענין ק"ש של שחרית וערבית, עכ"ל. אבל י"ל דמצד אחד נכונה הגירסא שלפנינו משום דבו מוקדם שכיבה לקימה והוי ממש כמו בשכבך ובקומך, משא"כ בפסוק הקודם מוקדם קימה לשכיבה.}}. (ברכות י"ב ב׳) | |||
''' | ''' כרע שכב. ''' אמר מר בריה דרבינא, בלעם בא על אתונו היה, כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב {{תוספת|יח|כמעט כל המפרשים נתעוררו לתמוה על דרשה זו אחרי דהפסוק כרע שכב לא כתיב כלל בנוגע לבלעם, ורק הוא מדבר בזה בשבחם של ישראל, ומאי שייך זה להדרשה. והגר"א מחק בגירסתו התיבות כרע שכב וגורס כתיב הכא נופל (הוא פ' ד'). | ||
אבל אפשר לבאר הענין, כי ענין מליצה זו מצינו ביעקב שאמר כרע רבץ, ובלעם אמר כרע שכב, והמלה שכב בצירוף מלת כרע רגיל בעלמא לשם טומאה, וכמו שהביא הפסוק דשופטים בין רגליה כרע שכב, [ועיין לפנינו בפ' תבא בפ' ואיש אחר ישגלנה], וכן אמרו במ"ר כאן על הפ' שאמר בלעם לאתונו אשר התעללת בי, בלעם אע"פ שמדבר בלה"ק לשונו סרוח, ור"ל דהלשון התעללת מורה על טומאה כמ"ש בס' שופטים כ' ויתעללו בה וכו', ולכן בא לרמז גם כאן שהיה רגיל על לשונו לשון טומאה מפני שהיה רגיל בטומאה, דאל"ה הול"ל כרע רבץ, ומוסיף לבאר שבא על אתונו מפני שמצינו עוד סמך לזה, כמבואר לעיל בפסוק הלא אנכי אתונך וגו', יעוי"ש מש"כ שם.}}. (סנהדרין ק"ה א׳) | |||
== י == | |||
'''ויספק את כפיו. ''' תניא, אין מספקין ביו"ט ספוק שהוא מחמתו, כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו {{תוספת|יט|ר"ל ספוק שמחמת חימה וכעס, וזה אסור משום שבות, גזירה שמא יתקן כלי שיר, ובמשנה דביצה ל"ו ב' פירש"י דאין מספקין היינו כף על ירך, והוא מלשון הפסוק בירמיה ל"א ספקתי על ירך, וכ"פ יתר המפרשים, אבל הירושלמי פירש כף אל כף כדמוכח מהראיה שמביא מהפסוק שלפנינו ויספוק את כפיו. ומהתימא על רש"י שסותר עצמו למש"כ הוא בשבת קמ"ח ב' אין מספקין כף אל כף משום אבל, וגם בזה חולק כנראה הירושלמי על הבבלי, דלהבבלי אין חילוק בין ספוק של שמחה לספוק של צער וכעס, ולהירושלמי הוא רק ספוק של צער וכעס, ועיין בתוי"ט בביצה שם, ואמנם לדינא כנראה אין כל נ"מ בשני האופנים ואסורים שניהם מטעם שכתבנו והירושלמי רק מפרש ענין ספוק. ועיין מדין זה באו"ח סי' של"ט ס"ב.}}. (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב) | |||
== יד == | |||
== | |||
'''העם הזה לעמך. ''' עמך לעם הזה מבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא, כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים {{תוספת|כ|כונת הקושיא עמך לעם הזה מבעי ליה יתבאר ע"פ המבואר באגדות שנתן לו בלעם לבלק עצה שבנות מואב יפקירו עצמן לזנות ויפתו ויכשילו את ישראל, וא"כ הול"ל לכה איעצך את אשר יעשה עמך לעם הזה, ומפרש שלא רצה לתלות מפורש הגנאי במואב שיפקירו בנותיהן אמר בלשון הפוך בדרך כבוד לבלק, ובלק הבין כונתו, ולשון קללה שבכאן לאו דוקא הוא אלא כלומר גנאי ופחיתות, ועיין ברש"י ומהרש"א עוד פירושים שונים בזה.}}. (סנהדרין ק"ו א׳) | |||
== טז == | |||
'''וידע דעת עליון. ''' השתא דעת בהמתו לא הוי ידע {{תוספת|כא|מבואר לעיל (כ"ב ל"א) בדרשה הלא אנכי אתונך.}} דעת עליון מי הוי ידע, אלא מאי ויודע דעת עליון, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה {{תוספת|כב|עיין בפרשה הקודמת פ' ח' בדרשה לא זעם ה' ומש"כ שם.}}. (ברכות ז' א׳) | |||
== יז == | |||
'''דרך כוכב מיעקב. ''' חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל ב"ר יוסי, אמר ליה, חזינא בחלמא דבלעתי לחד כוכב, אמר ליה, תיפח רוחיה דההוא גברא, יהודאי קטל, דרך כוכב מיעקב {{תוספת|כג|בבבלי ברכות נ"ו ב' איתא א"ל ההוא צדוקי לר' ישמעאל חזאי בחלמא דקטיפא לי כוכבא, אמר לו, בר ישראל גנבת, ופירש"י שנמשלו לכוכבים. וכפי הנראה מעשה אחת היא בבבלי ובירושלמי אלא שבאה בשני המקומות במלים והוראות שונות.}}. (ירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ו) | |||
''' | '''דרך כוכב מיעקב. ''' תניא, רבי עקיבא היה דורש, דרך כוכב מיעקב – דרך כוזבא מיעקב {{תוספת|כד|קאי על בן כוזיבא שהיה בימי ר"ע אשר כנודע טעה בו ר"ע מקודם כסבור שהוא משיח ולבסוף חזר בו והוא נהרג, וקרוב לומר שעל יסוד דרשה נפלאה זו קראוהו בר כוכבא קודם שהכירו בטעותו, ולאחר שהכירו קראוהו בר כוזבא ע"ש שנהפך לאכזב, ובגיטין נ"ז א' נקרא בר דרומא, וי"ל שהיה מעיר כזיב שהיא בדרומה של א"י כנודע.}}. (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה) | ||
'''דרך כוכב מיעקב. ''' תניא, [כתיב (פ׳ לך) וספור הכוכבים כה יהיה זרעך], רבי גרשון בשם רבי אחא אומר, דרך כוכב מיעקב, ממי דרך כוכב וממי עתיד לעמוד – מיעקב {{תוספת|כה|רמז הוא שרמז לו הקב"ה לאברהם אשר ביצחק יקרא לו זרע ולא בישמעאל ועשו, ואמר לו לספור הכוכבים כה יהיה זרעך ממי שנאמר בו דרך כוכב והיינו יעקב שבא מיצחק, והיא דרשה ע"ד רמז ואסמכתא.}}. (ירושלמי נדרים פ"ג ה"א) | |||
== כא == | |||
'''וירא את הקיני. ''' [מאי עניני׳ הכא], אמר לו בלעם ליתרו, קיני, וכי לא עמנו היית באותה עצה, מי הושיבך אצל איתני עולם {{תוספת|כו|ר"ל דקיני הוא יתרו, והוא אחד משבעה שמות שהיו לו, ומבואר בסמוך שבני בניו של יתרו היו יושבין בסנהדרין בלשכת הגזית שנקראים איתני עולם, וראה בלעם זה בנבואה ונתקנא בו ואמר לו, האם לא היית גם אתה עמנו באותה עצה דפרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וא"כ במה זכית אתה לישב אצל איתני עולם.}}, והיינו דאמר רבי חייא בר אבא, ג' היו באותה עצה בלעם, איוב, ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נדון ביסורים, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית {{תוספת|כז|הוא ברח מפני שאח"כ מיחה בפרעה ורצה להרגו, והא שבני בניו ישבו בלשכת הגזית מבואר בדה"א ב' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים וגו', וכתיב (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה, ולכאורה צ"ל דבלעם לא ידע מבריחתו של יתרו, דאל"ה לא היה מתמה ע"ז, אך בשמ"ר פ' כ"ז איתא שאמר לו בלעם למקום יפה ברחת, יעו"ש. וא"כ הרי ידע מזה, וצ"ל דלא היה יודע סיבת בריחתו.}}. (סנהדרין ק"ו א') | |||
'''איתן מושבך וגו׳. ''' ת"ר, מניין לאיתן שהוא קשה, שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קינך {{תוספת|כח|מפרש איתן מושבך – לפיכך קשה מושבך לפי ששמת בסלע קנך, ואיירי לענין נחל איתן דכתיב ס"פ שופטים בענין עגלה ערופה, ויתבאר ענין זה לפנינו שם אי"ה.}}. (סוטה מ"ו ב׳) | |||
== | == כג == | ||
''' | '''אוי מי יחיה וגו'. ''' אמר ריש לקיש, אוי מי יחיה משומו אל – אוי למי שמחיה עצמו בשם אל {{תוספת|כט|פירש"י עושה עצמו אלוה, עכ"ל. והוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ל"ח א' למה נברא אדם בערב שבת שאם תזוח דעתו עליו [לחשב עצמו בכח אלהות] אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית. וגם יש לפרש אוי למי שמחיה עצמו בשם אל – ע"פ מ"ש באדר"ן ס"פ י"ב ודאשתמש בתגא חלף, זה המשתמש בשם המפורש שאין לו חלק לעוה"ב, ואין להאריך בזה.}}, ור׳ יוחנן אמר, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה {{תוספת|ל|ר"ל אוי לה לאומה שתעלה על דעתה לעכב את ישראל בשעה שיעלה רצון מלפני הקב"ה לגאלם, וכנראה מפרש הלשון אוי מי יחיה משמו אל – שיעשה עצמו חזק ותקיף, ואיל הוא מלשון אילי הארץ [ע"ל ס"פ אחרי], ולכן הביא המשל מלביא ולביאה שהן הגבורים שבחיות.}}. (סנהדרין ק"ו א׳) | ||
== כד == | |||
''' | '''וצים מיד כתים. ''' אמר רב, ליבון אספיר, וענו אשור וענו עבר, עד אשור קטלי מקטל, מכאן ואילך משעבדי שעבודי {{תוספת|לא|כל אלה הם מיני אומות ומדינות. ונראה שראה במחזה גלות ישראל שעתידים לעבור מגוי אל גוי ומממלכה לממלכה עד אשר יגאלו גאולה שלמה ב"ב.}}. (שם שם) | ||
| שורה 146: | שורה 96: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{הערות תורה תמימה}} | {{הערות תורה תמימה}} | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
גרסה מ־11:51, 1 באוגוסט 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב
וירא את ישראל. מה ראה, ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה [א]. (ב"ב פ׳ א׳)
ג
שתום העין. תניא, א"ר יוחנן, בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר. ונאם הגבר שתום העין [ב]. (סנהדרין ק"ה א׳)
ד
נפל וגלוי עינים. א"ר יוחנן, בלעם קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם (אסתר ז') והנה המן נופל על המטה וגו׳ [ג]. (שם שם)
ה
מה טבו אהליך וגו׳. א"ר יוחנן, מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו [ד], בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – אמר מה טבו אהליך יעקב, בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם – אמר ומשכנותיך ישראל [ה], בקש לומר לא תהא מלכותם נמשכת – אמר כנחלים נטיו, בקש לומר לא יהיה להם זיתים וכרמים – אמר כגנות עלי נהר, בקש לומר לא יהא ריחן נודף – אמר כאהלים נטע ה׳ [ו], בקש לומר לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – אמר כארזים עלי מים [ז], בקש לומר לא יהיה להם מלך בן מלך – אמר יזל מים מדליו, בקש לומר לא תהא מלכותן שולטת באומות – אמר וזרעו במים רבים, בקש לומר לא תהא אימת מלכותן – אמר ותנשא מלכותו.
אמר רבי אבא בר כהנא. כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות [ח], שנאמר (פ׳ תצא) ויהפך ה׳ אלהיך את הקללה לברכה – קללה ולא קללות [ט]. (סנהדרין ק"ה ב׳)
ו
כנחלים. כאהלים. א"ר חמא ב"ר חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים [י] לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות [י"א]. (ברכות ט"ז א׳)
כארזים עלי מים. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע [י"ב], אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א י״ד:ט״ו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם, וכיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם בארז, מה ארז אינו עומד במקום מים [י"ג] ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף וכיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו [י"ד]. (תענית כ׳ א׳)
ז
יזל מים מדליו. שלחו מתם, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו – כדלים שבהם תצא תורה [ט"ו]. (נדרים פ"א א׳)
ח
כתועפת ראם. כתועפת – אלו מלאכי השרת, ראם – אלו השדים [ט"ז]. (גיטין ס"ח ב׳)
ט
כרע שכב. א"ר אבהו בן זוטרתי, אלמלא טורח הצבור היו קובעין פרשת בלק בקריאת שמע, משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו [י"ז]. (ברכות י"ב ב׳)
כרע שכב. אמר מר בריה דרבינא, בלעם בא על אתונו היה, כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב [י"ח]. (סנהדרין ק"ה א׳)
י
ויספק את כפיו. תניא, אין מספקין ביו"ט ספוק שהוא מחמתו, כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו [י"ט]. (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב)
יד
העם הזה לעמך. עמך לעם הזה מבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא, כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים [כ]. (סנהדרין ק"ו א׳)
טז
וידע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוי ידע [כ"א] דעת עליון מי הוי ידע, אלא מאי ויודע דעת עליון, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה [כ"ב]. (ברכות ז' א׳)
יז
דרך כוכב מיעקב. חד בר נש אתא לגבי רבי ישמעאל ב"ר יוסי, אמר ליה, חזינא בחלמא דבלעתי לחד כוכב, אמר ליה, תיפח רוחיה דההוא גברא, יהודאי קטל, דרך כוכב מיעקב [כ"ג]. (ירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ו)
דרך כוכב מיעקב. תניא, רבי עקיבא היה דורש, דרך כוכב מיעקב – דרך כוזבא מיעקב [כ"ד]. (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)
דרך כוכב מיעקב. תניא, [כתיב (פ׳ לך) וספור הכוכבים כה יהיה זרעך], רבי גרשון בשם רבי אחא אומר, דרך כוכב מיעקב, ממי דרך כוכב וממי עתיד לעמוד – מיעקב [כ"ה]. (ירושלמי נדרים פ"ג ה"א)
כא
וירא את הקיני. [מאי עניני׳ הכא], אמר לו בלעם ליתרו, קיני, וכי לא עמנו היית באותה עצה, מי הושיבך אצל איתני עולם [כ"ו], והיינו דאמר רבי חייא בר אבא, ג' היו באותה עצה בלעם, איוב, ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נדון ביסורים, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית [כ"ז]. (סנהדרין ק"ו א')
איתן מושבך וגו׳. ת"ר, מניין לאיתן שהוא קשה, שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קינך [כ"ח]. (סוטה מ"ו ב׳)
כג
אוי מי יחיה וגו'. אמר ריש לקיש, אוי מי יחיה משומו אל – אוי למי שמחיה עצמו בשם אל [כ"ט], ור׳ יוחנן אמר, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה [ל]. (סנהדרין ק"ו א׳)
כד
וצים מיד כתים. אמר רב, ליבון אספיר, וענו אשור וענו עבר, עד אשור קטלי מקטל, מכאן ואילך משעבדי שעבודי [ל"א]. (שם שם)
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ר"ל שצמצמו בניניהם באופן כזה שלא יראה אחד מהנעשה בבית חבירו, ומדת צניעות היא שלא תשלוט עה"ר, וכתב הרשב"ם דנפקא ליה שאמר כן מדאמר אח"כ מה טובו אהליך יעקב וכו', עכ"ל. ובתוס' כתבו דיליף מסוף הפסוק ותהי עליו רוח אלהים, עכ"ל. ויש לפרש דבריהם דהרשב"ם מדייק מהכתוב אח"כ מה טובו אוהליך יעקב, דמזה נראה דסדר אהליהם מצא חן בעיניו עד שראוים הם שהשכינה תשרה עליהם ולכן אמר משכנותיך ישראל, וכמו שדרשו לקמן פסוק ה' ומשכנותיך ישראל, בקש שלא תשרה שכינה עליהם אמר ומשכנותיך ישראל, והתוס' סברו דהכונה לסיפיה דקרא כאן ותהי עליו רוח אלהים ואל תקרי וַתְּהִי אלא וּתְהִי כלומר ראוי שתהי עליהם רוח אלהים. ודע דעל יסוד דרשה זו כתב רמב"ן בחדושיו ריש ב"ב דהיזק ראיה הוא איסור דאורייתא ממש, ומה ששקיל וטרי הגמרא שם אם היזק ראיה שמיה היזק או לא, לאו בעיקר היזק דהיינו בפתיחת חלון כנגד חלון או דלת איירי דזה בודאי אסור מדאורייתא כמבואר, אלא שקיל וטרי בפרטי היזק ראיה כמו לענין פתיחת חלון לחצר השוחפין או לענין שותפין שרצו לעשות מחיצה וכדומה. – ודע שכתב בעל העטור דף צ"ב דשטח המקום מהיזק ראיה אין לו שיעור ואפילו רחוק כמה, ולכאורה צ"ע, דהא כתיב בפ' וירא ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד, הרי דלהלאה ממטחוי קשת שוב אין כח הראיה שולט, ומבואר במ"ר שם דשיעור מטחוי קשת הוא אלפים אמה, וצ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם, והגר שיערה בעצמה שכח ראייתה מגיע עד כמטחוי קשת, וז"פ. ופרטי דינים מענין היזק ראיה בחו"מ סי' קנ"ד.
