רש"י/שבת/ג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(לכבוד לומדי תרי דף. העברתי את ד"ה לאותה שנדפס בד. ושייך לעמוד זה, אעיר בס"ד גם בדף ד.) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השוואה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | |||
'''{{עוגן1|בר}} פחתי.''' בן גדולים: | |||
''' | '''{{עוגן1|לא}} תשייליה.''' כלומר שאין לבו למס' זו שמא יתבייש: | ||
''' | '''{{עוגן1|מבעוד}} יום.''' דהיינו דומיא דהטעינו חברו בשבת דהכא והכא ליכא עקירה דאיסור גביה: | ||
''' | '''{{עוגן1|שאינו}} דומה לידו.''' הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן חברו לתוכה: | ||
''' | '''{{עוגן1|אמר}} אביי פשיטא לי.''' ממתניתין דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת אינה נזרקת אחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה בין שהוא רשות היחיד בין שהוא רשות הרבים: | ||
''' | '''{{עוגן1|כרה"ר}} לא דמיא מידו דעני.''' דקתני מתני' דכי נטל בע"ה מתוכה פטור: | ||
''' | '''{{עוגן1|וכרה"י}} לא דמיא.''' אם פשוטה לרשות הרבים: | ||
''' | '''{{עוגן1|מידו}} דבע"ה.''' דקתני נטל עני מתוכה פטור: | ||
''' | '''{{עוגן1|בעי}} אביי.''' השתא דחזינן דלאו בתר גופו שדינן לה לענין איחיובי מדאורייתא אלמא איפלוג רשותא מי אחמור עלה רבנן למיהוי כרמלית דהיכא דהושיט ידו מלאה לרשות אחרת לא יחזירנה אצלו ותהא כך פשוטה עד שתחשך דכיון דלאו בתר גופו גרירא נעשית לה רשות אחרת מדרבנן דגזור רשות מדבריהם לשבת שאסור להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולרה"ר ושמו כרמלית כדתניא בפרקין {{ממ|[[בבלי/שבת/ו/א|דף ו.]]}} ד' רשויות לשבת כרמלית לשון יערו וכרמלו שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י: | ||
''' | '''{{עוגן1|מי}} קנסוה.''' הואיל והתחיל בה באיסור: | ||
'''מי | '''{{עוגן1|למטה}} מי'.''' רה"ר הוא קנסוה רבנן ושויוה כרמלית דלא ליהדרה: | ||
''' | '''{{עוגן1|למעלה}} מי'.''' דאויר מקום פטור הוא כדתנן בהזורק {{ממ|[[בבלי/שבת/ק/א|לקמן ק.]]}} הזורק ד"א בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור דלא הוי רה"ר למעלה מי' הלכך לא קנסוה דלאו איסורא עביד: | ||
''' | '''{{עוגן1|ואיבעית}} אימא אידי ואידי למטה מי' טפחים ולא ככרמלית דמיא.''' למהוי רשות לעצמה: | ||
''' | '''{{עוגן1|כאן}} מבע"י.''' הושיטה מבע"י מחזירה משתחשך דלאו רשות לעצמה היא אלא בתר גופו גרירא: | ||
'''כאן | '''{{עוגן1|כאן}} משתחשך.''' הושיטה משחשיכה קנסוה ולא שתהא רשות לעצמה דא"כ אף מבעוד יום מיתסרא אלא קנסא בעלמא: | ||
''' | '''{{עוגן1|מבע"י}} דאי שדי ליה.''' כלומר היכא דהושיטה מבעוד יום שאם תאסרנה להחזירה וישליך מידו החפץ כדי להקל טרחו לא אתי לידי חיוב חטאת דלא הוי עקירה בשבת אלא הנחה לחודיה ואיסורא דרבנן הוא דאיכא דעשה מקצתה וכדתנן שניהן פטורין אבל אסורין קנסוה רבנן שלא יחזירנה אבל היכא דהושיטה משחשכה דאי שדי ליה מידו על ידי קנס שתאסרנו להחזירה נמצא מתחייב חטאת אם שוגג הוא דעביד ליה עקירה והנחה לא קנסוה רבנן דמוטב שלא נקנסנו משנגרום לבא לידי חילול שבת דאורייתא ומדלא חיישת להכי תפשוט בעיא דרב ביבי דלא נמנעו חכמים מלהעמיד דבריהם מפני חשש שמא לא יעמוד האדם בהם ויעשה איסור חמור: | ||
''' | '''{{עוגן1|הדביק}} פת בתנור.''' בשבת בשוגג ונזכר שהוא שבת קודם שתאפה וקיימא לן {{ממ|[[בבלי/שבת/קיז/ב|לקמן דף קיז:]]}} דרדיית הפת שבות היא שהיא חכמה ואינה מלאכה: | ||
''' | '''{{עוגן1|התירו}} לו.''' את האיסור מדבריהם וירדנה קודם שתאפה ויתחייב משום אופה שהוא אב מלאכה או לא התירו לרדותה ולהוציאה מן התנור: | ||
''' | '''{{עוגן1|בשוגג}} לא קנסוה רבנן כו'.''' ודרב ביבי לא תפשוט מהכא לא לאיסור ולא להיתר דהאי דלא קנסוה בשוגג לאו משום חששא דדילמא שדי להו מידיה הוא אלא משום דלא עבד איסורא במזיד וחזרת ידו אינה אפילו שבות אי לא משום קנסא והכא לא קניס אבל רדיית הפת שבות הוא ונגזרה במנין ומשום קודם שיבא לידי חיוב חטאת לא בטלו גזירתם ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מיתת בית דין אבל הכא אי קנסינן ליה מלרדות על כרחיך יתחייב מיתת בית דין: | ||
