קרית ספר/כלאים/ה

קרית ספר ‏ כלאים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קסב שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים ואם זרע ב' מיני תבואה או ירק עם זרע הכרם לוקה דכתיב כרמך וכלאים דהיינו שני מינים בכרם ולוקה נמי משום שדך לא תזרע כלאים דהא זרע שני מינים וכן אם חפה בעפר חטה ושעורה וחרצן שהיו מונחין בארץ לוקה דהוי כזורע כדאמר לעיל. ואינו חייב בירק בכרם אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם שנגמרים עם תבואת הכרם אבל שאר זרעים אינם אלא מדבריהם דכתיב כרמך כלאים זרעים הדומים לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים קנבוס ולוף אסרה תורה בכרם דאין זרעה כלה שיש להם שורש. אין עודרים עם הגוי וגו'.

ו

אין אסור משום כלאי הכרם אלא תבואה וירק דומיא דקנבוס ולוף כדאמר מדאוריתא ומיני זרעים ושאר אילנות מותר לזורעם בכרם אפילו מדרבנן.

ז

אע"פ שאינו לוקה אלא בזריעת שני מינים עם זרע כרם או במחפן (א)[ע]ם זרע כרם (או במחפן) אם זרע ירק או תבואה בצד גפן או נטע גפן בצד תבואה או ירק הרי זה קדש ונאסרו שניהם בהנאה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש שישרפם ולא יהנה בהם אפילו במין אחד עם הכרם כדכתיב מלאה וכרם דהיינו מין אחד עם כרם מקדש ואפילו הקש של תבואה ועצים של גפן אסורים בהנאה דבכלאים לא כתיב פרי ולא יסיק בהם תנור וכירים ולא יבשל בהם בעת שריפתן שהרי אסור בהנאתן.

ח

אחד הנוטע ואחד המקיים כיון שראה כלאים שהם ב' מינים שצמחו בכרמו והניחה הרי זה קדש דכתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא הזורע מקיים מנין ת"ל כרם לא כלאים ואם קיים על ידי מעשה לוקה ואין אדם מקדש מה שאינו שלו דכתיב כרמך ולא כרם אחרים וכתיב נמי לא תזרע מה זורע דניחא ליה והא כיון שאינו נהנה פשיטא דלא ניחא ליה מקיים כלאים בכרם חברו דאסור הוא בהנייתן נראה דהוי מדרבנן דכיון דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא אסרן כדאמר ואם קיימן בעל הכרם קדשן לכל כדילפינן.

י

האנס שזרע כלאים בכרם חברו ונשתקעו שם הבעלים מן השדה אפילו לא נתיאשו הרי זה קדש מן התורה ואפילו עומד וצווח הוי כצווח על ספינתו שטבעה בים ואנן סהדי דנתיאש אף על גב דלא שמעיניה דאמר ווי ליה לחסרון כיס והרי היא של האנס ואיתסרא מדאוריתא. פארות הגפן שעקרן הרוח על התבואה לא קדשו עד שיקיימן. אנס שזרע כלאים ויצא ונשתהא בעל הכרם לקוצרן עד עונת שיקדש הרי זה יקדש ואסור בהנאה.

יג

תבואה או ירק מתקדשים משישרישו וענבים כשיעשו כפול הלבן דכתיב המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ובבציר מהכי לא חשיב מלאה ולא תבואת הכרם. וכן תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות דכתיב מלאת זרע ותבואת כרם דמשמע דהם בענין גדול ותוספת ואם הגיעו לשלימותן לא מיקרו מלאת זרע ותבואת כרם אלא ענבים וחטים וכל שלקט הזרע קודם שהשריש אף על פי שהענבים נעשו כפול הלבן מותר דתרוייהו בעינן מלאה בתבואות ותבואת כרם.

יז

היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים ועם המים או סערתו הרוח לאחוריו כשהיה זורע שדה לבן ונפלו הזרעים בכרם וצמחו הרי זה לא קדש דלא תזרע כרמך בכונה משמע והני כולהו שלא בכוונה נזרע ושרי אבל קיימן קדש כדאמר'. סערתו הרוח לפניו הוי כזורע כיון שראה אותם כשנפלו ואם צמחו יהפכם במחרישה ואם נעשו אביב ינפץ וישחית הכל ואם מצאה שנעשית דגן הרי זו תשרף ואפילו הקשין שהכל בשרפה כדכתיב פן תקדש פן תוקד אש ומתרגמים נמי תתוקד והיינו במידי שדרכו בשריפה אבל בעשבים לחים שדרכן בקבורה יקברו כדאמר' שיהפך או ינפץ.

יח

עשב שאין דרך בני אדם לזרעו אף ע"פ שרוצה בקיומו לבהמה ולרפואה לא קדש עד שיקיים דבר שרוב העם מקיימין באותו מקום דאשר תזרע משמע מה שנהגו בני אדם לזרוע ורוצין בקיומן.

יט

קנדס וצמר גפן הם כמיני ירקות שמקדשין בכרם דהם דומיא לכרם כדאמר לעיל וכן דשאים שעולים מאיליהם אי הוו כי האי גונא מקדשין בכרם ופול המצרי מין זרעים הוא ולא קדש קנים וורד ואטדין הם מיני אילן ולא מקדשי דכתיב לא תזרע ואין זרעי אילן קרוים זרעים וכל שמוציא עלין מעיקרו הוי ירק ואי לא הוי אילן.

כא

הרואה ירק בכרם ועבר מעליו אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש דכתיב פן תקדש המלאה דמשמע מילוייו ותוספתו וכתיב הזרע דמשמע זריעה עצמה הא כיצד זרוע מעיקרו בתוך הכרם בהשרשה נאסר מיד זרוע ובא שהיה נשרש כבר בהתר חוץ לכרם בעינן מלאה היינו תוספת ונראה דלא אסיר מדאוריתא אלא היכא דליכא רובא דהתר אבל אי רובא גדל בהתר אף על גב דניתוסף הרבה באיסור ליכא איסור דאוריתא דקרא דמלאה דמשמע מילוי ותוספת היינו שהיה נשרש כבר בהתר וניתוסף אחר כך באיסור וליכא רובא בהתר כדאמר דשיעור מאתים מדרבנן וילפינן אסמכתא בגזירה שוה דמלאה מלאה מתרומה.

כג

עציץ נקוב ששהא בארץ עד שהוסיף עד שאין במה שגדל בהתר כדי לבטל הנוסף ברוב אסור מדאוריתא שהרי קדש כדאמר וגידולי התר אין מעלין את העיקר האסור היינו מדרבנן דמדאוריתא ברובא דהתר בטיל האיסור כדאמר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.