- ↑ מפרש שתום העין כמו עין פתוחה וכמש"כ רש"י בע"ז ס"ט א' על מ"ש שם כדי שישתום ויסתום, שישתום – שיפתח, ושתום לשון שתום העין עין פתוחה דשפיר חזי, עכ"ל. ומדלא כתיב שתום העינים כ"א שתום העין משמע דרק עינו אחת היתה פתוחה, ועיין מש"כ לעיל בפ' הקודמת פ' י' בדרשה מי מנה עפר יעקב השייך לפסוק זה.
- ↑ פירשו המפרשים שכל מעשה רשעתו שהיה עינו רעה להזיק בהשקפתו לרעה, כמו שקראו חז"ל עין רעה, ולכן היה קוסם באמתו כדי לטמא עצמו, כידוע מ"ש שאשה בשעת וסתה מזקת ומקלקלת בראיתה עד שאם תראה במראה באותו שעה נעשה כתם על המראה. ואולי מפרשי עינים מלשון מַעְיָן וכמו מעינות הזב וצ"ע. וכלל דרשה זו ותכונתה ומה ראו חז"ל לדרוש כן, עיין מש"כ לעיל פרשה כ"ב פסוק ל"א אות י"ג עיי"ש וצרף לכאן. וע"ע מש"כ השייך לפסוק זה לקמן פסוק ט' בדרשה כרע שכב.
- ↑ ר"ל מברכותיו ניכר שהיה רוצה לקללם ורק נמנע מקללה ע"פ ה' וכמבואר לעיל בפרשה הקודמת פ' ה'. ורש"י פירש על זה וז"ל, דכתיב (פ' תצא) ויהפך ה' לך את הקללה לברכה, עכ"ל. ונראה כונתו דהלשון ויהפך את הקללה משמע שקלל ובאמת לא מצינו שקללם אלא משום דבלבו היה לקללם כמבואר וכדמפרש.
- ↑ מפרש אהליך ומשכנותיך שבכאן אהלי תורה ודעת ה', מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים ומלשון ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, יען כי אין סברא לומר שכיון בפשיטות על אהלי ומשכני דירה, שהרי רק כעוברי דרכים היו דרים במדבר באהלים כמלוני אורחים ומה היה לו להתרגש מהם.
- ↑ ר"ל ביקש לומר שלא יהיה שמם נודע לתהלה ולתפארת וכמש"כ שמן תורק שמך, אמר כאהלים – מלשון מור ואהלות – מיני בשמים.
- ↑ המפרשים לא פירשו מאומה בכונת רעיון זה, ונראה לפרש ע"פ המבואר בסנהדרין י"ז א' שצריך להושיב בסנהדרין אנשים בעלי קומה כדי שתהא אימתן מוטלת על הבריות, ובתענית ט"ו א' איתא אדם של צורה ופירש"י בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו, עכ"ל. וכן אמרו בשבת צ"ב א' אין הנבואה חלה אלא על בעל קומה, הרי דמעלה זו נכבדה היא לאנשי סגולה, וביקש בלעם שיהיו להם מלכים חסרי מעלה זו ולא יטילו אימה על הצבור ויהיה העם פרוע לשמצה, וזה באמת קללה נמרצה.
- ↑ כשחטאו ישראל נתקיימה בכל הדברים מחשבת בלעם חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שלא יפסקו מישראל לעולם,
- ↑ אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם, ואינו מבואר מניין לו דדוקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת, וי"ל ע"פ מ"ד בעלמא (ע"ז ה' א') אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, וא"כ בקיום התורה דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. תלוי קיום העולם, ולכן בהכרח שלא יבטלו לעולם. – ובעיקר טעם הדבר שכל הברכות שלו חזרו לקללות – נראה ע"פ המבואר במדרשים פ' חיי בטעם הדבר שהיתה רבקה עקרה עד שהתפלל יצחק עליה, מפני שבבית לבן ברכו אותה את היי לאלפי רבבה לא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי, יעו"ש. ולפי"ז י"ל גם כאן דלכן לא נתקיימו ברכותיו של בלעם כדי שלא יתפאר שדבריו עשו פרי. ועל פי זה יתבאר היטב למה דרשה הגמרא חזרת הברכות לקללות רק על הברכות שבפרשה זו ולא גם על הברכות שבפרשה הקודמת (כ"ג) פסוק ט' וי' כי מראש צורים אראנו וגו', מי מנה עפר יעקב וגו', ועוד שם פסוק כ"א והלאה לא הביט און ביעקב וגו' הן עם כלביא יקום וגו', עיי"ש. אך הנה בפרשה הקודמת מבואר שדבר בלעם כל דבריו ע"פ ה' כמש"כ שם בפסוק ה' ובפ' ט"ז וישם ה' דבר בפיו ויאמר אליו כה תדבר, ולכן אין חשש שיאמר שדבריו עשו פרי, אחרי כי לא מרצונו החפשי דבר מה שדבר כי אם מרצון וצווי ה', ולכן נתקיימו דבריו, משא"כ בברכות שבפרשה זו דבר מרצונו החפשי כמבואר בפרשה שלא נצטוה כאן מאומה מהקב"ה מה לדבר, ואף שרש"י פי' בתענית כ' א' שגם שם היה ע"י מלאך אבל רק סוף הדברים ולא כל הדברים, ועי' לקמן אות י"ג. ולכן יש חשש שלא יתפאר על קיום דבריו כמבואר, ולכן לא נתקיימו כאן דבריו, ודו"ק.
- ↑ לפנינו בגמ' כתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה', אבל כפי המתבאר מרש"י ותוס' שנביא באות הסמוך אין זה מנוסחת הגמ' העקרית, רק באה בפנים הגמרא ממה שציין אחד בגליון מן הצד.
- ↑ מפרש אהלים מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים, דענינו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו שהתורה אגוני מגנה והופכת חובות לזכיות. והנה הסמיכות אהלים לנחלים פירש"י הא דכתיב כנחלים נטיו כאהלים נטע ה', והתוס' והרשב"א הקשו עליו, דהאי כאהלים ענינו בשמים, מלשון מור ואהלות, וכתרגומו בוסמיא, ולכן פרשו דהכונה על סמיכות הכתוב מה טובו אהליך יעקב לפסוק זה כנחלים נטיו, ולכאורה פירושם נכון מאוד, ופירש"י קשה טובא, שהרי בפי' פסוק זה כתב בעצמו כאהלים לשון מור ואהלות, וכן מבואר בגמ' בדרשה הקודמת כמש"כ שם אות ט', וגם אינו מבואר כלל מה הכריחו לפרש כן ולא בפשיטות על הפסוק מה טובו אהליך. ואפשר לומר שהוכרח רש"י לפרש כן ע"פ מה שדקדקתי בכ"מ בגמ' כשבא לשון זה למה נסמך ענין זה לענין זה תפסה הגמ' מקודם הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג') ושם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה (ע"ל פ' חקת כ' כ"ו), ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה, ובערכין ט"ז א' למה נסמכה פרשת קרבנות לפ' בגדי כהונה (פ' תצוה), ובתנחומא פרשה נצבים [והובא בפירש"י] למה נסמכה פרשת אתם נצבים לפ' הקללות, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), וברש"י ר"פ חיי למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, ושם ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים, ושם באותה פרשה למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, ובמרדכי הלכות קטנות סי' תתקמ"ו בשם מדרש ר' תנחומא [ולפנינו חסר] למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, – בכולה מםסודר ומוקדם המאוחר למוקדם, כמש"כ, ובאמת כן מוכרח לפרש יען דהראשון הלא צריך להיות כתוב באיזה מקום. ובענין שלפנינו אי ס"ד כפי' התוס' דקאי על הפ' מה טבו אהליך הול"ל כאן למה נסמכו נחלים לאהלים ולא כמש"כ לפנינו למה נסמכו אהלים לנחלים, אחרי דפסוק כנחלים כתיב אחר הפ' מה טבו אהליך, אבל לפירש"י שפיר, דאהלים כתיב אחר נחלים, ומפרש אהלים מלשון אהל, כמש"כ.
- ↑ לא נתבאר מ"ש מאי דכתיב וכו', מאי קשה לו בלשון הפסוק שראה לדורשו, וי"ל דקשה לו הלשונות נאמנים ונעתרות שאינם מקבילים זל"ז, כי נעתר פירשו מלשון רבוי, כמו והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג), ולעומת נאמנים הול"ל כוזבות נשיקות שונא, או כשאומר נעתרות הול"ל מעטים פצעי אוהב, ולכן דריש דהכונה נעתרות כמו מהופכות, וכמ"ש ביבמות ס"ד א' מה עתר זה מהפך את התבואה, ובתוספתא ריש פ"א דעוקצים מפני שהופכה בעתר, ור"ל שהברכות שברכם בלעם היה רמז קללה, כדמפרש.
- ↑ פירש"י ואע"פ דכתיב כארזים עלי מים, ההוא לאו בלעם קאמר ליה, דבלעם אמר כארזים והמלאך השיב עלי מים וכן כולהו, דבלעם אמר כנחלים דזמנין מתיבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבשין לעולם, והיינו דכתיב ויהפך ה' לך את הקללה לברכה – ע"י מלאך, שהשיבו ע"י מלאך, עכ"ל. ונראה דסמיך על הדרשה דלעיל פרשה כ"ג פסוק ה' וישם ה' דבר בפי בלעם, ר"א אומר מלאך שם בפיו, יעוי"ש.
- ↑ תפס רוח דרומית מפני שקשה היא מכולן, כמבואר בב"ב כ"ה ב'.
- ↑ פי' הר"ן מפני שאין להם עסק אחר, ועוד שדעתם שפלה עליהם, עכ"ל. וגם יש לפרש מפני שבני עשירים עסוקים בתענוגים ותפנוקים, ודרכה של תורה להתקיים באורח חיים מצומצמת, כמ"ש באבות פ"ה כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו', ובעיקר הדרשה מלשון מים סמך על מ"ש אין מים אלא תורה (ב"ק פ"ב א') והיא דרשה רמזית ואסמכתית.
- ↑ ר"ל יש לו להקב"ה שלוחים למלא משלחתו גם מלאכים גם שדים. וצ"ע לפי"ז כ"ף הדמיון של כתועפות, דהול"ל תועפות ראם לו, וי"ל עפ"י מ"ש בעלמא הרבה שלוחים למקום, ולפי"ז הכונה שיש לו הרבה שלוחים כתועפות וראם ותפס שנים לדוגמא.
- ↑ דדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא. ובתנחומא מובא כאן הפסוק הקודם הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף. וכתב המהרש"א דהוא נכון טפי בדרש זה לענין ק"ש של שחרית וערבית, עכ"ל. אבל י"ל דמצד אחד נכונה הגירסא שלפנינו משום דבו מוקדם שכיבה לקימה והוי ממש כמו בשכבך ובקומך, משא"כ בפסוק הקודם מוקדם קימה לשכיבה.
- ↑ כמעט כל המפרשים נתעוררו לתמוה על דרשה זו אחרי דהפסוק כרע שכב לא כתיב כלל בנוגע לבלעם, ורק הוא מדבר בזה בשבחם של ישראל, ומאי שייך זה להדרשה. והגר"א מחק בגירסתו התיבות כרע שכב וגורס כתיב הכא נופל (הוא פ' ד'). אבל אפשר לבאר הענין, כי ענין מליצה זו מצינו ביעקב שאמר כרע רבץ, ובלעם אמר כרע שכב, והמלה שכב בצירוף מלת כרע רגיל בעלמא לשם טומאה, וכמו שהביא הפסוק דשופטים בין רגליה כרע שכב, [ועיין לפנינו בפ' תבא בפ' ואיש אחר ישגלנה], וכן אמרו במ"ר כאן על הפ' שאמר בלעם לאתונו אשר התעללת בי, בלעם אע"פ שמדבר בלה"ק לשונו סרוח, ור"ל דהלשון התעללת מורה על טומאה כמ"ש בס' שופטים כ' ויתעללו בה וכו', ולכן בא לרמז גם כאן שהיה רגיל על לשונו לשון טומאה מפני שהיה רגיל בטומאה, דאל"ה הול"ל כרע רבץ, ומוסיף לבאר שבא על אתונו מפני שמצינו עוד סמך לזה, כמבואר לעיל בפסוק הלא אנכי אתונך וגו', יעוי"ש מש"כ שם.
- ↑ ר"ל ספוק שמחמת חימה וכעס, וזה אסור משום שבות, גזירה שמא יתקן כלי שיר, ובמשנה דביצה ל"ו ב' פירש"י דאין מספקין היינו כף על ירך, והוא מלשון הפסוק בירמיה ל"א ספקתי על ירך, וכ"פ יתר המפרשים, אבל הירושלמי פירש כף אל כף כדמוכח מהראיה שמביא מהפסוק שלפנינו ויספוק את כפיו. ומהתימא על רש"י שסותר עצמו למש"כ הוא בשבת קמ"ח ב' אין מספקין כף אל כף משום אבל, וגם בזה חולק כנראה הירושלמי על הבבלי, דלהבבלי אין חילוק בין ספוק של שמחה לספוק של צער וכעס, ולהירושלמי הוא רק ספוק של צער וכעס, ועיין בתוי"ט בביצה שם, ואמנם לדינא כנראה אין כל נ"מ בשני האופנים ואסורים שניהם מטעם שכתבנו והירושלמי רק מפרש ענין ספוק. ועיין מדין זה באו"ח סי' של"ט ס"ב.
- ↑ כונת הקושיא עמך לעם הזה מבעי ליה יתבאר ע"פ המבואר באגדות שנתן לו בלעם לבלק עצה שבנות מואב יפקירו עצמן לזנות ויפתו ויכשילו את ישראל, וא"כ הול"ל לכה איעצך את אשר יעשה עמך לעם הזה, ומפרש שלא רצה לתלות מפורש הגנאי במואב שיפקירו בנותיהן אמר בלשון הפוך בדרך כבוד לבלק, ובלק הבין כונתו, ולשון קללה שבכאן לאו דוקא הוא אלא כלומר גנאי ופחיתות, ועיין ברש"י ומהרש"א עוד פירושים שונים בזה.
- ↑ מבואר לעיל (כ"ב ל"א) בדרשה הלא אנכי אתונך.
- ↑ עיין בפרשה הקודמת פ' ח' בדרשה לא זעם ה' ומש"כ שם.
- ↑ בבבלי ברכות נ"ו ב' איתא א"ל ההוא צדוקי לר' ישמעאל חזאי בחלמא דקטיפא לי כוכבא, אמר לו, בר ישראל גנבת, ופירש"י שנמשלו לכוכבים. וכפי הנראה מעשה אחת היא בבבלי ובירושלמי אלא שבאה בשני המקומות במלים והוראות שונות.
- ↑ קאי על בן כוזיבא שהיה בימי ר"ע אשר כנודע טעה בו ר"ע מקודם כסבור שהוא משיח ולבסוף חזר בו והוא נהרג, וקרוב לומר שעל יסוד דרשה נפלאה זו קראוהו בר כוכבא קודם שהכירו בטעותו, ולאחר שהכירו קראוהו בר כוזבא ע"ש שנהפך לאכזב, ובגיטין נ"ז א' נקרא בר דרומא, וי"ל שהיה מעיר כזיב שהיא בדרומה של א"י כנודע.
- ↑ רמז הוא שרמז לו הקב"ה לאברהם אשר ביצחק יקרא לו זרע ולא בישמעאל ועשו, ואמר לו לספור הכוכבים כה יהיה זרעך ממי שנאמר בו דרך כוכב והיינו יעקב שבא מיצחק, והיא דרשה ע"ד רמז ואסמכתא.
- ↑ ר"ל דקיני הוא יתרו, והוא אחד משבעה שמות שהיו לו, ומבואר בסמוך שבני בניו של יתרו היו יושבין בסנהדרין בלשכת הגזית שנקראים איתני עולם, וראה בלעם זה בנבואה ונתקנא בו ואמר לו, האם לא היית גם אתה עמנו באותה עצה דפרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וא"כ במה זכית אתה לישב אצל איתני עולם.
- ↑ הוא ברח מפני שאח"כ מיחה בפרעה ורצה להרגו, והא שבני בניו ישבו בלשכת הגזית מבואר בדה"א ב' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים וגו', וכתיב (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה, ולכאורה צ"ל דבלעם לא ידע מבריחתו של יתרו, דאל"ה לא היה מתמה ע"ז, אך בשמ"ר פ' כ"ז איתא שאמר לו בלעם למקום יפה ברחת, יעו"ש. וא"כ הרי ידע מזה, וצ"ל דלא היה יודע סיבת בריחתו.
- ↑ מפרש איתן מושבך – לפיכך קשה מושבך לפי ששמת בסלע קנך, ואיירי לענין נחל איתן דכתיב ס"פ שופטים בענין עגלה ערופה, ויתבאר ענין זה לפנינו שם אי"ה.
- ↑ פירש"י עושה עצמו אלוה, עכ"ל. והוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ל"ח א' למה נברא אדם בערב שבת שאם תזוח דעתו עליו [לחשב עצמו בכח אלהות] אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית. וגם יש לפרש אוי למי שמחיה עצמו בשם אל – ע"פ מ"ש באדר"ן ס"פ י"ב ודאשתמש בתגא חלף, זה המשתמש בשם המפורש שאין לו חלק לעוה"ב, ואין להאריך בזה.
- ↑ ר"ל אוי לה לאומה שתעלה על דעתה לעכב את ישראל בשעה שיעלה רצון מלפני הקב"ה לגאלם, וכנראה מפרש הלשון אוי מי יחיה משמו אל – שיעשה עצמו חזק ותקיף, ואיל הוא מלשון אילי הארץ [ע"ל ס"פ אחרי], ולכן הביא המשל מלביא ולביאה שהן הגבורים שבחיות.
- ↑ כל אלה הם מיני אומות ומדינות. ונראה שראה במחזה גלות ישראל שעתידים לעבור מגוי אל גוי ומממלכה לממלכה עד אשר יגאלו גאולה שלמה ב"ב.