''' | '''{{עוגן1|לאותה}} חצר.''' שהוא עומד בתוכה מותר להחזירה אבל לחצר אחרת הסמוכה לה אסור לזורקם: | ||
{{שומר דף בבלי|לכי}} | {{שומר דף בבלי|לכי}} | ||
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
גרסה מ־00:29, 2 באפריל 2021
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בר פחתי. בן גדולים:
לא תשייליה. כלומר שאין לבו למס' זו שמא יתבייש:
מבעוד יום. דהיינו דומיא דהטעינו חברו בשבת דהכא והכא ליכא עקירה דאיסור גביה:
שאינו דומה לידו. הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן חברו לתוכה:
אמר אביי פשיטא לי. ממתניתין דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת אינה נזרקת אחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה בין שהוא רשות היחיד בין שהוא רשות הרבים:
כרה"ר לא דמיא מידו דעני. דקתני מתני' דכי נטל בע"ה מתוכה פטור:
וכרה"י לא דמיא. אם פשוטה לרשות הרבים:
מידו דבע"ה. דקתני נטל עני מתוכה פטור:
בעי אביי. השתא דחזינן דלאו בתר גופו שדינן לה לענין איחיובי מדאורייתא אלמא איפלוג רשותא מי אחמור עלה רבנן למיהוי כרמלית דהיכא דהושיט ידו מלאה לרשות אחרת לא יחזירנה אצלו ותהא כך פשוטה עד שתחשך דכיון דלאו בתר גופו גרירא נעשית לה רשות אחרת מדרבנן דגזור רשות מדבריהם לשבת שאסור להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולרה"ר ושמו כרמלית כדתניא בפרקין (דף ו.) ד' רשויות לשבת כרמלית לשון יערו וכרמלו שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י:
מי קנסוה. הואיל והתחיל בה באיסור:
למטה מי'. רה"ר הוא קנסוה רבנן ושויוה כרמלית דלא ליהדרה:
למעלה מי'. דאויר מקום פטור הוא כדתנן בהזורק (לקמן ק.) הזורק ד"א בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור דלא הוי רה"ר למעלה מי' הלכך לא קנסוה דלאו איסורא עביד:
ואיבעית אימא אידי ואידי למטה מי' טפחים ולא ככרמלית דמיא. למהוי רשות לעצמה:
כאן מבע"י. הושיטה מבע"י מחזירה משתחשך דלאו רשות לעצמה היא אלא בתר גופו גרירא:
כאן משתחשך. הושיטה משחשיכה קנסוה ולא שתהא רשות לעצמה דא"כ אף מבעוד יום מיתסרא אלא קנסא בעלמא:
מבע"י דאי שדי ליה. כלומר היכא דהושיטה מבעוד יום שאם תאסרנה להחזירה וישליך מידו החפץ כדי להקל טרחו לא אתי לידי חיוב חטאת דלא הוי עקירה בשבת אלא הנחה לחודיה ואיסורא דרבנן הוא דאיכא דעשה מקצתה וכדתנן שניהן פטורין אבל אסורין קנסוה רבנן שלא יחזירנה אבל היכא דהושיטה משחשכה דאי שדי ליה מידו על ידי קנס שתאסרנו להחזירה נמצא מתחייב חטאת אם שוגג הוא דעביד ליה עקירה והנחה לא קנסוה רבנן דמוטב שלא נקנסנו משנגרום לבא לידי חילול שבת דאורייתא ומדלא חיישת להכי תפשוט בעיא דרב ביבי דלא נמנעו חכמים מלהעמיד דבריהם מפני חשש שמא לא יעמוד האדם בהם ויעשה איסור חמור:
הדביק פת בתנור. בשבת בשוגג ונזכר שהוא שבת קודם שתאפה וקיימא לן (לקמן דף קיז:) דרדיית הפת שבות היא שהיא חכמה ואינה מלאכה:
התירו לו. את האיסור מדבריהם וירדנה קודם שתאפה ויתחייב משום אופה שהוא אב מלאכה או לא התירו לרדותה ולהוציאה מן התנור:
בשוגג לא קנסוה רבנן כו'. ודרב ביבי לא תפשוט מהכא לא לאיסור ולא להיתר דהאי דלא קנסוה בשוגג לאו משום חששא דדילמא שדי להו מידיה הוא אלא משום דלא עבד איסורא במזיד וחזרת ידו אינה אפילו שבות אי לא משום קנסא והכא לא קניס אבל רדיית הפת שבות הוא ונגזרה במנין ומשום קודם שיבא לידי חיוב חטאת לא בטלו גזירתם ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מיתת בית דין אבל הכא אי קנסינן ליה מלרדות על כרחיך יתחייב מיתת בית דין:
לאותה חצר. שהוא עומד בתוכה מותר להחזירה אבל לחצר אחרת הסמוכה לה אסור לזורקם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |